ברוך מרדכי חלק א ל

ולא ממתנית' ולרש"י לא תירץ כלום וצ"ע:

ובדברי הגאון הנ"ל בזה הסברא דקאמר דהיה מוכרח לצרף מתניתא וברייתא לכן בחר לפשוט מברייתא לחודא אמינא אנא בפשיט' לתרץ רש"י הנ"ל כאשר בארתי לעיל ממתנית' ליכא למידק לכאורה דיש לומר דאיירי בהני דלאו בני כפרה נינהו והא דלא נקט ב"ה כאשר בארנו דיותר טוב ליתן הסימן בכהן שהוא סימן מובהק מבכוכבים דאין הכל בקיאין ואי תימא הא מתנית' ע"כ הפירוש בשעת היתר אכילת הכהן דאוכל ממש לא שייך כי בשעת ק"ש אסור לאכול הא זה דאסור לאכול קודם ק"ש רק מברייתא לקמן מוכח אל יאמר אדם אוכל קמע' וע"כ היה צריך לצרף מתנית' וברייתא לפשוט לכן בחר ביותר טוב לפשוט מברייתא דנקט להדיא סימן לדבר צ"ה וע"כ שם לא שייך דלכן נקט כהן ביותר טוב הסימן בכהן דהא להדיא נקט סימן לדבר צאת הכוכבים וא"כ למה כלל כהן אלא ע"כ לאשמעינן דכפרה לא מעכב ודוק:

והנה ראיתי שם בהגאון רבי עקיבא איגר בחדושי באשר מתרץ כאשר הבאתי כתבו ולשונו לעיל בגמרא לא יוכל לתרץ דאשמעינן דטעימה מותר דלא ניחא לי לגמרא לומר כן דמלשון הברייתא משמע דטעימ' אסור וסיים בזה מתורץ שיטת רש"י כאשר הבאתי כי מלשון הברייתא זכאין לאכול ליכא למשמע מינה דטעימה שרי דהא לא קתני אוכל רק זכאין וע"כ דאתא לאשמעינן כפרה לא מעכב:

וכתב אז ולכאורה אין דברינו בגליון מספיקא להעמיס כן בכוונת רש"י דנראה דרש"י לא ס"ל דטעימ' אסור אלא רש"י ס"ל דטעימה שרי וכוונתו דא"כ לא יוכל לתרץ כן דא"כ עדיין קשה גם על גמרא לעיל מדוע לא תירץ דמתנית' טעימה קמ"ל ואי דלא ניחא לי מברייתא קמעה אל יאכל דטעימה שרי הא רש"י סובר לקמן דע"כ טעימה שרי וא"כ צריך לדחוק זה הקושיא באופן אחר וא"כ גם על ברייתא ליכא לתרץ הכי כך הוא כוונתו עיין היטב:

ולע"ד דבריו טובים וישרים. גם לשיטת רש"י לתרץ ומשום זה אין פרכא רש"י יוכל ללמוד דטעימה שרי ועדיין שפיר הכל עולה כשורה ע"פ דברי התוס' מס' שבת פרק מפנין דף קכ"ד ע"ב בד"ה דאי בעי מפקיר הוי מצי למימר כדלעיל ובפרק כל שעה ובפרק ג' שאכלו איצטרך להאי טעמא. עיי' הרי משמע משם אם יש תירוץ לתרץ מתנית' זה ורק במקום אחר ג"כ הקושיא ולא שייך תירוץ זה ביותר טוב בוחר ליתן תירוץ דמספיק גם במקום אחר לתרץ המתנית' או הברייתא ותירץ תירוץ המרוח לכולהו מקומות עיי' היטב והוא כלל בידינו והנה לפ"ז כיון דהגאון רע"א מסיים דע"כ על ברייתא משעה שהכהנים זכאין וכו' סימן לדבר לא יוכל לתרץ מצד טעימה אתי לאשמעינן דהא לא קתני אוכלין רק זכאין וע"כ דאתי' לאשמעינן דכפרה לא מעכבא יש לי לומר לעולם הגמרא סובר דטעימה שרי כאשר באמת דייק המג"א מתוס' וכאשר אבאר אי"ה לקמן ואי תימא א"כ הקושיא מדוע לא משני דלכן נקט כהנים ולא צ"ה לאשמעינן דטעימה מותר הא ע"כ זה התירוץ דטעימה מותר רוצה לאשמעינן לא שייך על ברייתא לקמן דחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן וסימן לדבר צ"ה שם ע"כ לא יוכל לתרץ ככה כדברי הגאון הנ"ל דנקט זכאין וליכא למשמע מינה הא דטעימה שרי דהא לא קתני אוכלין וא"כ בחר הגמרא גם על מתנית' לתרץ לאשמעינן דכפרה לא מעכב דזה התירוץ עולה ג"כ לתרץ הברייתא דנקט סימן לדבר צ"ה וגם כהנים ובחר בזה התירוץ דמתורץ ג"כ הברייתא ונכון וישר ועדיין גם לשיטת רש"י דברי הגאון רע"א שרירין וקיימין אלא זאת נשאר להקשות אשר הקשתי לעיל משיטת רש"י משמע הגירסא גם בברייתא נכנסים לאכול ושם הקושיא במקומה וצ"ע:

ואם קבלה הוא נקבל מהגאון הנ"ל שמפרש דמברייתא זכאין משמע דאינם אוכלים ממש אלא רק זכאין שעת היתר דמותר להם אבל באמת לא אוכלין אך נמי מתורץ לע"ד באלה קושית הצל"ח שרוצה לתרץ המתנית' דתרומה מיקרי עבודה ולכן דוחה אף זמן ק"ש ומותר לאכול והקשה אז לפ"ז מאי מקשה הגמרא ליתני משעת צאת הכוכבים מדוע לא משני דהא קמ"ל דתרומה מיקרי נמי עבודה ומותר לאכול אף בזמן ק"ש ולהנ"ל נעלה מאוד דהא ע"כ על ברייתא דסימן לדבר צאת הכוכבים לא יוכל לתרץ ככה דקמ"ל דתרומה מיקרי עבודה ומותר לאכול בזמן ק"ש ממש הא בברייתא נקט זכאין לאכול ולא אוכלין ממש וא"כ קשה על ברייתא וצריך לתרץ על ברייתא דקמ"ל דכפרה לא מעכב דשם קשה ג"כ למה לא קתני זמן ק"ש ביציאת הכוכבים לחוד וע"כ צריך לתרץ משום דקמ"ל כפרה לא מעכב וא"כ גם על מתנית' מיד מתרץ נמי הכא כדי שיהיה תירוץ דמספיק גם לתרץ הברייתא ודוק היטב:

ובזה האופן ג"כ מתורץ קושי' בה"מ מעל רש"י דלמה לא פשט הגמרא ממתנית' ויש לומר על מתנית' אינו מוכח דכפרה לא מעכב דילמא איירי מתנית' מהני דלאו בני כפרה נינהו וא"ת מאי קמ"ל לתלות בתרומה יש לומר לאשמעינן בשעת זמן ק"ש מותר לאכול בתרומה דמיקרי עבודה אבל מברייתא דנקט זכאין לאכול ע"כ איירי דלא אוכלין ממש רק היתר אכילה להם וע"כ מוכח דכפרה לא מעכב דליכא למימר דאשמעינן דמותר לאכול בתרומה בשעת ק"ש הלא זה ליכא למשמע מינה דקתני רק זכאין ולא אוכלין ודוק. אבל עדיין קצת קשה לרש"י לישב כן דרש"י מפרש תמורת מילת זכאין מילת נכנסי' וכמו שנקט במתנית' כאשר הקשתי נמי על הגאון רע"א וצריך עיון:

עוד הפעם נראה לע"ד לישב ולתרץ רש"י הנ"ל ולהציל אות' מקושית בה"מ והנראה לע"ד מן יימר דרש"י מכחיש פירוש התוס' דבאמת איכא נמי ספק שפיר על זה השקיעות היכא קא מיירי אי אתחילת שקיעה או סוף שקיעה וטהר טהר יומא היינו סוף השקיעה על צ"ה או וטהר גברא כמו שמבואר תוס' תחילת שקיעה כבר טהר הגבר לאכול בתרומה אבל ע"כ לא משמע לי' לרש"י הפירש ככה מיד בגמרא דקאמר וממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש וכו' דא"כ מאי יהיה תשובת רב' בר שילא דא"כ לימא קרא ויטהר הלא לפי' התוס' עמדו כולם בקול רעש גדול להקשות מאי קא מישב הגמרא לימא קרא ויטהר אי קאי על אותו יום היינו וטהר גברא לפני ביאת שמש לגמרי שפיר שייך וטהר לכן לרש"י קשה לו זה דאם ככה הפירש כאשר רוצה התוס' א"כ מאי משני הגמ' לימא קרא וטהר וע"כ מכח התירוץ פירש"י דעל כרחך קושית המקשן היה באופן אחר וככה כאשר פירש רש"י דקאי על יום השמיני ויבוא הקרבן ובכן שפיר מתרץ א"כ לימא קרא ויטהר מאי וטהר טהר יומא. אבל במערבא הא דרב' בר שילא לא שמיע' להו וכוונתו לא סבירא להו כדמצינו בכמה דוכת' בש"ס עיי' פרק הכותב פ"ג ע"ב ויש לומר הא דמישב ר' שילא דע"כ לא יוכל לומר דקאי על יום השמיני עד שיביא הקרבן וטהר דא"כ הו"ל למכתב ויטהר זה ודאי סבירא לי' אלא הא לא סבירא לי' רב שילא מסיים מאי וטהר טהר יומא כדאמרי אינשי זה לא סבירא לן דעדיין מסופק בספק התוס' אם אמנם דזה הספק אזיל דע"כ על יום השמיני לא קאי אבל עדיין נשאר ספק התוס' זה קאי ועומד אם זה וטהר טהר יומא לגמרי משמע עד צ"ה ואז וטהר יומא או דילמא ובא השמש משמע תחילת שקיעה וטהר טהר גברא כבר טהר אז לאכול בתרומה, והא ליכא למיפשט א"כ לימא קרא ויטהר כבר הקדמנו בשם המפרשים דלזה לא שייך