ברוך מרדכי חלק א כ

פרשה ראשונה דאורייתא יוצא במה שקורא על מיטתו אלא דלא משמע קצת מלשון התוס' כן דאמר ר"ת אלא נראה ק"ש של בהכנ"ס הוא העיקר ויש לומר באמת היה העיקר מאחר דשם כל הג' פרשיות אנו אומרין ובק"ש על מיטתו רק פרשה ראשונה וכל כהנ"ל יבוא לנכון דע"כ על ק"ש של בהכנ"ס אנו סומכין בשאר פרשיות דרבנן וגם לענין סמיכת גאולה לתפילה וגם לענין הברכות דכולו דרבנן:

שוב ראיתי בהרשב"א שג"כ כתב רק פרשה ראשונה דאורייתא שכתב ומה שאנו אין קורין על מיטותינו בברכותהן משום שאין הברכות מעכבות כדמוכח בהדיא בירושלמי וכו' ומה שאנו אין קורין אלא פרשה ראשונה מפני שהיא של תורה אבל של דבריהם כיון שקראו בבית הכנסת לא חייבוהו לחזור ולקרות ומהגמ' ודאי נראה שהוא התפילה בידינו ובא מאבות ראשונים והיינו מה שאמרו בירושלמי עיי' שגם הרשב"א מסכים לאותו ענין ולהנ"ל מילת' בטעמ' הוא דלענין שאר פרשיות שהמה דרבנן אמרינן דעבד כמר עבד ומספיקא לקולא וכן גם לענין ברכות די במה שאמרינן בבית הכנסת ורק פרשה ראשונה שהיא דאורייתא בזה שפיר יוצא במה שקורין על מיטתו ודוק:

ובדברי אלה יש לתרץ כל קושית התוס' שהקשה מ"מ קשיא דהוי כתרי קולא דסתרין אהדדי וראיתי בפ"מ שכתב דתוס' שפיר (הקשה) ואסיק' דעתי' דלענין תפלה לא אכפת לן בב' קולא דסתרי בתפלה הקילו כמו שכתב הרא"ש והטעם נ"ל כיון דבתפלה דרבנן הקילו משום טורח הציבור וכו' אלא דעיקר קושייתם הוא לענין ק"ש דאורייתא דשם לא שייך להקל ולסמוך אדר"י כיון דלרבנן איהו ודאי לא הוה זמן ק"ש:

ולהנ"ל כאשר בררתי גם ק"ש מדרבנן ורק פרשה ראשונה דאורייתא ולא דרבנן שפיר יש להקל גם בשני קולא דסתרי' אהדדי כמוכח בפ"י לענין תפלה וברא"ש ועל פרשה ראשונה שפיר בק"ש על מיטתו יצא גם דברי הרשב"א עולין בזה שפיר בדרבנן גם הקילו בתרי קולא דסתרי ועיי' גם בצל"ח שסיים כן כיון דתפלה מדרבנן אף שהיא חובה לא משגיחי' דסתרי אהדדי ולאלה שפיר הכל על מקומו ונכון:

וראיתי בביאור מרדכי שכתב בתוס' מקשים עוד דלרש"י מנהגינו כריב"ל דסבר תפילות באמצע תיקנו ואנן קי"ל כר' יוחנן איז' בן עולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית וכתב הביאור מרדכי דבריהם צ"ב דמאי קושיא הא כל טעמא דר"י דפליג אדריב"ל משום דבעינן דמסמך גאולה לתפילה של ערבית והרי לרש"י קורין ק"ש עם הברכות ביום ושפיר איכא סמיכת גאולה לתפלה:

ולע"ד לא זכיתי להבין דעת קדשו ואענ' מרדכי הקטן אטעון על הגדול הא המעיין בגמרא לקמן דף ד' ע"ב בפלוגת' דר"י דצריך ס"ג לתפלה של ערבית ע"כ כונתו בלילה ולא מבעוד יום בלילה צריך סמיכת גאולה דקאמר א"ב אימא סברא ואב"א קרא א"ב אימ' סברא דר' יוחנן סבר גאול' מאורת' נמי הוי וא"כ ע"כ זה סברת ר' יוחנן דלכן צריך לסמוך גאולה לתפילה גם בשל מעריב משום דגאול' מאורת' נמי הוה וגאול' מאורת' ע"כ רק מתחיל בלילה כמוכח גמרא לקמן אמר ר"א הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא מבערב שנאמר הוצאתיך ה' אלקי' ממצרים לילה הרי מוכח להדיא מספק לילה זה הוא ערב לילה וכן מוכח במי שם תנ"ה וכו' וכי בלילה יצאו וכו' אלא מלמד שהתחלת גאולה מבערב וקאי אלילה שהתחיל הגאולה מבלילה והנה לפ"ז בלילה סמיכת גאולה לתפילה בעי וגם לאב"א קרא דכתיב בשכבך ובקומך בודאי מקשה התוס' שפיר כמוכח בדברי ביאור מרדכי עצמו וצ"ע. וע"כ רק סמיכת גאולה לתפלה בערב היינו לילה ולא יצאו מבע"י בסמיכת גאולה לתפילה שצריך להיות בלילה וכאשר אני תרצתי גם זה נכון דלהקל קיימינן ומפלג המנחה ואילך מיקרי כבר לילה ונכון וישר:

שוב נראה להתבונן על פי' רש"י שנקט אם כן למה קורין אותו בבית הכנסת כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה והכי תניא בברייתא ירושלמי וא"כ י"ל דכונת רש"י היא כמו שפירש ר"ת שהיה רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם ולפ"ז אם ככה הוא ע"כ לא צריך לקרות עם ברכותיה' וגם לא סמך גאולה לתפלה וא"כ לפ"ז בודאי מקשה קוש' התוס' הא בברכותי' צריך לקרות וגם צריך לסמיכת גאולה דע"כ אם טעמ' הוא רק מצד כדי שיעמוד בתפלה מתוך ד"ת די בפרשיות ק"ש בלא ברכותי' כלל ולע"ד לזה הוקדם התוס' בקושי' והכי איתא בירושלמי אסקרא קודם לכן לא יצא וא"כ למה אנו מתפללין ק"ש בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת ולאחר זה הקדמה מוכח דע"כ לא צריך להתפלל בבהכ"נס הברכות אלא לקרות ק"ש בלבד ולפ"ז שפיר מקשה התוס' וראיתי ברא"ש הובא נסתפקתי ששאלו מרב האי ז"ל לענין ציבור שמתפלל ערבית וקורין שמע קודם צאת הכוכבים ולא מצי אינש לעכבינהו איזהו עדיף לאצלוי בהדייהו ולשבוק ק"ש עד צה"כ. וע"כ כוונת ספק הזה הוא דרק לצלות תפלת שמנה עשרה של מעריב עם הציבור ואח"כ לקרות ק"ש בברכותיה או לעכב עד צה"כ ולצלוי ביחיד גם תפלת שמ"ע ולסמוך גאולה לתפל' והושב בארץ ישראל עושין כן ומתפללין של ערבית ואח"כ קורין את שמע בזמנה ולא איכפת לן למסמך גאולה לתפלה של ערבית:

ולע"ד גם רש"י כיון להנ"ל דלפיכך חובה עלינו וכו' היינו ק"ש עם ברכותיה משתחשך אז לומר ולהתפלל תפלת מעריב עם הציבור ועדיף תפלת ציבור מלהסמיך גאולה לתפלה ועיי' היטב בכל אלה אבל נחזי מה עמ' דבר הלא מנהגינו לקרות ק"ש עם ברכותי' כל תפלת מעריב מבעוד יום:

שבתי וראיתי במגן גיבורים סי' רל"ה שת"ל כונתי לדעתו הגדול שג"כ רוצה בתירוץ זה בסיגנון אחר לתרץ קושית התוס' דק"ש פרשה ראשונה רק דאורייתא ושאר פרשיותי' ספיקא לקולא וקאמר ידי ק"ש עם הברכות כבר קודם קודם התפלה ורק מה שהס' מה"ת לא יצא אז עיי' היטב. וג"כ מתמה שם על רש"י אם כל עיקר ק"ש נתקנה מבעוד יום כדי לעמוד מתוך ד"ת א"כ אמאי קורא אותו עם ברכותיה ומפסיק בברכותי' בין ק"ש לתפלה ולמה הברכות אלא בק"ש של מיטתו יהי' עם הברכות עיי' היטב שם וברוך ה' שישר הלכתו בכל עיונו בזה ומגן הוא לכל החוסים בו:

בערבין וכו' הקשה הצל"ח למה זה מילת ערבין פשיטא כיון דאמר משעה שהכהנים נכנסי' לאכול וכו' ק"ש של ערבית הוא ותירץ וז"ל ונראה דלהך אב"ע רישא לאו ר"א היא הוצרך לומר בערבין שלא תטעה לומר דעל שחרית קאי משעה שהכהנים היינו כפי' הי"א לקמן דהאי ובא השמש וטהר היינו באמת וטהר גברא ובעלות השחר קרב התמיד ומביא כפרתו ומשיכיר בין תכלת כבר רשאי לאכול בתרומה והוא זמן ק"ש לכן הוצרך לומר בערבין וכונתו רצויה אי מתנית' לאו ר"א היא דאי מתנית' ר"א היא עדיין מוכח בסיפא דע"כ ק"ש של ערבית היא דנקט עד סוף אשמורה ראשונה וקאי אשלפניו דחד תנא הוא אבל אי מתנית' לאו ר"א היא זה הסיפא מילתא באנפי נפשיה הוא ורישא נמי מילתא