ברוך מרדכי חלק א קלב

פעולת ידים במצוה חכמינו אמרו מתנגד לזה להכות על מצחם ואמרו מצות אין צריכות כוונה שלא תליא בכוונה כלל כי אם רק בעשיה ועשיה הוא העיקר והמה מתירא אם אמרו דמצות צריכת כונה יעלה דעת כוזבת בחוזק ויטעה השומעים ויאמרו אכן כן הוא כיון דצריך כוונה הכוונה הוא העיקר ולא צריך כלל העשיה ורק במחשבה סגי לכן יפה שאמרו דלא בעי כוונה כלל למען לרומם העשיה שעיקר אצלינו עשיות המצוה בידים ממש אף בלא כוונה יעלה לרצון והבן. ועיין בישועת יעקב סוף הלכות ציצית בענין הזה דבר אגדה וגם בתפילין של יד שהוא העשיה ותפילין של ראש הוא המחשבה. ויעיין בספר זכרון טוב שאמר שם על מאמר שהקדים תפילין של יד לשל ראש כי צריך להקדים תפילין של יד העשיה והוא כבר קדם בזה החקירה הישועת יעקב עיי':

ובזה נראה לי לומר לדרוש השכל מאמר הגמרא פה כל העושה שלא לשמה נח לו שלא נברא היינו באמת הוא עושה המצוה בידים ממש רק חושב שלא לצורך הוא וה' לא חפץ כלל בעשיה ודי במחשבה אף שהוא עושה המצוה בפועל יד ממש אבל שלא לשמה העשיה כי חושב ללא צורך הוא לזה נח לו שלא נברא כי פה עולם העשיה הוא יגיע כפיך כי תאכל היינו מה שיגעת בכפיך אז אשריך וטוב לך היינו בעשיה בידים ממש ובזה יעלה ריח ניחוח לה' והבן:

ומה שצריך לי עיון שם על גמרא פסחים רבא רמי כתיב וגם לעיל מינ' קאמר רבא הני נשי דמחוזא אע"ג דלא עבדן עבידת' במעל' דשבת' משום מפקרותא הוא דהא כל יומא נמי לא עבדן אפי' הכי שפל ונשכר קרינן להו ורבא רמי כתיב והביא ראיה מרב יהוד' אמר רב ולמה לרבא הרבה ראיות הלא רבא לומד מצות אין צריכת כוונה בודאי שפל ונשכר קרינן להני נשי דעכ"פ מצוה קא עביד. ובארתי פה כוונת רבא כל העושה שלא לשמה כי מבואר גמרא ב"ש וב"ה נמנו וגמרו טוב שלא נברא משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ופירש מהרש"א בחדושי אגדה דהלאוין יתירות על המצות עשה אמנם כן השיבו כי מחשבה טובה מצרף הקב"ה למעשה הרי יש כפל במצות עשה. כי יש כוונה ועשיה ומחשבה רעה אינו הקב"ה מצרפו למעשה אמנם כל זה אם עושה לשמה ובכוונה אז יש שכר מחשבה נמי אבל אם עושים שלא לשמה אז רק שכר העשיה והוי הלאוין מרובים ומוטב שלא נברא ועיין באור חדש מס' קדושין סוף פרק הראשון כי כונתי לדעתו בעה"י:

עולמך תראה בחייך רש"י ד"ה כל צרכיך תמצא כוונת רש"י תמצא בלי סיוע אחרינא היינו תראה בחייך ע"ד שונא מתנות יחיה, ומי שצריך ליקח מאחרינא חייו אינו נקרא חיים וזה שמפרש רש"י כל צרכיך תמצא בלי סיוע אחרינא ואז שפיר עולמך תראה בחייך שפיר חייך חיי יחיה ולזה אמר אז ואחריתך לחיי עולם הבא דייקא כיון שאתה תמצא כל צרכיך בעולם הזה א"כ צריך לפחוד דמנכה לו מזכיותיו בעולם הבא ע"ז אמר ואחריתך לחיי עולם הבא לבלתי לנכות אלא גם עולם הבא יהי' בשלום ואמר אז ותקותך לדור דורים:

ותקותך לדור דורים. בארתי הכוונה ע"ד שבארתי בדרוש ז' אדר מדרש רבה פמ"ג שמות על הפסוק זכור לאברהם וכו' הה"ד יד ליד לא ינקה רעה, א"ר פנחס הכהן בן חמא אם עשית מצוה אל תבקש מתן שכרה, מיד ליד למה שלא תנקה שאין אתה מתנקה מעונותך ורשע אתה מיקרי שלא בקשת להנחיל לבניך כלום שאלו ביקש אברהם וכו' מתן שכרו של המצות היאך זרע צדיקים נמלט היאך היה מזכיר זכור לאברהם ליצחק ולישראל מיד וינחם ה' הד"ד יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט:

ובארתי ע"פ ששמעתי מאאמ"ו הגאון הקדוש קדוש יאמר לו מוה' מאיר זצוק"ל פסוקי תורה והיה אם שמוע תשמעו וכו' אשר אנכי מצוה אתכם היום וכו' ונתתי מטר וכו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכו' ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה ופירש אאמ"ו כי לפי הראוי הקב"ה בל יעבור לפעולת שכר וביומו יתן שכרו לקיים ולשלם מיד לעושי המצוה שכר מצוה. אך מחמת שני טעמים השכר הוא לעתיד לבא אם ישלם ה' מיד על המצוה אז ג"כ צריך נמי לשלם מיד אם יעבור עבירה והבן אדם תמיד יותר נוטה לחטוא מלקבץ מצות ויוכל לאבד מהר אם מיד ישלם לכן ימתין הקב"ה בפרעון ואז אם יעשה עבירה יוכל להשיב אל קונו. ועוד שנית למען ישאר גם לבניו מזכיותיו לזרעו ובניו אחריו ואם יתן לו מיד הכל מה שמגיע לו מה יהיה נשאר לזרעו. וזה שכתוב והיה אם שמוע וכו' אז באמת שורת הדין לשלם מיד ונתתי מטר ארצכם בעתו דייקא מיד בעתו אשלם לך יורה ומלקוש ואכלתם וכו' והנה מילת ושמרו הוא מלשון המתנה לשמור הדבר כמו ואביו שמר הדבר. וזה שכתוב אח"כ בתורת עצה טובה השמרו לכם ביותר טוב אם ישמרו השכר לכם ולא ישלם מיד כי פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם וכו' ויגבור העבירות וסיים ואבדתם מהרה דייקא מהר יהיה אבידתכם. יען שצריך לשלם מיד בעתו לכן ביותר הטוב לשמור השכר אז גם העונש ישמור לשלם ותשובה מכפר והטוב ישמור לעולמים ואז סמך למען ירבו ימיכם וימי בניכם דייקא אז גם ישאר השכר להנחיל לבנינו באריכת ימים. על האדמה והבו וחן חן לנפש צדיק הזה:

וזה לע"ד כוונת המדרש הנ"ל יד ליד לא ינקה דייקא אם יהיה התשלומין מיד ליד בהאי עלמא מיד בעשיית המצוה לא ינקה הרעה איך ינקה הרע כי מאחר שמשלם מיד למצוה ג"כ לעבירה מיד ישלם ואיך יהיה פנאי להשיב בתשובה. ואומר ג"כ וזרע צדיקים נמלט דייקא אם לא ישלם מיד אז זרע צדיק נמלט ויוכל להשאיר זכות לבניו אחריו וזה שאמר ר' פנחס אל תבקש מתן שכרה מיד ליד למה שלא תנקה אתה מעונותיך זה טעם הא' ושנית ורשע אתה מיקרי שלא בקשת להנחיל לבניך והבן. וזה שאמר לו פה עולמך תראה בחייך שתמצא כל צרכיך וא"כ אז כיון שהוא יקבל זכותו ומה ישאר אז לבניו אחריו לזה אמר אעפ"כ תהי' תקותך כמי לדור דורים. גם לבניך אחריך ואם אתה תקבל השכר בעולם הזה עוד צריך לפחוד שג"כ תקבל על העונש על זה מברך אותו שיהי' צדיק בכל דרכיו לבך יהגה ופיך ידבר חכמות עינך יאירו במאור תורה ואז ברכה טובה יהיה על כל מדותיך לטובה. פיך ידבר חכמות פירש"י בלשון ברכה היה אומרים וכבר הקשה הצל"ח מדוע המתין רש"י עד פה לפרש ככה יעיי' ולע"ד נראה כי לרש"י קשה כי פסוקי תהלים דוד אמר פי ידבר חכמות והגות לבו תבונות וא"כ לכאורה קשה מדוע היפך הסדר ואמר ראשון והגית ואח"כ פי ידבר והוא מהפך הסדר על זה קאמר רש"י דהוא לא קפיד על לשון קרא. אלא בלשון ברכה היה אומרים והיאך שתאמר תאמר:

גמרא ע"ב רשב"ג אדרשב"ג לא קשיא התם בכונה תליא מילתא ואנן סהדי דלא מצי לכוון דעתו וא"כ קשה לי איך שייך לפ"ז לרבנן דאם רצה לקרות ק"ש קורא הא כיון דאמרי אנן סהדי דלא מצי לכון וא"כ למה יאמר לרבנן ק"ש וע"כ צריך לומר דרבנן סברי דלא צריך כוונה אבל כבר מוכח לעיל בגמרא הקורא את שמע צריך שיכוון את לבו שנאמר שמע ישראל ולהלן הוא אומר הסכת ושמע ישראל וא"כ ע"כ דבעי כוונה ואיך שייך שיאמר החתן הא אנן סהדי דלא מצי מכוון דעתו וע"כ צריך לומר גברא רבה אעפ"כ יוכל לכוון דעתו מי שנפשו דבקה בה' אעפ"כ יוכל לכוון וכוונת רבנן אם יוכל לכוון ויהור' לא מיקרי דכל אדם קורא וכאשר ביאר תוס' לעיל מתנית' לאו מעשה לסתור הוא