ברוך מרדכי חלק א קט

האי טעמא משום דגנות הוא לו הא לה"ט בבית אפל מותר וא"כ מאי מקשה הגמרא מיקר' כו' הא אינכ' שפיר דמי דילמא הא קמ"ל אפי' בבית אפל מעיקר' לא קרי דלא שייך ה"ט דגנות אבל אעפ"כ ק"ש לא רשאי לקרות שמקבל עליו דרך שררה וע"כ צריך לומר טעם אידך משום חימום ובה"ג אפי' בבית אפל אסור והו"ל לרש"י פה לפרש הטעם משום חימום וצ"ע:

גמרא משיב מחמת מאי וכו' אימא סיפא הקשה המהרש"א ק"ק דאימא בסיפא נמי משיב שלום לכל אדם ובהא פליגי על ר"י ויש ליישב עיי' והנלע"ד אולי כיון בויש ליישב דא"כ מאי קמ"ל ר"מ בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב וכוונתו שלום לכל אדם השתא באמצע נמי ומשיב שלום לכל אדם בין הפרקים מבעי' והכי הו"ל למנקט בין הפרקים שואל מפני הכבוד ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב וקאי אכולה ומשיב שלום לכל אדם ולמה לומר תרי פעמים ומשיב:

עוד הפעם נלע"ד לתרץ דא"כ אי סובר ר"מ ומשיב שלום לכל אדם אף באמצע ובהא פליג על ר"י א"כ אמאי לא קתני בפירוש לגבי ר"מ ומשיב שלום לכל אדם דיוכל למטעות ולומר דמשיב רק מפני הכבוד בשלמא מפני הכבוד דמשיב לא צריך לפרש בהדיא דזה מדויק מכח קושיא דע"כ הפירוש משיב מפני הכבוד דהשתא שואל אהדור' מבעיא אבל עכשיו יוכל למטעות והו"ל לפרש דבריו, אלא ע"כ רק משיב מפני הכבוד נחות דרגא וזה לא צריך לפרש וא"ת דמוכח מר"י זה לא שייך לומר דר"מ סומך אדר"י ועיין צל"ח והבן:

ולאחר העיון היה רצוני לאמר לתרץ קושית מהרש"א שהקשה דילמא בסיפא הפירוש ומשיב שלום לכל אדם ובזה מחולק על ר"י והנראה דהנה התוי"ט הקשה במתנית' דנקט בפרקים שואל וכו', וז"ל ובישיבה הקשתי דאמאי לא נקט התנא הכא שואל בשלום ומשיב שלום כדתנן בסוף המשנה ומשיב שלום לכל אדם והשיב בנו בטור יו"ד סימן רמ"ב אתיא דהשואל בשלום רבו אומר לו שלום רבי וכשמשיבו אומר רבי ומורי וא"כ כ"ש דמפני היראה נמי שמוסיף ואומר מורי ולא רצה התנא להאריך אבל בכל אדם שאין צריך להוסיף קתני שלום, וכדי לאשמעינן מילתא אגב אורחא דבכל אדם אין מוסיפין ומפני הכבוד והיראה מוסיפין ומעתה נראה לומר התינח אם הפירוש ברישא ובסיפא שמשיב מפני הכבוד ומשיב מפני היראה אז שייך שפיר דמוסיפין ושפיר דנקט ומשיב בלא שלום אבל אם הכוונה כמו שאמר במהרש"א שגם בסיפא הכוונה ומשיב שלום לכל אדם א"כ על כרחך על כל אדם קאי והו"ל למנקט ומשיב שלום כמו שנקט בסיפא ו ושית התוי"ט אז במקומה ודוק היטב. אך לפ"ז עדיין הקושיא על הגמרא דהתחיל להקשות בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם א"כ לפ"ז הקושיא למה נקט ומשיב סתם הו"ל למנקט כמו בסיפא ומשיב שלום לכל אדם ותירוץ תוי"ט לא שייך דהא קאי ומשיב שלום לכל אדם ומאוד צ"ע. אבל יש לומר באמת גם זה קשה לגמרא וע"כ להקשות את זה ג"כ צריך להקשות אימא סיפא למה נקט בסיפא ומשיב שלום לכל אדם שם מזכיר שלום וברישא לא מזכיר שלום וכיון דצריך להביא הסיפא ע"כ ביותר טוב מקשה הגמרא מסיפא היינו ר' יהודה והבן. ואפשר לומר גם זה בכוונת קושית הגמרא דהקשה היינו ר' יהודה וא"כ ממילא קשה מדוע נקט ר' יהודה בלשונו ומשיב שלום לכל אדם ור"מ לא מזכיר מלת שלום אלא סתם ומשיב. ולמה הא היינו ר' יהודה ר"מ נמי קאי ומשיב שלום לכל אדם ונכון. בין כך ובין כך מתורץ קושית מהרש"א דלא יוכל לומר הכוונה ברישא בר"מ ומשיב שלום לכל אדם דאז קשה א"כ הו"ל למיתני מלת שלום כהנ"ל ומשיב שלום ודוק:

אך לאחר העיון אמרתי ע"כ לפירש רש"י שמפרש במתנית' מפני היראה אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרגנו א"כ לפירש רש"י לא שייך תירוץ תוי"ט וכי שייך לומר רבי ומורי לאדם אלים ועדיין נשאר הקושיא מדוע לא נקט ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב שלום. ונראה לפי' רש"י לבחור תירוץ של הלחם שמים שמחדש מה שנקט שלום לכל אדם היינו דוקא אחת שלום אף שהדין כופל אבל בק"ש רק משיב ולא כופל משא"כ מפני הכבוד והיראה כופלין השלום עיין וגם אמר שאשמעינן משיב שלום רק מלת שלום לחודא ולא שלום עליך לכל אדם כי היכא דיוכל לקצר מקצרינן:

ואמרתי באלה נמי מתורץ קושית המהרש"א דאם ברישא נמי איירי בשלום לכל אדם א"כ קשה מדוע לא נקט נמי ומשיב שלום כמו בסיפא ודוק. והגמרא נמי דמקשה הוא כאשר בארנו דע"כ צריך להקשות מסיפא וכיון דצריך להביא הסיפא ביותר טוב מקשה שהיינו ר"י וכל כהנ"ל:

ובדבר הזה אמרתי לפרש טוב טעם הרש"י שהביא חסורא מחסרא והוי לי' למיתני בתרווייהו ואין צריך לומר ותו ליכא למקשי מידי. זה קשה להבין פשיטא לאחר דתירץ הגמרא ליכא למקשי מידי ולהנ"ל נלע"ד לתרץ דהנה לכאורה קשה מדוע צריך הגמרא לשנות גם בפרקי' שואל מפני הכבוד ומשיב מפני כבוד ואמאי לא משני בפשיטות ומשיב שלום לכל אדם ורק בסיפא מחולק ואומר באמצע שואל מפני היראת ומשיב מפני היראה ושם חסורא מחסרא ואין צריך לומר שמשיב:

ולהנ"ל אמרתי מאוד נעלה כיון דאם מתוקם ברישא דכוונת המתנית' ומשיב שלום לכל אדם קשה קושית התוס' י"ט הנ"ל ולמה לא נקט שלום ומשיב שלום ואף שזה הוא רק קושית הלשון שינוי הלשון ואינה קושיא כל כך אבל ובכן ביותר טוב מתרץ דאיירי בתרווייהו חסורא מחסרא וגם ברישא הכוונה. ומשיב דוקא מפני הכבוד ושפיר שייך ומשיב סתם וזה שנקט רש"י חסורא מחסרא דהוה לי' למיתני בתרווייהו בין ברישא ובין בסיפא אין צריך לומר ותו ליכא להקשות מידי אז כלל וכלל ליכא להקשות גם זה הקושיא שפיר מתורץ מדוע נקט ומשיב ולא נקט ומשיב שלום ושייך שפיר תירוץ לחם שמים אליבא דרש"י משיב במשיב מפני הכבוד כופלין השלום ודוק. שוב בהתבוננתי היטב בדברי תוי"ט שהבאתי אמרתי להקשות לדבריו מאי מקשה הגמרא בפרקים שואל ומשיב משיב מחמת מאי אי מפני הכבוד השתא שואל אהדור' מבעיא דילמא הא קמ"ל כמו שמבואר בתוי"ט במשיב צריך לומר רבי ומורי ובשואל רק שלום רבי תה מובן מסתם ומשיב ולא נקט ומשיב שלום וא"כ טובא קמ"ל דקאמר רבי ומורי במשיב וצריך להפסיק יותר וא"כ הו"א אף דמשיב מפני הכבוד אבל רק תיבה אחת כדרך שאלה. וקמ"ל דמשיב כיאות רבי ומורי ומדנקט סתם ומשיב זאת משמע דיוכל להשיב מה שצריך להשיב מפני הכבוד וכן נמי קשה לפי תירוץ לחם שמים שהבאתי וצ"ע. אבל למצוא לאלה ישוב אמרתי כמו שביאר הפ"י לקמן בגמרא חסורא מחסרא דהקשה מדוע לא קמשני בפשיטות זו ואין צריך לומר זו ותירץ האי בבא דמשיב לא זו בלבד דאתיא בק"ו משואל אלא דאתיא נמי בק"ו שבין הפרקים דמשיב כיון דאפילו באמצע משיב וכוונתו כמו שבאמצע משיב על מה שהוא שואל פשיטא נמי דמשיב מפני הכבוד ברישא על מה שהוא שואל ועיי' היטב בדבריו וא"כ הכא נמי אם גם אמרינן דקמ"ל דמשיב כיאות רבי ומורי או ללחם השמים דכופלין השלום עדיין הקושיא למה לי' למיתנא שבין הפרקים משיב כיאות כיון דאפי' באמצע משיב רבי ומורי דגם שם סתם נקט ומשיב יהי' כ"ש נמי בין הפרקים ועדיין הקושיא במקומה ובכן הנכון חסורא מחסרא זו ואין צריך לומר זו שהוא משיב וכדברי הפ"י וראיה גדולה לדברי פ"י דא"כ קשה קושיא הנ"ל בחזקה: