ברוך מרדכי חלק א טז

מתי יתפלל. וראיתי בצל"ח שהוא מתמה על התוס' למה להקשות מהך דאסור להתחיל בסעודה הא אפי' אי רשאי היינו דוקא ביוכל אח"כ לקרוא ק"ש אבל אם יעבור הזמן אפילו התחיל פוסק והרי באכילתו נמשך הוא זמן ק"ש ולא נשאר לו לאחר אכילתו שום זמן. ולע"ד עד ועד בכלל עד שעה שעומד לפטור מתוך סעודתו משמע כל שעה הזה שעומד לפטור מותר לקר' ק"ש והיינו לאחר אכילתו יש כל כך זמן לומר ק"ש כמו עד סוף אשמורה ראשונה ובסוף אשמורה נמי מותר וברור:

ובזה שאמרנו מדוקדק נמי לשון הגמרא לקמן דף ב' אדם בא מן השדה אדם בלשון יחיד פה גזרו אבל לא ברבים והבין:

ובדבר הזה אמרתי חידוד בדברי הגמרא שהקשה אמר מר וכו' משעה שהכהני' וכו' מכדי כהנים אימת קא אכלו וכו' ולכאורה שפת יתר לחזור עוד הפעם מלת כהנים הו"ל לומר מכדי אימת קא אכלו בתרומה. ולהנ"ל נראה כי הקשתי על הגמרא ותוכן הוא קושית הצל"ח אבל אנכי הקשתי בדרך הזה מאי מקשה הגמרא ליתני משעת צאת הכוכבים דילמא באמת כהנים אכלו בצ"ה אך קשה ומתי יאמרו ק"ש וצריך לומר כתירוץ תוס' לקמן על עני דעד שהכינו לו סעודתו והיינו משעה שנכנס ועדיין בא אוכל וזה קצת קודם צאת הכוכבים ומנ"ל לגמרא להקשות דילמא הכי הפירוש במתנית' ועי' בצל"ח שהקשה דע"כ לתירוץ הגמ' לקמן עני וכהן חד שעור' הוא ע"כ גם הכהן קצת קודם צ"ה. ונדדי הקושיא עוד ביותר חזקה דוק ותבין:

דילמא הפירש במתניתין הכי הוא קצת קודם צ"ה ולהנ"ל נעלה דע"כ בארנו הכהנים דנקט רבים רשאין באמת לאכול אף בזמן ק"ש בשעת צאת הכוכבים ממש וע"כ מדנקט כהנים ולא כהן משמע להדיא דאוכלים בשע' צ"ה ממש ובהיות כן זה שחזר הגמרא מכדי כהנים דייק' בלשון רבים אימת קא אכלו ע"כ בשעת צאת הכוכבים ממש ואכילת תרומה כיון דהוא ברבים מותר וא"כ קשה ליתני משעת צאת הכוכבים ומתורץ קושית הצלח וקושייתי' דמלשון כהנים מדויק דאיירי בצ"ה ממש וא"כ למסקנא דאסקינן לא עני וכהן חד שעור הוא ויש לומר הכהנים בשעת צ"ה ממש ועני סעודתו מאוחר מצאת הכוכבים ועד שמכינו לו הוא צאת הכוכבים וחדא נינהו ודו"ק היטב:

ובזה בארנו לתרץ היטב תמיהת הטו"ז סי' רל"ה שמתמה איך בניו של ר"ג עברו על דברי חכמים ואכלו בזמן ק"ש הא אינו רשאי לאכול ולהנ"ל נעלה דהמה היו רבים וברבים מותר ובסעודה אחת בודאי מותר. ובהיות כן יש ליישב מה שלכאורה קשה על דברי אם אמת דטעמ' דמתנית' הוא משום דהמה רבים כהנים ולכן מותר לאכול אף בזמן ק"ש ממש א"כ עדיין קשה מאי מקשה הגמרא ליתני משעת צ"ה דילמא הא קמ"ל ברישא בכהנים ברבים מותרים לאכול אף בזמן ק"ש וטובא קמ"ל ולהנ"ל נעלה דזה מסיפא כבר אשמעינן ממעשה בבנים של ר"ג דבית המשתה וע"כ טעמ' לכן אכלו משום דהיה רבים ורבים מותר ובהיות כן יש לי לתרץ קושית הגאון רע"א דהקשה אם אמת דטעימה מותר א"כ קשה מאי מקשה הגמרא ליתני משעת צאת הכוכבים דלמא הא קמ"ל טעימ' מותר ולהנ"ל מאוד נעלה א"כ קשה למה נקט כהנים בלשון רבים גם יחיד כהן מותר לטעום בזמן ק"ש ובזה עוד הפעם לומר זה שדייק' אמר מר כו' מכדי כהנים לשון רבים ע"כ דאיירי באכילה ממש ודו"ק היטב:

ולקמן אי"ה עוד אדבר לבאר ענין הזה בכפלים:

אך כעת אני עומד על דין הזה לברר אם אמת הדבר דברבים מותר לאכול אף בזמן ק"ש ולכאורה מצאתי לי און על דברי אלה שבארתי פה ברבים מותרים וקצת צ"ע מגמ' שבת י"א ואם התחילו אין מפסיקין מפסיקין לקרות ק"ש הא תני לי' רישא אין מפסיקין סיפא אתיא מפסיקין לד"ת דתני' חבירים שהיו עוסקין בתור' מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ואמר ר"י כגון רשב"י וחביריו מפסיקין לק"ש ולא לתפלה אלמא אף דהמה רבים מ"מ מפסיקין לק"ש והוא תמיה' נגד הך דין בשנים דמותר בשבת ללמוד לאור הנר ויש לישב ולומר הכא איירי כל אחד ואחד עוסק בפני עצמו לא דעוסקין בהדדי ורק נקט על כל הכלל חבירי' כגון רשב"י וחביריו דייק' וחביריו כדומה לו והני המה דהיה תורתן אומנתן ואם המה יחידים צריכי' להפסיק וג"כ יוכל לומר כל אחד עוסקין בענין אחר ואדרבה נראה לי ראיה ברורה מרש"י שם ברבים מותר דהגמרא הקשה כשם וכו' כך אין מפסיקין לק"ש ומתרץ כי תני' האי בעיבור שנה דאמר ראב"א וכן תנן וכו' כשהיינו עוסקין בעיבור שנה ביבנה לא היינו מפסיקין לא לק"ש ולא לתפלה ומפרש רש"י שהיה עולים שבעה לעליי' ונוש' ונות' אם שנה צריכ' להתעבר וכו' ולכאורה יפלא מדוע לא פי' רש"י טעמ' דאין מפסיקין בה"ג ולהנ"ל נראה די בזה דמפרש רש"י שהיה עולים שבעה וכונת רש"י כיון דהיה רבים ביחד וגם עוסקין בענין אחד בה"ג לא חיישינן דיעבורו זמן תפילה ברבים מותר וזה שמפרש רש"י כמה היה ולכאורה למה ולהנ"ל נעלה זה הוא טעמו תרוצו של הגמרא לכך לא יפסיקו משום דרבים היה ועוסקין בענין אחד ונכון. ולפ"ז גם פה ברכות ריש מתנית' דמפרש רש"י והגיע עתם לאכול ממש כוונת רש"י לאכול ממש כיון דרבים המה וזה שחזר רש"י כל המימרא כהנים שטבלו וברבים איירי ודו"ק היטב. ועיי' רש"י פסחים דף פ"ה ע"א בד"ה זריזין הן שמפרש רש"י שיש רבים ומזרזים זה את זה מלהוציא משמע להדיא דרש"י סובר דרבים לא שייך גזירה ושכחה ונכון:

אבל עדיין יש מתנגד לדין זה מהך מתנית' דנקט ולא לדין הא לדין צריך ג' דאין דנין פחות מג' אבל לזה יש לתרץ הא ביחיד מומחה ג"כ דנין וא"כ איירי מתנית' ולא לדין ביחיד מומחה ולכאורה ככה משמע דנקט לא ישב אדם לפני הספר וכו' לא יכנוס אדם וכו' ולא לדין ונקט מילת אדם להורות יחידי אסור אבל ברבים מותר. דמילת אדם מיותר והבן. אבל אעפ"כ ראיתי הלכה מתנגד בחושן משפט סימן ה' סק"ד אין יושבין בדין מתחילת שעה ד' אפילו לגמור דין עד שיתפללו ת' מנחה וכו' והנה משמע להדיא אפי' הרבה ביחד דנקט יושבין ועיי' בסמ"ע שמפרש שמא יראו הדיינים טעם חדש בטענות' ויחזרו מדעתן ויהיו תחילת דין וישכחו מלהתפלל מנחה הרי להדיא אפי' בדיינים רבים יחדיו אעפ"כ חיישינן שישכחו מלהתפלל וצ"ע הרי בשבת לאור הנר בשנים מותר:

ועל המתנית' היה נראה לומר כי תנינא ברכות ל"א ת"ר אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך ד"ה אלא מתוך ה"פ וכו' עיי' רש"י הלכה פסוקה שאינו צ"ע שלא יהי' מהרהר בה בתפילתו וא"כ מתנית' דנקט ולא לדין יש לומר היינו טעמ' דאין מתפלל לא מתוך דין דיתבלבל דעתו בדין ולא מצד טעמ' דישכח מלהתפלל. וא"כ אפי' ביותר מחד אסור וכאשר ביאר הסמ"ע שמא יראו הדיינים טעם חדש בטענתן ויהי' בודאי מתוך דין כי יהי' טרודין בטעמו להרהר ואפשר יש לומר בח"מ דנקט אין יושבין בדין אפילו לגמור דין היינו טעמ' דאין מתפללין מתוך דין אבל הסמ"ע מפרש משום שכחה וכן משמע סתימת לשון המחבר. ובאלה יהי' נדחו התומים סימן ה' ס"ק י"ב אפילו לגמור הדין שכתב באו"ח רל"ב הרמ"א עכשיו נוהגין לקרות ע"י שמש:

נוהגים לישב בסעודה אפי' בסמוך למנחה קטנה ע"ש וא"כ ה"ה לדין דמ"ש ומזה רשאי וכן נוהגין ב"ד שקובעים סמוך למנחה וכו'. ולהנ"ל קשה בשלמא לאכול שפיר דסמכו דלא יפשע לפי שיש קריאת שמש אבל לדין הא תנינא אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ומשמע אפי' גמר דין משום דיהרהר בתפילתו כנ"ל וצ"ע ובאמת גם המ"א שם רל"ג ס"ק י"ד כתב בתחילת דין סומכין על קריאת שמש ולהנ"ל קשה הא אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ברייתא מפורשת הוא וצ"ע: