ברוך מרדכי חלק א כא

באנפא נפשי' ויוכל לאיירי מק"ש של שחרית וסיפא בשל ערבית כן כונתו עיי'. ואף מי אנכי לדבר נגד דעת קדשו של הצל"ח אשר רכב על דבר אמת. אבל באמת גוף הקושי' אינו חזק כל כך דדרך התנא לפרש ככה ולא לאמר חצי דבר שוב בתרוצא שמתרץ אי רישא לאו ר"א הייתי אומר דרישא קאי אשחרית וסיפא הכונה על ערב גם זה מאוד קשה וכי ככה דרך המתניתא תחילה לאיירי משחרית ומיד עד מתי הזמן קאי על ערב כל אלה דוחק לע"ד במחילת כבוד קדשו:

אך אעפ"כ גדול דיבר ושמענו לדברי קדשו ובדבריו אמרתי חידוד נאה לתרץ קושית התוס' על גמרא דהקשה הגמרא מ"ש דתני ערבין ברישא ליתני דשחרית ברישא והקשה התוס' מנ"ל זה ומפרש משום דקאמר בתמיד בקר תחילה עיי':

ולע"ד נראה לתרץ דהנה הצל"ח הביא דלכן רבינו התחיל בק"ש לעשות נחת רוח למשה רבינו והתחיל תורה שבע"פ במשנת ר"א כמוכח מתנית' ר' אליעזר אומר עד סוף אשמורה ראשונה דאיתא במדרש ילקוט חקת בשעה שעלה משה למרום שמע שהקב"ה אמר אליעזר בני אומר פרה בת שתים והתפלל משה רבינו יהי רצון שיהי' מחלצי אמר לו הקב"ה חייך שיצא מחלציך ולכן נתכון רבינו הקדוש להתחיל התורה שבעל פה במשנת דר"א שיצא מחלציו של משה ועיי'. ואמרתי התינח א אמרינן דרישא ר"א היא אבל לאב"א דרישא לאו ר"א היא קשה מדוע התחיל בק"ש אבל לזה יש עוד לתרץ ולומר עכ"פ הסיפא עד אשמורה ראשונה ר"א היא ולכן התחיל בק"ש דעכ"פ מיד בסיפא יבוא דברי ר"א. אבל אמרתי לפי אלה בדין דהוי לי' להקדים בשל שחרית תחילה מליתני ערבין ברישא דאז הו"ל מיד למיתני ברישא מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת לכרתי דברי ר"א כמבואר בצל"ח גופ' דכן הוה לי למיתני ר"א תחילה ואף במתנית' לקמן נקט ר"א בשני' אבל היה יוכל ללמוד תחילה ובה"ג בודאי ביותר טוב לע"ד להתחיל בשל שחרית תחילה מליתני ערבין ברישא דע"כ התחלת המתנית' לאו ר"א היא בערבין ורק הסיפא והכא ע"כ קפיד להתחיל במשנת דר"א שהוא חלוץ משה וא"כ הו"ל להקדים של שחרית ואז הוה מיד ברישא ר"א ויוכל ללמוד ברישא מיד ר"א. ואל תשיביני אם כן הדבר דמתנית' אתי' כר"א אלא דלא נקט ערבין דאז הייתי אומר וטועה דמתנית' לאו ר"א היא זה אינו הא יוכל בה"ג למנקט מאימתי קורין את שמע ר"א אומר משעה שהכהנים נכנסים לאכול עד סוף וכו' אלא ע"כ מתנית' לאו ר"א היא וזה בכונת קושית הגמרא מ"ש דתני ערבין ברישא דייק' באמת קשה מ"ש דתני ערבין למה לי כלל מילת ערבין וע"כ צריך לומר כתירוץ הצל"ח דנקט לאשמעינן דאיירי בערב דהיה יוכל למטעי ולומר דקאי על שחרית כהנ"ל ומתנית' ע"כ רישא לאו ר"א היא כאשר הקדמנו ובכן יוכל למטעי ואם כן הוא קשה כיון דרישא לאו ר"א היא הו"ל למיתני שחרית ברישא דשם יוכל למיתני ביד ברישא הדין של ר"א והכא אמשנת דר"א קפיד כהנ"ל והו"ל להקדים שחרית ומ"ש דתני ערבין ברישא כונתו אם גם דתני ערבין אך מדוע ברישא כן נראה לחדודי:

ועוד ביותר יש לחדד ולומר ולתרץ נמי אידך קושי' אשר הקשה המפרשים מילת ותו משמע דקושיא זו משולב בקושי' ראשונה והיא קושי' בפני עצמה ולהנ"ל יש לומר דשייכי אהדדי כי אם אמרינן דתנא מאיזה ענין קא סליק דקאי בחובת ק"ש אז ליכא קושיא מ"ש דתני ערב' ברישא דיש לומר כקושיא התוס' מדוע זאת ברישא דילמא דוקא ערבין ברישא ותירץ התוס' דחוק כמבואר בצל"ח שם קאי על חד יום בתמיד לכן ביום אחד ע"כ הבוקר קודם לערב אבל לילה ויום מאן יימר דשחרית קדים וכו' ותרוצינו לא צריך לומר דמשום משנת דר"א קפיד כיון דקאי על איזה ענין דמשם סליק לכן מתחיל בק"ש. אבל אי התנא לא קאי על שום קרא או על שום ענין דסליק מחובת ק"ש ומדעתא דנפשי' פתח בק"ש וצריך לומר מדוע בחר בק"ש תחילה וע"כ צריך לתרץ כתירוץ הצל"ח דרוצה לעשות נחת רוח למשה רבינו במשנת דר"א ובה"ג קשה ותו ליתני דשחרית ברישא דשם יוכל ללמוד מיד ברישא ר"א וזה סמיכת הקושיא תנא היכא קאי דקתני מאימתי וא"ת באמת לנא קאי אשום דבר אלא התחיל במצות ק"ש וכולל מיד מאימתי קורין ולכן התחיל במצות ק"ש משום משנת דר"א תו קשה מ"ש דתני ערבין ברישא והו"ל להקדים בשל שחרית דשם מיד ברישא יוכל למיתני ר"א אומר. ומתרץ הגמרא תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ונקט ערבין ברישא כדרך שכתב בקרא ובפרט כיון דאקרא קאי ולכן מתחיל בק"ש ולא צריך לומר דקפיד על משנת דר"א ואף דקפיד נקט לישנא דקרא ערבין ברישא וכל אלה לחדודי וגוף דברי הצל"ח כבר הקדמתי מאוד קשה לע"ד להולמו ואיני יוכל לבנות עליו בנין (וא"כ עדיין קשה למה נקט מילת ערבין) ועדיין לנו לישב כי גדול הקשה. והנראה לע"ד לתרץ מילת ערבין דהנה ראיתי בספר סמיכת חכמים דהובא בשם ס' שדי יהושע וז"ל כתב גאון מהר"ש סי' י' מ' ראשונה אינו עיקר כמו מתי אבוא ואראה פני אלקים פי' לפרש כי הלשון מאימתי אינו נופל רק אהתחלה כמו מאימתי מתחיל לקרות ק"ש ובאמת מתני' מהדר לפרש התחלה וסוף מאימתי מתחילין ועד מתי ושפיר נופל לשון מתי שכולל כל הזמן התחלה והגמר ונכון הוא שהגאון הנזכר מבין דמשעה וכו' עד סוף דברי אומד א' הוא ולכך אומר שפירש מתי שכולל התחלה וסוף אבל אינו כן אלא דברי שני אומדים הם כדאית' בגמרא עכ"ל:

והנראה לע"ד יפה כיון דקאי רק אהתחלה וכן כתב בתשובת רבי מנחם בן עזרי' וכן נראה לי להוכיח מלשון המשניות דתני בערבית ובשחרית ולא תני בערב ובשחר לשון קצר כמו דתני מיד במשניות שלאחריהן בש"א בערב וכו' אלא דלשון ערב הוה כולל כל הזמן וכן שחר משא"כ לשון ערבית או ערבין פרוש' התחלת ערב שמתחיל להעריב וכן שחרית גם הב' אינו מדוקדק דהול"ל ערבית אלא בהתחלת ערבית קאמר עכ"ל סמיכת חכמים עיין ובוא ונסמך על דברי חכמים דמוכח באמת שקאי רק אהתחלה וב' אומדין הן ורישא לאו ר"א היא דאי קאי על התחלה וסוף ומיד קאמר דברי ר"א ע"כ יהיה מוכח דרישא ר"א היא כמו שבארנו בכל הנ"ל. ובכן נראה לע"ד לומר לכן נקט במתני' ערבין דאי היה נקט סתם מאימתי קורין את שמע הייתי אומר כגאון הנ"ל דמ' ראשונה אינו עיקר ומתנית' מהדר לפרש אהתחלה וסוף ורישא בע"כ ר"א היא ואמת זה אינו כמוכח בגמרא דרישא לאו ר"א היא וכאשר באור פה סמיכת חכמים דלכן ע"כ פרושא דקאי רק אהתחלה ומ' ראשונה עיקר הוא מדנקט בערבין ולא נקט בערב או סתם ערבית משמע להדיא דפרוש' הוא אהתחלה דוקא ורישא לאו ר"א היא ושני אומדים הם וזה שרוצה התנא דנקט ערבית לאשמעינן דרישא לאו ר"א היא וסבר תנא דמתנית' כאב"ע דרישא לאו ר"א היא וקאי רק אהתחלה ודו"ק. ובהיות כן יש לומר כדברי לעיל בדברי הצל"ח דלכך נקט פה משום משנת דר"א נקט ק"ש ובכן מקשה היטב התינח אם רישא ר"א היא וזה שמקשה מ"ש דתני ערבית ברישא ליתני דשחרית ברישא דייק' מ"ש דתני בערב' עם הב' הו"ל למנקט בלא ב' או לא למיתני כלל ערבין וע"כ צריך לפרש דקאי רק אהתחלה ורישא לאו ר"א היא וא"כ כיון דרישא לאו ר"א היא בדין דהו"ל להקדים בשל שחרית תחילה דאז מיד יוכל להתחיל ברישא במשנת דר"א ודו"ק לחדודי:

ובדרך הזה עוד יותר לחדד ולומר פשט בגמרא וגם דברי רש"י לדקדק שנקט ומשם למד