ברוך מרדכי חלק א קכד

מצות לכ"ע וכו' א"כ מהיכא תיתי יהיה ק"ש גרע וכן הקשה השאגת אריה למה יגרע ק"ש ללשון הראשון ולפע"ד י"ל דשאני ק"ש שכתב על לבבך כר"מ לעיל וע"ז הקשה מבהמ"ז אם בירך בלבו יצא והנה יש לומר לפי מה שראיתי בספר אחד וכמדומה בפ"י בלבו יותר טוב מדבור ולא השמיע לאזנו שלא מתכוון לכך והנה לכאורה בבהמ"ז אפי' בלבו ולכאורה לעיל לא דברנו רק אם קרא ולא השמיע לאזנו וי"ל בה"מ שאני לפי שבלב הוא יותר טוב והנה יש לומר לכאורה פשט יותר מסתבר דברי ר"י ללשון הראשון שהביא ראיה מהסכת ושמע משא"כ ללשון שני צריך להגיה שהסכת ושמע בדברי תורה וגם מה שהקשה הרשב"א על לשון השני יעיי' אך גמרא צריכ' לדחוק מתוך הקושיא מבהמ"ז ולא רצה לתרץ שאני הרהר י"ל סתימת גמרא וקרא לעיל התחלתי הוא משום שסבר הרהר לאו כדבור דמי ולכל הפחות רצה לומר למ"ד הרהר לאו כדבור דמי קשה מבהמ"ז אפי' הוציא בשפתיו וא"כ קשה לזה מהסכת ושמע שהוזכר ר' יוסף משא"כ רמב"ם י"ל סבר הרהר כדבור דמי ועיין פר"מ מוכח שסובר הרמב"ם כן ונכון. עכ"ל אדוני אבי מו' זצוק"ל בסוגי' הזה דקורא את שמע וזכותו יגן עלינו:

ואגב סוגיא הזה אמרתי להביא עוד גרגר אחד אגדה שחדשתי ע"פ רבינו יונה ריש פרק היה קורא שכתב הטעם שצרכי ציבור שואלין בכל לשון משא"כ בצרכי יחיד מפני שהציבור אין צריכים מליץ אצל הקב"ה אבל היחיד צריך מליץ כענין שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד עיי':

ובארתי בזה הפסוק בפ' ואתחנן אי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו בכל קראנו אליו ואמרתי הכונה קרוב' היינו שלא צריך מליץ בינינו אלא אנחנו בעצמנו קרובים וזה שקאמר הפסוק אי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו היינו קרוב ולא צריך מליץ אבל דוקא בכל קראנו אליו היינו בכל קראנו אם כולם קורין בבת אחת ברבים אז אין צריך מליץ והבן. ויובן נמי בכל היינו בכל לשון קראנו אילו היינו קראינו בלשון רבים אם רבים קוראים אז בכל היינו בכל לשון שמתפללין וג"כ אילו קרוב לה' לבדו בלי מליץ והבן:

ובזה בארתי מדרש רבה פרשת ואתחנן אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כשתהא רואה בניך בצער ואין מי שיבקש עליהם רחמים מיד ענה אותם א"ל הקב"ה משה חייך בכל שעה שיקראו אותי אני אענה אותם דכתיב כה' אלקינו בכל קראינו אליו עיין בינה לעיתים מה שקשה. ולהנ"ל היטב יבואר בתפלת יחיד צריך מליץ אבל בתפלת רבים לא צריך מליץ. וז"ש משה אמר משה לפני הקב"ה אם בניך בצער ואין מי שיבקש רחמים עליהם היינו דלא יהיה להם מליץ שיבקש עבורם רחמים ענה אותם אף בלי מליץ אמר הקב"ה משה חייך בכל שעה "שיקראו" אותי היינו יקראו ברבים יקראו הוא לשון רבים היינו אם רבים יקראו אותי אני אענה "אותם" דייקא אותם לשון רבים היינו ברבים לא צריך מליץ דכתיב כה' אלקינו בכל קראנו היינו אם בכל קראנו כולם מבקשים ברבים קראנו היינו ברבים אז אליו אז תפלת' יעלה ויבוא אליו להקב"ה בלי מליץ והבן:

דף טו גמרא הקורא למפרע לא יצא וכו' רב אמר ורב אסי וכו' הנה הרמב"ם מפרש לנו זה הקורא למפרע בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לפרשה אע"פ שאינו רשאי אני אומר שיצא לפי שאינו סמיכה לה בתורה ועיין כסף משנה דמפרש שמה דקאמר רבינו מפרש דהיינו סדר פסוקים אבל בסדר הפרשיות יצא בדיעבד דלכתחילה צריך להקדים שמע לוהיה אם שמוע. והנה ברש"י מבואר עוד דרגא אחד למטה בריש היה קורא דהקשה הגמרא ולרבנן הא כתיב והיו האי מבעי' לי' שלא יקרא למפרע ורבי מנא לי' נפק' להו מדברים הדברים ופירש"י שם דהו"ל למכתב והיו דברים אלא למדרש שיקרא התיבות כסדרן ולא למפרע כגון ובשעריך בביתך מזוזות וע"כ רש"י מפרש שקורא התיבות כסדרן ולא סדר הפסוקים אלא סדר התיבות ולכאורה תמוה מה בעי רש"י בזה שמפרש על סדר התיבות ולא על סדר הפסוקים ופרשיות. ויש לומר דרש"י סובר מהדברים רק משמע תיבות אבל לפ"ז הפסוקים יוכלו לקרות' למפרע אבל זה המ"ד דסובר מן והיו יש לומר דקאי נמי על סדר הפסוקים ועל סדר הפרשיות לא יוכל כאשר ביאר הרמב"ם דגם דתורה אינ' סדורים ובאמת דקדקתי על רש"י מדוע מפרש דוקא הקורא למפרע על רבי ולא על רבנן דדרשו מתחילה שלא יקרא למפרע מה זה למפרע והן באמת לרבנן יש לומר דקאי כמי על הפסוקים ובכן דאנן פוסקין הילכתא כרבנן דהלכה כרבי מחברו ולא מחבריו א"כ שפיר הרמב"ם וגם בש"ע דפסקינן כרבנן דסדר הפסוקים מעכב. אך לע"ד נשאר לי זאת להקשות מדוע קאמר הגמרא ורבנן דברים הדברים לא דרשו דילמא גם רבנן דרשו דברים הדברים אלא מהדברים הייתי רק אומר סדר התיבות מעכב ולכן בא עוד קרא יתירה לרבות אפי' סדר הפסוקים מעכב אבל רבי סובר רק סדר התיבות מעכב ולא סדר פסוקים לכך סגי לי' בדרוש אחד מהדברים ואפשר דלא ניחא לי' לגמרא לאפוש' פלוגת' גם באלה הדברים וצ"ע:

ותמהתי על ספר מגן גבורים בסי' ס"ד סק"א שכתב ונראה להביא ראיה ברורה מהא דאמרו ברכות דף י"ג ורבנן נמי הא כתיב והיו האי מבעי. לי' שלא יקרא למפרע ורבי נמי שלא יקרא וכו' נפקא לי מדברים הדברים ואכתי תקשה הא מדברים הדברים לא נשמע רק על פסוקים ותיבות כמו שפירש רש"י ואכתי בעינן קרא דוהיו על קריאת הפרשיות ולדעת רבינו אתי שפיר דגם מקרא דוהיו אינו מוכח רק קריאת הפסוקים ולא הפרשיות עכ"ל. ולדבריו הקדושים צריך עיון הרי רש"י לא מפרש הפסוקים ותיבות רש"י רק מפרש התיבות כאשר ביארתי מזוזות ביתך וא"כ עדיין קשה מדבריו יש לומר רק על תיבות לכן כתב והיו עוד יתירא לדרוש אפי' על הפסוקים כי היכא דיש חילוק בין תיבות לפרשיות ג"כ יש לחלק בין תיבות לפסוקים. שוב עיינתי לדברי עצמו של מגן גיבורים מאוד קשה הרי הוא הביא שם עוד ראיה ברורה דפרשה ראשונה רק דאוריית' וא"כ איך אפשר לומר דקרא והיו בא לעכב סדר הפרשיות אם רק פרשה אחת מן התורה וע"כ דאיתא רק לענין פסיק' ותיבות וכתב ובזה מיושב קושית הטו"ז ביו"ד סי' רפ"ח סעיף ג' דכתבה שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ה ממזוזה הלכה א' וכתב במחבר שם אפילו שכח מלכתוב אות אחת פסולה ואין לה תקנה לכתוב אחר כך ואין צריך לומר אם הקדים פרשה לפרשה והקשה הטו"ז תימא לי איפכא מסתברא דיותר יש פסול בכותב שלא כסדר בהאי פרשה גופ' מבהקדים פרשה לפרשה שהרי מצינו באו"ח סי' ס"ד קראה למפרע לא יצא במד"א בסדר הפסוקים אבל הקדים פרשה לחברת' אע"פ שאין רשאי יצא לפי שאינו סמוכה לה בתורה ולפמ"ש אתיא שפיר דודאי במזוזה דשתי הפרשיות הם מן התורת א"כ הך דוהיו בהווייתן יהיה קאי על כל הענין דמזוזה דהוא שתי הפרשיות שלא יכתוב למפרע אבל כאן בק"ש אי אפשר לומר כן דהא רק פרשה אחת דאורייתא עכ"ל. וא"כ לע"ד לפ"ז עדיין קשה לרבי אכתי בעינן קרא והיו על מזוזה על הפרשיות שיכתב כסדר לדבריו מדברים הדברים רק מוכח על תיבות ופסוקים א"כ עדיין קשה לרבי הא צריך פסוק והיו על כתיבת המזוזה שלא יכתוב למפרע אפי' הפרשיות וצ"ע וע"כ צריך לומר דרבי לא סבירא לי' במזוזת דצריך לכתוב סדר הפרשיות ולא מעכב