ברוך מרדכי חלק א כז

בתרומה משעת צאת הכוכבים היאך מוכח זאת במתנית' דהוא אז שעת צ"ה עת שיאכלו הכהנים וראיתי בהרשב"א בד"ה הא קמ"ל שכתב ומ"מ זמן יציאת הכוכבים לאכילת קדשים לא ממתנית' ילפינן דאדרבה ק"ש איכא למילף מאכילת קדשים אלא דאכילת קדשים זמנו מצאת הכוכבים מובא השמש וטהר ילפינן וכדמשמע בסמוך דאקשינן על הא ממאי דהאי ובא השמש וכו' עיי' היטב בהרשב"א ולע"ד נראה דממתנית' פה קמ"ל דיציאת הכוכבים היא דהא בהא תליא אם נשמע דכפרה לא מעכבא ממילא שמעינן דע"כ יציאת הכוכבים הוא שעת אכילת תרומה ולפירש"י יבואר היטב דרש"י מפרש בקושי' דהאי ובא השמש ממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש וכו' דילמא ביאת אור' הוא שיאיר השמש עד יום השמיני ובא השמש זריחת שמש הוא וטהר טהר גברא ביום השמיני ובכן קמ"ל דכפרה לא מעכב' וא"כ כיון דכפרה לא מעכב ע"כ מוכח דהאי ובא השמש ביאת השמש וטהר טהר יומא וא"כ שפיר מוכח דהיא גמר ביאת שמש וטהר יומא שייך על גמר ביאת שמש וא"כ שפיר מוכח ממילא משעת צאת הכוכבים לילה לענין אכילת קדשים דכתיב בי' וטהר יומא ושפיר קאמר הגמרא מילתא אגב אורחא קמ"ל כהנים וכו' והא קמ"ל דכפרה לא מעכבא דייקא כיון דאשמעינן דכפרה לא מעכב ממילא מוכח וטהר ע"כ הפירש וטהר יומא והיינו גמר ביאת שמש דעל תחילת שקיעת השמש לא שייך לומר וטהר יומא ונכון וזה שמפרש רש"י הכוונה להבין פירש הגמרא צאת הכוכבים שהוא גמר ביאת שמש דייקא אז הוה צאת הכוכבים וכיון דכן ע"כ מוכח ממתני' כהנים אכלו מצאת הכוכבים כיון דכפרת לא מעכב ע"כ וטהר טהר יומא שייך רק בגמר ביאת שמש ואז הוה צאת הכוכבים וזה בכוונת רש"י פה לע"ד הקלושה ודוק היטב:

אך על אלה יש לפקפק ולומר דילמא באמת עדיין הקושיא במקומה מנ"ל ביאת השמש לגמרי דילמא בדעת התוס' תחילת שקיעת השמש וטהר היינו טהר גברא זה אינו עולה לדעת רש"י מכמה טעמים ראשון קשה לרש"י קושית הצל"ח שהקשה א"כ למה כתב כלל וטהר אם וטהר יהיה לענין דמותר לאכול בתרומה הא כתב להדיא אח"כ בקרא ואחר יאכל וא"כ ע"כ וטהר לרש"י ע"כ רק על היום קאי ושפיר כהנ"ל אך עדיין צריך עיון מנ"ל זאת לידע וטהר טהר יומא היינו ביאת השמש לגמרי דילמא כדעת התוס' תחילת שקיעת השמש כבר עבר היום וכוונת וטהר יומא נמי בתחילת שקיעת השמש כבר עבר היום וקודם צ"ה נמי לילה הוא תרי שמשי איכא כמבואר תוס' ומנ"ל לרש"י לפרש וטהר טהר יומא דהוא גמר ביאת שמש דילמא תחילת שקיעת החמה והוא מתחילת הכנסה ברקיע והרי חזינן דגמרא מסופק אם עד צאת הכוכבים דוקא או קודם כבר כלה היום ואמר לקמן רק זכר לדבר איכא ועדיין מנ"ל הגמרא לומר כהנים אימת וכו' משעת צ"ה היאך מוכח זאת דילמא תחילת שקיעה ושייך שפיר לומר וטהר יומא דכבר עבר ממש כל היום. והנראה לע"ד גם אלה יבואר היטב ע"פ מה שהובא שם וז"ל ורחץ בשרו במים ובא השמש מה ביאת השמש בפעם אחד אף רחיצה בפעם אחת ופי' בעל קרבן אהרן כי נמי סוף שקיעת השמש הוא ברגע אלא כך צריך שתהיה הטבילה בפעם אחת כי ממילת ורחץ הוה משמע אבר אבר אף לא בפעם אחת ואח"כ מביא הנ"ל דכתב דביאת שמשו מותר לאכול בתרומה וכתב בעל סמיכת חכמים דלכך שינה הכתוב ואמר הלשון וטהר גבי שמש דלכאורה אינו נופל לשון טהרה על פנית השמש אלא ובא השמש ופנה אנא ודאי וטהר מרומז שטהרת אדם יהיה כמו ביאת שמש בפעם אחד היינו סוף השקיעת דלא תטעה לומר אבר אבר כהנ"ל ומהיקש ובא השמש לחוד אפשר לא נוכל ללמוד דלגופ' אתיא דביאת השמש מותר לאכול בתרומה לכן לשון וטהר טהר יומא שהטהרה יהיה כמו שקיעת השמש ולאקשוי' אתיא כנ"ל ואמר אז התינח אם אמרינן סוף השקיעה סוף הרגע הוי בפעם אחת אבל אי הפירש תחילת שקיעה ועד סופה זמן רב הוא אז אין נלמוד ההיקש ועיי' היטב ודעת ברור לו:

ובהיות כן יש לי לומר דע"כ מוכרח דביאת השמש לגמרי מיירי דכבר כלה השמש בעת אחרינא דכיון דלדעת רש"י ע"כ דכפרה לא מעכבא וטהר טהר יומא וקשה א"כ למה נקט הקרא בלשון וטהר הול"ל ופנה אלא ע"כ דהא קמ"ל דרחיצה לא יהיה אבר אבר אלא בפעם אחת כמו סוף השקיעה וע"כ מוכרח וטהר יומא על סוף השקיעה מוכח דאל"כ למה לי' למימר וטהר ובכן שפיר פירש"י צ"ה הוא גמר ביאת שמש ממילא מוכח זאת שפיר במתנית' כהנים משעת צ"ה אכלו בתרומה דע"כ כיון דמוכח וקמ"ל כפרה לא מעכב וא"כ ע"כ וטהר טהר יומא וכיון וטהר יומא ע"כ הכוונה גמר ביאת השמש וגמר ביאת השמש היינו צאת הכוכבים. ובאלה אמרתי לתרץ תמיהת הצל"ח על התוס' דשני שקיעות איכא היכא מוכח דמתניתא איירי בבני כפרה וקמ"ל כפרה לא מעכב מנ"ל זאת דילמא מתנית' איירי בהני דלאו בני כפרה נינהו וקמ"ל גמר ביאת שמש כמו שרוצה התוס' ולהנ"ל ניחא היכא מוכח זאת אז ממתנית' במה דנקט משעה שהכהנים דאיירי בגמר ביאת שמש דילמא אוכלין בתחילת שקיעת שמש ומנא ידעינן זאת בשלמא אם איירי בהני דבני כפרה נינהו יש לומר דמתנית' איירי סתם בכל כהנים וממילא מוכח ע"כ דכפרה לא מעכב מדקתני בערבין וע"כ כהנים בערב אכלו וגם ממילא אז מוכח כאשר בארנו צאת הכוכבים ונכון וישר:

ולאחר העיון אמרתי לדברי סמיכת חכמים דרוצה לדייק מלשון וטהר מדלא נקט ופנה ע"כ להיקש אתיא דאל"כ למה נקט לשון וטהר ולע"ד ע"כ צריך למנקט לשון וטהר כי קשה זאת נמי על מגע טמא והמה לגמרי טהורים וקאי נמי על טמא גוף ובהם טהר טהר יומא לכן נקט וטהר מילתא דשוי' לתרווייהו משמע הם טהורים והיינו וטהר כי פנה יום מותר לאכול ואח"כ צריך לפרש כמו שרוצה הת"כ בפשיטות מבא השמש ילפינן מהיקש דטבילה צריך להיות בבת אחת וע"כ כיוונו לזה בא ההיקש ע"כ מיירי ביאת השמש לגמרי כהנ"ל וגם על זה עוד לפקפק ולדחות והמשכיל יבין מה שיש לישב ויעיי' היטב ולקמן עוד אבאר בענין הזה והחונן לאדם דעת יעזרינו והבינני:

גמרא (כהנים) מכדי כהנים וכו' ליתני משעת צ"ה והקשתי הא מבואר תוס' ריש פסחים דף ב' בד"ה והא יש לומר דאנן אין בקיאין בצאת הכוכבים כדאמר התם במה מדליקין דף ל"ה לא כוכבים גדולים הנראים ביום ולא כוכבים קטנים הנרא' בלילה אלא כוכבים בינונים וכן מבואר בתוס' מגילה דף כ' ע"ב והא קמ"ל יעיי' דאף בשעת צאת הכוכבים יש חולק שיש כוכבים נראים ביום וא"כ ביותר טוב ליתן סימן בכהנים אוכלי תרומה ואף שהמה נמי אכלו בשעת צ"ה אבל כהנים בני דיעה נינהו זריזים ובקיאים וא"כ ביותר טוב ליתן הסימן בכהנים ובפרט ביום המעונן דלא בקיאין אנן וסמכינן על הכהנים בעת שאכלו תרומה. לאחר הקשתי זאת מצאתי בפ"י לקמן הקשה כזה על גמרא לא עני וכהן חד שעור' וקאמר ואי תיקשי ליתני משעת צאת הכוכבים דאפשר דהאי שעור' עדיף לי' טפי משעור' דצאת הכוכבים דבזה איכא למטעי ביום המעונן ועוד שאין הכל בקיאים בין כוכבים גדולים או קטנים ומשו"ה נקט שעור' דעני דהוא שעורא ידוע וסיים והא דלעיל דתני משעה שהכהנים עצמ' אין להם שיעור ידוע אלא בצ"ה ועיי' וברוך שכונתי לדעתו כי גם אני תירצתי כל אלה: