ברוך מרדכי חלק א קיח

אפשר בענין אחר וכבר בארנו דהרהור הוי תמיד כלכתחילה ובודאי הרהור לאו כדבור דמי כאשר בארנו פה ע"כ לרב חסדא והנסתפקת' הוא רק אם בדיעבד הרהור כדבור דעי או לא וזה אינו מוכח מהך דכל מי שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים כי הני אחרים הוי תמיד כלכתחילה כי הם עוד לא עשו כלל והבן:

ועוד יש לי ספק בזה הענין כאשר הוכחתי דהרהור כדבור רק דיעבד והנה אם גם בארנו דהרהור הוי תמיד כלכתחילה ובזה תרצנו תמיהת הגאון רבי עקיבא איגר ותמיהת הגאון ביאור מרדכי אך בכל אלה יש לי עוד ספק אם התחיל ואומר ברוך אתה ה' או שאמר שמע ישראל ה' ותו לא מידי והשאר גומר בהרהור ואח"כ שהה הרבה עד שלא יוכל לצרף אם בה"ג צריך עוד הפעם לקרות או לברך יאמר בה"ג שזה מיקרי כבר דיעבד כיון שכבר קרא חצי או לכל הפחות דקרא השם כבר בה"ג מיקרי כדיעבד שלא להוציא עוד הפעם לבטלה. ואפשר לומר בה"ג מיקרי כדיעבד ואיכא נפ"מ בהרהור כדיבור דמי בדיעבד היינו בה"ג יוצא ובכל אלה הפוך ורוחב לבב ירחיב. עוד הפעם נראה לתרץ קושית הגאון רעא ע"פ המגן הגבורים הגבורים המה צללו במים אדירים שתירצו על קושיתם דקשה לרבינא למה לי קרא שמע בכל לשון שאתה שומע הא בהרהור לבד סגי וכתבו שגם אליהו רבה הרגיש בזה. וכתבו אמנם נראה ודאי גם רבינא מודה בק"ש עכ"פ חיתוך שפתיו בעי וכר' יהודה דקי"ל כותי' אך בזה שפיר קאמר אעפ"כ זאת אומרת הרהור כדבור דאל"כ למה מהרהר היינו דודאי בק"ש בעי חיתוך שפתים וכוונתו משום דצריך פסוק שמע בכל לשון ורק בעלמא אמר דע"כ הרהור כדבור דמי ויוצא בכל המצות בהרהור ולכך שפיר ב"ק ניהו דאינו יוכל לקיים מצות ודברת בם אבל עכ"פ מועיל לו הרהור שמהרהר במצוה כמו שמיעת הרהור בשאר מצות אף לצאת בו אבל אם נימא אף בשאר כל מצות דלא כתיב בהו דיבור ג"כ אינו יוצא בהרהור א"כ מאי תקנה לב"ק להרהור ולמה מהרהר וע"כ דבעלמא הרהור כדבור דמי ועיי' עוד מה שסיימו שם. מכל הנ"ל נשמע לע"ד באמת בק"ש דיבור בעי ולא מהני הרהור יען בק"ש כתיב קרא מיותר שמע בכל לשון שאתה שומע וע"כ מדויק לע"ד מק"ש כאשר הוא בעצמו הביא דע"כ צריך חיתוך שפתים ואעפ"כ שפיר קאמר בעל קרי מהרהר דעכ"פ יש מצוה אבל לא כהלכותיה ובעלמא באמת הרהור כדבור דמי עיי':

ובהיות כן יש לי לומר ע"פ סברת שאגת אריה שקאמר לפי' רשב"א הנ"ל שהבאתי למסקנא דקאמר הגמרא ר"י כרבא ס"ל דמוק' לברייתא דלא יברך אדם בהמ"ז בלבו כר' יהודה לא משום דמדמי ברכת המזון לק"ש דהא ודאי היכא דגלי גלי היכא דלא גלי לא גלי אלא ה"ק כיון דרבי ור"י דרשינן מדכתב רחמנא שמע ובכל לשון דדרשינן פרק ז' דסוטה דף ל"ב מקרא דאכלת ושבעת וברכת בכל לשון שאתה מברך ממילא שמעת מינ' דצריך לה להשמיע לאזנו דאי אין צריך הא בהרהור סגי לי א"כ למה לנו קרא פשיטא הא בהרהור לא שייך לשון והא דסיים הרשב"א אפשר דר"י ס"ל צריך להוציא בשפתיו היינו למאי דס"ד דלר"י אפי' לכתחילה אבל למאי דמסיק יש לומר חדא עיין היטב:

ואנכי אמרתי דמתורץ באלה גם בהו"א קושית התוס' ד"ה אי ר' יוס' דיעבד נמי לא וא"ת לעולם אימא לך ר' יוס' היא וברכת המזון שאני דלא כתיב בי' שמע ואמרתי לר' יוס' שפיר דאמר תרתי ש"מ כסברת הרשב"א כיון דדרש שמע בכל לשון ממילא מוכח דצריך להשמיע לאזנו דאם יוצא אפי' בהרהור למה פסוק שמע. ואמרתי ר' יוסי דע"כ ככה סובר ע"כ מיד נמי גבי ברכת המזון אפי' דיעבד לא דבברכת המזון נמי איכא פסוק ואכלת ושבעת וברכת דבכל לשון שאתה מברך וא"כ ממילא מדויק ככה דע"כ לא השמיע לאזנו לא יצא דאי יצא אפי' בהרהור יצא ולמה הפסוק לרבות בכל לשון. וא"כ ברכת המזון דומה שפיר לק"ש גם בברכת המזון איכא פסוק לרבות בכל לשון ומתורץ קושית התוס' ודוק:

ובהיות כן למסקנא יש לומר אף שרבינא סובר הרהור כדבור דמי אבל כבר החליט המגן גבורים בק"ש ע"כ מודה דצריך חיתוך שפתיו לדבר דא"כ למה בא הפסוק שמע בכל לשון. וא"כ ה"ה נמי בברכת המזון לא שייך הרהור כדבור דמי דגם בב"ה מצריך הגמרא פסוק לרבות שמע בכל לשון וא"כ ע"כ מדויק דצריך עכ"פ חיתוך שפתיו ולא יוצא בהרהור לבד והנה שפיר רבינא דבעי נשים בברכת המזון וכו' שפיר מבעיא אי דרבנן לא מפיק אנשים דמחוייב מדאורייתא וא"ת דיצא עכ"פ בהרהור. הא להנ"ל ע"כ בברכת המזון הרהור אינו כדבור דמי וצריך להוציא בשפתיו דוקא כאשר בארתי ודומה לק"ש כהנ"ל ורק אי יכולה להוציא והמה מדאורייתא אז הוי שומע כעונה והוי כדיבור ממש אבל אי לא יוכל להוציא אלא רק מטעם הרהור בה"ג עכ"פ צריך בברכת המזון חיתוך שפתים כבארנו ודוק היטב:

אופן הג' נראה לתרץ קושית רבי עקיבא איגר ע"פ דברי מגן גבורים פה ריש הסימן ויוכל לקרותה בכל לשון כתב המג"א דוקא כשמבין הלשון וה"ה בתפלה ובברכת המזון אבל קדוש וכו' יוצא אף שאינו מבין תוס' ריש פ"ז דסוטה וכתב המגן גבורים ובאמת שהתוס' דף ל"ב שם ד"ה ק"ש כתבו כן ואזלו לשיטת' דגרס' ואלו נאמרים בלשונם והיינו כל אדם בלשון שמבין שהוא שומע לאפוקי מדי שאינו אומר בלשון פרס אבל בכל לשון משמע בין שומע ובין אינו שומע ובגמרא לא משמע כן וכתב ודבריו תמוהים שהרי בכל הספרים בכולם הגירסא בכל לשון וגם יקשה לדבריו מה שאמרו שם וחכ"א בכל לשון לדבריהם הול"ל בכל לשונם ולפי הנראה גם התוס' הרגישו במ"ש שבגמרא לא משמע כן ויש עוד ראיה להחכמים יוצא בכל לשון בין שומע ובין אינו שומע בזה מתורץ קושית התוס' דהקשה מדוע לא מתרץ גם שם הגמרא ורבנן תרתי ש"מ ולהנ"ל נעלה דהא דקאמרי רבנן בכל לשון היינו אף אם אינו מבין לפי' הרשב"א בברכות דמוכח ממילא דצריך להשמיע לאזנו דאי אף בהרהור יוצא היאך שייך בהרהור לשון הא אחר כוונת הלב הוא וע"כ דבעינן דבור ע"ש וכיון שכן א"א לשנויי תרתי ש"מ משום דיש לומר באמת סגי בהרהור אמנם אינו יוצא בהרהור כי אם כשמבין בכוונת הלב אבל אם אינו מבין דא"א בהרהור אז בעי דבור ויוצא אף שאינו מבין והא דקאמר הש"ס שם תרתי ש"מ בדברי הת"ק דס"ל בכל לשון שאתה שומע וא"כ כיון דמצריך בדבור אף שמבין שפיר מוכח תרתי ש"מ דאל"כ לא שייך לשון כיון שצריך למבין בהרהור סגי משא"כ כאן דאמרו סתם בכל לשון ומשמע אף שאינו מבין עכ"ל הטהור עיי'. וראיה לדבריו הקדושים מפירש"י פה שכיון אולי נמי לפי' הרשב"א בד"ה תרתי ש"מ שחזר רש"י כל דבריו כי דרשת נמי שמע בכל לשון שאתה שומע ש"מ נמי דצריך להשמיע לאזנו כוונת רש"י על כי דרשת בכל לשון שאתה שומע כיון דדרש שצריך עכ"פ לשמוע בה"ג שפיר תרתי ש"מ לאפוקי אם רק דרש שמע בכל לשון לא שייך תרתי ש"מ ונכון. ובזה נראה לע"ד ממילא מתורץ קושית מגן גבורים לקמן על רבינא דסובר הכד"ד שמע למה לי' לדרוש בכל לשון יש לומר דהוא סובר שמע בכל לשון אף שאינו מבין אז סגי בדבור אבל בהרהור באמת באינו מבין לא יוצא ורק דיוצא בהרהור דמבין מה שמהרהר ודוק. ובהיות כן מתורץ קושית הגאון רע"א הא יש נפ"מ בה"ג אם אשה מברכת בלשון שהשומע אינו מבין הלשון וא"כ אם הוא מדאורייתא דיוכל להוציא דהוי כאשר דבור בה"ג יוצא אף באינו מבין אבל אם רק מכח הרהור כיון שזה