ברוך מרדכי חלק א קכה

סדר הפרשיות. וכאשר באמת הטו"ז הוכיח מדעת התוס' בם במזוזה יוכל לכתוב הפרשיות שלא כסדר ורק מעכב הפסוקים וסדר התיבות. אבל לפ"ז נשאר לי קושיא גדולה א"כ מאי קאמר הגמרא ורבנן דברים הדברים לא דרשו דילמא באמת גם דברים הדברים דרשו והיו צריך על מזוזה על הפרשיות שיכתב' כסדר דלא מוכח מדברים הדברים רק על הפרשיו' ותיבות כדברי מגן גבורים בעצמו והיו צריך על סדר הפרשיות במזוזה שנכתב' כסדרן ומאוד צ"ע ורבנן סברי במזוזות צריך לכתוב גם הפרש ות כסדר וצ"ע. ואפשר להמציא פלוגתא חדשה לא רצה הגמרא ואפושי פלוגת' לא מפשינן לכן ביותר טוב קאמר דלא דרשו:

ולאחר העיון אמרתי דברי הרמב"ם מאוד צ"ע בפרק ה' מהלכות מזוזה פסק להדיא כתיבה שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה ובהק"ש פסק להדיא בפ"ב הקורא למפרע לא יצא במד"א בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לפרשה יצא לפי שאינו סמוכה לה בתורה וא"כ למה בכתיבת מזוזה פסול בדיעבד אף אם הפרשיות אינו כסדר ובפרט שכתב לעיל טעמא משום שאינו סמוכה מן התורה וא"כ גם פה בהלכות מזוזה דנקט ס"ק ב' ומצוה לעשות רוח שבין פרשת שמע לוהי' אם שמוע פרשה סתומה ואם עשה אותה פתוחה כשירה לפי שאינו סמוכה לה מהתורה הרי מה שאינו סמוכה מן התורה בדיעבד כשר וא"כ סדר הפרשיות נמי כתב להדיא לעיל בפירש דאינו סמוכה מהתורה א"כ למה פסק בה' מזוזה דסדר הפרשיות בדיעבד פסול ומאוד צ"ע. ומה שרצה המגן גבורים ליישב על טו"ז הנ"ל שהבאתי ומיישב גם הרמב"ם בזה דרק פרשה ראשונה דאורייתא לאמר לכן אינו מקפיד אם אינו מסדר לסדר אבל בכתיב' מזוזה דכל שני הפרשיות דאורייתא צריך לכתוב כסדר הפרשיות נמי. ולע"ד מה פעל צדיק הרי הרמב"ם עדיין אינו מתורץ דהא הרמב"ם נתן טעמו לכן אינו מעכב באמיר' מפני שאינ' לה סמוכה מן התורה וע"כ טעמ' הוא מפני שאינה סמוכה וא"כ מ"ט בכתיבה צריך שני פרשיות כסדרן ומאוד צ"ע:

וראיתי בנקודת הכסף שם בהלכות מזוזה שמתמה על הטו"ז שקאמר דשאני כתיבה דבעינן כמו שהם כתיב' מן התורה וכתב הכ"מ ולע"ד לא ידעתי אם באמת שני פרשיות דאורייתא לא ידעתי סברא לחלק בין כתיבה לאמירה עיי' ואפשר לומר לע"ד לחלק באמירה ע"כ ראינו דאנן אינו קפדינן באמירה בפרשה לאמר ככתוב בתורה הרי פרשת ויאמר דקודם אעפ"כ אמרינן באחרונה הרי ראינו דלענין אמירה אין אנו מקפידין בזה אבל בכתיבה דרק צריך לכתוב ב' פרשיות יש לומר דמקפידין דצריך לכתוב כסדר הכתוב בתורה ודוגמא כתבו כן התוס' י"ד ע"ב בד"ה למה קדמה שמע וא"ת תיפוק לי דקדמה בתורה וי"ל דהכי קאמר למה קדמה אף לפרשת ציצית דקדמה לכולן אלא ודאי אין חוששין לזה שהיא קודמת בתורה עיי'. ולפ"ז יש לומר היינו טעמא דהרמב"ם באמירה לקרות ק"ש ע"כ רק מקפידין למפרע על הפסוקים משא"כ על הפרשיות ע"כ לא מקפידין מאחר שגם פרשת ויאמר קודם לכולן ואנן אמרינן באחרונה וזה לפי שאינו סמוכה לה מן התורה דחזינא דפרשת ויאמר קודם לכולן אעפ"כ אמרינן באחרונה וע"כ צריך לומר אין מוקדם ומאוחר כסברת התוס' משא"כ בכתיבת מזוזה ע"כ יש לה סמיכ' מהתורה לענין כתיבה יש לומר כיון דכתיב בתירה כן צריך לכתוב ככה ובכתיבה רק ב' פרשיות צריך כן נראה לע"ד לחומר המילתא:

שוב מצאתי בפרי מגדים סימן ס"ד במ"ז שכתב ולי העני אכתי טעמ' בעי למה בקריאה והיו קאי רק אפסוקים ובכתיבה בתפילן ובמזוזה אף פרשיות שלא כסדרן פסול יעיי' שצידד לומר דאה"נ דמ"ה כשר ומדרבנן פסול בכתיבה למקריאה מדחזינן ויאמר לבסוף לא קפדי חז"ל אדעביד כ"כ הרי מצאתי שכוונתי לדעת הגדול ואנכי הרחבתי הדיבור באריכות למען יבין המבין והנה לפי דברי פרי חדש בודאי נעלה לתרץ שהוא מסיים בסי' ס"ד ס"ה ועוד שהטעם שהקורא למפרע לא יצא מפקינן לה בריש פרק היה קורא משום דכתיב והיו וכיון שאינו כתיב בתורה כסדרן ודאי יצא. ויש לומר כונתו הוא דכתיב ויאמר קודם כולן ובזה בודאי נעלה לענין כתיבה דרק בפרשיות בה"ג דקדמו בתורה צריך לכתוב כסדר בתורה:

והנה הפרי חדש הביא ראיה להרמב"ם ומחבר דע"כ בקורא בסדר הפרשיות אין עיכוב דהכי מוכח מדתנן היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ומשמע שקור' כסדר הכתוב בתורה דהיינו שקרא פרשת ציצית מקודם ואעפ"כ יצא ובזה נעלה לי לתרץ דקדק אחד שדקדקתי לעיל במתנית' היה קורא בתורה אם כיון לבו יצא מדוע לא אשמעינן זאת בפשיטות הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו. ולהנ"ל נעלה דאגב גררא רוצה לאשמעינן דסדר הפרשיות אינו מעכב ויצא בדעביד ובזה נראה לע"ד לתרץ דהקשתי מדוע לא נקט לכתחלה יוכל לקרות ק"ש בקורא בתורה ואפי' לכתחלה הוה לי למנקט אם אמרינן מצות אין צריכה כונה. ועיי' בכתב סופר סי' ק"ז בס"ק ט"ז שכתב שיטת ראשונים דאף אם אמרינן מצות אין צריכת כונה אבל עכ"פ לכתחלה בעי כונה לאלה יהא ניחא אבל ע"כ אם אמרינן גם לכתחלה אין צריך כונה קשה כהנ"ל ולהנ"ל נעלה דע"כ בתורה רק בדיעבד כי לכתחילה עכ"פ מעכב סדר הפרש ות דאינו כסדרן בתורה:

אבל לאחר העיון אמרתי מאי ראיה הביא הפרי חדש הרי מתני' רק אמר היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא והוא בא לידי פרשה ראשונה שמע ישראל ואהבת יוצא באלה הפרשה ואז צריך מיד עוד לאמר שני פרשיות אחרינא ולא בתורה אלא אשמעינן דפרשה ראשונה דקרא בתורה יוצא בזה וצ"ע:

דקדקתי על הגמרא דציין פה הקורא למפרע לא יצא כו' והביא אז שקלי וטריא של קרא וטעה וא"כ הו"ל רק לציין קרא וטעה יחזור למקום שטעה ולמה כלל לציין על קורא למפרע וכי מה ענין לכאן והנראה ע"פ פרי חדש שמפרש קרא פרשה וטעה בה חוזר לראש וה"ה אם יודע התיבה שטע' בה שחוזר לתחילת התיבה וקורא משם ואילך על הסדר דאל"כ הו"ל קורא למפרע. והנה חזינא דכל טעמא דיחזור רק למקום שמסופק ולא יאמר זה הפסוק לחודא שמסופק היינו מפני שהוא אז קורא למפרע ושייך הענין לקורא למפרע דלא יצא והיינו טעמא דציין מיד על קורא למפרע לא יצא. וגם ע"כ דברי רבינו יונה ניחא שמפרש באמצע הפרק חוזר לראש הפרק אין לפרש שאחר שקרא פסוק אחד או שני פסוקים טעה ואינו יודע מאיזה מקום טעה שאם כן לא היה לו לומר חוזר לראש הפרק שהפסוק שקרא מתחלה למה חוזר אותו פעם אחרת דהוה כקורא למפרע. וא"כ להר"י הנ"ל בזה מובן הפירוש בגמרא דבה"ג לא יחזור דהוי כקורא למפרע ולכן הקדים גמרא וציין על קורא למפרע לא יצא כדי להבין הפשט כאשר פירש רבינו יונה דלאחר שקרא פסוק אחד או שתים דלא לחזור הפסוקים הנ"ל דהוי כקורא למפרע ובזה מרומז היטב פשט במימרא שהביא ואפשר לומר זה טעמא גופא של מתני' דנקט קרא וטעה יחזור למקום שטעה והיינו דוקא באותו מקום צריך לחזור ולא למימר עוד הפעם פסוק א' או שתים שכבר אמר אלא דוקא למקום שטעה והיינו משם ואילך צריך עוד הפעם לחזור כולו כן משמע יחזור. וע"כ הטעם הוא משום דא"כ הוי כקורא למפרע