ברוך מרדכי חלק א קא

להקשות דיש לומר המה סברו כברייתא אכלו שלא במתכוון דמצות אין צ"כ והמה סברו דאין לחלק במרור שהוא דרבנן זה אינו כיון דהיה דאורייתא ויהיה דאורייתא הוי עכשיו נמי כדאורייתא ומתנית' דהיה קורא מתוקם כר' יוסי דסובר מצות צריכות כוונה משא"כ לרבא דהוא סובר זה הברייתא אכלו שלא במתכוון ע"כ איירי רק בדרבנן ואין להביא ראיה על דאורייתא כמוכח מתניתן דאל"כ למה לא דייק מברייתא הזה ושפיר מקשת הגמרא כהנ"ל שרוצה רש"י דדוקא לרבא מקשה ודוק היטב:

שבתי וראיתי בכתב סופר סי' ק"ז שהקשה לפ"ז דיש לחלק בין דאורייתא לדרבנן ולכן לא הביא ראית מהך דאכלו שלא במתכוין דיצא משום דשם איירי במרור דרבנן והקשה הכתב סופר א"כ איך הביא ראיה מהך דשלח' לי' לאבוה דשמואל דהתוקע לשיר יצא דילמא סבירא לי' הך דשלח' כראב"י דסובר מצה בזמן הזה דרבנן ולכן יצא משא"כ התוקע לשיר תקיעה דאורייתא וצריך כוונה ודוחק דידע רבא דשלחי לי' סבירא לי' מזה בזמן הזה דאורייתא הו"ל לפרש עכ"ל הטהור ועיי' וכתב עוד הכתב סופר ויש אתי מקום לתרץ דעכפ"ז עד"פ לפי שיטת הרא"ה דדייק מדשלחי לי' כפאו ואכל מצה ולא אמר אכל שלא במתכוון שאינו יודע שהוא מצה ופסח ש"מ דכה"ג באמת לא יצא וטעמא דהו"ל כמתעסק דלא יצא כמ"ש הטו"א והנה החק יעקב סי' תע"ה כתב בדרבנן א"צ כוונה ומסתבר לי גם מתעסק יצא וי"ל דרבא ס"ל הכי ומדשלח לי כפאו ואכל מצה ולא אמרינן אכלו שלא במתכוון ש"מ דאי לא ידע שהוא מצה לא יצא דמתעסק לא יצא ואי ס"ל רק בדרבנן אין צ"כ א"כ מתעסק נמי יצא אלא ע"כ ס"ל דאין צ"כ אפי' בדאורייתא ומצה בזה"ז דאורייתא וסיים אלא דקשה עדיין מדמקשה על רבא פשיטא הלא רבא טובא קמ"ל דלא תימא דשלחו לי' ס"ל מצה בזמן הזה דרבנן ובדרבנן דוקא ס"ל מצות אין צ"כ קמ"ל זאת אומרת דאי ס"ל דוקא בדרבנן גם מתעסק יצא וכ"ז אינו פשוט וצריך להשמיענו עיי' היטב בכתב סופר שהניח בצ"ע:

ולע"ד נראה אחר העיון היטב ליישב קושית כתב סופר כאשר רבינו מורה לנו הדרך אך לא מטעמא אלא כאשר יגעתי ומצאתי בסברה ישרה הנה גם אנכי אקיים ואבחר שיטת הרא"ה ולית שום פקפוק באופן אחר לדייק וככה מדויק היטב מדשלח' לי' כפאו ואכל מצה ולא שלח' לי' אכלו שלא במתכוון ש"מ דכה"ג באמת לא יצא דאכלו שלא במתכוון כלל הוי מתעסק ומתעסק לא יצא וכן נכון ואף זאת דיש שיטת רבינו ירוחם דרוצה בכוונת אחרת להבין אבל אנכי אפרש בשיטת הרא"ה וכבר מדויק היטב ובו קיימו הגמרא לע"ד והנה לפ"ז לכאורה קשה לע"ד להני דשלחי' לי' דוקא כפאו ואכל אבל שלא במתכוון לא יצא קשה הברייתא בערבי פסחים דקתני להדיא אכלו שלא במתכוון דיצא דזה שלחי' לי' ע"כ אמור' נינהו כידוע וקשה להם הברייתא דנקט אכלו שלא במתכוון יצא דאפי' מתעסק יצא וכמאן סבירא לי' וע"כ כר' יוסי דשם דסובר מצות צריכות כוונה לא סבירא לי' דא"כ אפי' כפאו ואכל מצה לא יצא לר"י בה"ג לא יצא כמוכח במתנית' במטבל בחזרת ועיי' בב"י סימן תע"ה שכתב שבהכי אתיא שפיר שכתב שאם אנסוהו גוים לאכול מצה יצא ולא כתב שאם אכלו בלא מתכוון יצא דבלא מתכוון בכל גונא דלא מתכוון משמע ויהיה משמע אפי' בלא ידע שהוא פסח וזה לא יצא. וא"כ לפי הנ"ל בברייתא דנקט סתם אכלו שלא במתכוון דיצא בכל גונא דלא מתכוון משמע דיצא וא"כ קשה לע"ד להני דשלחי' לי' לאבוה דשמואל מהברייתא הזה אלא ע"כ צריך לומר דתמה סביר' להו זה הברייתא ע"ב סבר בדאורייתא מצות אין צ"כ וסבירא להו בדרבנן רק נחות דרגא דרגא אחד הדרבנן קיל מדאורייתא אם בדאורייתא אין צ"כ אז בדרבנן אפיו מתעסק יצא אפי' שלא במתכוון כלל כגון דלא ידע כלל שהוא מרור ואם בדאורייתא מצות' צריכות כוונת אף בדרבנן אמרו דמצות אין צ"כ אבל שלא במתכוון כלל במתעסק אז בדרבנן נמי אסור כי הדרבנן רק נחות דרגא בדרגא אחת קיל אבל זה אין סברא לומר דקיל בדרבנן אפי' בתרי דרגא והבן:

ובהיות כן המה סבירא שפיר כהך ברייתא דאכלו שלא במתכוון דיצא והיינו בדרבנן אפי' במתעסק יצא ואכלו שלא במתכוון בכל גונא דלא מתכוון משמע כמוכח בב"י והמה סבירא מצה בזמן הזה דאורייתא וא"כ נחות דרגא חד דרגא קיל הדרבנן מדאורייתא בדאורייתא אין צריך כוונת אבל מתעסק בדאורייתא לא יצא ובדרבנן אז אפי' מתעסק יצא וא"כ שפיר בדאורייתא דחד דרגא חמור אז דוקא כפאו ואכל מצה יצא אבל שלא במתכוון כלל בדאורייתא לא יצא ובדרבנן הוא דיצא ובאמת מצות אין צ"כ:

ובהיות כן מתורץ קושית כתב סופר דילמא שלחו לי' סבירא מצה בזמן הזה דרבנן ולהנ"ל כאשר בארנו ניחא אם כן סברי קשה להם הברייתא דנקט אכלו שלא במתכוון יצא דמשמע אפי' במתעסק יצא ולמה יצא להם דוקא כפאו ואכל מצה משמע אבל שלא במתכוון לא יצא אלא ע"כ סבירא להו מצה בזמן הזה דאורייתא ובדאורייתא אין צריך כוונה ולפ"ז בדרבנן אפי' מתעסק יצא ורק בתורה מתעסק לא יצא ובכן ניחא זה הברייתא ערבי פסחים בדרבנן אז אפי' מתעסק יצא והבן ולפ"ז שפיר קאמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא דע"כ מוכח מזה מדאורייתא מצות אין צ"כ דאי בדאורייתא צ"כ א"כ קשה אף דאבוה דשמואל בדרבנן איירי אבל למה לא יצא אפי' במתעסק הא להדיא קתני בברייתא אכלו שלא במתכוון יצא ויהיה קשה הברייתא וע"כ צריך לפרש כהנ"ל בדאורייתא אין צ"כ ובכן בדרבנן אפי' מתעסק יצא היינו מתעסק דע"כ תוקע או אכל והבן וא"כ שפיר מוכח דשלח' לי לאבות דאיירי במצה דאורייתא ושלא בכוונה דוקא יצא אבל לא שלא במתכוון בלל ודוק היטב:

ובאלה מתורץ נמי קושיא אחרינא של הכתב סופר שהקשה מאי מקשה הגמרא פשיטא לתרץ דדי כאשר ביאר. ולפי כאשר אני תרצתי לא קשה כי שיטת הרז"ה מדויק היטב מלשון דכפאו ואכל ולמה לא נקט אפי' שלא במתכוון יצא אלא ע"כ דהם סבירא להו דמצה בזה"ז דאורייתא ולכן דוקא שלא בכוונה מותר אבל מתעסק לא יצא כהנ"ל ועדיין פשיטא כי ככה מדויק מהך דשלח' לי' בלי פיקפוק לשיטת הרא"ה דאפי' להו"א ליכא לפרש כרבינו ירוחם. כי לשיטת הרא"ה פשיטא הוא דככה מדויק ודוק היטב אם לא שיש עדיין לפקפק דילמא עדיין הפשט כרבינו ירוחם וצריך לאשמעינן דלא כרבינו ירוחם היינו דלא למטעי בפשט כרבינו ירוחם. אבל לשיטת הרא"ה לע"ד זה פשיטא ואנן כעת בארנו לשיטת הרא"ה ודו"ק:

ולפ"ז יש לי לומר ולהבין היטב תירוץ תוס' דהקשת התוס' מדוע לא הביא מברייתא דאכלו שלא במתכוון דיצא ע"כ מוכח משם מצות אין צ"כ ותירץ התוס' מהך ברייתא לא מוכח ויש לומר בכוונת התוס' דיש לומר ולטעות כסברת החק יעקב. אם בדרבנן אין צ"כ ה"ה נמי אפי' שלא במתכוון כלל נמי יצא אבל לעולם מדאורייתא צ"כ וברייתא זה אינו מפורש להדיא ולכן הביא רבא ביותר טוב מהך דכפאו ואכל דע"כ מוכח להדיא בדאורייתא אין צ"כ ושם ליכא למימר דילמא גם מצה בזה"ז דרבנן סבירא להו א"כ קשה למה לא יצא אפי' שלא במתכוון ולמה נקטו דוקא כפאו ואכל אלא ע"כ דהמה מחולקים בסברא ישרה זה הברייתא דאכלו שלא במתכוון סובר גם בדאורייתא אין צריך כוונה ומצה בזה"ז