ברוך מרדכי חלק א קטו

הנ"ל כן ועיי'. וע"כ מוכח מר' יהודה דבהרהור לא יצא ושפיר לר"י לא שייך לומר תרתי ש"מ דצריך שמע בכל לשון דצריך להוציא בשפתיו וע"כ מוכח דר"י לא סבר תרתי ש"מ אבל ר' יוס' ע"כ תירץ תרתי ש"מ ונקדים דברי שאגת אריה אף אם אמרינן תרתי ש"מ יש לומר בדיעבד אין צריך להשמיע לאזניו וכיון דלכתחילה צריך להשמיע לאזנו שפיר שייך פסוק שמע בכל לשון על לכתחילה ובה"ג אמר שיש שפיר סברא לחלק בין לכתחילה לדיעבד אף שאין לחלק בדין תורה לכתחילה לדיעבד אבל בה"ג דעיקר קרא גם לשמע בכל לשון שאתה שומע ורק משמע זה נמי דצריך להשמיע לאזנו י"ל בה"ג כיון דאין עיקר קרא לזה ע"כ רק ילפינן לכתחילה ודיעבד מותר וסברא נכונה היא דבשלמא אם התורה גלי וכתיב קרא אמרינן דיעבד נמי משמע משא"כ אם הכתו' בא לדבר אחר ואנו לומדין עוד דבר ממשמעות בה"ג יש לחלק בין לכתחילה לדיעבד. ובהיות כן מתורץ קושית הצל"ח אם היה נקט לר' יוסי רק לישנא לכתחילה לא יצא הוה אמרינן ר' יוסי דע"כ סובר תרתי ש"מ והא אמרינן רק לכתחילה אבל לא דיעבד ור' יוסי נמי סבר דעיקר קרא בא לשמע בכל לשון שאתה שומע וע"כ ממילא מוכח דצריך להשמיע לאזנו דאם לאו אפי' בהרהור יוצא סובר ר' יוסי וע"כ מוכח רק לכתחילה צריך להשמיע לאזנו ושפיר בה"ג אם תרתי ש"מ יש לחלק בין לכתחילה לדיעבד כהנ"ל והו"א דר' יוסי סובר אפי' בדיעבד אסור וצריך להשמיע לאזנו ותרתי ש"מ דורש דצריך להשמיע לאזנו ואפי' בדיעבד לא משא"כ לר"י שפיר אמר התוס' דאל"כ אין סברא לחלק כיון דר"י סובר ע"כ בהרהור אינו יוצא וצריך להוציא בשפתיו וע"כ לא שייך תרתי ש"מ דאינו מוכח תרתי וא"כ אין לחלק בין לכתחילה לדיעבד ונכון וישר:

שוב לאחר זמן רב שחדשתי זאת זכיתי לספר ביאור מרדכי להיות בביתי וראיתי כי כוונתי בעה"י לדעת הגאון ביאור מרדכי בזה. רק הוא מחדש ביותר דר' יהודה לשיטתו סובר לקמן במתנית' בעל קרי דהרהור לאו כדיבור דמי ודייק מדף כ' ע"ב דדייק רב חסדא ממתנית' דבעל קרי מהרהר הרהור לאו כדיבור דמי דאי ס"ד כדיבור דמי יוצא בשפתיו ובע"כ צריך לומר דגם רב יהודה דפליג התם אסיפא ומכלל דמוד' ברישא וס"ל הרהור לאו כדיבור דמי ועיי' בדבריו היקרים שכתב לפי' הרשב"א מרוח לן לפרש התוס' להודיעך והוא כיון לסברת השאגת אריה והביא ראיה מתוס' בה"ג יש לחלק בין לכתחילה לדיעבד אם עיקר קרא להתיר בכל לשון אתיא עיין היטב ועיין שהחליט ר' יהודה לשיטתו סובר דהרהור לאו כדיבור דמי:

הן אמת מתוי"ט במתנית' בעל קרי שמהרהר בלבו לא משמע כן דר"י מודה דהרהור לאו כדיבור דמי עיי' וגם לדידי ספק גדול הוא אבל חזי' מן גברא רבא דקאמר זאת. ולדבריו הקדושים שהחליט דר' יהודה לשיטתו סובר הרהור לאו כדיבור דמי אמרתי טוב טעם לתרץ קושית התוס' מס' סוטה דף נ"ב ע"ב דהקשה על הגמרא לעיל ריש פרק הקורא תנו רבנן ק"ש ככתבה דברי רבי. וחכמים אומרים בכל לשון מ"ט דרבי אמר קרא והיו בהויתן יהיה ורבנן אמר קרא שמע בכל לשון ולרבי וכו' האי מבעיא לי' השמע לאזנך וכו' ורבנן סבירא להו כמ"ד לא השמיע לאזנו יצא והקשה התוס' בסוטה מדוע לא קאמר נמי פה ורבנן תרתי ש"מ ולהנ"ל יש לומר הלא כל אלה דתרתי ש"מ לפירש הרשב"א הנ"ל היינו משום דאמרינן דאי לא צריך להשמיע לאזנו ממילא יוצא נמי בהרהור וא"כ למה לי קרא שמע בכל לשון כיון בהרהור יוצא וע"כ מוכח דצריך להשמיע לאזנו מדגלי קרא דבכל לשון סגי ומעתה קשה האיך קאמר ר' יהודה שמע בכל לשון ואעפ"כ סובר דלא צריך להשמיע לאזנו אלא ר"י שפיר כיון דהוא סובר הרהור לאו כדיבור דמי ע"כ צריך עכ"פ להוציא בשפתיו. ובהיות כן יש לומר היאך שייך לעיל לתרץ תרתי ש"מ א"כ קשה על רבי כיון דקרא נקט והיו בהווייתן יהיה למה לי פסוק כלל השמע לאזנך מה שאתה מוצא מפיך ע"כ מוכח זאת דאל"ה היה יוצא בהרהור וא"כ לא שייך והיו בהווייתן יהיה ע"כ מוכח דצריך להשמיע לאזנו וא"כ שמע דכתב רחמנא למה לי וע"כ צריך לומר דרבי סובר הרהור לאו כדיבור דמי ואעפ"כ אף אי אינו צריך להשמיע לאזנו צריך להוציא בשפתיו עכ"פ ושפיר קאמר והיו בהווייתן יהי' וצריך אז פסוק דצריך להשמיע לאזנו וא"כ רבנן דסוברי' תרתי ש"מ סוברים הרהור כדיבור דמי ויהיה פה פלוגתא חדשה לפרש ולרבי דסבר הרהור לאו כדיבור דמי לכן ביותר טוב מפרש רבנן סברי כמ"ד לא השמיע לאזנו יצא משא"כ פה שפיר קאמר לר' יוסי תרתי ש"מ דזה סברא חיצונה באמת היא אם לא השמיע לאזנו יצא ממילא דיוצא נמי בהרהור ואין לומר א"כ מ"ט דרבי יהודה הא כר' יהוד' ע"כ מפורש להדיא לקמן דסובר הרהור לאו כדיבור דמי כביאור מרדכי הנ"ל וא"כ ממילא ניחא לר' יהודה ושפיר מפרש תרתי ש"מ דלא קשה לר' יהודה ממילא מתורץ דידוע דהוא סובר הרהור לאו כדיבור דמי ושפיר מתרץ פה ולא צריך לחדש מידי פלוגתא חדשה. משא"כ לעיל היה צריך לפרש דרבי סובר הרהור לאו כדיבור דמי אשר לא שמענו עוד ולמה חדשות בפלוגתא ביותר טוב מתרץ הגמרא ורבנן סבירא להו יצא ודוק היטב:

ובדברי ביאור מרדכי הנ"ל אמרתי הדק היטב להסביר עוד ביותר דברי הגמרא דכל אלה דשייך לומר לר' יהודה כתירוץ התוס' כיון דר"י לא דרש שמע ממילא מוכח דאפילו לכתחילה מותר אי שרי דיעבד ה"ה לכתחילה דוקא לר"י דס"ל הרהור לאו כדיבור דמי וליכא למילף תרתי מקרא דשמע ע"כ שפיר ממ"נ כתירץ התוס' אי לא דרשינן משמע ממילא דלכתחילה מותר אבל לר' יוס' דס"ל כדיבור דמי לפי' רשב"א הנ"ל שפיר יש לומר דרק לכתחילה לא אבל בדיעבד שפיר דמי ומשום דיליף מן שמע תרתי ש"מ ובכל לשון ממילא שמעת השמעת אוזן וכיון דעיקר קרא לכל לשון אתיא יש לחלק בין לכתחילה לדיעבד כן אמרינן והסברנו בשם שאגת אריה ובשם ביאור מרדכי ולפ"ז שפיר דהוצרך לאשמעינן להודיעך כחו דר' יוסי וא"כ שפיר יוכל לומר ר' יהודה אפי' לכתחילה והא דנקט הקורא להודיעך כחו דר' יוסי:

וזה לע"ד תבלין נאה שקאמר רב חסדא פה הא מני ר' יוסי הוא כי רב חסדא לשיטתו סובר ודייק לקמן ממתנית' דבעל קרי דהרהור לאו כדיבור דמי ורב חסדא לשיטתו ע"כ סובר דר' יהודה הרהור לאו כדיבור דמי וכיון דכן סובר ר' יהודה ממילא לא מדויק מהקורא דר' יהודה דוקא דיעבד אדרבא הסברא אפי' לכתחילה מכשיר כיון בדיעבד מכשיר כסברת התוס'. ע"כ לכתחילה נמי מכשיר וע"כ תרתי ש"מ לא יוכל לומר לר"י דהוא סובר הרהור לאו כדיבור דמי וזה רב חסדא לשיטתו משא"כ רבינא לקמן אדרבא דייקא הרהור כדיבור דמי ורב חסדא מאוד נעלה ודוק היטב:

ובזה נלע"ד הדק היטב לפרש גירסא בגמרא שנקט תדע דנקט הקורא דיעבד אין לכתחילה לא אמרי' האי דקתני הקורא להודיעך כחו דר' יוסי דאמר דיעבד כמי לא דאי ר' יהודה אפי' לכתחילה נמי יצא ויש פה גרסא אחרינא דגרס ממאי דר' יוסי דאי ר"י אפי' וע"כ צריך לפום רהיטא לגרוס הכי כידוע לכל יודעי הלכה דקשה מאוד סידר הגמרא כאשר לפנינו למה חזר עוד הפעם דאי ר' יהודה זה לא שייך כלל ולמה חזר בזה ללא צורך. ולהנ"ל מאוד נעלה דע"כ כל מילתא דרב חסדא על זה בנויה כיון דר' יהודה סובר הרהור לאו כדיבור