ברוך מרדכי חלק א קכ

התוס' והירושלמי עיי' כל דבריו היטב. ולע"ד ימחול לי כבוד קדושתו הא ברשב"א אשר לפנינו לא כן כתוב דכתב דה"ט משום דסמך אהא שמתיר כאן בק"ש אלא הרשב"א כתב והא דלא פליג נמי בחרש היינו משום דסמך וסבירא לי' לרב מתנא חרש חד טעמא וקטן חד טעמא ובחרש הא פליגא בדוכתא אחרינא דהיינו הא דר"י ברי' דר' שמעון בן פזי משום הכי לא פליג הכי אלא בקטן וא"כ הרשב"א בפירוש מפרש דסמך על מה שנקט בהדיא בחרש ולא על מה דסמך במתנית' דק"ש אלא על חרש גופא סמך וא"כ אין מקום כלל לדברי ביאור מרדכי וצ"ע. ולאחר העיון אמרתי עדיין לתרץ קושית תוס' הנ"ל בד"ה דילמא רב יהודה וכו' תימא דאין זה בשום מקום וכו' והיינו בדבריו הקדושים אשר הביאור מרדכי מעורר והראה לנו דרך אשר נלכה בה ואבאר בעה"י דהנה בפשיטות נראה לנו לתרץ ע"פ דעת הראב"ד ורשב"א שמפרש דבריו הא דלא פליג רב יהודה בחרש בסיפא כיון דלדעת הראב"ד ר' יהודה אף לכתחילה מכשיר ויש לומר חרש וקטן חד הוא ובחרש הא פליג בדוכתא אחרינא דהיינו הא דר"י ברדר"ש ב"פ משום הכי לא פליג הכא אלא בקטן עיין:

ואמרתי כל אלה ניחא בהו"א דסובר הגמרא דלכן לא מתוקם אליבא דר"י דהוא סובר אפי' לכתחילה כשר בחרש א"כ שפיר יוכל לומר דסמך על דר"י ברדר"ש בן פזי דשם בהדיא נקט דחרש יתרום אפי' לכתחילה משא"כ לאחר דאסיק הגמרא דילמא ר"י היא ולכתחילה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי וכפירש רש"י דגם לגבי ק"ש רק סובר ר"י דיעבד במתנית' בה"ג שפיר מתורץ קושית התוס' ע"כ דחק הגמרא לומר חסורא מחסרא כולו דר"י היא דהשתא ליכא לפרושי ולומר דאתיא כר' יוסי הרישא ואפי' דיעבד א"כ קשה מדוע לא קא מפלג עלה גבי חרש ר' יהודה וסובר דעכ"פ דיעבד מותר והשתא ליכא למימר דסמך על הא דר"י ברדר"ש ב"פ שם מבואר דע"כ חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה הרי שנינו שם בדיעבד דתרומתו תרומה וסמך על זה דאז אתיא זה הברייתא כר' יהודה אבל יש לומר משם לא מוכח דיש לומר דוקא שם בדיעבד כשר דטעמא משום דלא בברכה תליא מילתא דברכה דרבנן הוא ובדיעבד תרומתו תרומה אף בלא ברכה אבל פה במגילה כיון דדיעבד כשר ולא לכתחילה הא אינו מחוייב בדבר ואינו יוצא אפי' בדיעבד ולא יוכל להוציא אחרים אבל א"כ שפיר דצריך לאשמוענן לרב יהודה אעפ"כ כיון בדיעבד יצא מיקרי בר חיובא וחרש בדיעבד כשר בשלמא אם אמרינן דסמך על זה דתנא דחרש יתרום אפי' לכתחילה אז שפיר ליכא לחלק בין מגילה לעלמא כיון דאפי' לכתחילה יתרום תו אין לחלק בין חרש לשאר אינשי אבל למאי דקיימו השתא דר' יהודה רק לכתחילה מכשיר נמי בק"ש א"כ שפיר דקשה דהו"ל לחלק בסיפא לכל הפחות בחרש דיעבד כשר לכן דחק ומפרש כולו רבי יהודה היא וחסורא מחסרא ובהיות כן גם הירושלמי ניחא הוא סובר בק"ש לכתחילה לא ע"כ מתרץ לית כאן חרש ולא ניחא להו לאוקמא בחסורא מחסרא וכול' כר"י דלא יוכל לומר דסמך על חרש דעלמא על לכתחילה לא דהוא סובר בדיעבד והא דתניא בברייתא חרש תורם בדיעבד אעפ"כ לא מוכח מזה למגילה דהו"א כיון דלכתחילה לא לא מיקרי בר חיובא והו"ל לר"י לפלוג בסיפא לכה"פ בחרש ודוק היטב כי ישבתי דברי ביאור מרדכי באופן הזה וכן הוא נחמד והבן כי הוא בעצמו הקדים דיש לומר באמת למסקנא בחרש אפי' דיעבד לא במגילה משום דאינו ראוי הוא והיינו למסקנא דאסיק מפסוק אבל דידעו מפסוק יש לומר הדדי נינהו ודבריו הקדושים קיימין באופן הזה ודוק היטב:

עיין רש"י ברכה דרבנן וכו' דאמרו חכמים כל המצוה וכו'. ועיין בחדושי רבי עקיבא איגר שמתמה על רש"י הנ"ל למה זאת להביא ועיין בכתב סופר סי' כ"א שכתב לתרץ רש"י הנ"ל ואנכי לקמן בפרק ג' שאכלו בארתי ג"כ רש"י הנ"ל ברוחב ביאור בדף נ"א בסוגיא דמי שאכל ושתה ולא בירך וכו' עיין משם תדרשו:

וראיתי בחדושי' רבי עקיבא איגר שמתרץ רש"י הנ"ל וכתב ונראה לפרש דאם היה הברכות חלות אחר עשייתן כדרך הודאה על שזכה לעשותו בזה גם אלו היה הברכה תורה לא היה ס"ד לומר בשביל חסרון הברכה לא יהיה תרומתו תרומה כיון דהמצוה הוא בהכשר אין סברא דבשביל מה שעשו אח"כ שלא כהוגן שלא בירך לאחריה יתבטל המצוה למפרע. ובפרט מה שהקשה לי חכם אחד עמ"ש הצל"ח לקמן דף מ' בפרוש' דמתנית' דלא שכחתי לברך דהוא מדאורייתא דאף בברכת דרבנן מ"מ מ"ע מה"ת להודות לה' שזכהו לעשות מצוה דקשה עליו מסוגיא דדין דאמרי' וברכה דרבנן הא מ"מ יש חיוב דאורייתא לברך ולהודות ולפי הנ"ל ניחא כיון דהודאה אחר עשיית המצוה אינו מזיק ומגרע להמצוה ועל זה דקדק רש"י דמברך עובר לעשייתן בזה יש מקום לומר דאלו היה הברכה דאורייתא היה מעכב על התרומה דהוי כתורם שלא כדין עיי' היטב עכ"ל:

ולע"ד לא הבנתי ולא זכיתי להבין מה שתירץ על הצל"ח כי גם ברכת הודאה איירי מלפני הפרשה ולא לאחר הפרשה כן מבואר מזרחי שכתב לא שכחתי מלברך פי' מלברכך בעת הפרשת מעשרות לא מברך ברכת הפרשת מעשרות שהוא נוסח הברכה שתקנו אנכה"ג וא"כ המזרחי כיון בעת הפרשת מעשר בשעת הפרשה ולא לאחר מיכן והצל"ח רק תנא דמסייע ומחזיק דברי המזרחי וע"כ לע"ד המזרחי מתרץ בעת הפרשת הברכה דאי לאחר מיכן מדוע לא מפרש לא שכחתי מלברך ברכת המזון עליו דהוא דאורייתא אלא ע"כ כיון לברכה הקודם. ובכן גם הצל"ח כיון לברכה הקודם וצ"ע:

תוס' ד"ה ור' יהודה מכשיר בקטן וא"ת באיז' קטן מיירי וכו' ונראה לע"ד לתרץ קושית התוס' הנ"ל ותחילה אבאר פה מה שהיה לי שעשועים עת עברי דרך ווייסענבורג והייתי בבית מלונו של אהובי ידידי הרב המה"ג חריף ובקי צדיק תמים המפורסם כש"ת מוה' גאטטליב פישער נ"י אב"ד דק"ק שומרי הדת ווייסענבורג יע"א וכיבד אותי מהני מילי טבא דבית מדרשו. ובתוכם אמר לי דבר נחמד לתרץ קושית התוס' פרק ג' שאכלו דף מ"ח ע"א בתוס' ד"ה ער שיאכל כזית דגן וכו' ותימא והרי כזית אינו חייב אלא מדרבנן והיכי אתי' מדרבנן ופטר דאורייתא דהא אמרינן וכו' ורש"י מפרש מיהו כיון דמחוייב בדרבנן מיקרי מחוייב בדבר אבל קטן שהגיע וכו' וקשה לפרושא מ"מ כיון שאינו מן התורה אינו מוציא אחרים וכו' עיי':

ואמר הרב המאה"ג הנ"ל לתרץ קושית התוס' הזה על פי דברי חתם סופר הובא בתשובה ט"ו לאורח חיים שכתב וז"ל ולהסביר הדבר איך תיקנו חז"ל לברך מספק אפי' על ספק עשיית המצוה הנה שטות הרמב"ם בס' המצות שלו וכו' דכל תקוני חז"ל דאורייתא ממש הוא והיא מ"ע מדאורייתא ככל אשר יורוך והעובר על זה עובר על לאו דאורייתא לא תסור ולהרמב"ם לפ"ז אע"ג דכל הספיקא לקולא מן התורה מ"מ האוכל ספק נבילה אחר שאסרוהו חכמים פטור מלאו דנבילה אבל עובר על לא תעשה ועשה אשר יורוך ואשר לא תסור והרמב"ן בשורש א' ב' צווח על זה, א"כ מ"ט הקילו חכמים בדברי סופרים וספיקותיהם הלא הכל דאורייתא וכו' שדוחק לומר שכך תקנו חכמים וכו' והתשב"ץ בספר זוהר הרקיע החזיק זה לאמת ברמב"ם שהחכמים התנו כך בתקנתם בה"ג בספיקא לקולא וסיים ולפ"ז היכא שלא ויתרו חכמים בתקנתם כגון בק"ש וכו'