ברוך מרדכי חלק א לב

שנקט סימן לדבר צ"ה מדוע לא מפרש הגמרא ג' כוכבים הא בזה דמפרש צאת הכוכבים עדיין לא ידענו היטב הוכן הענין אי בב' כוכבים ועדיין הוא בין השמשות או ג' כוכבים ולילה ממש קאמר וצ"ע:

ובזה שבארתי שישבתי פה קושית התוס' דעכ"פ איכא רק זכר לדבר פה דעדיין איכא ספק בכוכבים אי ב' או ג' והנה בזה יש לתרץ קושית התוס' במגילה דף כ' ע"ב דשם רוצה הגמרא ללמוד משעלה עמוד השחר הוא יממא ולבסוף מסיק הגמרא אלא אמר ר' זירא מהכא ואנחנו עושים במלאכה וכו' ת"ר והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה ועיי' רש"י ש"מ שכל זמן שעוסקין במלאכה קרוי יום. ועיין תוס' שם והיה לנו הלילה למשמר והקשה התוס' מדוע בברכות לא היה ראיה גמורה, ורק זכר לדבר ופה במגילה הוא ראיה גמורה ולהנ"ל מאוד נעלה שם במגילה רק רוצה למילף דמעמוד השחר הוא יממא וזה ראיה גמורה דכתב ואנחנו עושים במלאכה מעמוד השחר וכתב והיום למלאכה ע"כ מעמוד השחר הוא יום וראיה גמורה איכא אבל בצאת הכוכבים דהוא לילה אינו ראיה גמורה דעדיין לא ידענו אם ג' כוכבים או רק ב' כוכבים כאשר בארנו ודוק היטב:

גמרא משעה שעני נכנס לאכול פתו וכו' ולולא דמיסתפנא הייתי אומר פירש חדש בדברי גמרא עני היינו פועל יום אשר בזיעת אפו מבקש לחמו אצל בעל הבית בעבודתו מבקר עד ערב ולא יאכל סעודת ערב עד הלילה ועושר כבר כלה סעודתו בשעה שעני הולך לאכול וכמבואר גמרא בבא מציאה דף פ"ג ע"ב ריש העמוד פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעל הבית שנאמר תזרח השמש יאספון יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב ומפרש רש"י שם עד שתחשך וזה הוא עני לע"ד אשר כל היום בעבודתו והולך רק לביתו בעת שתחשך ובזה נראה לע"ד לתרץ קושית התוס' דהקשה עני גופא מתי יתפלל ולע"ד לא בזמן אכילתו קאמר אלא בשעה שעני נכנס לאכול היינו שנכנס לביתו ומשעה שנכנס כבר הוא זמן ק"ש דהוא ע"כ צריך להיות אצל בעל הבית עד שתחשך ואז רשאי לילך משם וא"כ שפיר בשעת שהולך אומר ק"ש ועד שמיסב לסעודתו ולדידן הסימן בשעה שהוא הולך מב"ה שקודם שתחשך אינו רשאי לילך וק"ש קורין אז בלכתך בדרך וזה בלשונו שנכנס שנקט. אבל לכאורה יהיה קשה א"כ למה להביא כלל סעודתו הו"ל לומר משעה שעני הולך ממלאכתו ערב אבל לזה יש לומר שנקט סעודתו כדי לאשמעינן עד שעה שעומד לפטור והבן. ובאלה הדברים אמרתי תבלין נאה כי דקדקתי למה זה מלת נכנס הו"ל לומר משעה שעני אוכל פתו במלח ולהנ"ל נעלה כי שם בברייתא נקט פועל בכניסתו משלו ופי' התוס' שמשמע כן לשון הכנסה מפרש התם כניסה לביתו ועיי' שם תוס' לכן נקט הכי משעה שעני נכנס לאכול היינו כניסה לביתו כאשר בארנו ומורה דעל זה קאי על כניסת הפועל לביתו וראיה לפי' התוס' שם. ובהיות כן אמרתי לתרץ קושית התוס' שם ד"ה פועל שהקשה למה מזכיר בפועל כניסה שהוא סוף היום קודם יציאה בדבר ועיי' ולהנ"ל יש לומר כיון דזה תולה והוא נמי סימן לומר ק"ש של ערבית בשעה שהפועל נכנס לביתו והנה בק"ש תמיד דרכינו ערבין ברישא כמוכח פה ריש מתנית' מתחיל בערבין. לכן כיון שכבר תולה ק"ש של ערבית בזה הסימן לכן פתח גם שם בערבין תחילה ונכון:

רש"י ד"ה שאין ראיה לדבר זכר לדבר שהיום כלה בצ"ה ופירש"י מאוד צ"ע דקשה מאוד קושית תוס' מס' מגילה פרק ב' דף כ' ע"ב ד"ה והיה לנו הלילה למשמר והקשה התוס' הא דאמרינן בברכות רק זכר לדבר וכו' דעדיין לא ידעינן מזה הקרא אם הוא בעת הזה זמן שכיבה אבל שכלה בצאת היום זה ראיה גמורה ועיי' תוס'. ובהיות כן מאוד קשה לפי' רש"י פה שהיום כלה בצ"ה א"כ קשה קושית התוס' שם במגילה הא חזינן להדיא דראיה לדבר ועיי' שם גמרא ותוס' וגם תוס' פה ברכות לענין ק"ש מפרש שאין ראיה והנראה לע"ד לתרץ כל קושית התוס' ובמגילה שפיר תירץ רב זירא וע"כ אין ראיה ברורה דמשעלה עמוד השחר איכא למימר יממא ופה ברכות רק שפיר זכר לדבר דמצאת הכוכבים כלה היום דהנה ראינו שם תירץ רבא תחילה אמר רבא דאמר קרא ויקרא אלקים לאור יום למאיר ובא קראו יום משיעמוד השחר ע"כ יממא איכא על זה מקשה שם הגמרא אלא מעתה ולחושך קרא לילה ולמחשיך ובא קראו לילה והא קי"ל דעד צ"ה לאו לילה הוא ע"ז תירץ רב זירא מהכא ואנחנו עושים במלאכה והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה והנה זה דהקשה הגמרא והא קי"ל עד צ"ה לאו לילה הוא לא ידעינן מזה הקרא והקשה מסתם גמרא ברכות דאי ידעו מזה הקרא ע"כ אינו מקשה כלום כקושית מהרש"א פה על תוס' ד"ה והא קמ"ל עיי' והנה אמרתי התם במגילה ע"כ רוצה הגמרא רק לילף בעמוד השחר שהוא יממא ולכאורה מוכח מזה הקרא לאור יום למאיר ובא קראו יום אלא ע"כ קשה ולחושך קרא לילה והא קי"ל עד צ"ה לאו לילה הוא ואם אמרינן דגם קודם צ"ה מיקרי לילה שפיר יוכל למילף מזה הקרא למאיר ובא קראו יום ובאמת נמי לחושך ובא קראו לילה וזה שהשיב לו התרצן ממ"נ איכא למידק מעלות השחר הוא יממא דהנה מהיכא מוכח דמשעת צ"ה לילה ע"כ התרצן השיב לו דמוכח מקרא והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה כדמוכח בברכות זכר לדבר איכא אבל אם אמרינן מזה הקרא לא מוכח אלא באמת דאיכא רק זכר לדבר ונקט אגב בלשונו יומם ולילה יום למלאכה ולילה למשמרת על רוב יום ועל רוב לילה ובאמת ליכא למידק דמעמוד השחר יממא א"כ ה"ה דליכא למידק משעת צאת הכוכבים לילה ומקמי זה נמי איכא למימר דיש לילה וכיון דקודם זה נמי לילה, ע"כ שפיר איכא למידק למאיר ובא קראו יום דמעמוד השחר יממא הוא ולא שייך להקשות א"כ ולחושך קרא לילה למחשיך ובא קראו לילה באמת כן הוא דגם זה לילה הוא ואי דעד צ"ה לאו לילה הוא זה אינו דזה רק זכר לדבר אבל אינו מוכח דהוא לילה וכוונת התרצן ממ"נ מדויק מעמוד השחר הוא יממא אם זה הפסוק הוא דוקא ואינו רק זכר וילפינן דצאת הכובבים לילה א"כ שפיר נמי דמדויק דמעמוד השחר הוא יממא כיון דזה הוא דוקא מעלות השחר עד צאת הכוכבים וא"ת דאינו מדויק לראיה ברורה ורק זכר לדבר איכא דיוכל לומר מעמוד השחר לאו יממא ומכי ערב' שמש' לילה הוא והא דנקט היום למלאכה רק משום רוב היום וגם הלילה שנקט למשמר משום רוב הלילה א"כ אינו מוכח נמי דמשעת צאת הכוכבים לילה הוא וע"כ יוכל לומר מבי ערבא שמשי לילה הוא וא"כ שפיר מדויק דמעלות השחר הוא יום מקרא ולאור יום למאיר ובא קראו יום ובאמת גם לחושך ובא קראו לילה וממ"נ מדויק דמעמוד השחר הוא יממא ומתורץ קושית התוס' היטב פה בברכות רק רוצה למילף ולהביא דמצאת הכוכבים לילה שמור קאמר הגמרא דרק זכר לדבר דילמא באמת אינו ראיה גמורה אבל במגילה שפיר הביא לראיה ברורה מצד ממ"נ דמעלות השחר היא יממא כאשר בארנו ודוק היטב:

ובזה יתרתי נמי לתרץ דקדק אחד שדקדקתי פה בגמרא דהגמרא רק רוצה להביא על צ"ה דהוא לילה הביא הגמרא רק וכ' תימא מכי ערב' שמש לילה אבל זה לא הביא הגמרא פה משיעלה עמו'