ברוך מרדכי חלק א כג

המהרש"א. ולא ידעתי ובער אנכי ולא מבין מה בעי המהרש"א בזה שהביא לנו הרא"ש ותחילה עלה במחשב' לומר דהוא מפרש כוונת התוס' דאל תטעה לומר כיון שתוס' הביא תחילה השתא דלא אתמר הלכת' לא כמר וכו' ואז מיד הקשה התוס' מ"מ קשיא הו"א שקושית התוס' הזה קאי נמי על הגמרא באמת מ"מ קשיא כונת התוס' להקשות כן על הגמרא וכן פירש המהרש"א ולא תיקשי להו הכי אתלמודא דתוס' לא מקשה כלל על תלמוד' כי תוס' סבר בודאי כתירוץ הרא"ש אבל גם זה לע"ד לא צריך לומר המהרש"א כי ראינו תוס' בסיומ' הקוש' מפרש רק הקושי' על מנהגינו שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית וכו' אף שיש קצת לישב:

והנראה בכונת המהרש"א דרוצה לפרש מדוע לא מקשה התוס' כמו הרא"ש ומפרש מדוע לא מקשה התוס' מגמרא לקמן יש לומר בכונתינו כי באמת משמע כן מלשון הגמרא דתרי קולא דסתרי אהדדי לא שייך לעשות כי ראינו לשון הגמרא דנקט דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד למה מחלק הגמרא בזה הו"ל לכייל בחדא דעבד כמר ודעבד כמר עבד למה אמר תרי פעמים דעבד אלא ע"כ להכי נקט ולחלק יצא אי כמר לעשות הכל כמר או כמר לעשות הכל כמר אבל מזה ומזה לעשות לא וזה באריכת לשון הגמרא מובן דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ובהיות כן זה שרוצה המהרש"א שתוס' לא צריך לפרש כן כי ע"כ הכי פרוש' בגמרא בלשון הגמרא וזה שאמר דה"פ הכי היינו ע"כ הפירש של הגמרא כך הוא נעלה בלשון הגמרא דלולא זה לא יבינו לשון הגמרא וע"כ הכי פרוש' הוא ולא צריך התוס' לפרש והבן:

תוס' ד"ה מאימתי וגם ראיה דרב היה מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם הו' קרא ק"ש והקשה המהרש"א דזו הראיה אינו מוכרעת כלל דהא לפירש"י דעיקר ק"ש הוא על מיטתו מ"מ תפילת ערבית הוא מבעוד יום ועיי'. ולע"ד נראה דהנה ראינו בבאור מרדכי שכתב נלפע"ד דמ"ש התוס' מסתמא קרא ק"ש ועיקר הוכחתם מהא דגרסינן לקמן כ"ב ב' רב מצלי של שבת בע"ש אומר קדושה על הכוס או אינו אומר ת"ש דאר"נ א"ש וכו' ומתפלל וכו' ע"ש ובודאי לשמואל דס"ל בפסחים ק"א אין קידוש אלא במקום סעודה לאלתר ע"כ דאכל גם מבעוד יום דאל"כ אין מועיל הקידוש אם אין רוצה לאכול לאלתר כמבואר בסי' רע"ג סעיף ג' בהג"ה אע"כ דאכל גם מיד ומשמע מרב דצלי ואכל ג"כ מיד דאיירי ג"כ דעשה קדוש וא"כ קשה בזה כמו שהקשה בב"י בסי' רפ"ז על מ"ש מהרי"א שיוכל לקבל שבת ולאכול מיד וז"ל וא"ת מ"מ איכא למיסר לאכול קידם שיקרא ק"ש וי"ל דכיון דאיכא רבותא דפסקינן דמפלג המנחה ואילך הוה זמן ק"ש וכו' ע"ש וא"כ היינו דהוכיח התוס' דמסתמא קרא ק"ש ולכאורה דבריו תמוהים ג"כ הא מוכח שם בב"י רס"ז על הקושיא האיך יוכל לאכול קודם שבת הא אסור לאכול קודם ק"ש ותירץ וי"ל דכיון דאיכא רבותא דפסקי' דמפלג המנחה הוי זמן ק"ש וכהרא"ש בריש ברכות אע"ג דמשום דאיכא מאן דסבירא לי' דזמנה דוקא משעת צ"ה חוזר לקרותה משתחשך מ"מ לא מיקרי אוכל קודם ק"ש עכ"ל. והנה כן מוכח נמי מטו"ז סימן רל"ה ס"ק ג' ונ"ל דדין זה אינו שייך אלא לזמן שהוא עיקר ק"ש במה שקורא לחיוב לצאת דהיינו שקורא עם ברכותיה אבל במה שקורא לרווחא דמילתא בהגיע זמן שקורא ק"ש בלא ברכותיה בזה אין איסור כלל לאכול קודם דהא אמרו בזה כדי שלא יהי' עובר על דברי חכמים וכל העובר חייב מיתה ובזה ודאי דאינו עובר על דברי חכמים דהא כבר קרא ומתפלל עם הציבור וח"ו שיהי' חשש לומר על הציבור שחייבים מיתה במה שהם עושים בכל יום לכתחילה אלא שזה בא לחוש ביותר והנה לפ"ז דברי באור מרדכי לכאורה ג"כ תמוהים הא יוכל לאיירי דרב קרא ק"ש מבעוד יום וגם בלילה אמר ק"ש כמו שרוצה הרא"ש דאמר ק"ש בלילה ובה"ג רשאי לאכול קודם ק"ש ועדיין מאי ראיה איכא והנראה לע"ד דתוס' חולק על זה הסברא לומר אם גם ק"ש של בהכנ"ס אינו עיקר ורק העיקר הוא ק"ש על מיטתו כפירש"י בה"ג כיון דאינו עיקר כלל ואינו שום מ"ד דיקרא אז ק"ש בה"ג בודאי אין רשאי לאכול קודם ק"ש של הלילה אלא אם ק"ש של בהכנ"ס הוא העיקר אף דלרוחא דמילתא קורין בלילה ג"כ ק"ש בה"ג רשאי לאכול קודם ק"ש וא"כ לפ"ז שפיר דייק התוס' דע"כ מדצלי רב קרא ג"כ ק"ש אז והוא העיקר דאז רשאי לאכול אח"כ ויוכל לעשות קידוש אבל אם אינו עיקר אז פשט דאינו רשאי לאכול לדעת התוס'. ובהיות כן מתורץ קושית מהרש"א הא גם לרש"י מתפללין קודם לילה ערבית וככה מנהגינו להתפלל בבהכנ"ס מבע"י אף אי ק"ש על המטה הוא העיקר ולהנ"ל נעלה מאוד דע"כ רב דצלי איירי דאכל קודם לילה וע"כ קרא אז ק"ש והוא העיקר דאל"כ אינו רשאי לאכול ודוק היטב. אך לפ"ז לפירש"י דק"ש של בהכנ"ס אינו עיקר ויוצא בק"ש שעל המטה בה"ג נראה לע"ד דרשאי לאכול קידם ק"ש שעל המטה דכל טעמא דיאמר דחשש דיאכל מעט ואשתה מעט וחטפ' שינה הא ככה רגיל בשכיבתו תמיד לומר ק"ש שעל המטה וזה אינו שוכח דכך הוא מנהגינו לאחר אכילה ושתיה בלילה קוראין ק"ש על המטה וזה בודאי לא ישכח וא"כ עד"ז קשה לפירש"י דק"ש שעל המטה הוא העיקר א"כ ע"כ יוצא בזה הק"ש ויוכל לאכול קודם גם רב דבזה על המטה לא יפשע. ועדיין צ"ע ואפשר לומר לרש"י כיון דק"ש על המטה הוא העיקר בה"ג גם אינו רשאי לאכול בלילה כי אם קודם מעריב קודם ק"ש של בהכנ"ס. ובלילה אינו רשאי לאכול דלמא חוטפ' שינה וכיון דהוא העיקר אינו רשאי לאכול ויהי' מיושב קושית מהרש"א ודעת לנבון נקל:

רש"י ד"ה והקטר חלבים דקתני הכי לא אמרו בו חכמים וכו' אלא נקט להו הכא אלא להודיע שכל דבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה והכי נמי תנן פרק שני דמגלה כל הלילה כשר לקצירת עימר ולהקטיר חלבים וקשה לע"ד לפירוש רש"י הנ"ל דרוצה לנקוט פה נמי במתנית' קצירת עומר מאחר דרוצה לאשמעינן כל דבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה ואי תימא דתנא ושייר א"כ מאי מקשה הגמרא לקמן דף ט' ואלו אכילת פסחים לא קתני הא להנ"ל תני ושייר אלא ע"כ דוקא נקט וא"כ קשה למה לא נקט קצירת עומר דהרי רש"י בעצמו הביא ממתנית' מגילה כל הלילה כשר לקצירת עומר ולהקטר וא"כ קשה למה לא נקט נמי קצירת עומר וע"כ צריך לתרץ דמתנית' דפה סובר כמתנית' סתמא דמנחות דף ע"א דקתני נקצר ביום כשר בדיעבד וא"כ לא יוכל למנקט דמצות' עד הלילה הא גם נקצר ביום כשר:

ובהיות כן ניחא לי מה דקשה על רש"י דמתרץ פה דהקטר חלבים דקתני הכי לא אמרו בו חכמים עד חצות אלא להודיע שכל דבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה והביא בעצמו הרי נמי תנן פרק המגילה וא"כ קשה לע"ד כמו שמקשה התוס' לע"ד למה למיתני פה הקטר חלבים וכי' מצות' עד שיעלה עמוד השחר הא תנינא חדא זימנא במס' מגילה. כמו שהביא רש"י על עצמו תוס' שפיר מתרץ דרגיל' של משניות לאשמעינן בקצור אף למה שמפורש כבר והנה זה דוקא בקצור אבל כל הדין לאתי' כסדרן למה לנו הא תנינא וכאשר בארנו יובן אולי כונת המתניתין פה להכריע בין תרי סתמא דבסתמא חדא במס' מגילה קתני כל הלילה כשר לק"ע משמע אבל ביום לא כמו דומיא דהקטר חלבים ותנינא חדא זימנא סתמא דמנחות נקצר ביום כשר ואשמעינן פה המתנית' ברכות דוקא הקטר חלבים דמצות' עד שיעלה