ברוך מרדכי חלק א קלה

רק תירוץ הגמרא שפיר שבדיעבד מועיל הביטול שהאיסור נהפך להיות היתר רק הקשה לכתחילה עכ"פ אין מבטלין שיוכל להכות אח"כ מכולם ביחד וע"ז תירץ הגמרא בדרבנן מבטלין היינו לפי שאפי' בלח מין במינו שצריך ששים אין אלא מדרבנן דגזרינן אטו שלא במינו וע"כ שכל זה מדרבנן לכל הפחות אם הוא רוב יוכל לבטל לכתחילה (ואף שמשמע שם מהר"ן שע"כ מותר כה"ג יבש ביבש להוסיף לפי שכל האחד היתר י"ל שמהר"ם הנ"ל סבר שהטעם לפי שהוא מדרבנן לפי שזה שכל האחד היתר אינו טעם ברור להתיר עבור זה כמבואר בפ"מ סי' ק"ט ס"ק ג' שבמליחה לא אמרינן כן ועיין בפ"מ בפתיחה להלכות מליחה ד"ה ויש לחקור):

ולפ"ז יש לומר אע"ג שעצי מוקצה דאורייתא מ"מ מה שאמר שם בדרבנן מבטלין היינו לפי שזה שצריך סמך מין במינו דרבנן ולפ"ז לא קשה נמי מה שהקשה על תירץ תוס' שהקשה מעגול של תרומה ותירץ לפי שעיקרו דרבנן והקשה הא אדרבא לעיל מבואר בתוס' ששאני מוקצה כעין דאורייתא. ולהנ"ל ניחא במוקצה גופ' באמת לא מקיל ין ולפ"ז לא קשה על נקודת הכסף הנ"ל שי"ל עצי מוקצה דאורייתא ומגמרא הנ"ל ליכא ראיה שמה שאמר מדרבנן מבטלין לא קאי לפי הטעם שמוקצה דרבנן, רק שכל שצריך ביטול דרבנן כהנ"ל ומפוסקים שפסקינן שמוקצה מדרבנן ג"כ לא קשה שבאמת לדידן שפסקינן שמוקצה דרבנן י"ל שאני התם שהוקצה למצותו ע"כ חמור שע"כ מצינו מוקצה כה"ג דאורייתא וכגון בעצי הסוכה וכה"ג שהוא לסכך שמן התורה אסור וכמבואר בש"ע וע"כ אף שחנוכה דרבנן מ"מ מחמירין במוקצה לפי שבדאורייתא אסור מן התורה משא"כ בעצים שנשרו מן הדקל כה"ג לדידן כל המוקצה דרבנן רק הש"ך הקשה א"כ הו"ל למהר"ם הנ"ל לתרץ שאני עצים שנשרו לפי שאין הוקצה למצותו וי"ל עכ"פ המהר"ם סבר שמוקצה דאורייתא ויותר יש לומר שגם המהר"ם מודה שמוקצה דרבנן רק שם קאי על רב מתנא אמר רב ורב לשיטתו סובר מוקצה דאורייתא ועיי' מס' ביצה דף ב' רש"י בד"ה רבה לטעמי' דמוקצה דאורייתא מהאי קרא ובערובין דף ל' ע"ב גמרא רב אמר נולדה בזה אסורה בזה אמר רב התם משום הכנה דתניא והיה ביום וא"כ לרש"י הנ"ל לרב דיליף מהאי קרא ע"כ סבר נמי שמוקצה דאורייתא וע"כ הקשה מהר"ם הנ"ל מעצים שנשרו היינו בגמרא אמרינן בכה"ג שבטל הוקצה למצותו אפי' אם וקצה דאורייתא וע"כ צריך לתרץ משום מקלי קלי אבל לפי מה שפסקינן מוקצה דרבנן לא צריך לזה גם למהר"ם הנ"ל ואתי שפיר דברי נקודת הכסף הנ"ל ויש לומר יותר לקיים תירוץ נקודת הכסף הנ"ל ולא צריך לומר שמוקצה דאורייתא רק ע"פ סברת התוס' ישינים הנ"ל שמוקצה כעין דאורייתא וחמירא. ושפיר הקשה מחנוכה אע"ג שהוקצה למצותה מ"מ חנוכה דרבנן וקשה מ"ש מעצים שנשרו שמוקצה כעין דאורייתא וע"כ תירץ דמיקל' קלי ולפ"ז יש לומר שלאו דוקא מה שאמר שמוקצה דאורייתא אלא כעין דאורייתא ולכל הפחות אף שכוונתו דאורייתא מדהביא ראיה מפסחים מ"מ לדידן יש לקיים תירוץ נקודת הכסף הנ"ל בזה הסברא שאמרינן מוקצה כעין דאורייתא ודוק:

ולפ"ז לא קשה קושית פ"מ הנ"ל שבטלטל איך שייך ביטול הא הוי דבר שיל"מ ושם לא שייך מקלי קלי שי"ל ע"פ דברינו הנ"ל שאיירי רב מתנא שהיה כבר רוב עצים בתנור ובטל ברוב כשאר יבש ביבש וא"כ אף דשיל"מ הא כבר מבואר בש"ע בשם המרדכי שאם כשבא מיד בתערובת אפי' דבר שיל"מ נמי בטל ומותר לטלטל רק שצריך אז להוסיף לפי שאח"כ כשנהנה לא יהיה יבש ביבש ובמין בשאינו מינו כה"ג צריך ס' ודוק היטב. [ועיי' תוס' בריש פרקן שבת דרב סובר מוקצה מחמת איסור שאני]:

ומה שנראה לפע"ד ליישב בפשיטות סתירות הש"ע הנ"ל בסי' צ"ט שפסק שמותר להוסיף באיסור דרבנן לבטל ובאורח חיים בהלכות חנוכה הביא שאסור ונראה ע"פ מה שמבואר שם באו"ח סי' תרע"ב במחצית השקל ס"ק י"ב זה שאין להוסיף וכו' וסיים שם וז"ל אולם בגוף הדין שכתב המחבר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו נראה דוקא לבטלו שיהיה מותר כדרך כל האיסור שנתערב ונתבטל אבל מ"מ אפי' ליכא ס' מ"מ מותר להדליק השמן התערובת וידליק עד שישאר כדי שמן של נר חנוכה דהא בשמן שנשתמש בנר חנוכה אין בו משום ביזוי מצוה כי אם אסור' שמוקצה למצותו ואסור בהנאה ומבואר לעיל בנתן גוי שמן בנר הדולק מותר להשתמש עד כדי שיכלה השמן שהיה בו כבר ועיי' ולפ"ז יש לומר דהא המחבר סי' צ"ט בדרבנן מתיר רק להוסיף אם שכבר נתערב ויש לומר לפי שכבר נתערב עם ההיתר לא צריך שיפסיד גם ההיתר בדרבנן אלא יוסיף ומותר הכל דאל"כ מאי איכפת ליה אם כבר היה הרוב ולפ"ז הכא בנר חנוכה שלא יפסיד שמן ההיתר בלאו הכי כמבואר במחה"ש הנ"ל אסור להוסיף עליו דהוי כאלו לא נתערב כלל שבלא"ה לא יפסיד תערובת ההיתר משא"כ לעיל סי' צ"ט מותר להוסיף עליו אם היה כבר נתערב כדי להציל תערובת ההיתר וממילא גם האיסור אח"כ נתבטל ודוק:

לתרץ מה שהקשה הפ"ח על הריב"ש שהביא ראיה באין כוונתו לבטל מותר לבטל איסור לכתחילה וראיה מכלי מדין שציוה הקרא להכשיר ולמ"ד אין מבטלין איסור מן התורה הא המים חוזרין ונאסרין וכו' ומתמה בפ"ח הא הראב"ד גופ' שאמר אין מבטלין איסור מן התורה מודה אם עבר וביטל אפי' במזיד שמותר מה"ת וכו' (ועיין בספר כנפי יונה סי' צ"ט) ונראה לפע"ד שכוונת הריב"ש איך ציוה הקרא בכלי מדין להכשיר וקשה יורה גדולה איך יכשירו הא מן הסתם משמע כל הכלים מותר בהכשר ובאמת זה הקשה התוס' בחולין דף ק' ע"ב ד"ה בשקדם וסילק והתוס' תירץ שם שמגעילין שנית וכן מבואר נמי ברא"ש שם שכתב נמי שחוזר ומגעיל שנית מעט האיסור הנפלט מן היורה וחוזר ונבלע מגעיל שנית ונתבטל אותו מעט עי"ש. וי"ל הריב"ש לא ניחא לי' תירוץ זה שבכלי מדין ביורה גדולה שיגעיל שנית שלא מצינו רמז בתורה שכלי אחד יגעילו שני פעמים וע"כ תירץ הריב"ש בקיצור שבאמת בכלי מדין אפי' יורה גדולה לא צריך להגעיל שני פעמים אך אותן מעט איסור מים שחוזרין ליורה גדולה בהכשר הראשון לא נאסרו היורה ויוכל להשתמש אח"כ ביורה לפי שאינו אלא מעט וכל מה שישתמש אח"כ ביורה ממילא יתבטל זה מעט האיסור שאין זה מבטל איסור לכתחילה לפי שאין כוונתו לבטל והרי הריב"ש גופ' באות' תשובה סבר זה הדין של הרשב"א כמבואר בסי' צ"ט בדבר שדרכו להשתמש בשפע מותר לבשל לכתחילה והיינו בבלוע לפי שבודאי נתבטל ובודאי יורה גדולה דרכה להשתמש בשפע ושפיר הוכיח הריב"ש שאם אין כוונתו לבטל מותר אבל כל זה הוכחה רק אם אין מבטלין איסור מן התורה אבל אם אין מבטלין איסור דרבנן לא קשה מכלי מדין הנ"ל מיורה גדולה שיש לומר כהנ"ל לפי שאין חוזרין ונאסרין אלא מעט ואותו מיעוט יתבטל אח"כ כשנשתמש ביורה ומן התורה מותר לבטל איסור לכתחילה וא"כ יש לומר אע"ג שזה אין סברא לומר שאין כוונתו לבטל מ"מ מותר כהנ"ל וע"כ הוכיח מסברת הראב"ד שסבר אין מבטלין איסור מה"ת קשה איך יכשיר ע"כ לפי שאין כוונתו לבטל וזה ברור לפע"ד בעה"י. ועיין בת"ה הארוך בשער הרביעי שג"כ הקשה בכלי מדין איך יורה גדולה יכשיר ותירץ שמים בפליטת כוחם קלוש וחלוש ועיין במשמרת הבית מה שהקשה עליו ולפע"ד יש לומר משהב"ה סבור לפי שהמים