ברוך מרדכי חלק א כה

שכיבה גופ' מתי הוא ואין זה בירור ובכן כיון דמשם למד בודאי שפיר דהוקדם ערב לבקר וזה שכיונו זמן ק"ש דשכיבה אימת והבן כי קצרתי ועשיתי סמך לסמיכת חכמים:

וגם יש לומר לנכון אב"א דלהכי מקדים ערבין מפסוק ויהי ערב כמבואר בס"ח דאחד אחד לגזירה שוה אתיא גם לגבי ק"ש דכתיב אחד שייך להקדים ערב לבקר וכמו שפירש"י התם שמורה על אחדות שהקב"ה אחד יחיד בעולם וזה ג"כ ק"ש שמיחדין שמו ויותר שייך להדמות ק"ש לבריאת עולם ולדמות לתמיד וא"כ ממילא מתורץ קושי' ראשונה תנא היכא קאי דקתני מאימתי יש לומר דק"ש נגד תמידין תיקנו ותנא קאי על הילקוט ואעפ"כ לא נקט שחר תחילה מאחר שקרא ויהי ערב לגזירה שוה להתחיל בערב תחילה והכל על מקומו בסכום. ויעיי' בפ"י שסיים ק"ש גופ' אפשר משה תיקן להם וידעו אותו מאנשי כנסת הגדולה ושפיר שייך לשון מאימתי דקאי על זה ולע"ד ביותר טוב לומר דקאי על הילקוט ומעתה דע מה שאנו קוראין היום ק"ש פי שנים ברוחובו וזכינו למצות ה' בכפלים ראשון מקיימן הדאורייתא לרוב שיטות דק"ש דאורייתא וגם היום בעונותינו שאין לנו בא קרבן ולא זבח ולא זובח וביטל התמיד נתן לנו הקב"ה מתנה טובה כמבואר ילקוט לזכות אותנו באמירת ק"ש כאלו הקרבנו תמיד במועדו את הכבש האחד כאלו הקרבנו בבקר באמירת ק"ש של שחרית ואת הכבש השני כאלו הקרבנו בין הערבים באמירת ק"ש ערבית וגדול מצות ק"ש לקיים שהמצוה היא פי שנים:

ובאלה אמרתי דרוש נאה להבין כוונת תפילתנו שתקנו לנו כנה"ג וזה שאנו אומרים אשרינו שאנו משכימים ומעריבים ערב ובקר ואומרים פעמים בכל יום שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ודקדוקים רבו כמו רבו תחילה כפל הלשון כיון שאומרים משכימים ומעריבים למה עוד הפעם ערב ובוקר ובפרט מילת פעמים מיותר לגמרי ומלבד אלה הקשה לי ידידי הקצין התורני כ"ה זלמן ערנסט נ"י הא בק"ש פתח התנא בערבית תחילה ולמה שינה בתפילתינו הסדר ונקט משכימים ומעריבים תחילה בקר ואח"כ ערבית ואנכי עוד ביותר דקדקתי בגופ' סתר הסדר תחילה נקט משכימים ומעריבים בקר תחילה ומיד נקט ערב ובקר ערב תחילה ואח"כ בקר:

ולהקדמתינו הכל יבואר היטב ע"פ מה שבארנו בקריאת שמע פי שנים בגורלינו חד היא דאורייתא ליחד שמו ערב ובוקר באמירת ק"ש וגם הוא ק"ש נגד קרבן התמיד. והנה אם ק"ש היא להשלים התמיד אז הסדר בקר תחילה כמבואר בתוס' בתמיד בקר תחילה אבל אם מצד הדאורייתא אז בשכבך ובקומך והסדר ככתבו תחילה ערב ואח"כ בוקר וזה בוסת העולה בתפילתינו אשרינו שאנו שאשרי לנו שיש כפלים עמנו באמירת ק"ש שאנחנו משכימים ומעריבים. זה נגד קרבן תמיד תחילה בקר ואח"כ ערב לרמז שהוא להשלים התמיד גם שם נאמר תחילה בקר ואח"כ ערב ואז אמרו ערב ובוקר זה נגד הדאורייתא היינו לרמז שיש עוד בק"ש הדאורייתא ליחד שמו ואז ערב תחילה ואח"כ בקר ואומרים פעמים בכל יום דייק' בכל פעם שאנו אומרים פעמים הוא פי שנים ברוחינו פי שנים באמירתינו חד משום דאורייתא וחד משום הקרבן פעמים שמע ישראל דייק' זה שמע ישראל שאנו אומרים פעמים באמירתינו תרי מצות משולבות הדאורייתא ליחד שמו בק"ש וגם הוא תמורת קרבן התמיד והבן כי נעלה:

ובזה אמרתי להבין קדושה דמוסף שבת קודש ראה זה כי חדש במה שאנו מתפללין ממקומו הוא יפן ברחמים ויחון עם המיחדים שמו ערב ובקר בכל יום תמיד פעמים באהבה שמע אומרים וגם פה הרבה לדקדק מילת תמיד הוא מיותר שכבר נאמר ערב ובקר בכל יום וגם מילת פעמים מיותר ככה הו"ל לומר המיחדים שמו ערב ובקר בכל יום באהבה שמע אומרים. ולפי אשר בארתי מדוקדק היטב הנה כבר בארנו בק"ש שתים בכללה חד ליחד שמו בק"ש שהוא דאורייתא וחד נגד הקרבן תמיד בילקוט. וזה התפילה ממקומו וכו' ויחון עם המיחדים שמו ערב ובקר היינו יחוד שמו שהוא הדאורייתא ושפיר ערב ובקר וערב תחילה ואח"כ בקר זה הוא הדאורייתא לקרוא ק"ש בזמנה ואז אמרי' בכל יום תמיד בכבר יום גם באמירת ק"ש הוא התמיד כאלו מקריב התמיד וזה שמורה מילת תמיד שק"ש בכל יום הוא התמיד ותמורת תמידין תיקנו כמוכח בילקוט. לכן פעמים באהבה שמע אומרים תמיד אם אנו אומרים שמע דפעמים אומרים ופעם לשם מצות בה' לקרוא ק"ש מן התורה ופעם לשם קרבן תמיד ובק"ש פי שנים בפינו מה טוב חלקנו:

והבן כי נעים:

תוס' ד"ה ליתני דשחרית ברישא כדאשכחן בתמיד דכתיב בקר תחילה ובפשיטות יש לתרץ קושית התוס' ע"פ מה דקאמר ריש פסחים דנקט אור לי"ד משום תנא לשון נקיה נקט וכו' א"כ בריש מסכת מהדר אחר לשון נקיה א"כ הו"ל להתחיל בשל שחרית דהוה לשון נקיה יותר מערבית ובאלה יש קצת לכוון פשט בגמרא ואין להאריך ורוחב לבב ירחיב:

תוס' ד"ה מברך ב' לפניה וז' ברכות הוא נגד שבע ביום הללתיך וכבר הקשה הצל"ח ובספר סמיכת חכמים למה מפרש התוס' זאת פה ומה שייכות זה לקושית התוס' ותירץ דאיתא בירושלמי הובא בתשובת רשב"א נמי ב' טעמים ר' סימא בשם ר' שמואל בר נחמי' על שם והגית בו יומם ולילה שתהיה הגית יום וליל שוין וכו' ר' יוסי בן אבין וכו' על שם שבע ביום הללתיך ר' סימ' אית לי' כבני מערב' שאין קורין בערב אלא שתי פרשיות ובבקר שלש לפיכך בבקר שלש ברכות ושלש פרשיות הרי כאן שש ובערב שאין כאן אלא שתים פרשיות הוסיפו ברכה רביעית כדי להגות יום ולילה להשות ושיהיה גם בלילה שש ור' יוסי סבר כבני מדי ואפי' בערב קורין פרשת ציצית א"כ למה הוסיפה בערב כדי שתהיה בין כל הברכות של שחר ושל ערב שבע על שם שבע ביום הללתיך ולא היכנס ר' יוסי פרשיות במנין אלא הברכות ואמר הצל"ח לפי טעמא הראשון על שם והגית בו יומם ולילה נסתר כאן קושית הגמרא דכיון דכתיב בקרא יום תחילה הקדים שם גם התנא יום ללילה לברכות ולכן כתבו התוס' הטעם שבע ברכות הללו הוא על שבע ביום שחרית וגם ערבית וכונתו שתלמידו הדין דהקשה סובר משבע ביום הללתיך לכן ערבית ברישא הו"ל ללמוד ועיי'. ולע"ד מאוד קשה הא לפי הטעם והגית בו יומם ולילה ע"כ גם פרשת ק"ש במנין וא"כ אם גם ק"ש במשמע קשה למה קתני גבי ק"ש ערבית תחילה הא עכשיו קיימינן דיליף מברייתו של עולם וע"כ משמע קרא דבשכבך לאו לק"ש אתיא והכא כיון אפי' אי לאו קרא ובשכבך מפסוק ויהי ערב שם מוכח בכל דבר ערב תחילה א"כ קשה גם הכי נמי אם גם מהגית יומם ולילה ע"כ קיימינן דאנו הולכין אחר ברי' עולם לענין ק"ש ואעפ"כ דבה"ג יומם ולילה ק"ש עם ברכותיה בחשבון ושם נקט יום תחילה מ"מ יליף מברייתו של עולם א"כ מ"ש מברכות אף גם משם רוח וגם מספר יום כלילה ויום תחילה חו"ל כמו לגבי ק"ש דע"כ מרומז בזה הקרא והגית בו יומם וכו' מ"מ ערב תחילה א"כ גם פה דברי צל"ח לא זכיתי להבין. ולע"ד היה נראה לומר אדרבה זה כוונת הגמרא באי הכי דמקשה כיון להנ"ל הדק היטב וגם יש לומר בכוונת הקושי' ותו ליתני דשחרית ברישא מדוע שחרית ברישא כי יש לומר באמת מרות ק"ש עם ברכותיה בוהגית יומם ולילה וא"כ הו"ל להקדים בשל שחרית כמו שכתב יומם ולילה תחילה יום ולא צריך לדחוק