ברוך מרדכי חלק א כד

עמוד השחר אבל ק"ע לא הביא משמע דקצירת עומר מצותו גם ביום שלאחריו וזה דקמ"ל מתנית' פה כהאי סתמא דוקא חלבים וכו' אבל לא ק"ע דכשר גם ביום ואפשר כוונת רש"י בזה דהביא ממתנית' דמגילה פה במה זאת להביא. על זה הביא רש"י שם דתנן כל הלילה בשר לקצירת עומר ופה רק אשמעינן הקטר חלבים כשר כל הלילה אבל קצירת עומר אף ביום ובאמת קשה זאת לדייק בלישנא דרש"י אבל אעפ"כ אולי יוכל לכוון באלה ובפרט מאוד צריך לדקדק לדברי רש"י דנקט והנ"ת פ"ש דמגילה הא לא הוי כמו הכא כי שם נקט נמי קצירת עומר ופה השמיט וע"כ צריך לומר דה"נ תנן קאי על חלבים ואברי' ואף מתוס' מגילה ומנחות מ"ב משמע דסתמא דמגילה הוא העיקר דגם ק"ע אינו כשרים הלילה. ולע"ד משמע דפה סתמא דברכות אתיא כסתמא דמנחות דבלאו הכי מחולק פה סתמא דברכות על סתמא דמגילה דאכילת פסחים לא קתני דאתיא כר"א ב"ע דדוקא עד חצות ושם במגילה נקט כל הכשר בלילה לאתויי אכילת פסחים דלא כר"א ב"ע ובזה נמי יש לתרץ מדוע הביא פה הקטר חלבים הא שם כבר קתני אלא פה רוצה לאשמעינן דאכילת פסחים לא. ובזה הענין היה לי שעשועים במכתב ידידות עם כבוד הרב הגאון הצדיק מוה' דוד ביסטריצר זצוק"ל שהיה אב"ד דק"ק מיניכדארף וכתבתי לו אלה הדברים על רש"י פ"ה ואמרתי זכר צדיק לברכה להזכיר פה מה שהשיב בקצירת עומר וזה לשונו הטהור החיים והשלום להולך תמים הה"ה המופלא ומופלג בתורה חרוץ ובעל פיפיות קופת הרוכלים וערוגת הבושם ובר אבוהן כש"ת מוה' מרדכי פריד כ"י רב ואב"ד דק"ק אסאנפא:

מה שבדק לן מר בהערה אחת לדקדק דלא חשיב במתנית' בריש ברכות ג"כ קצירת עומר ושב לן מעכ"ת נ"י דס"ל כסתמא דמנחות דנקצר ביום כשר הנה דבריו נכונים לסייע להרמב"ם פ"ד דתמידין דפסק כסתמא דמנחות ויעיי' בלח"מ ובש"ך בסי' רס"ב מה שתמה עליו אבל לא תכריע נגד דעת רבותינו בעלי תוס' ז"ל דמלבד דתוס' מנחות כתב שאר הכרח' וכתבו תוס' במגילה דסתמא דמגילה עדיפא דקתני לה גבי הילכת' פסיק' ול"ש כן בין תרי סתמא לחודא עיי' בע"ז דף ז' ובתוס' שבת פ"א ע"ב מה שדרשו למקרא והוא אסמכתא ברכות ברישא ואח"כ הוי מס' מגילה סתמא בתרא דעדיפ'. והנה ידעתי שרק מעט דברי ואין ראוין לשלחן חוצה בכל זה הושבתי למען הראותו שחביבין דברי תורתו עלי וכעת אין רצוני להטריח בענינים אחרים אשר אנו עוסקין בהן בי יראתי אולי יהי' לטרח' כמאמר רבא במטות' ויתענג על רב שלום. דברי מכבדו וידידו הסר למשמרתו לשרתו בכל עת בלו"נ הק' דוד ביסטריצר רב ומורה דק"ק הנ"ל והגליל יע"א:

ומה שהשבתי להגאון הנ"ל הוא ועיי' הדרת גאונו גמ' ברכות דף ט' בד"ה ורמינהו שם מוכח דאנו לא יודעין הי' סתמא בתרייתא בין הסתמות ועיי' היטב וכאשר אני בארתי לכן הקדמתי דמתניתין ברכות יהי' כמכריע בין שני המשניות כי לולא זה ללא צורך הוא ואפשר לומר כהנ"ל ובפרט דתוס' בעצמו פסק כראב"ע דאכילת פסחים רק עד חצות ואף ממתנית' דמגילה משמע שלא כראב"ע אלמא אף דהיא במגילה אצל הילכת' פסיקת' מ"מ לא פסקינן כן:

והיה עלה בלבבי לאמור דהרמב"ם פסק בפ' ד' מה' מעשה קרבנות הקטר חלבים ואיב' עד חצות וכתב הכסף משנה דמשנה היא בברכות ועיי' בתוי"ט שמתמה לפי דברי רש"י ליתא דלא שמעינן זאת ממתנית' פה ולע"ד נראה דהרמב"ם דייק זאת מדלא נקט פה קצירת עומר וע"כ צריך לומר הכא נקט רק הני דעשו סיג ובקצירת עומר לא עשו סיג לכן לא חשיב אותם אבל זה ליתא דהרמב"ם פסק בק"ע דנקצר ביום כשר ואיך יחשוב ק"ע וצ"ע ולפי דמשמע מתוס' דסתמא דמגילה עדיף וא"כ נקצר ביום פסול וקשה לפ"ז על מתניתא דהכא מדוע לא נקט נמי ק"ע אבל יש לומר תוס' לשיטתו בפרק ע"פ דף ק"ב ע"ב בד"ה אמר רבא שם נקט תוס' אבל הא דאמרינן הקטר חלבים עד חצות כדאמרינן ריש ברכות לא הוה אלא מדרבנן ומשמע מתוס' להדיא דסובר דלא כרש"י בזה דהקטר חלבים נמי עד חצות ולכן לא נקט במתנית' ק"ע כי בק"ע לא עשו סיג ורק בה"ג דנקט במתנית' עשו סיג וכל טעמא הוא משום דקדשים שלא יבוא לידי פסול לידי נותר ונכון תוס' לשיטתו:

גמרא תנא היכא קאי דקתני מאימתי ועיי' צל"ח ושאר מפרשים מה שיש לדקדק בקושית הגמרא ובמתנית' כבר בארתי בדרך חידוד וכעת נראה לע"ד בפשיטות לומר דהנה כבר הקשה הפ"י הא התנא ע"כ ידע מפסוק בשכבך ובקומך הא פסוקי תורה נינהו כל פרשת ק"ש ונראה דקשה לו אם קאי על פסוקי תורה בשכבך א"כ למה מקשה בלשון שאלה מאימתי קורין הא ידעינן בשכבך ובקומך הוא העת להתחיל בק"ש וא"ת דכוונת המתנית' הוא לשאול על כל הזמן מתי להתחיל ועד מתי הוא הזמן ועיקר בקושי' עד מתי הזמן וממילא שואל על כל הזמן א"כ קשה דקתני מאימתי דמשמע דוקא אהתחלה קאי כאשר הבאתי בשם תשובת מנחם ב"ע דלשון מאימתי קאי אהתחלה ולא אסיף וע"כ לא קאי על פסוק בשכבך דא"כ לא מקשה מתי מתחיל זמן הק"ש. וא"כ נמי קשה מדוע ערבין ברישא בשלמא אי קאי על בשכבך גם שם שכיבה קודם ומשני הגמרא תנא אקרא קאי והכי קתני זמן ק"ש דשכיבה אימת דייק' בלי מם השימוש וכוונת התנא על כל זמן ק"ש ומתרץ באמת זה המם השימוש אינו מן העיקר והוי כמו אימת. ועיי' בפרוש' על מתנית' שם הבאתי בשם שדי יהושע שהמ"ם ראשונה אינו מן העיקר. וזה ידעינן זמן התחלה מזמן שכיבה אבל התנא משאל על כל זמן השכיבה ודו"ק כי קצרתי:

תוס' ד"ה ליתני דשחרית ברישא כדאשכחן גבי תמיד ודברי תוס' צ"ע אם המקשה ידע מקרא בתמיד ג"כ ידע מקרא בשכבך ובקומך וגם מויהי ערב. ומה ראה זה יותר מזה שם ערב תחילה ומצאתי בספר סמיכת חכמים שהקשה כן והוא ברוב גדלותו ובקיאותו מתרץ ע"פ מדרש ילקוט וגם בספרי בפ' ואתחנן שנתן לנו הקב"ה ק"ש שחרית וערבית נגד הקרבת תמידין בכל יום לפי שצפה הקב"ה שעתיד הביהמ"ק להחריב ויבוטל התמיד נתן לנו הקב"ה ק"ש נגד תמידין ואמר לזה אונמ' כי' למקשין לדמות לקרא דתמיד יותר משאר קרבנות דהא ק"ש נגד תמידין תיקנו ובכן אמר שפיר דמתרץ בשכבך ובקומך משם למד חובת הקריאה וגם ויהי ערב ויהי בוקר יותר טוב ללמוד כי שם איכא גזירה שוה ושפיר ערב תחילה:

ולפי דברי קדשו שפיר לע"ד הפשט בגמרא עולה כהוגן דחדא קושי' בחברת' שייך כי יש לנו כעת ללמוד ק"ש או מקרא בשכבך או דקאי על תמיד על זה הילקוט דק"ש נגד תמידין תיקנו והנה אם מקרא בשכבך אז ליכא להקשות מתי יקרא הרי מפורש בשכבך ובקומך אבל אז נעלה דנקט ערבית תחילה גם בקרא בשכבך תחילה אבל אי לאו מקרא הנ"ל מוכח ק"ש אלא דקאי הילקוט דק"ש נגד תמידין תיקנו אז שפיר הקשה מאימתי זה הזמן ק"ש כי לא מוכח מתי יהי' הזמן הזה אם בשעת התמיד ממש או מאוחר או מוקדם כי רק השלמת קרבן הוא ושפיר שאל מאימתי אבל אז עדיין הקושי' כיון דנגד תמיד הוא הו"ל למיתני בקר תחילה וזה כוונת הגמרא תנ' היכי קאי דקתני וכו' אי על בשכבך למה שאל מאימתי ואי על הילקוט א"כ קשה למה ערבין בריש וע"ז משני הגמרא תנא אקרא קאי וקושי' הוא על זמן