ברוך מרדכי חלק א קלד

כוונתו לבטל וא"א בענין אחר משא"כ משאר איסור והיתר לא יוכל להקשות ששם כוונתו לבטל ובודאי אסור ולפ"ז אזד' קושית שער המלך שהקשה שמתוס' הנ"ל מוכח אע"ג שאין כוונתו לבטל אסור שאם לא כן לא הקשה התוס' ולדברינו הנ"ל באמת זה תירוץ התוס' רק משום שאין כוונתו לבטל לבד לא ניחא לפי שאפשר בענין אחר והוי ככונתו לבטל וכטורי זהב וע"כ צריכים לומר משום שצריך לשבר ולפ"ז גם הכא לא יוכל להקשות מיד על רב מתנא הא אין מבטלין איסור שבאמת מדייק הר"ן למה נקט לתוך התנור ולפי דברינו י"ל שסברת רב מתנא שמתיר לבטל לפי שאין כוונתו לבטל שצריך להסיק התנור וע"כ נקט לתוך התנור היינו לפי שאז א"א בענין אחר שהרי עצי מוקצה בתוכו ולא יוכל לסלק וע"ז הקשה הגמרא והא מהפך באסורא ואין לומר מצד צורך י"ט מותר כהנ"ל הא י"ל כיון שעכ"פ צריך לטלטל האיסור אח"כ מה לי זה הטלטל או שיסלק מתחילה עצי המוקצה מהתנור ולא יבטל האיסור שהרי באמת אסור לבטל האיסור רק משום שא"א כהנ"ל וזה שא"א היינו לפי שלא יוכל לטלטל ולסלק עצי המוקצה ואם בלאו הכי ע"כ צריך לטלטל יעשה מיד ולא צריך לבא לידי ביטול האיסור ועיין ברמ"א שיוכל לסלק העפר אם יגרום שלא יוכל לאפות וכו' וע"ז תירץ הגמרא כיון דרובא דהתירא נינהו והיינו כפי' רש"י ורא"ש שבטל ברוב היינו אח"כ כשנהנה ממנו ולא ניכר האיסור יתבטל וע"כ גם עתה כי קא מהפך אע"ג שניכר האיסור בהתירא מהפך היינו שבהיתר מהפך עתה עצי מוקצה אע"ג שעדיין לא נתבטלו משום שטלטל מוקצה מותר לצורך י"ט ואין לומר כיון שצריך לטלטל האיסור לסלק מיד עצי המוקצה דנרוויח שלא צריך לבא לידי ביטול האיסור ע"כ התרצן סבר שמותר לבטל האיסור ואין כאן איסור כלל ואע"ג שכוונתו לבטל ואפשר בענין אחר מותר וע"כ שפיר הקשה הגמרא הא אין מבטלין איסור ותירץ מדרבנן מותר לבטל וכו' ולרב אשי וכו' מקלי קלי אסורא ולפ"ז בטלטל מוקצה בהיפך האיסור לא מצד ביטול מותר רק שמותר משום צורך י"ט ואע"ג שלא שייך מקלי קלי בטלטל מותר מצד צורך י"ט ומתורץ קושית פ"מ וכל קושית יש"ש הנ"ל וצריך לומר למסקנא שאמרינן שמותר לבטל האיסור אע"ג שאפשר בענין אחר נקט לתוך התנור כמבואר בהר"ן שכבר היה שם עצים. והרא"ש שהעלה מה שמבטלין איסור היינו דוקא במקלי קלי לפי שאמרינן הכא דשיל"מ שמותר לבטל אפי' לכתחילה משום שמקלי קלי ה"ה בכל אסורין שמבטלין לכתחילה ולא קשה מעגול של תרומה וכמבואר במהרש"א אבל במה שמותר להפך בעצי האיסור אינו ראיה כלל שזה מותר מצד צורך י"ט ומה שפירש ברא"ש כיון דרובא דהתירא נינהו בטל ברוב היינו שאח"כ יוכל להנות מעצי מוקצה לפי שאז לא ניכר ויתבטל וכהנ"ל מותר ממילא להפך עתה אפי' ניכר העצים מצד צורך י"ט כהנ"ל ודוק היטב מאוד. ויעיין מהר"ם שי"ף שרצה לתרץ קושיתי משום זה וזה גורם והקשה בפ"מ הא עכ"פ לכתחילה אסור ולדרכינו הנ"ל מתורץ לפי שנקט תוך התנור הוי כדיעבד וכל דברינו הנ"ל לשיטת האומרים שמוקצה אסור בהנאה וכן גם המג"א להלכה אומר כן ורוב הפוסקים:

באופן אחר יש ליישב קושית ים ש"ש הנ"ל לפירש"י והרא"ש מצד ביטול ברוב הו"ל סתם שביטל ברוב ועוד מה הקשה המקשן וכי לא ידע שבטל ברוב ומתורץ בזה קושית פ"מ הנ"ל שבטלטול לא שייך מקלי קלי ונראה ע"פ שמבואר בי"ד סי' ק"ט דיבש ביבש חד בתרי בטל ומותר לאכלן כל אחת בפני עצמו אבל לא שלשתן יחד ויש מי שאוסר באדם אחד לאכול אפי' זה אחר זה וכו' וזה שיטת הרשב"א שלא סבר שאיסור נהפך להיות היתר רק עדיין האיסור בתוכם אלא גזירת הכתוב שאזלינן בתר רובא בכל אחד שאכל אמרינן זה מן הרוב וי"ל שזה מדאורייתא לרשב"א שלא יוכל לאכול ביחד ואף שבפ"מ בשער התערובת ובסי' ק"ט ס"ק א' במ"ז אמר שגם לרשב"א מדרבנן הוא ומן התורה מותר לאכול בבת אחת אבל כל ראיתו לפי שבלח במינו כ"ע מוד' דמה"ת ברובא סגי אף שאוכל האיסור והיתר ביחד. ולפע"ד אין ראיה משם כלל דשאני לח בלח אדרבה כיון שנבלל וכאלו נאבד האיסור ואין כאן איסור כלל משא"כ יבש ביבש האיסור ניכר במקומ' וכמבואר בסי' רפ"ט בי"ד ס"ק א' בש"ך שהביא בשם עט"ז שכתב וז"ל ולא דמי לבשר וחלב דהתם הטעם הבשר או החלב מתפשט ונתערב בכולו ואין כאן מקום מיוחד לאיסור והוי כאילו נאבד מן העולם אבל הכא שהאיסור יש לו מציאות במקומו וכו' ועיין שם ומה שהקשה הש"ך שם עליו נישב לקמן בעה"י וכן מבואר בתוס' בכורות דף כ"ג ד"ה נבילה בטלה וכו' וא"ת מ"ש דלענין טומאה לא מהני ביטול ברוב דסוף סוף הרי נושא כזית נבילה וי"ל דלענין אכילה כל משהו משהו שנכנס בבית הבליעה קמא קמא בטל היוצא מזה שי"ל לרשב"א שאני רוב לח בלח כאילו נאבד האיסור משא"כ יבש ביבש אסור מן התורה לאכול בבת אחת ולפ"ז יש לומר זה קושית הגמרא והא מהפך באיסורא שהמקשן סבר כיון דנוטל המרדה ומזיז עצי המוקצה לא ימלט שמזיז בבת כולם וסבר המקשן בה"ג לא שייך ביטול ברוב שעכ"פ בודאי טלטל האיסור ג"כ והוי כיבש ביבש שאכל בבת אחת אדם אחד וע"ז תירץ הגמרא כיון דרובא דהתירא כי קא מהפך בהתירא ופירש"י ורא"ש שבטל ברוב והיינו הרא"ש לשיטתו שפסק האיסור נהפך להיות היתר שהרי באמת הרא"ש בחולין הביא ראיה על זה וי"ל הכא המקשן עכ"פ לא סבר כן רק התרצן מחדש לו זה ורשב"א לשיטתו שפסק גם למסקנא שלא אמרינן האיסור נהפך להיות היתר כהנ"ל באמת פי' במס' שבת תירץ הגמרא בהתירא קא מהפך לא משום ביטול אלא משום טלטל כלאחר יד ולפ"ז מסתלק כל קושית ים של שלמה הנ"ל ודוק. ולפ"ז יש ליישב קושית פ"מ הנ"ל ויש מקום בזה לקיים דברי נקודת הכסף שהביא במנחת יעקב כלל וסי' פ"ה שתירץ לקיים סתירת הש"ע שהביא הש"ך בסי' צ"ט ששאני התם שהוקצה למצותה ולא קשה מעצים שנשרו שעצי מוקצה דאורייתא והוא פלא שאשר הקשה במ"י שהרי פסקינן מוקצה דרבנן ובפרט הרי במקומה שם אמרינן הנ"מ דאורייתא אבל דרבנן מבטלין וכו' ונראה לפע"ד שמבואר בש"ע סי' הנ"ל שיבש ביבש אם חד בתרי בטל רק כשיבשל ונתן טעם ביחד צריך ששים לפי שמין באינו מינו כה"ג צריך ששים אבל מותר להוסיף יבש ביבש שנתבטל חד בתרי עד ששים כדי שיוכל להתבשל ולפ"ז יש לומר שמהר"ם מרוטנבורג שהביא הש"ך שם סבר שמה שאמר רב מתנא איירי שכבר שם הרוב עצים וכמבואר בהר"ן שהיה שם עצים מתחילה עכ"פ וחד בתרי בטל במין במינו אלא שאם אח"כ יסיק אותם ונהנה משבח עצים עכ"פ מרגיש הטעם וזה מין בשאינו מינו אסור הא מין במינו עכ"פ לכתחילה יוכל להוסיף עד ששים ולהסיק יחד שאם יש ששים אפי' מין בשאינו מינו מותר וכה"ג מותר להוסיף ולבטל לכתחילה כהנ"ל וע"ז הקשה הגמרא הא מהפך והיינו כהנ"ל שבה"א אמרינן שלטלטל כל העצים וכה"ג לא שייך ביטול בשלמא מה שנהנה אח"כ אע"ג שהוה כולה יחד מ"מ כבר אמרינן שבטעם ובלח בלח הוי כאילו נאבד האיסור משא"כ יבש ביבש וע"ז תירץ הגמרא שגם בזה האיסור נהפך להיות היתר ומותר לטלטל וא"כ בטל ומותר להכות אח"כ וע"ז הקשה הגמרא הא אין מבטלין איסור לכתחילה היינו שהמקשן לא ידע עדיין שכה"ג יבש ביבש שבטל חד בתרי שיוכל להוסיף ולבטל ולבשלם אח"כ וצ"ל מה שלא הקשה מיד הא אין מבטלין וכו' לפי שעדיפא הקשה שביטול לא מועיל וזה