ברוך מרדכי חלק א קיד

הצדק מה שמותר לך ומה שאסור לך וחשוב לעשות מעשיך בצדק משא ומתן שלך בצדק וביושר ואז ישים לדרך פעמיו אז הלך למשא ומתן שלך בטח בשם ה' וה' יעשה לך חפציך לברכה והצלחה והבן. ובזה אצא בכל חותמי ברכות. ה' יברך אותך בכל דרכך ותזכה לתורה ולגדולה שלחן מלא ברכה ושלחן לפני ה' בתורה והלכה כאות נפש אביך דש"ת וחותם באהבה רבה הק' מרדכי בהגאון מהר"ם פריד זצוק"ל חונה פה ק"ק אסאנפא והגליל יע"א:

ע"ב גמרא למה קדמה וכו' הפ"י הקשה להני שיטות דפרשה ראשונה דאורייתא א"כ קשה מאי מקשה הגמרא הא הקדימה לפרשה ראשונה מפני שהיא דאורייתא והנראה לע"ד ליישב ויש לומר כי הקושיא נמי על פרשת המלך שמבואר מס' סוטה דף מ"א במתנית' שם וקרא מתחילת הדברים עד שמע ושמע והיה אם שמוע ושם כל הפרשיות היינו הראשון והשני דאורייתא דפרשת המלך הוא דאורייתא לקרות ועיי' מס' מגילה דף י"ז בתוס' ד"ה כל התורה וסיים התוס' וכל הני השנוין בפרק אלו נאמרין המה דאורייתא ועיי' וא"ת כיון דקאמר בתורה תחילה ושם לא שייך תירוץ תוס' ויאמר דשם לא קרא ויאמר אבל יש לומר גם שם הוא נמי קורא מאוחר ומוקדם. כי תחילה קורא. כי תכלה לעשר ואז פרשת המלך וחוזר למפרע לפרשת המלך ועיי' שם וע"כ אין מוקדם ומאוחר בתורה וכל הקושיא היא כאשר תירץ התוס' והיה מדברת בלשון רבים והוה לי' להקדים וקושית הגמרא נמי על פרשת המלך בזה ובה"ג כל השני פרשיות דאורייתא ושפיר תירץ כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ודוק. ואף שקצת דחוק לפרש מתנית' דקאי על פרשת המלך יש לומר באמת קאי על תרווייהו אבל לא יוכל לומר משום שהוא דאורייתא דאז עדיין לא מתורץ פרשת המלך לכן בחר המתנית' ביותר טוב לומר משום דיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה דאז ניחא נמי פרשת המלך ודוק:

ובהיות כן אמרתי טוב טעם לתרץ קושית מהרש"א שהקשה לתירוץ התוס' דאין מוקדם ומאוחר בתורה א"כ מאי הקשה הגמרא למה קדמ' והיה אם שמוע לויאמר מה"ט יקדים ויאמר כיון שאינו מוקדם ומאוחר וכוונתו גם ויאמר היא מדברת בלשון רבים ואין חילוק ולע"ד נעלה מאוד ויאמר דע"כ היא דאורייתא דזכירת מצרים היא דאורייתא וכן מוכח בצל"ח במתנית' דויאמר היא דאורייתא וא"ת א"כ למה מקשה על שמע א"כ בדין שיקדים שמע שהיא ג"כ דאורייתא אבל כבר בארתי דעל שמע הקושיא בפרשת המלך שם ג"כ והיה אם שמוע דאורייתא ודוק היטב:

עוד הפעם נראה ליישב קושית מהרש"א הנ"ל ע"פ דברי הצל"ח שהצל"ח מדקדק למה נקט בפרשת שמע ואמר לכאורה לא שייך להקשות הא בפרשת שמע לכ"ע דאורייתא והי' אם שמוע דרבנן וראוי להקדים אבל אמר כאשר מוכח בב"י סוף סימן ס"ג גם בשמע רק הפסוק הראשון הוא דאורייתא וא"כ עדיין קשה אם גם שיקדים פסוק ראשון אבל לא כל הפרשה ואי משום דמפסיק הלא בלאו הכי מפסיק בפסוק בשכ"מ וא"כ בדין דהיה להקדים והיה אם שמוע בלשון רבים עיי':

ובהיות כן מתורץ קושית מהרש"א הנה פרשת ויאמר הוא דאורייתא מפני יציאת מצרים שבה וכן מוכח בצל"ח ויאמר הוא דאורייתא ולפ"ז שפיר מקשה הגמרא למה קדמה פרשת והיה אם שמוע לויאמר והיינו מפני ויאמר היא דאורייתא והיה אם וכו' רק דרבנן וכן מוכח מלשון דהקשה למה קדמה פרשת שמע והיינו רק מפרשת שמע הקשה מפסוק שמע לא קשה דזה דאורייתא נגד והיה אם שמוע אבל הקושיא על כל הפרשה שהוא ג"כ דרבנן אבל ויאמר היא דאורייתא לכן שפיר הקשה למה קדמה והיה אם שמוע לויאמר ונכון:

דף ט"ו מתנית' הקורא את שמע וכו' מ"ט דר' יוס' ור"י תרתי ש"מ ועיין רש"י כי דרשת נמי שמע בכל לשון שאתה שומע ש"מ נמי דצריך להשמיע לאזנו ועיין רשב"א שמפרש רש"י דהכי קאמר כיון דרשת מינ' בכל לשון שאתה שומע ממילא שמעת מינה דהוא צריך להשמיע לאזנו דאי לא ל"ל דאצטריך למישרי בכל לשון שהוא שומע פשיטא דשרי שהרי אפי' בהרהור יצא אם אינו צריך להשמיע לאזנו ובהרהור לא שייך לשון. ש"מ דצריך להשמיע לאזנו ואפשר דר"י דסבר יצא משום דסבירא לי' דאע"ג באין צריך להשמיע לאזנו יצא מ"מ צריך להוציא בשפתים ולא בהרהור בלבד ומש"ה אצטריך רחמנא למישרי בכל לשון עכ"ל הרשב"א:

ובזה נראה לע"ד מתורץ היטב קושית הרשב"א לעיל ריש פרק היה קורא ת"ר ק"ש ככתבה ורבנן סברי כמ"ד לא השמיע לאזנו יצא והקשה הרשב"א וז"ל תמיה לי אמאי לא אמר סבר לה כר' מאיר דאמר אין צריך להשמיע לאזנו אפי' לכתחילה ולפי הנ"ל הדק היטב מתורץ דאי סבר כר"מ ע"כ ר' מאיר אתיא מעל לבבך אחר כוונת הלב א"כ אפי' בהרהור יוצא דאחר כוונת הלב הולכין א"כ קשה למה צריך פסוק שמע בכל לשון שאתה שומע להחכמים הא פשיטא כיון בהרהור יוצא ועל זה לא שייך לשון ולמה להחכמים לומר מפסוק שמע ולמה זה הפסוק הא מעל לבבך מוכח דיוצא בכוונת הלב ובכן ע"כ מפרש הגמרא דסבר לא השמיע לאזנו יצא כר' יהודה ויש לומר חדא כיון דלכתחילה צריך להשמיע לאזנו שפיר צריך גזירת הכתוב דשמע על לכתחילה דמותר בכל לשון או יש לומר כיון דלא סובר כר"מ אלא כאידך מ"ד אן שיצא בלא השמע לאזנו אבל עכ"פ צריך להוציא בשפתיו כאשר באמת ביאר הרשב"א אליבא דר"י פה ושפיר צריך שמע בכל לשון שאתה שומע ודוק:

אך לפ"ז מאוד קשה לי דברי הרשב"א לקמן בסוף הסוגיא דקאמר ובשמע ישראל נמי פליגי דר"י דרש מינ' שמיעת האוזן ולכתחילה ולר"מ מוקי לה לכל לשון שאתה שומע אבל השמעת אוזן לא צריך כלל דכתיב על לבבך אחר כוונת הלב הדברים אמורים עכ"ל ולפי דברי רשב"א הנ"ל מאוד קשה הרשב"א הזה הא לר"מ כיון דסובר בהרהור יוצא ממילא מוכח דיוצא בכל לשון כדברי הרשב"א ולא צריך פסיק שמע כלל ולמה פסוק שמע בכל לשון שאתה שומע והן לדידי בלאו הכי קשה לי לר"מ למה לי פסוק שמע מא' דרש בי' כיון דסובר דיוצא בהרהור למה לי שמע בכל לשון שאתה שומע. והנראה לע"ד לקיים דברי רשב"א ולר"מ באמת שמע לא אתיא כלל לדרוש אלא כפשוטו שמע ישראל ובכן בודאי דברי הרשב"א בסוף הסוגיא צריך עיון אבל ריש דברי הרשב"א שרירין וקיימין:

ובדברי הרשב"א הנ"ל תרצתי טוב טעם קושית הצל"ח שהקשה על תוס' להודיעך כחו דר"י וא"ת לאשמעינן כח דהיתירא ותירץ התוס' כיון דרב יהודה לא דרש השמע לאזנך אין כאן שום חידוש ופשיטא דלכתחילה והקשה הצל"ח וז"ל דבריהם אלו צריך עיון דא"כ הדרא קושיא לדוכתא ניתני גבי ק"ש פלוגתא דלכתחילה וכיון דר' יוס' דאסר לכתחילה ע"כ דרש השמע לאזנך ע"כ ממילא שאוסר אף דיעבד דאי שרי דיעבד מהיכא תיתי נאסר לכתחילה כסברת התוס' ועיי'. ולהנ"ל נראה לע"ד לתרץ היטב הא מוכח בגמרא דר' יוס' תרתי ש"מ וע"כ פירש רשב"א ר"י סובר אם לא צריך להשמיע לאזנו אז אפי' בהרהור יוצא וא"כ למה לנו הפסוק שמע בכל לשון משא"כ רב יהודה סובר דוקא צריך להוציא בשפתיו ולע"ד ראיה גמורה דלר"י ע"כ בהרהור לא יוצא דאל"כ למה למנקט לא יצא וכח דהתירא עדיף לאשמעינן אפי' בהרהור יוצא לר"י ופה לא שייך הסברא דאין לחלק ועיי' פ"י שע"כ החליט מזה