ברוך מרדכי חלק א לא

להקשות כן אדרבה יפה כתב וטהר דממילא סתר כיון דבא השמש הוא כבר טהור וזה במערבא לא סבירא לי דמוחלט הוא וטהר טהר יומא ובעי להו מבעי' זהו וטהר יומא היאך הוא פרושא האי ובא השמש ביאת שמשו הוא לגמרי וטהר טהר יומא צאת הכוכבים או דילמא ביאת אורו דהיינו תחילת שקיעת חמה ועדיין יש שהות ביום חמש מיל עד צ"ה ומאי וטהר טהר גברא דייקא כתוס' לאכול גם אז בתרומה וזה היה מה שמבעיא לבני מערבא מחדש והדר פשט' להו מברייתא מדקתני צאת הכוכבים ש"מ ביאת שמשו הוא וטהר טהר יומא וא"כ שפיר דרק מברייתא פשט ולא ממתניתא כי ממתנית' לא ידעו אם בצאת הכוכבים או מתחילת שקיעה והכי זה הוא העיקר בעי דמבעיא לכן פירש מברייתא סימן לדבר צאת הכוכבים ורק מצ"ה יוכל לפשוט ודוק היטב:

אך עדיין על רש"י צ"ע דנקט סימן לדבר צ"ה ש"מ אין כפרתן מעכבת הא זה כבר ידענו מקרא דא"כ הו"ל לכתוב ויטהר וכעת קיימינן גם לזה בני מערבא דגם הם ידעו זאת אלא דהיה להם ספק אחר כסברת התוס' ומברייתא פשטינן דע"כ רק צאת הכוכבים ממש שרי להם לאכול ולמה לרש"י לפרש דאין כפרתן מעכב אפשר יש לומר כוונת רש"י ש"מ אין כפרתן מעכב דוקא אבל דבר אחר מעכב ביאת השמש מעכב ואם לא שכלה היום ממש כולה עד צ"ה מעכב מלאכול בתרומה חזור בה ויש לישב:

עוד נראה לע"ד ליישב רש"י הנ"ל ע"פ דברי הגאון ר' עקיבא איגר כי הגאון הקשה על פירש התוס' דספק הוא דאם איירי בביאת השמש ממש דהיינו צאת הכוכבים דילמא מיירי רק בביאת אור השמש דהיינו התחלת השקיעה וכתב ומניה לי דמאי פריך דילמא ביאת אורו הוא מה בכך לספוקי דביאת אורו הוא הא מ"מ אסור לאכול תרומה משום ספק דילמא ביאת שמשו הוא ותירץ כיון דיש ספק בפירוש הקרא יהי' מותרים בתרומה בין השמשות מטעם ס"ס ספק ביאת אורו ואת"ל ביאת שמשו דילמא בה"ש לילה הוא והיה לו ביאת שמש ואמר אח"כ ואולם מ"מ יקשה ע"ז מאי פריך דילמא ביאת אורו אימ' דבאמת אכלו בתרומה בבה"ש וזמן ק"ש בבה"ש ומה דאמר במתנית' משעה שהכהנים אוכלים היינו בין השמשות וק"ש נמי זמנה בין השמשות וצריך לומר דהמקשין סמך דמפורש בברייתא וסימן לדבר צאת הכוכבים. עיי' היטב במערכה ראשונה מס' ברכות בספרו הגאון הנ"ל. וא"כ יש לומר זה לא ניחא לי לרש"י לפרש דהמקשין סמך להקשות על הברייתא וסימן לדבר צ"ה דעדיין עוד לא זכר כלל בגמרא פה מזה הברייתא וסימן לדבר וכו' ובכן לא ניחא לי' לרש"י לפרש כפי' התוס' דלרש"י קשה קושית הגאון רבי ע"א דהא י"ל באמת ספוקא מספקי' לי ואעפ"כ אסור לאכול בתרומה עד הלילה מצד ספק וא"ת א"כ יהי' רשאי לאכול לכהנים בין השמשות דהוי ס"ס באמת מותר ועדיין מאי מקשה. ואי דקתני בברייתא סימן לדבר צ"ה עדיין מברייתא זה לא הוזכר כלל כן סובר רש"י ולכן מפרש רש"י פי' אחר בקושית הגמרא דילמא ביאת אורו הוא עד יום השמיני וא"כ יהיה אסור בתרומה בלילה עד יום מחר ולמה מותר בתרומה בלילה וא"ת דמסופק א"כ יהי' אסור עד למחר:

אבל לאחר דמסיק הגמרא במערבא הא דרב' ב"ש לא לאשמיע' להו ובעי להו מבעיא האי ובא השמש ביאת שמשו הוא ומאי וטהר טהר יומא או דילמא יש לומר המה מסופק' בכולהו גם כפירש רש"י דילמא קאי על יום השמיני וגם להם ספק אם גם קאי על יום השביעי אבל אעפ"כ יש "ספק כספיק' התוס' דמידי ספיקא לא נפקא דילמא הפירוש על שקיעת החמה שהוא חמש מיל קודם בין השמשות וא"ת מאי זה ספק הא עכ"פ אסור עד הלילה מספק אבל לזה יש נפ"מ גדולה אם בין השמשות מותר או אסור אם מספק ב"ה מותר ואם לאו אסור על זה פשט' להו מברייתא דנקט להדיא סימן לדבר צ"ה ומשם נקטינן להדיא לילה דוקא אבל בין השמשות אסור ולילה מותר וב"ה אסור ושפיר נפשוט דע"כ לאו ספיקא הוא כלל וטהר יומא הוא היינו שפנה השמש לגמרי והוא לילה ומותר ולפ"ז שפיר מתורץ מדוע לא פשט ממתנית' הא במתנית' עדיין יהיה הספק על ביה"ש דילמא באמת רק מספק אסור לכהן לאכול תרומה עד הלילה וב"ה באמת מותר או דילמא לגמרי אסור וכוונת מתנית' עד הלילה ממש וזה ישאר לפשוט מברייתא דנקט להדיא עד צ"ה הוא הסימן. ובודאי בלי שום אריכות יש לומר ביותר טוב לפשוט מברייתא דגם זה מוכח דבין השמשות אסור וממתנית' לא ידענו זאת כי מתנית' יש לומר לעולם ספק הוא מאי וטהר וכוונת מתנית' באמת ב"ה מותר לאכול בתרומה או דילמא ב"ה אסור ומברייתא גם בין השמשות נפשיט היטב ודוק כי קצרתי:

והנה באמת גם הגאון ר' ע"א הוכיח והוחלט מברייתא דנקט להדיא סימן לדבר צאת הכוכבים משמע להדיא דבין השמשות אסור ועל זה אנו דברנו עד הנה. אבל לאחר העיון נראה לע"ד עדיין אינו מוכח מהברייתא דבין השמשות אסור הא מבואר גמרא שבת פרק ב' כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה וא"כ פה בברייתא נקט צאת הכוכבים ומשמע נמי תרתי כמו שמוכח בגמרא ב"מ סלעים תרתי משמע וא"כ יש לומר כוכבים תרתי משמע ועדיין הוא בין השמשות ועדיין יוכל לומר דילמא משעה שהכהנים אוכלין היינו בין השמשות וצ"ע ומברייתא ג"כ ליכא למפשט ככה ועדיין קושית רע"א במקומה. אך לכאורה יש לומר דע"כ מוכח מזה הברייתא דלילה ממש הוא שנקט צאת הכוכבים לילה ממש כיון דנקט אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר איכא שנאמר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צ"ה ואומר והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה ומהך ראיה ברורה ראינו דצאת הכוכבים כוונתו לילה ממש אבל עדיין ספק לי וצריך עיון בקרא גופא איכא סתירה מני' ובי' דנקט והיה הלילה למשמר אבל ספק יום וספק לילה בין השמשות לא היה למשמר אלא למלאכה ואז נקט והיום למלאכה משמע אבל ספק יום וספק לילה בין השמשות לא היה למלאכה אבל יש לומר באמת בין השמשות היה להם מעט מנוחה לילך לביתם ולא עשו לא מלאכה וגם למשמר לא היה ושפיר היום למלאכה אבל בין השמשות לא היה להם מלאכה וא"כ שפיר הלילה נמי למשמר אבל בין השמשות לא היה להם משמר ובין השמשות לא היה להם לא משמר ולא מלאכה. וא"כ עדיין קשה מברייתא הנ"ל לא ידעינן דנקט סימן לדבר צאת הכוכבים דילמא איירי בב' כוכבים דהיינו בין השמשות והא דנקט עושים במלאכה עד צאת הכוכבים היינו עד צאת ב' כוכבים עושים במלאכה והא דנקט הלילה למשמר היינו לילה ממש היה למשמר וזה ג' כוכבים אבל בין השמשות לא משמר ולא מלאכה. וע"כ צריך לפרש כן לע"ד דאל"כ יהיה סתירה בקרא דנקט דעושים במלאכה עד צאת הכוכבים ואי היינו ב"י כוכבים משמע עד הלילה היה עושים במלאכה וקרא רק נקט והיה היום למלאכה משמע בין השמשות לא היה מלאכה והלילה למשמר דוקא הלילה למשמר אבל קודם זה אינו משמר וע"כ כדאמרן ב"ה לא היה לא מלאכה ולא משמר וא"כ ע"כ הא דקתני ואנחנו עושים במלאכה עד צאת הכוכבים רק לפרש עד ב' כוכבים וצ"ע ואפשר בזה לישב קושית התוס' אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר הלא איכא ראיה ותוס' מפרש משום דלא איירי בק"ש. ולהנ"ל ראיה גמורה ליכא. כי עדיין הספק אי בב' כוכבים עד לילה ממש ג' כוכבים ורק זכר לדבר איכא וצ"ע. ועדיין לא ידענו ואנכי מתמה על הגמרא