ברוך מרדכי חלק א קלז

ונראה לע"ד ונקדים ליישב תחילה הרמב"ם וכן איתא בשו"מ ח"מ סי' פ"ד שאפי' בפוגם מהני חזקה ת"ז ומ"מ מפקפק שהרי אתרע חזקה וכן באמת רב האי מחולק והנה בשו"ע איתא שעכ"פ יוכל לומר אשתבע לי בפוגם אבל סמ"ע והש"ך שופכ' סוללה שלא יוכל לומר אשתבע והביא שבאמת רמב"ם לא כ' שיוכל לומר אשתבע לי ונתרץ רמב"ם הנ"ל שלא קשה מפקפק מ"מ שאתרע חזקה וראיה להנ"ל שלא יוכל לומר אשתבע לי ונקדים תחילה דברי ריטב"א שבועות אבל אם כתב לו נאמנות וכו' ואפי' בפוגם שהרי הוא כמשיב אבידה וכו' ולכאורה דבריו תמוהים הלא קושיא זו בלא"ה קשה על מתנית' שם דפוגמת וכן הקשה תוס' ד"ה ותי' בדדמי ולפע"ד י"ל תחילה ע"פ דברי הפלאה שתי' שם קושית תוס' וז"ל לולא דברי תוס' י"ל שהרי גם כאן אין לו מגו שיוכל לומר אשתבע לי וכו' והאריך שם עוד בדבר הזה והנה לכאורה תוס' לשיטתו שפיר הקשה לפי שסברו שזה אשתבע לי אינו שבועת המשנה וכמבואר בגדולי תרומה שער כ"א והתוס' לשיטתם תי' הכא בשבועות שממתנית' לא מוכח אשתבע לי שי"ל אע"ג שתנן מנכסי יתומים לא יפרע וכו' שי"ל שאני יתומים. ולפ"ז י"ל ריטב"א לשיטתו שסבר בהדיא שהוא שבועת המשנה שפיר יוכל לתרץ כמו הפלאה ול"ק קושית התוס' הא איכא מגו. הא יוכל לומר אשתבע לי ולפ"ז ברב פפא שכתב לו נאמנות ולא יוכל לומר אשתבע לי שפיר אמר שהוי מגו בפוגם ולא סבר כלל תי' תוס' בדדמי ולפ"ז שפיר אמר רמב"ם אפי' בפוגם מהני חזקה תוך זמנו ואין לומר הא אתרע חזקה וי"ל אע"ג שאתרע חזקה מ"מ יש לו מגו דאי בעי כפר הכל בשלמא בשאר פוגם אין זה מגו כי יש לומר כתירוץ הפלאה שיוכל לומר אשתבע לי משא"כ בתוך זמנו לא יוכל לומר אשתבע לי שפיר הוה מגו ודוק:

ובזה ניחא נמי לפע"ד מה שדקדק באשר"י בכתובות ד"ה כתב במרדכי ומתמה למה לא הקשה כן בפשיטות על מתנית' דפוגמת שיש מגו ולמה דוקא על רמי בר חמא שסבר שבועה דאורייתא ולפי הנ"ל יש לומר בלאו הכי לא יוכל להקשות שהוא שבועה דרבנן י"ל כמו תירוץ הפלאה דיוכל לומר אשתבע לי וי"ל מרדכי סבר שזה נמי שבועת המשנה משא"כ לרמב"ם שסובר שבועה דאורייתא שפיר הקשה שיש לו מגו וא"ל הא גם בכופר הכל יוכל לומר אשתבע לי י"ל ז"א רק שבועה דרבנן משא"כ פוגם הוא שבועה דאורייתא [ונ"מ לענין מפכינן] ודוק:

באופן אחר נראה לע"ד לבאר שלכאורה יש לדקדק מה שאמר לחלוטין בפוגם יש לו מגו דהא משכחת שאין כאן מגו שהיה עדים מה שפרע ועיי' בגמרא כתובות שם שהבעי' אינו נפשוט. ועיי' גדולי תרומה שם. והנראה לפע"ד ליישב ונקדים ליישב קושית גדולי התרומה שם שהקשה מה הקשה התוס' בפוגם שיש מגו שהוא מגו להוציא ואיך לומר לפי שיש שטר א"כ אח"כ בגמרא דבעי בפוגמת כתובתה פחות משוה פרוטה ואתיא בתקו ואמרינן כל תיקו קולא לנתבע למה לא יהיה כמוחזק לפי שיש שטר ונראה לי ליישב דהא כל הסברא ששטר הוי כמוחזק לפי שהוא עומד לגבות וכגבוי דמי וי"ל לפע"ד כל זה אם בזה השטר יוכל לגבות בלי שום טענה משא"כ אם עדיין יוכל לומר אשתבע לי ודאי דאינו כגבוי דמי (וכבר גיש בסמ"ע קצת מזה) ולפ"ז מיושב קושית גדולי תרומה על תוס' שאין מגו להוציא שיש שטר ואשתבע לי לא יוכל לומר שאינו שבועת המשנה משא"כ בגמרא שפיר סלקו האבעי' בתיקו, וא"ל שהוא המוחזק ואיך יהיה קולא לנתבע זה אינו בזמן הגמרא כבר ידענו מרב פפא שיוכל לומר השבע לי א"כ גם השטר אינו מוחזק ולפ"ז סבר ריטב"א הנ"ל בלא"ה לא קשה קושית שיש שם מגו וכתוס' שי"ל שהוא מגו להוציא ואין לומר דהא איכא שטר י"ל אשתבע לי יוכל לטעון וריטב"א סובר שהוא שבועת המשנה משא"כ בנתן לו נאמנת א"כ לא יוכל לומר אשתבע לי והוי השטר מוחזק ולא הוי מגו להוציא ולפ"ז שפיר אמר לחלוטין בפוגם אפי' בפוגמת בעדים אע"ג שהיא בעי' בגמרא ואמרינן תיקו מ"מ בזמן גמרא כבר ידע משבועת השבע לי וא"כ לא הוי שטר מוחזק ודוק:

ולפ"ז יש ליישב הרמב"ם הנ"ל שלכאורה יש לדקדק ברמב"ם הנ"ל דאמר דין בפוגם דנאמנות דוקא בלוה וכן מדקדק בגדולי תרומה ולפי הנ"ל י"ל שרמב"ם סבר שנאמנות לא קאי על פוגם וכדמשמע בבה"ת רק משום פוגם כריטב"א הנ"ל וע"כ במלוה לא אמר שאפילו פוגם שלא מהני מגו שהוא להוציא משא"כ בלוה אפילו בפוגם שהוא מגו להחזיק ולפ"ז מיושב של"ת שנפטר אפילו משבועה שהרי נאמנת לא מהני רק שיש לו מגו [ורמב"ם סבר מגו לאפטור' משבועה לא אמרי'] וי"ל ע"פ דברי הנ"ל שבתוך זמן לא יוכל לומר אשתבע לי מיושב קושית הפלאה הנ"ל על תוס' ששפיר הקשה הא יש מגו בפוגם ולא שייך לומר אשתבע לי:

אבל נראה לי מרדכי הקטן הכותב עדיין צריך ביאור בכתובת אשה אם מיקרי כגבוי דמי ויש דעות חלוקים בזה ובחדושי לסוגיא דפוגמת הארכתי הרבה ואזכיר פה אני מרדכי הכותב באותו ענין שהביא אאמ"ו הגאון באופן ראשון לתרץ דקדק הגהת אשר"י סוגי' דפוגמת ד"ה כתב במרדכי וכו' ואתמה מדוע לא הקשה כן בפשיטות על מתנית' דפוגמת הא יש מגו ולמה דוקא על רמי בר חמא אביא פה מה שתרצתי בעה"י על זה בימי בחרותי שהיתי רך לשנים וצעיר לימים ונקדים תחלה מה שאמרתי לתרץ קושית המהרש"ל סוגי' דפוגמת כתובות שהקשו על תוספות ד"ה אמר רבא תימא לרשב"א וכו' עיי' מהרש"ל אבל לפי שפרשו התוספות במקומת אחרים דהאי אשתמיט אינו אלא טעם למה לא יהיה נאמן במגו לא קשה מידי ומפרש המר"ם ברבי וכן המר"ם שי"ף שי"ל פי' המהרש"ל דראשונים פרשו הא דאמר רבה מפני מה אמרה וכו' איכו מטעם מגו אלא טעמא מפרש למה מודה במקצת ישבע וכו' והשתא הכא פירש לפי מה שפירש תוס' במקומ' אחרים דהא אשתמוט' אינה אלא טעם למה לא יהיה נאמן במגו לא קשה מידי די"ל רב"ח נמי סבר דמפרע לא דייק וא"כ ליכא מגו דהוי בדדמי ואיכא שבועה דאורייתא ואמרתי בימי בחרותי לתרץ דתוס' שפיר הקשה אף לפי שפירשו הטעם מודה במקצת מטעם מגו. דהנה הקשתי קושי' עצומה לפי דברי תוס' פרק כל הנשבעין מ"ה ע"ב בד"ה כי מטי זמן חיוב' רמי אנפשי' ומידכר דהק' ועוד אמאי עקרו רבנן לשבועה מבעה"ב הא כיון דמחייב שבועה רמי אנפשיה וי"ל כיון שהתחיל לכפור שוב לא יודה ואין נותן לב להיות נזכר פן יהי' מוחזק שקרן. עיין בתוס' שם:

וא"כ קשה הכי נמי איך משני רבא שבועה זו דרבנן דפרע דייק דמפרע לא דייק ורמי רבנן שבועת עלי' כי היכי דתידוק כיון דלא דייק הרי היא בדדמי ואיך שייך שע"י שבועה רמי אנפש' כיון שהתחיל היא לכפור שוב לא יודה פן יהיה מוחזקנת שקרן והוי כמו בבעל הבית דטרוד בפועלים ע"כ לא רמי אנפשי' דמתירה דיהיה מוחזק שקרן מאחר שהבעל הבית חושב עתה שאמת עמו כן נמי באשה פה שהיא חושבת עתה שאמת עמה ע"כ לא רמי אנפשיה ומאוד קשה. וא"ת כי היכא דתידוק קאי על כל אשה שידייק מתחלה מיד כשתיקת ממון על כתובתה כיון דע"כ בסוף נתקנה שבועה ומתירא הא לזה לא צריך לתקן שבועה הא היא בכל אופן צריך להתירא מהשבועה כי הבעל יוכל לטעון השבע לי, וכן