ברוך מרדכי חלק א כב

חובת הקריאה מה לי אם משם או לא:

והנראה דהנה גם הרמב"ם חקר למה התחיל בק"ש תחילה מ"ש משאר מצות וברכות וכבר בארנו תירוץ הצל"ח משום משנת דר"א דהוא חלוץ משה וכבר בארתי כל אלה אם רישא ר"א היא. ואף אם רישא לאו ר"א היא עכ"פ הסיפא. אבל תו קשה מ"ש דתני ערב' ברישא כהנ"ל:

והנה על קושית הגמרא יש לתרץ כי ידוע דרך התנא ללמוד בדרך קצרה ונקט בתורת שאלה מאימתי וממילא ידעינן נמי שחייב בק"ש. ובודאי סמך על איזה מדרש או פרק. אלא דלגמר' זה גופ' קשה למה פתח בק"ש תחילה הלא יש כמה ברכות להתחיל וכאשר הקשה הצל"ח על הרמב"ם תפלה הו"ל להקדים ובפרט המשנה בשחר מברך כי מוכח ברשב"א דאין לברכות שייכ' בק"ש והם קדמו תחילה קודם ק"ש ותפלה ועיי' בצל"ח. ולע"ד זה היה יוכל להיות בכונת קושית הגמרא כמי למה נקט תחילה ק"ש וא"ת דנקט משום זה ק"ש משום דהוי משנת דר"א והוי חלוץ משה לזה קשה תנ' היכא קאי דקתני מאימתי הרי הלשון מאימתי דמהדר רק אהתחלה ולא אסוף כמבואר דלשון מאימתי כופל רק אהתחלה ולא אסוף וע"כ מדנקט מאימתי מוכח דרישא לאו ר"א היא ושני אומדים הם כאשר בארנו. וא"כ כיון דרישא לאו ר"א היא עדיין קושי' למה מתחיל בק"ש הלא לא קאי על שום ענין שלפניו דשייך לק"ש וזה אולי בכונת רש"י מהיכא קא סליק דתני בי' חובת ק"ש וא"כ הו"ל להקדים שאר ברכות וזה בלשונו שנקט שהתחיל בק"ש תחילה קשה על התחלת בק"ש ולא בשאר ברכות ואי תימא דילמא לעולם הפירוש על כל זמן הקריאה על התחלה וסוף וכהגאון מהר"ש דכתב ו' ראשונה אינו עיקר והוי כמו מתי ורישא וסיפא אומד א' הוא ור"א הוא ולכן מתחיל בק"ש משום משנת דר"א אבל א"כ קשה מ"ש דתני ערבית ברישא וכבר בארנו למה כלל ערבין הו"ל למינקט סתם או בלא ב' או דהו"ל למנקט בערב ומכל אלה מדויק דתנא רק אהתחלה קאי בהתחלת ערבית כאשר בארנו בשם ס"ח וכונתו דרישא ע"כ לאו ר"א היא וע"כ קושיא ראשונה בחזקה למה ק"ש ברישא ועוד ביותר קשה למה ערבית ברישא הו"ל להתחיל בשחרית דשם יוכל למיתני מיד ברישא ר"א והוי כמו שני קושית למה ערבין ולמה ערבין ברישא. על זה משני הגמרא תנא אקרא קאי דכתב בשכבך ובקומך ומפרש רש"י ומשם למד חובת הקריאה דייק' דק"ש דאורייתא הוא והיינו לא אסמכת' אלא משם למד וממילא ליכא קושיא למה פתח תחילה בק"ש כיון דק"ש דאורייתא בדין להקדים דאורייתא לדרבנן וכמבואר בצל"ח דצריך לומר ק"ש דאורייתא וזה תירוץ הגמרא וממילא אין קושיא דהו"ל להקדים בשל שחרית כיון דעכשיו לא צריך ואסיק משום משנת דר"א קפדינן ומתורץ ממילא נמי קושיא שניה וכל אלה רק לחדודי. ואגב דאיירי פה ממדרש הזה ילקוט והוא ג"כ מדרש רבה פרשת חקת [וזה לשונו] אמרתי לפרש זה המדרש פרשת חקת וזה לשונו רב אחא בשם רב חנינא אמר בשעה שעלה עשה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה אדומה ואומר הלכה בשם אומרה רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים אמר לפניו רבון העולמים יהי רצון שיהי' מחלצי אמר לו חייך שיהיה מחלציך הדא הוא דכתיב ושם האחד אליעזר שם אותו המיוחד ואמרתי לפרש כי ידוע יען כי בושש משה לבוא חטא ישראל בעגל ועיי' רש"י בתורה שאמרו איש משה לא ידענו מה היה לו ולכן עשו את העגל ובכן יען שמשה הלך למרום זה הים הגרם בישראל שעשו את העגל וידוע הפרה באה לכפר על עון העגל וא"כ זה כוונת המדרש כשעלה משה למרום א"כ מיד בעלות משה למרום ראה הקב"ה שיגרום ע"י זה עשית העגל מיד שמע קולו של הקב"ה שהוקדם הקב"ה רפואה קודם למכה כפרה לעגל שיושב ועוסק בפרשת פרה אדומה דייק' כיון שעלה משה למרום גרם מיד דיעשה העגל לכן מיד התחיל הקב"ה לעסוק בפרשת פרה שהיא כפרה לעגל ובכן ראה משה זה שהוא גורם ופרה תקנה לזה לכן ביקש ר' אליעזר שאומר פרה בת שתים שיהי' מחלצי יען אני גרמתי קצת לעון העגל וא"כ גם העוסק בפרשה כאלו הקריב פרה ואליעזר יהיה עוסק בפרשת פרה ויאמר פרה בת שתים אמר יהי רצון שיהי' זה מחלצי ולגרום גם התיקון והבן:

ובהדי כתבי זאת אמרתי עוד דבר דידוע כל העוסק בתורת העולה כאלו הקריב עולה וזה שכיון הפסוק זאת חוקת התורה אשר ציוה ה' לאמור דייק' גם באמירה באמירת פרשת פרה כאלו הקריב פרה. ובזה נראה לבאר מדרש רבה שם שאמר זאת חוקת התורה הה"ד אמרות ה' אמרות טהורות ולהנ"ל נראה כי הפרה היה מטהר טמאים ומטמא טהורים. אבל העוסק בפרשת פרה כאלו הקריב פרה רק לטהר אמירת פרשת פרה ע"כ אינו מטמא ורק כאלו הקריב פרה לטהר ולקדש וכולו טהור והיינו בפרה עצמה יש ג"כ שהיה מטמא אבל באמירת פרשת פרה כולו טהור. וזה שכתב זאת חוקת התורה אשר ציוה ה' לאמור היינו באמירה סגי הה"ד אמרות ה' היינו אם באמרות לפני ה' ורק באמירה אז אמרות טהורות דייק' באמירה יש עוד יותר דכולו טהור באמירה לא שייך טומאה אלא אמרות ה' מה שאמר בשביל ת' בפרשת פרה אמרות טהורות ולא מטמאים כלל והבן. וכשאני לעצמי בארתי דלכן מתחיל במשנת דר"א למוסר השכל ידוע לכל העוסק בתורה מה שאמרו ה"מ לחדודי אבל לאוקמ' גירס' סיעת' דשמיא פירש"י שיזכיר מה שלמד ורי"ף מפרש שיכוון הלכה לאמיתה בעי סיעתא דשמיא וידוע אליעזר לכן קראו אליעזר שאמר משה אלהי אבי בעזרי וכן צריך לכל הלומד תורה ורוצה לכוון הלכה לאמיתה וגם להיות זוכר במשנתו סיעתא דשמיא אלקי אבינו בעזרתינו צריך להיות ולכן נקט מיד במתני' הראשונה ומתחיל במשנה זו שנאמר בו רבי אליעזר להורות ברמז המתחיל ללמוד צריך להיות לו סיעתא דשמיא ולסמוך על אבינו שבשמים והוא יהיה בעזרתינו וכל הלומד תורה צריך אליעזר אלקי אבי בעזרי והבן:

עוד הפעם נראה לע"ד לתרץ למה נקט מילת ערבין ע"פ מה שמבואר בתוס' חדשים למה נקט ערבין בלשון רבים דזה יתכן לפי' ר"ת שיש לשמש ב' ערבין שקיעת התחלת שקיעה וסופה שהיא בצאת הכוכבים והוא זמן ק"ש וכל אחת מהנה יקרא בשם ערב והשתא שפיר קאמר ערבין דכבר עברו ב' ערבין ולע"ד נראה לזה נקט ערבין דהיינו זה באמת ידעו ק"ש זמן שכיבה הוא דנקט בשכבך רק לא תדעו באיזה ערב מיקרי זמן שכיבה אי בערבית התחלת שקיעת החמה או בערב צאת הכוכבים וזה שנקט בלשונו מאימתי קורין את שמע בערבין באיזה ערב קורין את שמע:

תוס' ד"ה מאימתי השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וכו' מ"מ קשיא דהוי כתרי קולא דסתרי אהדדי וכו' ועיין תוס' לקמן דף נ"ה ע"ב בד"ה אבעי' להו שם מפרש התוס' דלא הוי קולא אם יש הורחב זמן לתפלה שקאמר שם תוס' דהוי נמי חומרא אם אמרינן עד ועד בכלל דאז אף אם עבר ולא התפלל צריך עוד להתפלל ולא אמרינן עבר זמנו בטל קרבנו ועיי'. ולפ"ז לא שייך פה לומר דהוי כתרי קולא הא במה דאנו מתפללין מנחה עוד אף שכבר כלה זמן מנחה זה גופ' חומרא הוא דלא אמרינן עבר זמנו בטל קרבנו וצ"ע אף גם תרי חומרא לא שייך דהוי אז ככסיל בחושך הולך אבל עכ"פ הלשון של תוס' אינו מדוקדק וצ"ע. עיי' מהרש"א בד"ה מ"מ קשיא דהוי כתרי קולא דסתרי אהדדי וכו' עכ"ל ולא תיקשי להו הכא אתלמודא דאמר לקמן דעבד כמר וכו' דה"פ לא איפסק הילכתא לא כר' יהודה ולא כרבנן מי שירצה לעשות הכל כרבנן או הכל כר"י ולא שיתפוס שני קול א עכ"ל הרא"ש ועכ"ל