ברוך מרדכי חלק א קיב

ויעמוד באלקים נעשה חיל והוא בכל מפעלינו והוא מנהיג ומושל במעשה ידינו כי מה אנחנו מה כחנו ומה נבורתנו וכל הגבורים כאין לפניך. אם זאת הנה שורש בלב אדם אזי עינו למטה ולבו תמיד למעלה ומכיר בוראו וקונו אשר בכל יום ויום משפיע עלינו חסדו ויתאמץ לעשות רצון קונו ויכבוש יצרו וירוה נפשו מבאר מים חיים וכל מעשיו כולם לשם שמים. וכתיב בתורה להזהיר אותנו על מדה הטובה הזה ולהודיע לנו אם יתלה הבן אדם בו הכח והגבורה ויאמר כחי ומעשה ידי עשה לי את החיל אז בטוח ילך אחורנית ויעזוב הטוב וידבוק ברע ויפשוט בגדי הקודש וילבש בגדי החול ואדמה וכמאמר הכתוב פרשת עקב השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך לבלתי שמור מצותיו ומשפטיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום ואמר אח"כ ומדוע ישכח ואמר הטעם פן תאכל ושבעת וכו' ובקרך וצאנך ירבון וכו' ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה ליאת החיל הזה וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ובארתי כי משמש פה בלשון אם והיינו וזכרת את ה' אלקיך באיזה אופן תזכור אתה תמיד בה' כי הוא חיינו אם הוא הנותן לך כח לעשות חיל. אם זאת תאמין באמונה שהוא הנותן לך כח לעשות חיל אז תמיד תזכור בה' כאשר חקרנו ובארנו והבן:

ובזה בארתי פסוקי התורה והיה כי תבא אל הארץ וכו' ולקחת מראשית כל פרי אדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך וכו' ובאת אל הכהן וכו' ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלקיך וכו' והיינו פה בקל יוכל לומר כוחי ועוצם ידי כי ז' שנים חלקוהו וז' שנים כבשוהו ועיין רש"י וירשת וישבת מגיד שלא נתחייבו בבכורים עד שכבשו הארץ וחלקוהו וא"כ בארתי בה"ג בקל יוכל לומר כוחי ועוצם ידי יען שכבשו הארץ בגבורתם וטעו ואמרו גבורתינו פעל כל אלה לכן ציוה התורה להביא בכורים אל ה' ולהבין ולומר בפה מלא שה' הוא הנותן היינו להודות לה' על אשר נתן וזה וירשת וישבת בה היינו בפועל מעשה ידך אז החיוב ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך היינו תביא מארצך אעפ"כ תבין אשר ה' אלקיך נותן לך דייקא ה' הוא הנותן ולא בכח ידך עשית זאת ושמת בטנא וכו' ככתוב ואז ולקח הכהן הטנא מידך היינו הכהן ילמוד לך ויאיר לך באוזן שומעת תוכחת חיים מוסר השכל הזה כי בידך אין כח לעשות שום דבר אם לא שה' הוא בעזרתך והיינו שיקח הכהן הטנא "מידך" הוא דלקח מידך הטנא לא בידך פעלת זאת והניחו לפני מזבח ה' אלקיך שמה הניחו לפני ה' היינו ה' הוא הנותן לך כח לעשות חיל והבן כי נעים. ועל זה שפיר מפרש רש"י וירשת וישבת מגיד שלא נתחייב בבכורים עד שכבשו הארץ וחלקוה היינו לאחר זה שכבר כבשו ועשו חיל בפועל ידם וחלקוה אז בקל ישכח בה' ויאמרו כחנו וגבורתינו פעל לכל אלה אחר זה יביא בכורים אשר ה' נתן והבן:

ולהבין ולהשכיל כי כן הוא ובשום אופן לא יוכל להטות בקול דברים לאמר כוחי ועוצם ידי. כי איך יחשוב קרוץ מחומר אשר נשמת שדי בקרבו שמעשה ידיו פעל לו כל המעשים. הלא תדעו כי כל זמן שיש בך הרוח בשרך בעודך זרות אבל עת תצא הנפש נשאר טיט ורפש וכל זמן שנשמת אלקים יאיר בו אזי ידיו לא אסורות ורגליו לא ימוטו לילך ולפעול פעולתיו מעשיו ותחבולותיו אבל תצא רוחו ישוב לאדמתו וביום ההוא אבדו כל עשתנותיו ובזאת ישים אל לבו יבין בדעו ובשכלו כי ה' הוא מקור הכל כי אם יקח נשמת אפו באותו רגע אבדו משתנותיו ויאבד כל גבורותיו וערום ישוב שמה. וז"ש דוד אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה אל תבטחו שהתשועה יבוא לך ע"י הנדיב בבן אדם שאין לו תשועה שאינו בידו התשועה וגם לו לעצמו לא יוכל להושיע כי תצא רוחו ישוב לאדמתו והכל נאבד אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' תמיד נתן שברו ובטחונו בה' והבן:

וזה כוונת תפלתינו מלוך על כל העולם כולו בכבודך ויבין כל יצור כי אתה יצרתו דייקא רק אחת ויבין כל פעול כי אתה פעלתו שאף שבן אדם פועל הרבה במעשה ידיו אעפ"כ יבין כי אתה פעלתו אתה מקור הפעולה ויאמר כל אשר נשמה באפו מחמת שהנשמה באפו ממילא יבין ויאמר מלך מלכותו בכל משלה דייקא בכל הכל ממך הוא ואתה מקור הפעולה כי אם תחזור הפקדון לאל אדון אזי יצר צעדיך וחדלת ממעשה ידיך:

ובזה הבנתי מדרש פרשת בראשית אשר בדרוש לחנוכת הבית דרשתי למוסר השכל בזה המדרש הבונה בית חדש כיצד צריך שיברך כך שנו רבותינו מברך שהחיינו כדי שיעשה נחת רוח ליוצרו ובארתי על דרך הזה כי כאשר חקרנו בזה יבוא הבן אדם לתכלית הנרצה ויבין כי הכל מאת ה' באה לו וה' הוא מקור הברכה יען שהנשמה אשר באפו החיים אשר עודנו עוד חי הוא מאת השמים ומזה יבין אז לעשות נחת רוח ליוצרו כאשר בארנו באריכות. והנה גם התורה נתן אזהרה ובתים טובים בנית ורם לבבך וכו' ובכן צריך להתירא בשעה שאדם בונה בית חדש שירום לבבו ויאמר כחי ועוצם ידי וכו' ובכן צריך לזכור כי ה' הוא הנותן כח לעשות חיל ובמה יזכיר כאשר בארנו שה' הוא החותך חיים לכל חי ושה' הוא שהחיינו וקימנו בכח וגבורה לגמור מפעלינו ומזה יבין כי ה' הוא מקור כל הפעולה וזה כוונת המדרש הבונה בית חדש כיצד צריך שיברך היינו כיצד יברך להזכיר תמיד בשם ה' ובלתי רום לבבו כך שנו רבותינו יברך שהחיינו דייקא זאת ישים אל לבו ויברך ויאמר שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה דכל חיות שלו אשר עודנו חי מאת ה' הוא ולולא זה אבדו כל עשתנותיו והאיך היה יוכל לבנות בית אם לא ה' הוא הנותן לו חיים לזמן הזה לגמור ביתו וממילא יודה ויבין שכל הבית אף שהוא בונה בפועל ידיו מ"מ הוא המקור הבית ואם זאת ישים אל לבו אז ממילא יעשה נחת רוח ליוצרו כאשר בארנו והיינו כדי שיעשה נחת רוח ליוצרו לדור בבית החדש הזה ולעשות בבית הזה נחת רוח לה' שיהיה ביתו פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך יעשה בבית בית המדרש ללומדי התורה ויהנה כל הנאות בבית הזה לשם ת' לעשות נחת רוח ליוצרו מרב תודה כי גבר עליו חסדו מאת ה' ונתן לו חיים כח לבנות בית הזה והבן:

ובארתי באלה מה שאמר דוד אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו והיינו כאשר בארנו ע"כ צריך שישים על לבו אף לאחר שהוא היה בונה הבית מיגיע כפו יבין כי לא כחו אלא ה' הוא מקור הבית הוא הבונה והוא הנותן ובכן אז ישמח הבעל הבית בשמחה לעשות רצון ה' בבית הזה ויהי' בשם ה' וזה הכוונה אם ה' לא יבנה בית אם אין בשכלך ובדעתך שה' בונה הבית שהוא הוא מקור ביתך וכל אשר לך אלא תחשוב כחי ועוצם ידי אז שוא עמלו בוניו בו היינו אז רק לשוא הוא הבית ולשוא היה בונה הבית כי בבית הזה אשר בעל הבית יאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל שם בבית הזה נשכח היראה ונשכח התורת ורק יתענג הגוף וזה לשוא הוא כי בזה אין בו ממש אלא הבונה בית יבין שה' הבונה ולה' הבית לעשות נחת רוח ליוצרו לעבדו בלבב שלם והבן:

וזה פירש הפסוק פה חדלו לכם מן האדם דייקא לומר שבאדם יש תשועה שהוא בכחו יעשה דבר ויבטחו בו מזה חדלו לכם כי לאדם אין לו תשועה אשר נשמה באפו דייקא שכל חיים שלו בנשמתו כל זמן שהוא באפו ומזה תדע כי במה נחשב "הוא" דייקא הבן אדם אינו נחשב בשום דבר להיות "הוא" הנחשב בפעולותיו אלא ה' הוא מקור כל פעולתינו ועליו נשליך יהבינו: