ברוך מרדכי חלק א קיג

ובזה יש לכוון דברי רש"י פה כשיש לכם לעסוק בכבוד המקום אל תתעסקו בכבוד אדם דייקא שם שצריך אתה ליתן שבח לה' שהוא מקור הכל אל תתן כבודו לבו"ד שהוא הפועל וזה יש לומר אסור ליתן שלום לחבירו קודם שיתפלל כי צריך אתה תמיד לעסוק תחילה בכבוד המקום ואז גם בכבוד האדם וכוונת רש"י נמי על כל מילי להורות כשיש לכם לעסוק בכבוד המקום כמו פה גבי תפלה אסור לעסוק בכבוד אדם והבן. ויש לומר נמי כל הנותן שלום לחבירו דייקא שסומך שלומו על חבירו ונתן הבטחתו ושלומו בבשר ודם טרם שיתפלל הדבר מאת ה' ואף שחבירו הוא השליח לתשועתו וכן יוסד מאבינו שבשמים לעשות חסד בכל מקום שיוכל להיות לעזר ולסעד איש לאחיו יעזורו ויסעדו אבל תחילה צריך לבקש מאת ה' וגם אם יעלה לו מושיעם יבין שה' נתן כח בבן אדם להיות לו לתשועה והבן:

והנה זה הרמז שאסור ליתן שלום לחבירו קודם שיתפלל היינו הדין האמת טרם תפלה אסור ליתן שלום כי צריך להקדים שלום קב"ה משלומך ושלום בן אדם. ויהיה ג"כ בין תבין ברמז ע"כ דלא יתן בטחונך בבן אדם אלא תקדים תפלתך לאל שבשמים שהוא הנותן ברכה וחיים ואז ואהבת לרעך בכיבוד שלום לקיים:

גמרא אמר ר"י ב"א אסור לו לאדם לעשות חפציו וכו'. ובענין הזה אביא פה בעה"י תשובה קטנה לבני הנחמד נ"י:

החיים והשלום להולך תמים אהובי בני יקר לי הרבני המשכיל ומופלג בתורה מוכתר במעלות רמות כש"ת מוה' שלמה ליב פריד נ"י בישוב קורטאקעז יע"א:

אהובי בני מכתבך הנעים קבלתי ושמחתי בשלומך ושלום כל ביתך ת"ל ומה מאוד שמחתי בשלום תורתך כן יוסף ה' לך ברכה וחיים בתורה ויראת שמים לעולמים:

ועל שאלתך אשר שאלת ובחכמה פלפלת הנני אהובי בני להשיב בקצרה. הנה שאלתך הוא לפי שמבואר בדין סימן פ"ט באו"ח ס"ק ג' אסור להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל. וכן הוא גמרא ברכות דף י"ד אמר ר"י ב"א אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל וכו'. ושאלת אם נשים ג"כ באיסור מלאכה קודם תפלה כי מאחר דמבואר דהמה חייבים בתפלה או דילמא כאשר מבואר במג"א סימן ק"ו ס"ק ב' דנהגו רוב נשים שאין מתפללין בתמידות משום דאמרו מיד בבקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבו יותר ואם כן הספק אם גם אסורה במלאכתה קודם בקשה שמתפללין אם גם בזה הקילו על נשים דרשאי לעשות מלאכתם:

שוב היה לך ספק אם נשים חייבים בתפלת מוסף מאחר דמצות עשה שהזמן גרמא הוא ופה לא שייך רחמי כיון דתפלת מוסף נגד קרבן מוסף תקנו:

אהובי בני בענין תפלת מוסף בזה כוונת לדעת הצל"ח וכבר מבואר באורך בצל"ח ריש פרק ד' ברכות דאינו נוהג בנשים משום דהוי מצות עשה שהז"ג ורחמי לא שייך בתפלת מוסף אבל עיין במגן גבורים בסימן ק"ו ס"ק ד' באלף המגן שהוא החליט דחייבין במוסף והביא ראיה מירושלמי ברכות ותענית עיי':

ועל שאלתך הראשונה לא ידעתי שום ספק בזה בודאי גם נשים אסורים במלאכתם קודם תפלה כמוכח בפסוק צדק לפניו יהלך ואז וישם לדרך פעמיו ובאמת ככה משמע בהדיא בלישנא דר"י א"ר זירא דאמר כל העושה חפציו קודם שיתפלל כאלו בונה במה וא"כ מלשון כל משמע אף נשים בכלל:

אבל אהובי בני אם פשיטא לי דגם נשים אסורים במלאכה קודם תפלה או בקשתם מ"מ נשאר ספק בי בעשיית חפצים שהמה אינ' מלאכה גמורה אם בזה נשים אסורות או מותרות. ודע אהובי בני שהרי"ף והרא"ש גרסי אסור לו לאדם לצאת לדרך קודם שיתפללו ולפי גרסתו לא הוזכר איסור מלאכה כלל אלא לצאת לדרך ועיי' בצל"ח שגם הרמב"ם פ"ו מהלכות תפלה הלכה ד' כשהזכיר איסור הטעימה קודם התפלה הזכיר השכמה לפתחו לשאלת שלום והיציאה לדרך אבל עשיית חפצים לא הזכיר כלל ואמנם הזכיר עשיית מלאכה דאסור אבל לא למד זה מדברי אשאין רק מדברי אבא בנימן לעיל בפרק קמא דף ה' ע"ב שתהי' תפלתו סמוך למטתו וגם הרא"ש כתב שם פירוש שלא יעשה מלאכה וכו' וסיים הצל"ח לכן איסור עשיית חפציו אף שהוזכר בטור וש"ע בלי חולק לדעתי שלשה עמודי עולם לא הסכימו לזה דלדידהו איכא למימר דוקא על מלאכה קפיד אבא בנימן שהוא דבר של טרחה ואיכא לאמשוכי אבל שאר חפצים ליכא קפידא וכתב ואעפ"כ לדינא יש להחמיר כפי הפסק ש"ע עיין היטב. ולפ"ז יש לומר בעשיית חפצים שאינ' טרחא יתירה בנשים אפשר להתיר ובזה בודאי לסמוך על שלשה עמודי עולם דמתירין אפי' בעשיית חפצים באיש ורק כיון דמצינו בש"ע האיסור בפירוש אף בעשיית חפצים כבר מבואר בצל"ח דאין לזוז. אבל באשה לא מוכח להדיא לאיסור עדיין יש לצדד ולהקל ולומר באשה בעשיית חפצים מותר. אבל כאשר הגירסא לפנינו בגמרא הוא ג"כ אסור עשיית חפצים ואין לחלק ובפרט מלישנא כל העושה משמע אף נשים בכלל ובכן אין לנו להקל. בודאי מה שנהגו להתפלל יתפללו ואל יעשו שום מלאכה או מלאכה קלה קודם תפלה:

ודע אהובי בני לפי דברי אגדה שלי שבארתי הגמרא ברכות כל הנותן שלום לחבירו וגם הפסוק חדלו לכם מן האדם דבארתי דקאי להורות דאל יסמוך אבן אדם וידע תמיד כי מה' הישועה וה' בכל מפעלינו ולא כח ועוצם ידינו. בארתי נמי זה הגמרא פה במה שאמר רב אב"א אר"י כל המתפלל ואח"כ יוצא לדרך הקב"ה עושה לו חפציו שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו והיינו כל המתפלל ואח"כ יוצא לדרך מבין שה' הוא מקור הפעולה מאחר שמבקש ומתפלל תחילה מאת ה' וזה ה' עושה לו חפציו היינו לאיד הזה. ע"כ אינו בלבבו שכחו ועוצם ידו יעשר לו את החיל אלא ר בלבבו שה' יעשה לו חפציו שנאמר צדק לפניו יהלך דייקא שמתפלל תחילה מאת ה' וישם לדרך פעמיו אז ה' ישם דרכו וה' במחשבותיו שהוא הכל ומידו הכל ובאמת כיון שזה מאמין ממלא ה' לו חפציו כי רצון יראיו יעשה:

ובזה יש לכוון ג"כ הדין שלא לעשות מלאכתו טרם תפלתו כי להורות שמלאכתו רק אז מצליח אם ה' יכונן דרכו ותחילה מבקש מה' ואז ישים לדרך פעמיו:

שוב בארתי למוסר השכל צדק לפניו יהלך היינו בעת משא ומתן שאדם יוצא לדרכו יזהר מאוד הבן אדם שיהי' בצדק הן שלך הן וכו' איפה שלמה וצדק יהיה לך אבן שלימה וצדק יהיה לך וישא ויתן באמונה ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה ותחילת דין של אדם שואלין אותו נשאת ונתת באמונה. והרבה תלוי בענין משא ומתן. וכאשר רגיל בלשונו לפרש בתפלת הפרנסה שאנו מתפללין בנחת ולא בצער בהיתר ולא באיסור היינו בנחת הוא ולא בצער אם הוא בהיתר ולא באיסור אז הוא הפרנסה בנחת. אבל חלילה אם יש רק קצת נדנוד איסור בו אז אינו בנחת. וזה העיקר הנחת אם הפרנסה הוא בהיתר והבן. ואם כן טרם שיצא אדם כחפצו ולדרכו לפרנס את עצמו מאוד מאוד יתן הצדק על לבו להתבונן היטב בדרכו שיהיה אך בצדק ולא יהיה עולתה בו אז בטוח יצליח ויהיה בנחת ולא בצער. וזה הכוונה צדק לפניו יהלך טרם הליכתך יהי' לפניך הצדק תתבונן היטב בענין