ברוך מרדכי חלק א קיט

אינו מבין לא מהני הרהור כהנ"ל ודוק היטב:

ולפ"ז שפיר יש לתרץ נמי לר"מ דסובר דיוצא בהרהור שמע בכל לשון למה לי. ולהנ"ל יש לומר אף שאמר ר"מ דיוצא בהרהור אבל בכוונת הלב הלב צריך עכ"פ להבין אבל אם אינו מבין מה שמהרהר בודאי אינו יוצא ואשמעינן לר"מ שמע בכל לשון משא"כ אם מדבר ואומר בה"ג לא צריך להבין מה שמדבר אלא בכל לשון שאתה מדבר בפירוש יוצא ובהרהור דוקא צריך שיבין מה שמהרהר. אבל להלכה אינו כן כי כאשר סיים השלטי גבורים שם הא דאמרינן שמע בכל לשון שאתה שומע על כל פנים צריך להבין זה הלשון אף אם גרסינן שמע בכל לשון עכ"פ צריך להבין הלשון מה שאומר וכן הוכיח המג"א דוקא שמבין:

אך זה לנו ספק בלשון הקודש אם הוא אומר אי צריך להבין מה שאומר או לא ועיין בשלטי גבורים עני' שאמר בלשון הקודש שמוציא הרבים ידי חובתן והיינו בברכת אברהם חלק ט' סי' רפ"ז כתב דאפילו למאן דמצריך שיבין אף בלשון הקודש דהנה דעת רש"י דיוצא בשמיעה אף שאינו מבין והטור כתב סי' קצ"ג אם אחד יודע והשני אינו יודע מברך היודע והשני יוצא והוא שמבין לשון הקודש אלא שאינו יודע לברך וכתב אמנם לפע"ד נראה דאף לשיטתם אין צריך להבין דהנה בברכת אברהם שם כתב דאפילו למאן דצריך שיבין אף בלשון הקודש היינו דוקא ביחיד המוציא יחיד אבל יחיד המוציא את הרבים אינו צריך שיבין הלשון ע"ש ועיין בשכה"נ ובא"ר סי' קצ"ט וא"כ יש לומר דגם הרא"ש והטור לא כתבו רק בשנים שא' יודע והשני אינו יודע אבל באחד שמוציא רבים ידי חובתן יצאו אף שאינם מבינים יצאו הרבים אף שאינו מבין בלשון הקודש והנה מוכח מכל אלה מה שתירץ נמי ראיות רש"י נדחה מהך דמגלה דף י"ח הלועז ששמע אשורית יצא משום דשם דמוציא רבים ידי חובתן יוצא ודוקא ברבים שמוציא אז יצאו אף שאינו מבין אבל יחיד המוצא יחיד צריך להבין בלשון הקודש זה היחיד ששומע עיין היטב בכל דבריו ולהלכה יחיד בעצמו יוצא מה שאמר בלשון הקודש אבל לא יחיד המוציא יחיד אבל רבים יוכל להוציא אף שאינו מבין בלשון הקודש. והנה בזה עלתה לי עוד הפעם ואחרון חביב לתרץ קושית הגאון רבי עקיבא איגר שהבאתי פה כמה פעמים ואמרתי בסברתי אף דאמרינן יחיד האומר בלשון הקודש יוצא היינו אף אם אינו מבין היינו דוקא אם אומר אף בהרהר אף בלשון הקודש אינו יוצא אם אינו מבין דאז לא אמר ולא מבין אבל עכ"פ אם אומר בלשון הקודש וקול מבשר ואומר אף אם אינו מבין עכ"פ כיון דלשון הקודש יש בו סגולה נפלאה דיוצא אף באינו מבין אבל עכ"פ דבור בעי אבל בהרהר ובאינו מבין אף בלשון הקודש אינו יוצא. והנה אף דאמרינן הרהר כדבור דמי היינו דוקא אם מבין מה שאומר לאפוקי אם אינו מבין אף בלשון הקודש אינו יוצא:

ולפ"ז יש לי נפקא מינה גדולה בנשים בברכת המזון דאורייתא יוכל להוציא אבל אם דרבנן אינו יוכל להוציא היינו אם הם ברכו ברכת המזון אף בלשון הקודש כאשר הוא הנהוג ולא שייך דיוצא עכ"פ בהרהר יש לומר המה יוכלו להוציאה אי דאורייתא אף אי זה ששמע אינו מבין הלשון רק כיון דשומע הוי כעונה הוי כדיבור ממש כאשר דבור ובדבור יוצא בלשון הקודש אף באינו מבין אבל אם רק מצד הרהר בהרהר ובאינו מבין בה"ג אינו יוצא בהרהר ולפיכך אי בברכת המזון בנשים רק דרבנן לא יוכלו להוציא מחיובא דאורייתא ואי דעכ"פ דהמה מהרהרים בה"ג בהם אינו מבינים הנפ"מ דאינו יוכל להוציא בה"ג לא מהני הרהור ורק בה"ג אם יוכל להוציא דהוי כדבור ממש:

ובהיות כן מה מתקו לי לפרש מה שזה שנים רבות קשה לי על גמרא לקמן דף כ' ע"ב דאביא רבינא לרבא נשים בבהמ"ז וכו' למ"נ לאפוקי רבים ידי חובתן דקדקתי מה זה דנקט רבים הלא הו"ל לומר לאפוקי אחר ידי חובתו מה זה מילת רבים שוב מצאתי שעלה לדפוס ספר הנחמד כתב סופר בתשובה כ"ח שדקדק כן:

ולהנ"ל מאוד נעלה כי אמרנו כל הנפ"מ הוא באם זה שמוציא אינו מכיר בלשון הקודש ואינו מבין דאז מצד הרהר אינו יוצא וע"כ בארנו דצריך לאיירי דזה שמוציא אינו מבין לשון הקודש דאל"כ תיפוק לי' רבינא לשיטתו דיוצא מצד הרהר וע"כ בארנו דאיירי באינו מבין זה שמוציא והנה מצד הרהור אינו יוצא אם דאורייתא שפיר יוכל להוציא והנה כל אלה דיוכל להוציא כבר בארנו בשם הגאונים רבים יוכלו להוציא אף באינו מבין אבל יחיד אינו מוציא את היחיד אלא דוקא כשהיחיד מבין גם בלשון הקודש כן וא"כ שפיר דקאמר הגמרא הנפ"מ לאפוקי רבים אז שפיר איכא נפ"מ ולא שייך לומר כקושית רבי עקיבא איגר דבהרהר יוצא הא איירי באינו מבין משא"כ אם דאורייתא ומוציא אותו כדין וכהלכה שפיר אף שאינו מבין כיון דרבים המה רבים יוכלו להוציא אף שאינו מבינים משא"כ אם היה נקט לאפוקי אחר ידי חובתו בה"ג אינו נפ"מ כי ממ"נ אם איירי דזה האיש מבין לשון הקודש אז אפי' אי דאורייתא אינה יכולה להוציא כי יחיד לא יוכל להוציא אלא דוקא במבין ואי איירי דזה האיש מבין עדיין אפי' הוא דרבנן יוכלו להוציא כיון דע"כ מהרהר ויוצא בהרהר אי מבין. ולכן דוקא נקט הנפ"מ ברבים ובה"ג שפיר אי דאורייתא מוציא אותו אף באינו מבין אבל לא מצד הרהר בה"ג באינו מבין אף בלה"ק אינו יוצא בהרהר וזה הוא סברא יש רה וכן הסכים המגן גבורים בהרהר רק יוצא במבין דאל"כ באינו מבין אז ליכא כוונה וליכא דבור והאיך שייך דיוצא ונכון וברור. אך לפ"ז יהיה עדיין קשה לקושית הגאון רבי עקיבא איגר מה פעלנו בתרוצינו הלא עדיין קשה מאי קא פשט הגמרא מהך באמת אמרו בן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה שם איירי ביחיד וע"כ צריך לומר דהמה מבינים בלשון הקודש וא"כ בלאו הכי לרבינא מצד הרהר יוצא וצ"ע:

ולאחר כתבי זאת מצאתי מציאה שיש בו ממש כי לא קשה אלה מאי קא פשט הגמרא להנ"ל והנני בכתב יושר כי ראיתי בכתב סופר סימן כ"ח שם כתב נמי לתרץ קושית הנ"ל לענין זימון ומתרץ נמי הלשון רבים. והקשה ג"כ אח"כ אלא דקשה לכאורה מדאמר ת"ש מבן ואשה הא יש לומר ע"י הרהר כהנ"ל ומתרץ הכתב סופר ויש לומר דסתמא דש"ס קאמר ת"ש למאן דאמר הרהר לאו כדיבור דמי ואתי שפיר ביותר לפמ"ש הרא"ש ראיה מסוגיא דשבת דקי"ל הרהור לאו כדבור דמי ולמעיין שם יראה דרבא שקל וטרי' שם דס"ל לאו כדבור דמי ואתי שפיר דרבינא מבעיא לי' לרבא ואמר רבא ת"ש ולשיטתו אזיל דס"ל הרהור לאו כדבור דמי ועיין היטב בכתב סופר שם. וא"כ לדידי נמי הכל מתורץ ונעלה בעה"י ודוק היטב:

עיין בדברי ביאור מרדכי שרוצה לתרץ קושית התוס' ע"ב ד"ה דילמא דהקשה התוס' דאין זה בשום מקום דקאמר חסורא מחסרא וכו' ומתרץ נמי הרמב"ם וסיים אולם לפ"ז לכאורה יש להקשות לס"ד דש"ס דמוקי למתנית' דמגילה כר' יוסי ולא כרב יהודה וכתב הרשב"א שם ע"ש הראב"ד והא דלא פליג ר' יהודה בסיפא דמכשיר בקטן והול"ל דר"י מכשיר בחרש וקטן ה"ט משום דסמך אהא שמתיר כאן בק"ש ולהנ"ל דיש לומר חרש גרע מק"ש משום דא"ר לשמיעה ויש מקום לומר בחרש אפי' דיעבד לא יצא בחרש וכו' וסיים א"כ הדר הול"ל התם ר' יהודה מכשיר בחרש וקטן ועיי' וסיים בזה לתרץ