ברוך מרדכי חלק א טו

פרק ראשון ברכות מרום ה' מתורתך תלמדני ראה על עבדיך וחכמני:

דרך פקודיך הבינני כחסדך חייני. יהי נא חסדך לנחמני הטה אלי אזנך והושיעני. וממקור הברכות תברכיני:

דף ב ע"א מתנית' מאימתי וכו' רש"י ד"ה כהנים שנטמאו והגיע עתם לאכול בתרומה שפת יתר מילת עתם ונראה דרש"י כיון כאשר תירץ מהרש"א לקמן ע"ב בתוס' ד"ה משעה שעני נכנס לאכול דהקשה התוס' עני גופ' מתי יתפלל ועיי' מהרש"א שפירש אבל אמתנית' לא קשה היך יאכלו הכהנים הא אסור להתחיל בזמן ק"ש לאכול די"ל משעה שהכהנים היינו שמותרין לאכול בתרומתן ואין להם טומאה עוד ומיהו ודאי דאסור להתחיל בסעודה משום זמן ק"ש (די"ל משעה) אבל משעני נכנס משמע שדרכו לאכול וכו' ועיי' והנה יש לומר זה שכיון רש"י שנקט והגיע עתם דייק' רק העת הגיע לאכול בתרומה אבל עוד לא אכלו אבל גם איפכא יש לומר בכוונת רש"י ואפשר לומר דרש"י כיון לפרש והגיע עתם לאכול בתרומה היינו לאכול ממש והן אמת ככה מדויק ממתנית' שנקט משעה שהכהנים נכנסי' לאכול בתרומתן ולא נקט משעה שהכהנים מותרין לאכול בתרומתן אלא נכנס' לאכול ממש ועל זה ציין רש"י והבן. וראיתי בבאור מרדכי שתירץ קושית מהרש"א שקאמר מלשון התוס' דנקט לקמן דף ד' מכאן משמע דמשעה שהגיע זמן ק"ש של לילה שאין לו לאכול סעודה עד שיקרא ק"ש ומתפלל וכו' וכתב מתוס' הנ"ל משמע דלא כתה"ד שאוסר גם טעימה ותוס' רק אכילת סעודה אסרו אבל טעימה שרי ולפ"ז כתב לתרץ קושית מהרש"א על מתנית' לא קשה דבמתנית' לא הזכיר פת ומצי מיירי לאכול בתרומתן תרומות פירות ודזית' וענבי' דהו' דאוריית' והו"ל רק טעימה משא"כ בברייתא שנקט שנכנס לאכול פתו שפיר מקשה התוס':

והנה הביאור מרדכי דייק כן מדנקט התוס' לאכול סעודה משמע דוקא סעודה אבל כגון פירות מותר ואעפ"כ קצת אינו מחוור הלשון במתנית' שנקט משעה שהכהנים נכנסי' לאכול משמע לאכול ולא טעימה שוב נראה לכאורה ראיות תה"ד ראיה ברורה הוא דנקט לקמן לא יאמר אוכל קמעה משמע דאפי' קמעה נמי אסור והוא אפילו טעימה ועיי' מג"א סי' רל"ה ס"ק ד' אבל לע"ד מסוף הברייתא משמע להדיא כבאור מרדכי דכונת התוס' דוקא פת אסר דנקט וסיים וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך משמע דוקא פתו אינו רשאי לאכול רק אחר ק"ש אבל פירות מותר גם קודם ק"ש ואפשר מזה דייק התוס' מדנקט ואוכל פתו ומברך ולמה לא נקט סתם ואוכל ומברך משמע דוקא סעודה ששייך בפתו אבל בלא סעודה פירות וכדומה מותר. שוב נראה לי עוד לדייק דנקט ואוכל פתו ומברך למה נקט ומברך פשיטא מי שאוכל פתו דמברך שוב דקדקתי מדוע לא קאמר מברך קודם ואוכל הלא קודם אכילת פתו צריך לברך המוציא לחם. והו"ל לומר ומברך ואוכל פתו אלא ע"כ דפה קמ"ל דוקא אכילה שקבוע עליו סעודה שצריך לברך אחריו ברכת המזון דאכל לכל הפחות כזית פת זה אוסר קודם ק"ש אבל פחות מכזית אף דצריך לברך לפניה' אבל כיון דלא מברך אחריו ברכת המזון כגון פחות מכשיעור זה מותר קודם ק"ש ולכן נקט קורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך דייק' אז מותר לאכול פתו דמברך אחריו והבן ועיי' תוס' לקמן כ"מ ל"ט ד"ה בציר לי' שעור' דעל פחות מכשיעור אפי' בורא נפשות רבות לא מברך ועיי' לקמן אי"ה בסוגי' אבאר דלכאורה סתרי רישא וסיפא אהדדי רישא נקט אוכל קמע' וסיפ' דוקא פתו עיי' לקמן ולפ"ז יש לי לומר לא צריך לאסיק דמתניתי' איירי בפירות אלא דאיכ' גונא אפילו בפת רק בפחות מכשיעור דלא צריך לברך אחריו וזה מותר משא"כ משנכנס עני לאכול פתו במלח שם כל סעודה משמע ושפיר הקשה התוס' לקמן. שוב לאחר כתבי זאת מצאתי בספר הנחמד דרוש רבי עקיב' איגר שמתרץ כן הא דקתני במתנית' לאכול בתרומתן היינו אכילה מועטת והכהנים אוכלים היינו אכילה מועטת ומתרץ בזה קושית מהרש"א כהנ"ל אך ראה ראיתי בתשו' רע"א על הגמרא לקמן והא קמ"ל דכפרה לא מעכבי קשה לפ"ז דיותר הו"ל לגמרא לקמן לתרץ דקמ"ל אף כשהגיע זמן ק"ש דמותר לאכול אכילה מועטת דהיינו טעימה דע"כ לטעימה כיון דאל"כ אסור לכהנים לאכול בזמן ק"ש וזה עדיף יותר לומר דאשמעינן במידי דעסיק בי' דהיינו בדיני ק"ש גופי' וגם דלא צריך דאגב אורח' קמ"ל דהא קמ"ל מידי דעדיין לא נשנית בשום מקום דטעימה שרי הנה על גוף דברי קדשו צר' לי ועיון שקאמר דלא נשנת עוד' הא גם זה נשנית העריב שמשו אוכל בתרומה וע"כ קשה הא אז זמן ק"ש הוא וע"כ צריך לומר ג"כ טעימה מותר. אבל קושיתו ע"כ היא בחוזק דהו"ל לתרץ מענין ק"ש עצמ' דטעימ' שרי א"כ גם אלה קשה לבאור מרדכי דכתב ג"כ טעמ' דמתנית' דטעימ' שרי אף בזמן ק"ש וכתב הגאון הנ"ל אולם מדלא משני הכי דבאמת לא ניחא לגמרא לומר דטעימ' שרי והוא דמלשון הברייתא כדי וכו' ואומר אוכל קמע' משמע דאפילו אכילה מועטת נמי אסור עיי':

ולע"ד נראה עדיין להצדיק השיטה ולומר דטעימה שרי ומה שנראה לתרץ קושית הגאון הנ"ל דהגמרא רוצה לע"ד ביותר טוב לתרץ משום דכפרה לא מעכב' דאל"כ יהי' קשה קושי' אחרינא מדוע לא ליתני במתנית' בקדשים שכהנים וישראלים שוין משעה שנכנסו לאכול קדשים והיא קושית הצל"ח ובקדשים דלאו בני כפרה נינהו וע"כ לפי תירוץ הגמרא שפיר דקמ"ל כפרה לא מעכב משא"כ בקדשים אשר המה בני כפרה באמת מעכב וא"כ שפיר ונכון דלא מתרץ הגמרא דבמתנית' רוצה לאשמעינן דטעימה מותר הא גם זה יוכל לאשמעינן בקדשים דטעימה מותר מדוע נקט דוקא תרומה אלא ע"כ דרוצה לאשמעינן דכפרה לא מעכב ובכן ביותר בחרו בזה התירוץ דכפרה לא מעכב' דאף גם מתורץ מדוע לא נקט מתניתין קדשים. ועדיין יש לומר דטמימה מותר ונכון:

ומה שנראה לע"ד לתרץ קושית מהרש"א הנ"ל מדוע לא הקשה התוס' כן על מתנית' כהנים האיך אכלו בזמן ק"ש הוא דבר נאה בע"ה. ותרצתי ע"פ מה שדקדקתי במתנית' שנקט כהנים לשון רבים ומדוע לא נקט לשון יחיד בשעה שהכהן וכמו בברייתא משעה שעני והנלע"ד ע"פ מה דמבואר סימן רמ"ה באו"ח ובמג"א שם אין קורין לאור הנר בשבת וכו' ודוקא אחד אבל שנים מותר ביחד אם בא האחד להטות יזכירנו חבירו וכך מבואר באסיפת זקינים סימן תל"ח נראה בליל י"ד וכו' ועכ"פ נראה לי שאם אחד אמר לחבירו שיזכרהו הבדיקה כשתחשך מותר לו ללמוד כמו שהתירו חכמים ללמוד ליל שבת אצל הנרות והנה הכא מוכח שכיון שתרווייהו עוסקין בענין אחד כל אחד יזכיר את חבירו ועיין פרי מגדים משמע מטו"ז דנקט אין פולין משום כל אחד מעיין בדידי' משמע בשנים מהני אף ברשות. ובזה יפה עולה לע"ד דנקט במתנית' לשון רבים כהנים מותרי' לאכול אף בזמן ק"ש כי אחד יזכיר לחבירו אבל כהן לחוד לא וכבר הבאתי לעיל שיטת התוס' לקמן דף ד' דכל הטעם הוא דאסור לאכול קודם ק"ש דשמא ישכח ויפשע מלומר ק"ש וכן הוא שיטת הרשב"א והרא"ש עיי' בבאור מרדכי ושפיר בכהנים ברבים מותר לאכול משא"כ לקמן בברייתא דנקט משעה שעני נכנס לאכול משמע עני יחיד שפיר מקשה התוס' מתי יתפלל. ובזה נראה לי תבלין נאה בדברי התוס' דיש לדקדק דנקטו ועני גופי' מתי יתפלל מלת גופו הוא מיותר ולהנ"ל מאוד נעלה באמת ברבים מותר כאשר בארנו אך תוס' מקשה ועני גופי' כונתו בלחודו