ברוך מרדכי חלק א יז

ואם יש לקיים ולומר דברים הללו שבארנו ברבים בזמן ק"ש מותר לאכול דאחד יזכיר את חברו יש לומר אחר העיון ולישב בזה ע"פ שמבואר שם במג"א שהקשה בשם מהרש"ל א"כ יהי' שנים מותרים לרכוב ע"ג בהמה דאם בא אחד לחתוך זמורה יזכירנו האחר ולפי מ"ש הב"ח דוקא בקריאת התורה אבל במילי דרשות לא וא"כ לפ"ז ניח' נמי הכא בתרומה לכל הפחות לא מיקרי מילי דרשות דתרומה מצוה הוא לאכול והצל"ח רוצה לומר דמצוה הוא ומיקרי אפילו עבודה ודוחה ק"ש בזמנה כמבואר בפסחים בר' טרפון ועי' ולדידי אף דלא מיקרי עבודה לדחות ק"ש בזמנה אבל עכ"פ מצוה מיקרי ובכן ברבים מותר לכן נקט כהנים ובזה ניחא נמי בניו של ר"ג בבית המשתה בודאי בשמחה של מצוה הוה ובמצוה שהוא ברבים שפיר דמי ונכון:

וראיתי בצל"ח שמפרש אולי הכהנים מותרין לאכול בתרומתן אז אפילו בזמן ק"ש כיון שאכילת תרומה מצוה הוה כעבודה בבית המקדש והרי ר' טרפון ביטל זמן בית המדרש בשביל אכילת תרומה כמבואר פסחים דף ע"ב ולכך לא הקשה על המתנית' וא"כ גם לצל"ח הכוונ' לאכול בתרומ' ממש אבל ראיתי שהצל"ח מקשה לפ"ז מאי מקשה הגמרא ליתני משעת צאת הכוכבים דילמא הי' גופה וקמ"ל דכהנים בשעת זמן ק"ש רשאי לאכול משום תרומה דהי כעבודה ותירוץ של צל"ח דחוק מאוד וכאשר אני בארתי דקמ"ל דמצוה הוא לאכול בתרומה ומותר ברבים לאכול אף בזמן ק"ש ליכ' קושיא כהנ"ל דילמא הא גופא קמ"ל זה כבר אשמעינן בסיפא דמתנית' דנקט מעשה בבניו וע"כ צריך לפרש דמצוה הוא וברבים לכן מותר. משא"כ להצל"ח דרוצה לאשמעינן משום תרומה דמיקרי עבודה לכן שרי בזמן ק"ש זה לא מוכח ממעשה ובאו בניו. אך לאחר העיון אמרתי אעפ"כ מתורץ נמי קושית הצל"ח גם לדעת הצל"ח דע"כ לפ"ז קשה על הסיפא קושית טו"ז היך הלכו לבית המשתה בניו של ר"ג בזמן ק"ש וצריך לתרץ כתירוץ הטו"ז דאיירי בהתחיל בהיתר ובה"ג מותר וא"כ גם מרישא אינו מדויק לומר דלכן נקט ותולה בתרומה להשמיעינו דרשאי לאכול בזמן ק"ש דיש לומר גם הרישא איירי בהתחיל בהיתר היינו חולין דרשאי לאכול אף בטומאה ומשכו סעודתן עד הלילה דמותר אז לאכול בתרומה ולא צריך להפסיק:

ובזה ניחא לי נמי לתרץ קושית הגאון רבי עקיבא איגר מדוע לא מתרץ הגמרא לכן נקט ותולה בכהן בתרומה להשמיעינו דטעימה בזמן ק"ש מותר הא זה לא משמע דלכאורה קשה על סיפא במעשה ובאו בניו מבית המשתה וע"כ צריך לתרץ כתירץ הטו"ז בהתחיל בהיתר שרי וא"כ גם מרישא ליכא למשמע מינ' דטעימה שרי דילמא איירי בהתחיל בהיתר והאיך מוכח דטעימה שרי ואי תימה דזה גופ' קמ"ל דהתחיל בהיתר מותר זה כבר מסיפא אשמעינן וגם זה לא שייך לומר דילמ' טעימ' שרי ומתורץ קושית הב' הנ"ל הדק היטב ולאמת יוכל לתרץ קושית מהרש"א גם בזה האופן דתוס' רק מקשה מסעודת עני ומרישא דמתנית' לא מקשה התוס' דיש לומר דאייר' בהתחיל בהיתר בחולין ואז אכלו תרומה משא"כ בברייתא בסעודת עני דאיירי בעת הזה נכנסו לסעודתן והתחיל באיסור ונכון:

אך חוזר אני על הראשונות להקשות כאשר אני בארתי לכן מותר ברישא משום דרבים המה ולכן נקט כהנים משום דהמה רבים עדיין נשאר הקושיא בחזקה מאי מקשה הגמרא ליתני משעת צאת הכוכבים דילמא הא קמ"ל ברבים ודבר מצוה שרי או פשט ברבים דשרי וא"ת זה כבר אשמעינן ממעשה בבניו של ר"ג דילמא שם איירי בהתחיל בהיתר משא"כ רישא לא איירי בהתחיל בהיתר דא"כ קשה למה נקט כהנים לשון רבים הא יחיד נמי שרי בהתחיל בהיתר ומדנקט כהנים אשמעינן אפי' התחיל באיסור רשאין לאכול כיון דרבים נינהו וזה עוד לא תנינא בהעריב שמשו דהא שם נקט לשון יחיד ויש לפרש שם דאיירי בהתחיל בהיתר או טעימה בעלמ' אבל פה קשה מדנקט כהנים לאשמעינן אתיא ברבים מותר אפי' בזמן ק"ש ממש:

והנראה לע"ד לפי מה אשר בארתי לחד תירוץ של המג"א דדוקא בשנים מותר בדבר מצוה יש שני תירוצים במג"א לחד תירוץ דוקא בדבר מצוה ולחד תירוץ אף לדבר רשות מותר בשנים עיי' והנה לזה התירוץ דדוקא בדבר מצוה מותר בשנים יש לומר בסברתו אף שאמרינן דכפרה לא מעכבא אבל עכ"פ הו"א כיון דעדיין מחוסר כפרה הוא מצוה ליכא לאכול בתרומה עד שיטבול ויבא קרבן שיטהר לגמרי אז שייך מצוה בטהרה לגמרי והמ"א אף בשנים אסר דלא מיקרי מחוסר כפרה מצוה ובכן יש לומר דאשמעינן דכפרה לא מעכב ואפי' מצוה איכא או אף לדבר הרשות מותר בשנים כאידך תירוץ של מג"א ויש לומר זה כונת הגמרא מלתא אגב אורח' קמ"ל כהנים רבים משעת צאת הכוכבים והא קמ"ל דכפרה לא מעכב דהו"א דכפרה עכ"פ מעכב דאינו מצוה לאכול וכיון דאינו מצוה אפי' ברבים אסור לכן אשמעינן דכפרה לא מעכב ואפי' מצוה איכא ומותר ברבים ומתורץ קושית התוס' דהקשה הא כבר אשמעינן ממתני' דהערל העריב שמשו אוכל בתרומה שם נקט לשון יחיד ע"כ אינו מוכח כהנ"ל וצריך לתרץ כאשר בארתי או דהתחיל בהיתר או טעימה או דקאי רק על זמן הכשר משא"כ פה דנקט כהנים רבים מותר מוכח דהא קמ"ל ברבים מותר אך לפי אלה יהי' קשה עדיין הו"ל לגמרא סתם לומר הא קמ"ל כהנים אימת קא אכלו בתרומ' בשעת צה"כ ממש בזמן ק"ש ולמה להו לומר כלל דכפר' לא מעכב אבל אחרי כל אלה בחקירה ובדרישה באנו לבאר ביותר טוב וביותר מרווח לתרץ מדוע לא מתרץ דרוצה לאשמעינן ברבים מותר כאשר הבאתי לעיל לתרץ קושית הגאון רע"א מטעימה דא"כ קשה מדוע לא נקט המתנית' משעה שהכהני' וישראלי' נכנסו לאכול בקדשים ואיירי מהני דלאו בני כפרה נינהו ושייך בין בכהנים ובין בישראלים בשלמים ותודה כקושית הצל"ח ובה"ג ג"כ שפיר יוכל לאשמעינן ברבים מותרים דג"כ היה יוכל לומר לשון רבים לכן ביותר טוב מתרץ הגמרא דמתנית' איירי בהני דבני כפרה נינהו וע"כ לא יוכלו למיתני קדשים כי בקדשים כפרתן מעכבתן מלאכול ובכן מאוד נעלה דמתנית' פה קמ"ל דכפרה לא מעכב' כבארתי לעיל. דהו"א דליכא מצוה לאכול בתרומה אם עדיין מחוסר קרבן וקמ"ל בה"ג כפרה לא מעכב' ואף בה"ג שרי אם רבים המה או דמיקרי עכ"פ מצוה או גם בדבר הרשות מותר ברבים וטובא קמ"ל ובהיות כן מתורץ קושית התוס' דהקשה הא כבר שמעינן דכפרה לא מעכב הא הכא דבר אחר קמ"ל אגב אורח' דכפרה לא מעכב ומותר ברבים לאכול בתרומה בזמן ק"ש ממש מדנקט כהנים לשון רבים ודוק. ובפשיטות אמרתי לתרץ קושית התוס' הזה על פי דברי הצלח שמתרץ דלכן לא מקשה התוס' ממתנית' אף שאכלו בזמן ק"ש משום שתרומה מצוה היא והוי כמו עבודה דדוחה זמן ק"ש אך הקשה א"כ מאי מקשה הגמרא ליתני משעת צאת הכוכבים דילמא הא קמ"ל דתרומת מצוה מותר לאכול בזמן ק"ש ממש ואמרתי לתרץ דא"כ הו"ל למנקט במתנית' קדשים דגם אכילת קדשים מצוה היא ושפיר אשמעינן גם בקדשים כיון דמצוה היא מותר לאכול בזמן ק"ש ממש כאשר הקשה הצלח לעיל מינ' אלא ע"כ צריך לומר דמתנית' איירי בה"ג בהני דבני כפרה נינהו ובה"ג ליכא למיתני קדשים וע"כ בחר הגמרא זה התירוץ דכפרה לא מעכב' וזה רק שייך בכהנים בתרומה ונכון. ובהיות כן מתורץ קושית התוס' מערל העריב שמשו. ויש לומר הכא טובא קמ"ל מילת' אגב אורח' כהנים בזמן ק"ש עצמו רשאין לאכול בתרומה כהנים אימת קא אכלו בתרומה משעת צאת הכוכבים ממש משום דתרומה מצוה היא דדוחה ק"ש:

וא"ת דהו"ל