ברוך מרדכי חלק א יח

זאת לאשמעינן לגבי קדשים דנמי מצוה ולמה נקט במתנית' דוקא תרומה אבל הא קמ"ל דכפרה נא מעכבי דייק' דהו"א היכא א כא מצוה בלא מחוסר כפורים דדמיא לעבודה אבל מחוסר כפורים דאסר בעבודה אף דרשאי אז לאכול בתרומה אבל אינו מצוה לאכול משום דמחוסר כפר' הוא וא"כ בה"ג בזמן ק"ש אינו רשאי לאכול דלא מיקרי אכילת תרומה עבודה ומצוה קמ"ל דכפרה נא מעכב גם לענין הזה ואעפ"כ אכילת תרומה מצוה הוא ומותר לאכול בזמן ק"ש ממש ומתורץ קושית תוס' ועכשיו שפיר ממשנה יתירה דייק' זאת משום דנקט העריב שמשו אוכל בתרומה ליכא למידק דיש לומר בהתחיל בהיתר או דרק קאי על הזמן דמוכשר הוא אבל באמת לא אכל אבל פה ע"כ מדנקט וקאמר במתנית' תרומה ולא קדשים דקדשים שייך בין בכהני' ובין בישראלי' ונקט רק תרומה ע"כ בא לאשמעינן בזמן ק"ש גופ' רשאי לאכול בתרומה ואין לומר לכך נקט תרומה ולא קדשים לאשמעינן דכפרה לא מעכב שה כבר ממתנית' העריב שמשו מוכח אלא ע"כ כהנ"ל פה אשמעינן מילת' חדשה גם בה"ג מותר בזמן ק"ש ממש לאכול בתרומה אף דמחוסר כפרה הוא מ"מ מצוה היא והוי כעבודה דדוחה ודו"ק היטב. ולאחר בארנו כל אלה ופלפלנו כיד ה' הטובה עלינו עדיין דין הזה אינו מבורר לאמיתו אם ברבים רשאי לאכול בזמן ק"ש או לא. ונתתי פנים לכאן ולכאן ורוחב לבב ירחיב וה' יורנו נפלאות מתורתו הקדושה:

והנה כל אלה אשר בארנו לישב מילת כהנים דברבים מותר וגם רש"י אולי לזה כיון וזה אבל רק לדעת הרא"ש והרשב"א ודעת התוס' שבארנו משום חשש שמא יפשע אינו רשאי לאכול בזמן ק"ש אבל לפירוש רבינו יונה דמפרש דלכתחילה חיוב לקרותה מיד בהתחלת זמן זה בצאת הכוכבים ואפי' אינו רוצה לעסוק בשום מלאכה או לימוד או אכילה החיוב אז עליו לקרותה ככה לכתחילה מצוה מן המובחר ועי' בבאור מרדכי ריש פרק פה שהביא והבין כן שיטת רבינו יונה וא"כ לרבינו יונה לא שייך לומר פה ברבים מותר דאינו טעמ' משום שמא ישכח אלא ככה מצותה לקרות משתחשך וקשה כהנים איך אכלו בזמן ק"ש וראיתי בבאור מרדכי להך טעמא דככה זמנו הוא מצאת הכוכבים אם כשיש לו מצוה אחרת לעשות לא שבקינן מצוה עבור זה וא"כ יש לומר כדעת הצל"ח דתרומה מצוה היא ובכן רשאי הכהן לאכול משא"כ לאידך טעמ' דשמא יפשע אפי' מצוה נמי אסר לעשות בזמן ק"ש דחיישינן שמא יפשע וברור:

ובפשיטות יש לומר רבינו יונה מפרש דקאי רק על היתר זמן אכילה ובאמת לא אוכלין בזמן ק"ש שהרי נקט בלשונו הרי שזמן אכילת תרומה הוא מביאת אור השמש ואילך ונקט בלשונו רק זמן אכילת תרומה וכונתו רק אזמן ואולי גם רש"י כיון כן כאשר התחלתי והגיע עתים רק העת בא היינו זמן אכילת תרומה כרבינו יונה אבל לאחר העיון אמרתי דדעת רש"י אולי נוטה לשיטת רבינו יונה דלכתחילה בכל אופן אף בלי שום מניעה צריך לקרות ק"ש בצאת הכוכבים עיי' רש"י עד סוף אשמורה ראשונה ומקמי הכי לאו זמן שכיבה הוא לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא א"כ למה קורין אותו וכו' וקשה כיון דכבר אמר רש"י לפיכך וכו' קודם לכן לא יצא למה חזר ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך ואם באמת חובה עלינו למה יצא בעל מיטתו. ולהנ"ל ניחא דכוונת רש"י דלכתחילה חובה מיד לקרותה בצ"ה ואפי' אינו רוצה לעשות שום עסק וזה שחזר עוד הפעם ומפרש ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך היינו לכתחילה בכל אופן זה החייב עליו וזה מפירושו לעיל לא שמענו דנקט הקורא קודם לכן לא יצא והו"א דעד סוף אשמורה ראשונה אם לא רצה לאכול או לעשות עסק איכ' פנאי אפי' לכתחילה להמתין עד סוף אשמורה ע"ז מפרש עוד הפעם לפיכך כאשר בארנו דהחיוב מיד משתחשך וסיים רש"י ובקריאת פרשה ראשונה היינו בדיעבד יצא אבל לא לכתחילה ונכון, ואף כה"ג צריך לומר והגיע עתים כפירש רבינו יונה על הזמן וראיתי בכסף משנה פ"א מהלכות ק"ש הלכה ט' וכתב וז"ל ורבינו כדי להרחיק אדם מן הפשיעה דפשיעה הוא לאכול ולשתות קודם ק"ש וכו' והנה מכסף משנה הנ"ל משמע דכל האיסור הוא חשש שמא יפשע ובכן נמי נקט לשון יחיד כדי להרחיק אדם מן העבירה וכן פה במתנית' והיוצא מכל אלה לדעת הני שיטות ביחיד בודאי אסור בזמן ק"ש לאכול וברבים ספק הוא אצלינו ולדעת רבינו יונה אפי' לא רוצה לאכול כשהגיע זמן ק"ש החיוב עליו מוטל לקרותה משתחשך בזמנה אפי' ברבים ועיי' בבאור מרדכי שמברר שיטות הללו כל אחד על מקומו בשלום:

וראיתי בבאור מרדכי שהקשה לשיטת רבינו יונה דמתנית' י"ל לכתחילה חייב לקרותו מיד מאי פריך הגמרא לקמן דר"א אדר"א דהא י"ל דר"א דברייתא קאמר דמתחילין לקרות ור"ל דשרי לקרות משעה שקידש היום בע"ש אבל מ"מ אין חיוב לאלתר משעה שמקדש היום ורשאי להמתין עד צאת הכוכבים ובמתניתא מאימתי קורין קאמר שהחיוב היא לקרותו מיד ולא לאחרו עוד עיי'. והנראה לע"ד כדברי ס"ח הובא בשם שדי יהושע ועיי' לקמן ותמצא דהוכיח דמאימתי קאי על אהתחלה ואף אם מתנית' ר"א היא נמי ניח' לרבינו יונה דזה היא עומד בפני עצמה דסיפא רק בדיעבד מתיר ורישא לכתחילה איירי וא"כ משמע מלשון מאימתי דקאי מאימתי מתחילין לקרות ק"ש וא"כ ה"ה דלא קודם כן וה"ה דלא לאחר לכתחילה ודוק היטב ועיי' בסמח ותבוא לנכון:

מתני' תרומתן עיי' תוי"ט שכתב וכן הוא לשון חכמים בברייתא בגמרא ות"ק אומר משעה שבני אדם נכנסי' לאכול פתן בע"ש והקשה התוי"ט מדוע לא נקט תרומה ובגמרא משעה שבני אדם נכנס' לאכול פת וקאמר דנקט פתן פתו לומר המוכן להם ואינן חסרים כלום וכן בתרומתן שהוא מוכנת לפניה' וכלום חסר כי אם לאכול ואפשר לומר דתוי"ט כיון באלה ג"כ לתרץ קושית התוס' עני גופ' וכו' יש לומר טרם אכילתו אז הוא זמן ק"ש וכונ' פתן היינו אז שכבר מוכן הוא לאכול ואז הוא זמן ק"ש. וראיתי בפרי מגדים ג"כ לישב מילת תרומתן סי' רל"ה במ"ז סק"א בד"ה והוי יודע דלענין דאמר ק"ש זמנה מב"ה הא קודם לכן לא אם ספק לו אם קרא בזמנו ויודע שקרא בבהכנ"ס אם חוזר וקורא או לא ובחדושינו ברכות נסתפקנו בזה די"ל בק"ש לאו ספק אלא ודאי דלא יצא דלאו זמן שכיבה הוא ומש"ה אמר משעה שהכהני' וכו' בתרומתן כי י"ל התם בין השמשות לאו ספק הוא וטהר יומא שיטהר הרקיע מאור השמש ואפשר להעמיס בתרומתן הידוע בקרא ד"ת דספק כודאי רק דאין לוקין כמ"ש בתה"א וזה ה"ה ק"ש אין בו ספק וחוזר וקורא עיי' בפרי מגדים וא"כ לפרי מגדים לכן נקט תרומתן להורות תרומתן הידוע מדאורייתא דדוקא ודאי לילה צאת הכוכבים וטהר היינו שיטהר לגמרי מאור השמש והיינו צ"ה אבל ספיקא לא יאכל בתרומה וא"כ ה"ה ק"ש כן כונת לשונו יעו"ש:

ובהיות כן הקשתי קושי' עצומה א"כ מאי הקשה הגמרא אמר מר וליתני משעת צאת הכוכבים אם ככה תני הייתי אומר אף אם ספק קרא בצ"ה או לא כגון בין השמשות יצא דאמרינן דגם אז מיקרי זמן שכיבה אף בספיקא אבל אם נקט להדיא משעה שהכהני' אוכל בתרומתן בה"ג ע"כ מוכח כפרי מגדים תרומתן הידוע מן התורה בספק בין השמשות או צאת הכוכבים בה"ג לא יצא דומיא דכהן בה"ג לא יאכל בתרומה ולזה נקט משעה שהכהנים אוכל בתרומתן ובפרט אית' שם שבת בגמרא הלכה כר' יוסי לענין אכילת תרומה ועיי'