ברוך מרדכי חלק א קכח

וגם על הרא"ש שפסק הפועלי' שעושין מלאכה אף בעל הבית מתפללים כל שמונה עשרה ובגמרא אי' פועל שעושין בשכרן מעין י"ח רק מתפלל ובב"ח תירץ דיש לומר הברייתא דקתני מעין י"ח איתא כר' יהושע וכקושית התוס' ד"ה אפי' ותמה הפרי חדש דהא זה ע"כ דלא כסוגין דהא בגמרא פריך אי כר' יהושע אפי' כל אדם נמי והגמרא לא חש כקושית התוס' וצריך לומר כתירץ התוס' יעיי' בפרי חדש:

ולענ"ד נראה לתרץ דהנה איתא לקמן כ"ט ע"א מאי מעין י"ח רב אמר מעין כל ברכה וברכה ושמואל אמר הביננו והנה מהכא מוכח זה מעין י"ח משמע מעין כל ברכה וברכה ויוכל נמי להיות במשמעות תפלת הביננו דזה נמי מעין י"ח היא אבל הבינינו קיצר יותר והנה אמרתי לכאורה לתרץ קושית הגמרא פה שהקשה אי ר' יהושע מאי אריה פועל אפי' כל אדם נמי יש לומר כל אדם דמתפלל מעין י"ח היינו כמו שסובר רב מעין כל ברכה וברכה אבל לא הבינינו אבל בפועל משום ביטול מלאכתן מתפלל עוד וקיצר מעין י"ח והוא תפלת הביננו וע"ב זה הוא חילוק בין שאר כל אדם פועל מתפלל הביננו וגם זה מעין י"ח הוא אבל שאר כל אדם דוקא כמו שאמר מעין כל ברכה וברכה אבל אמרתי דהגמרא רוצה לתרץ אפי' אליבא דשמואל דסבר שאר כל אדם נמי מתפלל כל השנה הביננו דהוי נמי מעין י"ח א"כ שפיר קשה מ"ש פועל משאר כל אדם וצריך לאסוק כתירץ הגמרא דחילק בין עושין לשכרן עושין בסעודתן אבל לרב דסובר שאר כל אדם מתפלל מעין י"ח היינו מעין כל ברכה וברכה שהוא יש לומר אליבא דר' יהושע זה הברייתא מעין י"ח אתיא כר' יהושע ורק החילוק בפועל מתפלל הביננו ובשאר כל אדם דוקא מעין כל ברכה וברכה וא"כ הרי"ף והרא"ש י"ל דסביר' להו כרב דמעין י"ח היינו מעיין ברכה וברכה ושפיר יש חילוק בפועל לשאר אדם בתפילת הביננו ולא צריך לאסיק כתירץ הגמרא לחלק בין עושין לשכרן לעושין בסעודתן ורק זה הברייתא דמעין י"ח אתיא כר' יהושע אבל לדידן דק"ש כר"ע ולכן שפיר הביא דמתפלל פועל כל שמונה עשרה ודוק היטב:

או יש לומר דזה קמ"ל שאר כל אדם מתפלל מעין י"ח אליבא דרב מעין כל ברכה וברכ' והו"א דפועלי' יוכלו לקצר ולהתפלל הביננו קמ"ל גם פועלים מתפללים דוקא מעין י"ח ומתורץ קושית הגמרא דא"א דפועלים יוכלו להתפלל הביננו וגס באלה מתורץ הרי"ף והרא"ש חזור בה והפוך בה ודוק:

ע"ב גמרא מ"ט דרשב"ג וכו' הנה לכאורה קשה לי מאי מקשה הגמרא מ"ט הא קתני בהדיא במתני' הטעם שהם אמרו אבל אסור לרחוץ והוא אמר איסתניס אני ומפרש התוס' דאינו אסור בימי אבלו אלא משום תענוג אבל איסטנ' איכא צער. אבל אמרתי דהגמרא שפיר מקשה דע"כ אי טעמא הוא משום איסטנ' משום כך רחץ קשה מדוע לא רחץ מיר ביום שמחה ולמה המתין עד הלילה ובאמת איירי שמתה בו ביום ונקבר בו ביום דאל"כ הו"ל לומר רחץ מיד שמתה אשתו או רחץ ביום שמתה אשתו אלא מדנקט רחץ בלילה הראשון משמע דוקא לילה הראשון רחץ אבל לא באותו יום שמתה אלא בלילה שלאחר אותו יום ועיי' רש"י שמפרש שגם כן רחץ לילה הראשון שמתה אשתו ונקברה בו ביום היינו שנקברה ביום שמתה והוא רחץ לילה שלאחריו וא"כ קשה מדוע לא באותו יום רחץ על זה מתרץ הגמרא באותו יום עצמו הוא אנינות מדאורייתא וקסבר אנינות לילה דרבנן ובדרבנן הוא דלא גזרו באיסטנ' אבל במקום דאורייתא אף באיסטנ' אסור אף דכול' רחיצה דרבנן מקום שהוא עכ"פ לענין דאורייתא גזרו גם הם ודוק:

ובהיות כן מת מאוד מתורץ קושית התוס' ד"ה אנינות לילה דרבנן וא"ת הרי אינן נמי אינו נוהג אלא במעשר אבל לענין רחיצה דאבילות דרבנן הוא וא"כ לעולם אימ' לך דאנינות לילה דאורייתא הוא גבי מעשר ולהנ"ל נעלה דאם אנינות לילה דאורייתא א"כ קשה מדוע רחץ דוקא בלילה הראשונה ולא מיד ביום ומדוע המתין עד הלילה על כן שפיר מתרץ הגמרא ביום הוא דאורייתא וגזרו אטו דאוריית' ולא בלילה שהוא רק מדרבנן ודוק:

והן אפשר יש לכוין בתירוץ התוספת דמתרץ וי"ל דאם אית' דהוי דאוריית' גבי מעשר גבי שאר דברים דרבנן נמי הוה לי למגזר דכל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקון היינו אפשר לזה כיון כאשר אמרתי אם הוא דאורייתא צריך לגזור אף באסטניס כמו שבארנו בה"ג גזרינן:

ואם כן כונת התוס' יתרץ עכ"פ לתרץ קושית הפ"י שהקשה דבריה' תמוה דאטו הך מילתא דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא כללא הוא דגזרו אפילו במקום דאיכא צער' וא"כ אמאי נקט סתמא דתלמודא ואוקמא הכי במילתא דר"ג דאוקמא דוקא כמ"ד אנינות לילה דרבנן כיון בלאו הכי אתי שפיר אליבא דכ"ע יעיי' ולהנ"ל יפה מתורץ דע"כ מוכרח לאוקמ' הכי אליבא דמ"ד דוקא אנינות לילה דרבנן דאל"כ קשה כאשר הקשתי מ"ש ביום לא רחץ ובלילה רחץ אלא ע"כ פה סבר הגמרא כיון דהוא דאורייתא לגזור ר"ג דכל מה דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אפילו במקום צערו ודוקא בלילה דדרבנן לא גזרו ודוק היטב מאוד:

גמרא ר' אליעזר בתר דמסיים וכו' אמר הכי יה"ר מלפניך יתרבה גבולינו בתלמידים ותצלח סופינו אחרית ותקוה טובה ותשים חלקנו בגן עדן והכונה נראה מי שלומד בדד אז אף כל ימי חיו עובד את יוצרו וגם השכינה עמו אבל משמת עומד. אבל מי שלומד עם תלמידים אז גם לאחר מיתתו שפתותיו דובבת בלימוד התלמידים וזה שאמר ותרבה גבולנו בתלמידים ואז בטוח ותצליח סופינו כי סוף כל אדם המיתה אז גם בעה"ב תצליח סופינו ויש לו אחרית ותקוה גם לאחרי' תקוה לאחרית הימים שע"י התלמידים שירביצו תורה יעלה גם הוא מעלה והבין:

ותקנינו בחבר טוב וכו' והכונה נראה כמבואר בצל"ח דהחסיד עדיף מכובש את יצרו זה שאינו חושק לדבר עבירה. כלל אבל הכובש יצרו ונפשו חושק אלא שסובר נפשו לא מיטהר' ותמיד הוא בצער ומכאוב לכבוש את יצרו וזה שמתפלל יתקננו בחבר טוב ויצ"ט בעולמך בה"ג ונשכים ונמצא יוחד לבבינו ליראה את שמך שלא יהי' בנו שום התגרת יצר הרע ויהי' נפשינו מטוהר' בחדוה בלי שום עיצבון לכבוש ותבוא לפניך קורת נפשנו לטובה דייקא השמחה אשר אנו עובדין אותך בלי שום עיצבון לכבוש לטובה זה השמחה לטובה תזכור. וביותר י"ל שהוא מבקש רק שכר מצוה מצוה וכונתו תבוא לפניך קורת נפשנו לטובה דייקא עוד לטובה לטוב ולישר להיות עוד טוב והנראה לדרוש נוטריקן "ל"ט"ו"ב"ה ר"ת לעשו"ת טו"ב ויש"ר בעינ"י ה' היינו לזאת מבקשים תלמידים הרבה ויראת שדי "ל"ט'ו"ב"ה שכר מצוה מצוה לעשו"ת טו"ב ויש"ר בעינ"י ה' והבין:

גמרא רב בתר צלותא אמר יהי רצון וכו' חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה:

ובדרשה לשבת פ' ראה בעת שמברכין חדש אלול בארתי ודרשתי בעה"י זה הגמרא למוסר השכל לחפש ולבקר מעשינו להיות קרובים אל ה' אלקינו ולבקש ברכה וחיים רק לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים: