ברוך מרדכי חלק א כח

ולע"ד עדיין קשה כאשר הבאתי לעיל הא כהנים זריזי' הם בלי דעה נינהו והם ידעו ביותר לשער צאת הכוכבים מאיש המוני ולכן תלוי' בכהנים והנראה לתרץ דמתנית' ע"כ איירי דכהנים לא אכלו ממש כמוכח במהרש"א רק בשעת היתר אכילתן ובמתנית' לא יוכל לפרש כאשר מפרש התוס' על עני פורת' קודם במתנית' לא שייך הכנה כלל כי בכהנים אז ליכא סעודה קבע אלא שעד הנה לא היו מותרין לאכלו בתרומה וע"כ הכוונת רק זמן היא מוכשר שמותר לאכול בתרומה ובכן שפיר מקשה הגמרא לעיל א"כ מה סימן בכהנים יותר מכוכבים הא לא ראינו אז אוכלין כהנים אלא דמותרין וע"כ כל הסימן הוא בשעת צאת הכוכבים והבן:

וכאשר תרצתי לעיל ושאר תירוצי' על זה בטעימה כביאור מרדכי או בצל"ח דאיית' תרומה היא עבודה ומותר לאכול פה הקושיא במקומה ביותר טוב נקט טעמא משים כהנים בהם ליתן עניי' ישראל מתי שהמה אוכלים וצ"ע ועוד לדבר באלה לחדד ולהשכיל והנחתי למעיין:

ע"ב בפירוש רש"י ד"ה דילמא ביאת אור' הוא וכו' הצל"ח תמה בתמיהה רבה על פירש"י הא בקרא כתיב טמא אף טמא מגע וטמא מגע ע"כ אינו מחוסר כפורים ואיך שייך לומר וטהר גברא עד יום השמיני הרי טמא מגע וטמא גוף עלה קאמר התורה דבא השמש יטהר ואיך יעלה על דעתינו לומר דטמא מגע וטהר עד יום השמיני הרי אין מחוסר קרבן ועיין בצל"ח שמתמה על כל המפרשים מדוע לא עמדו בזה:

והנראה לע"ד לישב כי צריך להבין בפשיטות איך לומד וכאשר מסקינן במסקנא וטהר טהר יומא וא"כ ע"כ במחוסר כפורים שייך לומר וטהר יומא אבל זה שרק טמא מגע ע"כ צריך לומר וטהר לגמרי שגבר טהר לגמרי ומותר לעבוד עבודה אלא ע"כ כאשר בארתי לעיל וטהר לכן תני לישנא במשמע על טמא מגע מטהר לגמרי לאחר ביאת שמש ועל טמא גוף וטהר הפירש וטהר יומא לכן נכתב בזה הלשון שסובל שני הפירושים ובהיות כן יש לי לומר נמי זה ובא השמש משמע ביאת השמש שקיעת השמש ובא השמש נמי דמשמע זריחת השמש וחזינן תחילה לומד הגמרא ובא השמש ביאת שמשו אלמא דככה פירש וע"כ מגמרא משמע וראינו ובא השמש ביאת אור של יום השמיני והכ' הכי הפירוש שני פרושים במשמע בלישנא ובא השמש ובכן יש לומר בקושיא זה הגמרא סובר ג"כ וטהר משמע שהוא טהר לגמרי וג"כ יוכל לומר וטהר שיטהר ליום השמיני דהרי חזינא דהגמרא רוצה לומר כן תחילה מפרש טהר טהר יומא ואח"כ רוצה שיטהר הגבר עד יום השמיני ובפשיטות יוכל לומר וטהר לגמרי טהר גם היום או שיאמר נמי במשמע וטהר שיטהר ליום המחר כן צריך לומר ובכן נקט מילתא דמשמע תרווייהו משום דנקט טמא מגע וטמא גוף ועל טמא מגע שייך ובא השמש בשעת ביאת שמשו שקיעת השמש וטהר הוא טהר לגמרי ועל טמא גוף יש לומר בזה הלשון ובא השמש ביאת אורו וטהר שיטהר ליום השמיני ונעלה מאוד:

ובהיות כן אדרבה ראיה לדברינו הנ"ל בזה מאוד מתורץ קושית התוס' שהקשה דאי מיירי בזריחת הוי מצי למכתב בקרא וזרח השמש או ויצא השמש וכאשר באור בעל ס"ח מדמקשה התוס' בלשון שלילה וכו' פירש דהתוס' סוברין במילת ובא יש לפרש פעמים הן אזריחה והן אשקיעה ואותו ובא דכתיב גבי וזרח ע"כ קאי על השקיעה משא"כ כשאינו כתוב שום לשון זריחה בבי' אז יש לפרש או על זריחה או על שקיעה לזה מקשים התוס' בלשון שלילה למה לי קרא לרמז הזריחה במלת ובא שקאי ג"כ על השקיעה רק היה לו לומר וזרח כך לשונו בהסבר התוס' וכן צריך לומר ועיי':

ולפי אשר בארתי מאוד מתורץ דע"כ כבר בארנו דצריך למנקט לשון דמשמע תרוייהו משום דנקט נמי טמא מגע ואי היה נקט וזרח או ויצא השמש איך שייך לומר על טמא מגע הא טהור הוא בביאת שמש דאינו מחוסר כפרה לכן נקט ביותר טוב ובא השמש דמשמע תרווייהו ביאת השמש וזריחת השמש כאשר בארנו ובכן שפיר על כל חדא קאי הקרא והלשון תרווייהו סובל ותלבו שניהם יחדיו ודוק היטב:

וע"ז משני הגמרא היטב א"כ לימא קרא ויטהר כונתו דלשון וטהר ע"כ אינו משמע תרווייהו רק משמע וטהר גברא לגמרי וטהר יומא אבל דיטהר ביום השמיני זה אינו במשמע כלל וא"כ איך שייך גם על זה קאי הקרא אם אינו במשמע אבל וטהר יומא שפיר במשמע כדאמרי אינשי זה במשמע כן דרך בני אדם לומר וכוונת תירוץ הגמרא בשום אופן אל תוכל לומר בלשון ועתר דיטהר ביום השמיני הו"ל למכתב ויטהר כך צריך למנקט על יום השמיני אבל זה וטהר גברא לגמרי וגם וטהר יומא שפיר במשמעו כדאמרי אינשי ע"כ ראינו וטהר יומא במשמע ודוק:

ולאחר העיון אמרתי גם אידך קושית תוס' מתורץ מדוע לא תפשוט מהך ברייתא דערל העריב שמשו אוכל בתרומה לפירש"י באמת ג"כ יש לומר דיוכל עדיין לטעות ואף שפסוק קשה לימא קרא ויטהר היינו ציוה אבל אעפ"כ יש לטעות בשקיעת גופא מתי אם תחילת שקיעה או סוף שקיעה ואף וטהר טהר יומא אבל אם אמת כדברי תוס' גם זה יש לנו ספק דילמא וטהר טהר גברא על זה היום גופ' או לולא תוס' ע"כ יש לנו ספק אם על תחילת שקיעה נמי שייך וטהר היינו היום. כבר הלך דילמא גם אהתחלת שקיעה כבר כלת היום ומיקרי לילה ומתנית' דהכא מהדר ליתן זמן קבוע לק"ש וכאשר בארתי לעיל מינה אגב אורחא קמ"ל כהנים אימת קא אכלו בשעת צ"ה וזה ע"כ לפי' הנ"ל אינו מדויק ממתני' העריב שמשו דהוא צה"כ דילמא כקושית התוס' תחילת שקיעה ועל ת"ש נמי שייך וטהר יום לכן צריך להביא מברייתא שקתני להדיא סימן לדבר צאת הכוכבים ודוק היטב:

רש"י ד"ה מברייתא דקתני לקמן וכו' משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומה וראיה לדבר צאת הכוכבים ש"מ אין כפרתן מעכבת וכבר הקשה הבעל המאור לפי' רש"י מדוע לא קאפשט ממתנית' דהכא מאימתי קורין וכו' לאכול בתרומה ואם איתא דכפרה מעכבת הא בערבין בשחרית הוא ואי מתוקמת בהנך דלאו בני כפרה נינהו ברייתא נמי הכי אפשר לאוקמ' ולא תיפשיט מינ' כלל וכלל ועיי'. ולע"ד עוד ביותר יש לדקדק לפי מאי דפירש"י א"כ למה הביא הגמרא מברייתא מדקתני סימן לדבר צאת הכוכבים ש"מ ביאת שמשו הוא וטהר טהר יומא למה זאת למפשט מסימן לדבר הלא ממילא מוכח זאת כיון דנקט מאימתי קורין את שמע בערבין ועלה קאי משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומה ע"כ בערבין ולא בשחרית ושפיר מדויק דכפרת' אינו מעכב וכמו שהקשה הבעל המאור דממתנית' מוכח כך מדנקט בערבין וע"כ אינו בשחר וא"כ למה להביא פה לדייק מסימן לדבר צ"ה וגם דקדקתי ברש"י שכתב כל הברייתא בלשונו דקתני לקמן משעה שהכהנים וכו' הא ע"כ חזינא דקיימ' על אותו הברייתא לכן נראה לע"ד בדברינו לעיל מאוד נעלה. כי הקשתי לעיל האיך שייך להקשות ליתני משעת צ"ה הא אנן אין בקיאין היטב וכמו שהקשה הב"י וביותר טוב ליתן הסימן בכהנים מתי הכהן אוכל תרומה וכן הסברא הזאת הוחלט הפי' על עני דיותר טוב ליתן הסימן בעני מאשר ניתן בצאת הכוכבים דאנן אין בקיאין ואף שהכהן נמי תלוי' שעור' בצ"ה אבל כבר בארתי לעיל כהנים בני דעה נינהו וזריזים ויודעים להבחין: