ברוך מרדכי חלק א קכג

דע"כ הפ"י לא הבין ככה ברבינו יונה הנ"ל ועיי' בפ"י בד"ה אלא אי אתמר והרשב"א בחדושיו בשם הראב"ד הקשה דבשאר מצות לכתחילה מנ"ל דלא ועיי' בסוף דבריו שסיים ובזה נתיישבו ג"כ שיטת הרי"ף דמייתי הך מימרא דר' יוסף והקשה עליו הראב"ד למאי דמסקינן דאפי' בק"ש בדיעבד יצא וכו' ולמאי דפרישת אתיא שפיר דאצטריך לאשמעינן הך מילתא גופ' דבשאר מצות לכתחילה צריך שיוציא בשפתיו כמו שאבאר עוד עכ"ל פ"י והיינו כוונת תירץ פ"י שרוצה לאשמעינן בשאר מצות עכ"פ לכתחילה אסור לאפוקי מקושית הראב"ד דבשאר מצות יהיה אפי' לכתחילה מותר בלי השמע לאזנך ועיי':

ולפי דברי קדשו של הגאון הנ"ל עדיין קשה ליתני הך ברייתא לא יברך אדם בהמ"ז בלבו ואם בירך יצא וע"כ ראינו בשאר מצות רק דיעבד יצא הלא כל קושית רבינו יונה לפי הבנת הגאון הנ"ל דהקשה לכאורה לא מקשה הר"י הא צריך לאשמעינן לאפוקי מלישנא קמא דק"ש יצא ובשאר מצות לא יצא וצריך לאשמעינן גם בשאר מצות יצא וע"כ הבין הגאון הנ"ל דקשה דא"כ הו"ל למיתני הברייתא לא יברך אדם ברכת המזון וכו' ואם בירך יצא וממילא אין לטעות כלישנא קמא וא"כ לפי הנ"ל גם לתירץ פ"י קשה כהנ"ל דהו"ל רק למיתני הברייתא לא יברך אדם ברכת המזון וממילא אין לטעות וידעינן דוקא דיעבד דהא כל שאר מצות מברכת המזון ידעינן ויהיה כמו ברכת המזון, אלא ע"כ כונת הפ"י לא כן הוא וצ"ע. והיה עלה בלבבי לומר דבברכת המזון קמ"ל דצריך עכ"פ להוציא בשפתיו ושמע חמור דצריך בודאי להוציא בשפתיו וזה בלשונו לאשמעינן ברכת המזון אע"פ שלא השמיע לאזנו יצא היינו דוקא בלא השמיע לאזנו אבל עכ"פ הוציא בשפתיו וכאשר מוכח לעיל מינ' ברבינו יונה אבל עדיין גם באלה דוחק ואינו הלשון כהוגן וצ"ע:

ואכתוב פה לזכרון בספר בסוגיא הזה מחדושי אדוני אבי מורי ורבי הרב הגאון הגדול אמיתי ומפורסם צדיק יסוד עולם קדוש וטהור כש"ת מוה' מאיר מבאסקוויץ פריד זצוק"ל שהיה אב"ד דק"ק יב"ק יע"א:

וז"ל הטהור. הרמב"ם בפרק ב' מהלכות ק"ש פסק הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ובה' מגילה פסק בחשו"ק דאפי' דיעבד לא יצא ותמהו כל הראשונים ועיי' בב"י ולח"מ שם וטו"ז ולכאורה לכל התרוצים וגם מה שתירץ הב"י דפרסומא ניסא עדיף קשה הא בגמרא ברכות ומגילה מדמי' להדדי. ונראה לפע"ד ליישב ונקדים מה שאיתא ברשב"א על ר' יוסי שאמר תרתי ש"מ ופירש שר' יוסי סובר אם לא השמיע לאזנו יצא ה"ה הרהר וא"כ לא שייך שמע בכל לשון דעל הרהר לא שייך לשון ור' יהודה סובר שיש חילוק בין הוציא בשפתיו ולא שמע להרהר וע"ש. והנה מבואר בשאגת אריה סימן ד' שלמסקנא ר"י משום ראב"ע שאמר שצריך להשמיע לאזנו לכתחילה מן התורה משמע כי יש לומר נמי סבר כר' יוסי שלא השמיע לאזנו והרהר כהדדי נינהו ומנ"ל לעשות פלוגתא חדשה שלא לצורך רק אע"ג שסבר שמע בכל לשון וממילא משמע נמי שצריך להשמיע לאזנו כהנ"ל דאל"כ יוצא בהרהר ולא שייך לשון י"ל כל זה לכתחילה אבל בדיעבד יצא שכן סבר ר"י משום ראב"ע לכתחילה מן התורה ולא בדיעבד ולפ"ז יש לומר רמב"ם שפסק כר"י משום ראב"ע וכדאסיק בגמרא שהלכה כן וע"כ בדיעבד יצא לכן פסק בדיעבד יצא וא"ל א"כ אפי' בהרהר נמי י"ל באמת כן אפי' בהרהר יצא דיעבד וכמבואר ברמב"ם בהדיא בק"ש וברכת המזון שאפי' בלבו יצא וכן בה' ק"ש פ"ב מביא בשם ר' מנוח ז"ל וצריך להשמיע לאזנו צריך שיחתוך בשפתיו לא שיקרא בלבו ולפ"ז הא דמסיים אבל אם לא ה"ל יצא היינו אפי' בהרהר וכן הביא הש"א בשמו:

ולפ"ז במגילה אמרינן דף י"ז קראה ע"פ לא יצא וכו' גמרא ממאי דהאי זכירה בפה דילמא עיונא בעלמא וכו' לא ס"ד דכתיב זכור וכו' הא מה אני מקיים זכור בפה ולפ"ז דע"כ מגילה הוא בפה א"כ חרש שאינו שומע אפי' יוצא בשפתיו ע"כ רק כהרהר ומגמרא הנ"ל מבואר שאינו בלב מצות מגילה א"כ חרש אינו מחוייב בדבר כלל ולא יוכל להוציא אותו מי שאינו מחוייב בפה לאחרים שהם מחוייבים בפה ולא בלב וע"כ אמרינן דאפי' דיעבד לא יצא ובגמרא שמדמה להדדי י"ל בה"א שלא ידעינן מר"י בשם רבו שאפי' לכתחילה יש לומר מן התורה משמע אמרינן שר"י סובר לכתחילה ה"ה דיעבד שמצד סברא לא אמרינן לחלק בתורה בין לכתחילה לדיעבד, ולפ"ז שפיר אמרינן מן תנא אפי' דיעבד נמי לא ע"כ ר"י דסבר לא השמיע לאזנו לא יצא בדיעבד משמע אע"ג משמע י"ל בכל לשון מ"מ תרתי ש"מ וע"כ כסברת רשב"א דלא השמיע לאזנו והרהר חדא נינהו וא"כ חרש אין מחוייב בדבר כלל משא"כ לדינא ע"כ לא השמיע לאזנו והרהר אינו חדא א"כ למה לא יוצא במגילה בדיעבד אע"ג במגילה צריך דבור ולא יוצא בלב כהנ"ל מ"מ לר"י ע"כ הוציא בשפתיו לא חשוב רק כהרהר וכמבואר ברשב"א הנ"ל דאל"כ קשה לדידי' נמי תרתי ש"מ כהנ"ל משא"כ למסקנא שר"י משמי' דרבו י"ל לכתחילה מן התורה אפי' לר"י מש"מ י"ל נמי כר' יוסי שהרהר ולא הוציא בשפתיו חדא הוא וסבר נמי תרתי ש"מ רק כ"ז לכתחילה כהנ"ל ודוק. ולפע"ד נראה שלמסקנא ר"י משמי' דרבו סבר בהא כר' יוסי שאין חילוק בין הרהר ללא הוציא בשפתיו שהרי מבואר דף י"ג ק"ש ככתבה ורבנן סברי כמ"ד לא השמיע לאזנו יצא ועיי' תוס' אומר ר"י דהלכה כרבנן ועוד דרבנן ס"ל כמ"ד לא השמיע לאזנו יצא וכותי' פסקינן והקשה בש"א אדרבה למסקנא פסקינן כר"י משום ראב"ע דמן התורה לכתחילה צריך להשמיע לאזנו וע"כ צריך שמע ע"ז וגם בתשובת הרשב"א מתמה למה לא אמר כר"י אפי' לכתחילה:

ולדברינו ניחא דהנה בתוס' סוטה הקשה למה לא אמרינן נמי לרבנן תרתי ש"מ ונראה שבאמת גמרא הכא נמי סובר תרתי ש"מ רק צריך לתרץ לדינא כראב"ע שלכתחילה מן התורה אמר ולא בדיעבד ולפ"ז אע"ג שתרתי ש"מ מ"מ יש לומר רק לכתחילה כהנ"ל ולפ"ז שפיר אמר ר"י דהלכה כהחכמים שסבר כמ"ד לא השמיע לאזנו יצא ואין לומר אדרבה למסקנא פסקינן כר"י משום רבו לכתחילה אסור מן התורה צריך שמע על זה יש לומר תרתי ש"מ כהנ"ל ולא רצה לתרץ אפי' כר' יוסי ותרתי ש"מ כקושית תוס' בסוטה י"ל כפי שלא פסקינן כך כר"י משום רבו משא"כ לרבי ע"כ צריך שמע להשמיע לאזנו בלבד דדרש והיו בהווייתן יהיה ע"כ שמע אינו בכל לשון רק שצריך להשמיע לאזנו בלבד ולא יוכל לומר שסבר תרתי ש"מ דהוא סבר בהווייתן יהיה שצריך בלשון הקודש דוקא וא"ל דילמא לרבי נמי שמע רק לכתחילה צריך שישמיע לאזנו י"ל לכאורה אין לחלק בתורה בין דיעבד לכתחילה רק אם שמע תרתי ש"מ ולא כתיב בפי' קרא ע"כ יש לומר רק לכתחילה וכמבואר בש"א ע"ש וא"כ לרבי אם שלא סבר בכל לשון וקרא בא רק ע"ז להשמיע לאזנו יש לומר אפי' בד עבד כהנ"ל. ולפ"ז לא קשה קושית הרשב"א דילמא כר"מ י"ל לר"מ על לבבך אפי' לכתחילה ולא יוכל לומר תרתי ש"מ דלא שייך דברי הרשב"א דהרי לדידי' יצא בהרהר ועוד כבר אמרינן שרצה לתרץ כהילכתא ואנן לא פסקינן כר"מ ודוק. ויותר משמע להרמב"ם הרהר כדבור דמי לפי ששם בברכת המזון מבואר דבריו אפי' בהרהר ולפ"ז יש לומר בשמע קצת די לו אם יצא בשפתיו וע"כ במגילה שצריך להוציא בשפתיו שצריך להוציא אחרים לא יצא ודוק:

באופן אחר יש ליישב הרמב"ם הנ"ל דלכאורה ללשון ראשון לר' יוסף מחלוקת בק"ש אבל בשאר