ברוך מרדכי חלק א קי

ובדברי הפ"י אמרתי עוד הפעם לתרץ היטב דברי הרש"י אשר הבאתי דהנה באמת קשה קושית הפ"י מאי מתרץ הגמרא חסורא מחסרא מדוע לא מתרץ כדרך בכל הש"ס זו ואין צריך לומר זו וצריך לומר כתירוץ פ"י דלא זו בלבד שאתיא בק"ו משואל אלא דאתיא נמי בק"ו מבין הפרקים דמשיב כיון דאפילו באמצע משיב משו"ה הוצרך לאוקמא כול' מתנית' בחסורא מחסרא דהא ודאי הנך תרי בבא דמשיב בחד גונא מתוקמ' וכן משמע בירושלמי עכ"ל פ"י וכוונתו עדיין לכאורה קשה דלמא מתרץ דחסורא מחסרא בתרווייהו דילמא רק חסורא מחסרא בבין הפרקים שם שייך לומר ואין צריך לומר דמשיב אבל באמצע שפיר זו ואין צריך לומר זו ולמה דוקא בתרווייהו אבל על זה מתרץ כיון דחדא מתוקם בחסורא מחסרא הוצרך כול' המתנית' לאוקמא בהכי ואז ליכא להקשות מידי. וזה שכיון רש"י בתרווייהו הוי לי' למיתני אין צריך לומר ואז ליכא להקשות מידי ודוק:

ראיתי בצל"ח שמתרץ קושית מהרש"א הנ"ל דא"כ הו"ל לר"י למימר אלא באמצע מפני היראה ומשיב מפני כבוד ולמה אמר דין בין הפרקים ע"ז לא פליג ר"י ולע"ד לא הבנתי תרוצו דהא המהרש"א רק הקשו מאי מקשה הגמרא אימא סיפא מסיפא לא קשה מידי ואם כתירוץ הצל"ח למה מקשה מסיפא כלל הו"ל רק להקשות מרישא ולא להביא הקושיא מסיפא וצ"ע עיין פה ביאור מרדכי שדיבר דבר יקר שכתב יש לתמוה על רש"י שפירש מפני הכבוד ר"ל אדם נכבד ומפני היראה ר"ל אדם שירא ממנו שלא יהרגנו א"כ הא דתניא לקמן דף י"ד א' הקורא את שמע ופגע בו רבו או גדול וכו' אינ' בא לפרוש' לא הך דמפני היראה ולא הך דמפני הכבוד דהרי מפני הכבוד גם אדם נכבד בכלל וע"ק כיון דמפרש רש"י מפני היראה אדם שיראה מפניו א"כ מנ"ל לפרש מפה"כ אדם נכבד דהרי יש מדרגות רבות ביניהם כגון אביו או רבו או אדם גדול ממנו ועיין היטב מה שתירץ כל דבריו עמוקים הם:

ולע"ד בתר כל דבריו עדיין קשה לי הרי הוא בעצמו החליט לעיל מינ' דגם הרשב"א מודה גם לשאר אדם נכבד אף שאינו גדול ממנו בחכמה מיקרי מפני הכבוד והביא ראיה מהך דהקשה הגמרא מרב שבא איקלע לבי דרבינא ולא פסיק ליה והקשה הא גם בימים שאין היחיד גומר את ההלל דפוסק הוא דוקא מפני הכבוד כמ"ש הרא"ש והר"י וא"כ הרי דב"ש לא היה גדול מרבינא אע"כ דמודה הרשב"א שגם אדם נכבד בכלל מפה"כ ומשני הש"ס שאני דב"ש דלא חשיב עלי' דרבינא ופי' הרשב"א דלא היה אפי' גדול כמותו ור"ל דגדול לקטן ממנו גרע משאר אדם נכבד עיי':

ולפ"ז יש לע"ד להקשות הלא מכאן מוכח חילוק גדול בין שהוא שוין זה מיקרי אדם נכבד ואם הוא גדול לקטן זה לא מיקרי אדם נכבד, אבל עכ"פ יש חילוק בין אדם שהוא נכבד לאינשי אחרינא עכ"פ אף ממנו הוא קטן אבל עכ"פ נכבד הוא ולפ"ז יש לי להקשות מאי פריך הגמרא ר"י היינו דר"מ יש לומר כמי מפני הכבוד אבל אף לא בשוין אלא דהוא אדם נכבד אף שהוא קטן ממנו והוא גדול נגדו אבל עכ"פ הוא אדם נכבד בה"ג משיב אבל שואל דוקא בשוין בה"ג שואל מפני הכבוד ומשיב אף באינו שוין והוא גדול ממנו אבל עכ"פ הוא נכבד בה"ג משיב ור"י פליגי וסובר בין הפרקים משיב שלום לכל אדם אף שאינו נכבד כלל ובאמצע יש לומר שואל מפני היראה לפירש"י לאדם שמתירא שיהרגנו ומשיב דוקא לגדול הימנו ואפי' לשוין לא משיב אלא דוקא לגדול הימנו ור"י פליגי דבין הפרקים משיב שלום לכל אדם משיב מפני הכבוד היינו בשוין דלפ"ז מפני הכבוד דר"י ומפני הכבוד דר"מ שוין וקושיא נשגבה היא לע"ד. ופה לא שייך לומר דגדול הימנו וגם שוין שיהיה שוין בחדא מחת' מי שהוא גדול הימנו ומי שאינו גדול הימנו שיהיה שוין פה לא שייך לומר כן שהוא נגד הסברא ומאוד צריך עיון עיין היטב בביאור מרדכי בדבריו ומאוד צ"ע. וע"כ הנלע"ד לומר זה שכיון רש"י בפרוש' שמפרש מפני הכבוד שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום וזה שראוי להקדים לו שלום הוא מיותר כיון שאמר בשלום אדם נכבד אבל הנראה לע"ד דרש"י כיון אם רק שוין הן בה"ג לא שייך דהוא ישאל בשלומו בתוך התפלה מדוע לא ישאל חבירו בשלומו שחבירו לא מתפלל ועל חבירו בודאי מוטל לדרוש ולהקדים בשלום מאחר שהוא אינו מתפלל וחבירו מתפלל ולענין קדימת השלום ע"כ שוין הן ובה"ג בודאי מי שמתפלל אל ישאל בשלומו אלא ע"כ צריך לפרש מפני הכבוד מי שהוא גדול ממנו שראוי להקדים לו שלום בה"ג אף שחבירו אינו מתפלל אעפ"כ עליו החיוב להקדים לו שלום שהוא גדול ממנו בה"ג גם בתפלה בפרקים שואל וזה שכיון רש"י בפרושו שמפרש נמי שראוי להקדים לו שלום. ולכאורה הו"ל לרש"י לומר שראוי ליתן לו שלום אלא ע"כ כוונת רש"י שראוי להקדים וזה ע"כ גדול הוא ממנו ולא בשוין ורש"י רוצה בזה לפרש כדי שלא יהיה קשה מה שהקשתי ולפ"ז לנכון הגמרא לקמן שהקשה ודברי ביאור מרדכי נכונים וישרים וטרחתי להצדיק את הצדיק ודוק היטב. אך עדיין לפ"ז קשה לי על דבריו שהוא מפרש על המרדכי שבאמת נקט נמי לשון רש"י שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום וכתב והרשב"א כתב דמפני הכבוד היינו לאדם גדול ממנו בחכמה וכמ"ש מג"א בשמו וכתב הביאור מרדכי ונ"ל דהרשב"א אינו חולק בהא על רש"י דגם לשאר אדם נכבד מיקרי מפני הכבוד אלא דאתיא לאשמעינן דאדם גדול ממנו בחכמה אינו בכלל דמפני היראה אלא הוא בכלל מפני הכבוד אבל לעולם דגם אדם נכבד בכלל. ולהנ"ל ע"כ מדויק דדוקא אדם גדול ממנו בחכמה בה"ג שואל מפני הכבוד ואפי' בשוין לא שייך דישאל בין הפרקים מנ"ל דהוא שואל ישאל חבירו וחבירו בודאי לא יעשה עולה כמוכח במג"א דמותר לשאול בשלום חבירו הקורא לכתחילה אע"פ שיודע שיצטרך להושיבו וא"כ מנ"ל דהוא ישאל. ישאל חבירו שלא יתפלל כאשר בארתי וע"כ כוונת רש"י דישאול מפני הכבוד דוקא באדם גדול ממנו שראוי להקדים לו שלום שכך מצותו שהקטן יקדים שלום לגדול וברי' מכח קושיא שהקשתי ע"כ מדויק דשואל מפני הכבוד ע"כ איירי בגדול ממנו וכאשר בארתי וצ"ע:

וגם להרשב"א ע"כ צריך לפרש כן דוקא דמפני הכבוד הוא לאדם גדול ממנו דאל"כ קשה כהנ"ל מאי מקשה הגמרא דילמא שואל מפני הכבוד היינו בשוין ומשיב היינו אפי' הוא גדול ממנו ורק דגם הוא אדם נכבד זה ששואל אותו הוא אדם נכבד ואף שהוא גדול ממנו כיון שכבוד הוא משיב לו ור"י מחולק וסובר אפי' אינו אדם נכבד כלל אלא משיב שלום לכל אדם ובאמצע שואל מפני היראה היינו מפני אביו או רבו ומשיב מפני הכבוד דוקא לגדול הימנו ואפי' בשוין לא משיב ור"י מחולק וסובר דמשיב באמצע אפי' בשוין משיב וא"כ שפיר משיב מפני הכבוד דר"י ושואל מפני הכבוד דר"מ שוין הם אלא ע"כ צריך לומר הרשב"א דוקא כיון מפני הכבוד היינו לאדם גדול ממנו בחכמה שם שואל לר"מ וכאשר אמרתי בסברתי לקיים ואז הכל ניחא:

גמרא ת"ר מטעמת אינו טעונה ברכת הנה גם הרמב"ם פסק כן פרק א' מהלכות ברכות הלכה ב' מטעמת אינ' צריכה ברכה לפניה ולא לאחריה עד רביעית. ויעיין רמב"ם פרק ג' מהלכות ברכות הלכה י"ב שם פסק אכל פחות מכזית ושותה פחות מרביעית מברך בתחילה ברכה הראוי לאותו מין ולבסוף אינו מברך כלל אבל מתחילה מברך ברכה אף לפחות מכשיעור