ברוך מרדכי חלק א יט

ומאוד צריך עיון והיה נראה לע"ד להוכיח דק"ש דאורייתא ולא שייך לומר לאשמעינן גם ספק אסור דספק דאורייתא ולא שייך לומר לאהמעינן גם ספק אסר דספק דאורייתא בלאו הכי לחומרא והיה נראה לומר כי ראיתי בקובץ לשון הירושלמי ז"ל נראה מהירושלמי דגרסינן התם הקורא קודם לכן לא יצא וכו' ואפילו קרא אותו תוך בין השמשות שהוא ספק יום וכו' חוזר וקורא משום דהו"ל כספק קרא שחוזר וקורא ותו תני בירושלמי מהך דהכא מדויק מדקתני בברייתא הקורא קודם לכן לא יצא וקודם לכן לאו ספק הוא פירוש דהא עכ"פ בין השמשות אמאי לא יצא אלא ע"כ ספק קרא וכו' חוזר וקורא. וכתב הקובץ ידוע דמהך משמע סתמא דתלמוד' סובר ק"ש דאורייתא מ"מ מוכרח לישב למ"ד ספק קרא אינו חוזר וקורא הך ברייתא דתני הקורא קודם וכו' להירושלמי ע"כ הא בהא תליא וכו' וכתב וז"ל ולע"ד נראה מ"ד דס"ל ספק קרא אינו חוזר ס"ל דאינו קורא בברכות משום דספק דרבנן להקל ולא רשאי לברך משום לא תשא וכו' משא"כ הפרשיות צריך לקרותן דהוי ספק דרבנן באיקב' חיובו ודמי לספק איסור דרבנן באיקב' אסורו דכתב הש"ך ביו"ד סי' ק"י לחומרא גם מדרבנן וכו' והך בריית' דנקט הקורא קודם לא יצא מוקי לה דלא יצא וחייב מיהו לקרות פרש' של ק"ש אבל בלא ברכות וע"ד דסבר חוזר וקורא פירש אפי' בברכות דס"ל ק"ש מה"ת וכתב עוד ואפי' את"ל דמ"ד אינו חוזר וקורא קאי אפרשיות איכא למימר הגם דחיובא ודאי רמיא עלי' מ"מ ספק זה דקרא ג"כ מחשב כודאי חזקה דעשה כרגילתו דרגיל הוא בכל יום לקרות ק"ש שחרית וערבית ודמי קצת למ"ש הטו"ז ביו"ד סי' ס"ט באשה ששכחה אם עשתה הדחה וכ"ז שיש בספק אם קרא אזי אמרינן מסתמא עשה כרגילתו אבל בקרא קודם צ"ה בב"ה דספיק' דממילא הוא ואתחזק חיובא אין ספק מוציא מידי ודאי ובלא ברכות חייב לקרות מספיקא וכו' ולפ"ז יש לי לתרץ ולומר אף אם ק"ש דרבנן שפיר מקשה הגמרא ולא שייך דרוצה לאשמעינן בין השמשות דחוזר וקורא הא בארנו גם אם ספק דרבנן אבל אתחזק חיוב' הוא אין ספק מוציא מידי ודאי אבל גם לדעת הקובץ קשה דעדיין קורא רק בלא ברכות אבל אם אמרינן כפרי מגדים אפי' בברכה ולכן תולה בכהנים תרומתן ומאי מקשה הגמרא וצ"ע. והנה מדברי הירושלמי להדיא משמע דלא כפרי מגדים דתליא זה בזה בקורא קודם לכן בין השמשות דלא יצא בשאר ספק ק"ש אם קרא ולפרי מגדים חילוק רב יש והבן כי קצרתי. ובלאו פרי מגדים נמי יש לי להקשות דהא ידוע דתרומה בין השמשות אסור לכהנים לאכול דיהוי ספק דאוריית' וא"כ דילמא משום זה תולה בכהנים לאשמעינן בין השמשות דחוזר וקורא ויהי' מזה מוכח דק"ש דאורייתא ואז לא צריך זאת לאשמעינן כבארנו בלאו הכי ספיק' דאוריית' לחומרא משא"כ אם ק"ש דרבנן צ"ע כל אלה. ומה שנראה לע"ד לישב מילת ערבין ולהביא מטעמים לדברי הצל"ח שמפרש במתנית' אולי הכהנים מותרין לאכול בתרומתן אפי' בזמן ק"ש כיון שאכילת תרומה מצוה הוי כעבודה בבית המקדש והרי ר' טרפון ביטל זמן בית המדרש בשביל אכילת תרומה כמבואר פסחים ואמרתי התינח בתרומה דאורייתא זה מיקרי כעבודה ורבי טרפון דביטל רק ביטל משום תרומה דאוריית' אבל בתרומה דרבנן בודאי לא שייך דהוי כעבודה דידחה ק"ש בזמנה וא"כ יש לומר לכן נקט תרומתן דקאי על הפסוק תרומתן הידוע להם מקרא או כי קרא נקט כי לחמו הוא וכתירוץ תוי"ט רק פשט צריך להבין מדוע בחר במתנית' זה לשון קרא והרבה מקומות נשנה רק תרומה ולהנ"ל לרמז באה בשעה שאכלו תרומתן היינו תרומה מן התורה אבל סתם תרומה שהוא נמי משמע תרומה דרבנן באמת אסור לאכלו בזמן ק"ש ורק תרומה מן התורה מותר אבל ראיתי בגמרא דדין דלא גרס תרומתן אלא אמר מר וכו' נכנסין לאכול בתרומה ולקמן ע"ב גרסינן אמר מר בתרומתן ואמרתי בזה קצת חידוד והמבין יבין ודעת לנבון נקל. ויש לי ספק בספק קרא ק"ש בזמנה או לא והיינו שקרא ביה"ש אם מותר אז לאכול קודם ק"ש דהדין דצריך לחזור ולקרות אם מותר אז לאכול קודם ק"ש זה. אם נימא בה"ג מותר מחמת ס"ס חדא דילמא כבר אמר ק"ש ואם גם לא אמר דילמא לא ישכח ולא יפשע אז מלומר ק"ש וצ"ע וא"כ לע"ד עדיין איכ' נפ"מ גם אם ק"ש דאורייתא וקרא בין השמשות דאז עכ"פ איכא ספק ואף מצד ספיקא צריך לחזור ולקרות אבל עדיין יש לומר אם אמרינן תרומתן כפרי מגדים דאסור לכהנים לאכול בזמן בין השמשות תרומה והוי כודאי איסור אז אסיר לאכול קודם בזה הק"ש שצריך לחזור ולקרות דלא הוי כספק ספיקא ועדיין צ"ע מאי מקשה הגמרא אף לפי מאי דאמרינן ק"ש דאורייתא וצ"ע:

שבתי וראיתי בשאגת אריה סימן ג' בענין ספק קרא ק"ש אם ק"ש דאורייתא דצריך לחזור ולקרות קושי' אחד אשר הוא מתמה וז"ל כתב התוס' בשם ר"ת דק"ש בבהכנ"ס הוא עיקר ומשום דקי"ל כר"י דאמר בפרק ת"ה בזמן תפיל' המנחה עד פלג המנחה ומיד שכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית ומה שאנו מתפללין לפעמים מנחה אחר פלג המנחה סמיך לערב כרבנן דפליגי אר' יהוד' משים דאמר לקמן השתא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ואני תמה דהרי הא דקאמר השתא דלא איתמר הלכתא דעבד כמר עבד משום דכיון דתפלה דרבנן אזלינן בספיקא לקולא אבל ק"ש דהוא מן התורה כיון דמספק' לן מספיקא אית לנו למיזל לחומרא דקי"ל ספיק' דאו' לחומרא וכדאמרינן בפרק מ"ש לקמן דף כ' ספק קרא ק"ש דר"א אומר חוזר וקורא מ"ט ק"ש דאורייתא ופסקו הפוסקים כר"א וה"נ בפלוגת' דר"י ורבנן דקאמר הגמרא דלא איתמר הלכת' לא כמר וכו' והו"ל ספיקא לגבי ק"ש אית לן למיזל לחומרא ואין יוצא ידי חובת ק"ש עד צאת הכוכבים דילמא הלכה כרבנן דזמן מנחה עד הערב ואין זמן ערבית מתחיל אלא משעת צ"ה ואילך והנה דוגמא לזה הסבר' החליט השאגת אריה דאם ק"ש דאוריית' בספיק' אם קרא בזמנו חוזר וקורא ותירץ הוא דתוס' לטעמ' אזיל כאשר ביאר דק"ש דרבנן ור"ת ג"כ הכי סביר' לי' ענ"ל. ולע"ד גלל זה עוד לא צריך לומר דר"ת סובר ק"ש דרבנן ויש לומר לעולם סביר' לי' ק"ש מן התורה אך כאשר החליט בעל ש"א בסימן ב' בסיום דבריו שם והשתא נקטינן להלכה דפרשה ראשונה הוי דאורייתא אבל לא שאר פרשיות וכן יש לומר סובר הר"ת רק פרשה ראשונה דאורייתא ולפ"ז יש לי לומר דהנה התוס' הקשה לרש"י אף ג' פרשיות הו"ל לקרות ועוד הקשה דצריך לברך שתים לפני' ולאחרי' בערבית ולהנ"ל יש לומר דעל ספק דרבנן שפיר קאמר' דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והנה לענין ב' פרשיות האחרונות של ק"ש יוצא כר' יהודא דאמר עד פלג המנחה ולענין דרבנן אמרינן ספיקא לקולא וגם לענין הברכות דדרבנן המה יוצא בזה הברכות שאמר אחר פלג המנחה בספיק' דרבנן לקולא ורק לענין פרשה ראשונה שהיא דאורייתא לא שייך להקל דהיא דאורייתא ובפרשה ראשונה יוצא במה שקרא על מיטתו ושפיר סגי בזה במה שקורא על מיטתו אף שהיא רק פרשה ראשונה כי באלה לא יצא מחמת הספק דעבד כמר וכו' אבל לענין שאר פרשיות דהמה רק דרבנן בזה יצא מחמת דעבד כמר. ובזה מתורץ נמי קושית התוס' הי' צריך לברך שתים לפניה' גם ברכות המה דרבנן ושפיר יצא במה שקורא בבהכנ"ס משום דעבד כמר וכן מתורץ כמי קושית התוס' דתפלת ערב צריך סמיכת גאולה לתפלה גם זה הוא מדרבנן כיון דכל התפלה הוא מדרבנן וגם אלה מדרבנן ושפיר יצא במה שסמך בבהכ"ס בתפילתו בק"ש גאולה לתפילה דהוי דרבנן ולקולא ולענין