ברוך מרדכי חלק א כט

אבל אמרתי לתרץ ע"פ מהרש"א לעיל דע"כ אינו הכוונה בשעה שאוכלים אלא בשעת היתר אכילת תרומתן ובאמת אינו אוכלן ממש וא"כ עדיין הסימן בכהן הוא כוו' צ"ה דאכילה ממש לא דאינו ואינו יום לראות הסימן בכהן עצמו והבן והנה כל אלה דהוא התכרח לפרש כפי' מהרש"א דכוונת היתר אכילתו משום דקשה כהנים גופ' מתי קורין ק"ש הא אסור לאכול קודם ק"ש וא"כ ע"כ לא יוכל לאמרי דאוכל ממש:

והנה אמרתי לכאורה יוכל לפרש המתנית' משעה שהכהנים כמו שמפרש הצל"ח דתרועה עבודה ויכולים הכהנים לאכול ממש בשעת ק"ש ולפ"ז בה"ג עדיין קשה מאי מקשה הגמרא וליתני מצ"ה הא אנן לא בקיאין ויותר טוב ליתן הסימן בכהנים ואיירי באמת דכהן אוכל ממש בשעת ק"ש וא"כ לא מוכח ממתנית' דמילתא אגב אורחא קמ"ל. דילמא איירי מתנית' מהני דלאו בני כפרה נינהו ואי תימא א"כ מאי קמ"ל הסימן בכהנים ולא נקט משעת צ"ה יש לומר כהנ"ל ביותר טוב ליתן הסימן בכהן סימן מובהק ביותר עין בעין יראה מתי יאכל הכהן אבל לעולם יש לומר הני דבני כפרה נינהו כפרה מעכב ומתנית' איירי בלאו בני כפרה נינהו:

אבל מברייתא ע"כ מוכח דאיירי בהני דבני כפרה נינהו וקמ"ל דכפרה לא מעכב דברייתא נקט משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן וע"כ משמע מזה הלשון גופא דזכאין רק לאכול אבל באמת אינו אוכלין ובפרט דנקט להדיא סימן לדבר צ"ה וא"כ קשה למה לבריית' כלל לתלות בכהן אם הסימן בצ"ה בשלמא אם הסימן בכהן עצמו מתי הוא אוכל ניחא כבארנו. אבל כיון דנותן סימן בצ"ה א"כ דזה הסימן ולמה נקט כלל כהן בברייתא ובכן מדויק דלכך נקט כהן מילתא אגב אורחא דכפרה לא מעכב לאשמעינן בא ואיירי בהני דבני כפרה נינהו וקמ"ל זאת ודוק היטב. וזה כוונת רש"י דנקט משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומה סימן לדבר צ"ה וש"מ אין כפרתן מעכב כי קשה לרש"י אם דנתן בהדי' הסימן בצ"ה א"כ למה להביא כלל כהן ובפרט בברייתא דנקנו זכאין משמע להדיא דאינו אוכלין אבל אם גם היה נקט נכנסי' ג"כ היה מדויק מדנקט צ"ה הסימן ולמה כלל כהן אלא ע"כ מדויק דהא קמ"ל דכפרה לא מעכב והנה לפ"ז היינו דהביא נמי סימן לדבר צ"ה דאף ממילת זכאין נמי משמע דלא אוכלין ממש אבל אעפ"כ הייתי אומר בדוחק זכאין נמי הכוונה באכילה ממש ואז ליכא למידק כהנ"ל לכן הביא רש"י סימן לדבר צ"ה מזה הדק היטב מוכח מילתא אגב אורחא קמ"ל כהנ"ל כאשר בארנו ברוחב ודוק היטב. ובהיות כן ממתנית' פה לא יוכל למידק דיש לומר פה איירי בהני דלאו בני כפרה נינהו והא איירי היינו לאכול ממש בתרומה דהוא עבודה ולכן ביותר טוב בחר ליתן הסימן בכהן בעצמו כהנ"ל ואינו מדויק כלל ולכן דייק מברייתא דנקט בפירוש סימן לדבר צ"ה וע"כ זה עיקר הסימן וזכאין לאכול רק במשמע זכאין דאינו אוכלין ממש וא"כ למה כלל למנקט כהן ע"כ קמ"ל דכפרה לא מעכב ודוק:

ובכן יש לומר דרש"י משני מלשון הברייתא בברייתא נקט זכאין ורש"י נקט שנכנסי' לאכול עיי' והנראה דרש"י רוצה לפרש בכיון שמילת זכאין הוה כמו שנקט מילת נכנסי' וחד לשון הוא במשמע וא"כ ה"ה דהוה יוכל לפרש הברייתא זכאין לאכול ממש ובכן צריך להביא מסימן לדבר צ"ה ולמסקנא כיון דע"כ בארנו מפה זכאין היינו הכוונה רק זכאין ולא אוכלין ממש דע"כ צריך ליתן הסימן בצ"ה ממילא גם במתנית' נכנסי' נמי הכי הפירוש והגיע עתי' דייק' רק ההכשר העת אשר מותר לאכול בוא יבוא וגם לעיל שפיר מקשה הגמרא כי ככה הפירוש ודוק:

וראיתי בחדושי דרוש רבי עקיבא איגר שמתרץ קושיא זה על רש"י שכתב וז"ל וביותר יש לתמוה בזה על פירש"י דמקשה דמנ"ל דכפרה לא מעכבא דילמא ביאת אור' היינו שיאור היום השמיני וינותה האיש בהבאת קרבנות ואחר יאכל ויקשה אמאי הוצרכ' להני מערבא לפשוט מברייתא הא מתנית' יש לפשוט וכו' והא פשיטא דא"א לומר דיחול זמן ק"ש של ערבית אחר שיאיר היום וע"כ תולה זמן ק"ש דערבית באכילת תרומה ואו דדילמא ממתנית' בלא מחסרי כפרה גם בברייתא י"ל הכא וכתב ובגליון המשניות כתבתי להעמיד פירש"י והוא דקשה על גמרא מאי קאמר דמתנית' קמ"ל כפרה לא מעכבא קשה דיותר הו"ל למימר דקמ"ל דאף כשהגיע זמן ק"ש מותר לאכול אכילה מועטת דהיינו טעימה דכיון דתולה זמן ק"ש באכילת כהנים ואיך אכלו הכתבים הא הגיע זמן ק"ש וע"כ דאכילה מועטת שרי והכהנים אוכלים אכילה מועטת וכו' ואולם מדלא משני הכי משמע באמת לא ניחא לי' לגמרא לומר דטעימה שרי והוא דמלשון הברייתא דף ד' כדי שלא יהיה אדם בא מן השדה ואומר אוכל קימע' ואח"כ אקרא ק"ש משמע דאפילו קימעא דהיינו אכילה מועטת אסורה והאי לאכול צריך לומר כפי' מהרש"א דהיינו שאין עוד שום טומאה וכוונת' רשאי לאכול וכו' וכיון שכן ניחא דבמערב' לא פשטו ממתנית' משום דממתני' לחוד ליכא למפשט כלל די"ל דלא קתני להדיא משעת צ"ה ומתנית' מיירי בהני דלאו מחוסרי כפרה נינהו אלא דאתי לאשמעינן דטעימה מותר בזמן ק"ש דפשט' לישנא לאכול היינו דבאמת אוכלין דטעימה שרי' והוה מוכרח לצרף לזה הברייתא דאל יאמר אוכל קימעה דמינה מוכח בטעימה אסור ונכנסי' לאכול היינו רק רשאין א"כ היה צריך למפשט ממתנית' וברייתא אהדדי לזה ניחא להו יותר למפשט מברייתא לחודא דקתני סימן לדבר צאת הכוכבים דבזה ליכא למימר דמיירי בלא מחוסרי כפרה דא"כ ליתני מזמן יציאת הכוכבים לחוד ולמה תלי' זמן ק"ש בהיתר אכילת כהן דודאי לא אפשר דאתי לאשמעינן דטעימה מותר דהא מלשון הברייתא זכאין לאכול ליכא למשמע מינה הא דטעימה שרי דהא לא קתני אוכלין רק זכאין אע"כ דאתיא לאשמעינן דכפרה לא מעכבא ע"ל תוס' רבי עקיבא איגר עיי' היטב:

ולע"ד תמה אקרא על דברי קדשו אם כדבריו הקדושים דכל הראיה מברייתא נשען על זה שנקט זכאין ומילת זכאין ע"כ אינו משמע דאוכל ממש זכאין משמע רק היתר אכילה. א"כ למה הביא הגמרא והדר פשטו להו מברייתא דקתני סימן לדבר צאת הכוכבים מזה עוד לא מוכח די"ל לכן נקט כהנים משום דטעימה מותר וע"כ העיקר ראיה הוא ממלת זכאין הו"ל לגמרא להביא והדר פשטו להו דנקט משעה שהכהנים זכאין לאכול וכו' וסימן לדבר וכו'. והן אמת ראיתי שם בחדושי רע"א כאשר התחיל ככה הביא והנה בריש מסכת בגמרא במערב' בעי להו מבעי' והדר פשטו להו מברייתא דקתני משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן וסימן לדבר צ"ה הוא הביא באמת נמי רישא משעת שהכהנים זכאין. וכאשר הוא הביא ניחא אבל לא כן הגירסא בתלמוד' שלפנינו רק הגירסא דקתני סימן לדבר צ"ה תו שנית קשה לי על דבריו היקרים הרי הגאון רבי עקיבא איגר עכשיו שיטת רש"י רוצה לישב דככה הקשה ביותר יש לתמוה על זה על פירש"י דפירש ורוצה לישב שיטת הרש"י ועיי'. ולרש"י לע"ד לא מתרץ כלום ועיי' ברש"י וז"ל מברייתא דקתני לקמן בשמעתי' משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן וראיה לדבר צ"ה הרי רש"י גורס בברייתא נכנסי' ולא זכאין וא"כ הות אות לאות כמו במתנית' משעה שהכהנים נכנסי' ועיקר תירוץ הגאון הנ"ל הוא רק סובב על מילת זכאין מזה מוכח מברייתא