ברוך מרדכי חלק א ק

אחר זה. זה יהיה לנו למורה דרך החיים על כל המצות אחר כך יקבל עליו עול מצות ע"פ הקבלה כמו ק"ש על פי הקבלה כן כל המצות:

וז"ש הפייטן שאר יעקב לך אקוב דת אל אשר נתן היינו לך אקוב כל הדת כל התורה אחריך אקוב אחר יעקב ואקיים כמו שאתה מסרת לבניך ק"ש בתורת ירושה וקבלה גם באופן הזה כל הדת לך אקוב גם ע"פ הקבלה והיינו אשר נתן רק אקיים אשר נתן לנו בקבלה בלי חקירה ואמר לך ושמע תורת שמע היינו שמעו נא תורת שמע כאשר היא התורה של שמע כמו תורת שמע כן תקיים כל הדת ואמר והבן באיזה אופן הוא תורת שמע אשר נחלו בני איתן דייקא רק מצד שנחלו מצד הירושה וקבלה שמסר לנו אבינו מה טוב חלקנו ומה יפה ירושתנו ואמר והוא הראיה דע"כ רק מצד הירושה וקבלה היא ולא צריך לחקור מצותה לקרותה היינו רק לקרותה כאשר קורא אגרת ככה מצותה רק לקרות שמע כדבר פשוט דנופל לשון קריאה וע"כ דלא לחקור כלל וזה הוא לנוחלי גן הביתן היינו בה"ג תלכו בטח לנחול גן עדן אם כל התורה תקיימו ע"פ הקבלה אשר ציוה ה' לנו וכאשר ירושה בידינו מאבותינו ואם ככה אתה נתעטר במדת אמונה וקבלה אז תתהלך בטח ונעימות בימינך נצח. והבן כי נעים. ועשיתי מטעמים לאמ"ו הגאון בעל דברי פני אריה זכור לטוב ולברכה:

ומדי דברי בו עוד זכר אזכרנו לבאר מאמר מעשה בהגדה מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע וכו' והיו מספרים ביצי"מ כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. ולהענין הנ"ל כאשר בארנו שאלת ותשובת החכם בארנו גם להמתיק המעשה כי בארנו שהחכם רק משיב תמיד אשר ציוה ה' לעשות ובזה נמצא דבר דבר על אופנו ולא שלטה בו יד מחבל ומשחית שרוצה להשחית דבר ה' בשאלות והוא באחת אשר ציוה ה' משתיק וסותם כל פה דוברי שקר ואמר לתורה הקדושה אין חקר:

אך בארתי ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח היינו בענין הלכות הפסח שם המצוה לספר בטעם וסברא כי כל המרבה לספר משובח ואם כן ענין הפסח הוא בטעם וסברה אבל אחר הפסח חדול מחקירה. וכבר בארנו שקריאת שמע מורה על דרך ישרה בלי לחקור רק קורא בקריאה בעלמא סגי ורק בקבלה ואמונה. והנה מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע וכו' היו מספרים ביצי"ט כל אותו לילה ובודאי בנועם דבריהם האריכו לבאר ולחקור בחכמה ובדעת לספר ביצי"מ בטיב טעם להאיר בחכמה יתירה כל ענין יצי"מ כי כל הלילה לספר בודאי האריכו בסברה וחקר להבין הענין כאור הבקר. ואמרו אח"כ התלמידים שכבר האריכו הרבה בחקירה וסברה טוב יהי' לנו לחזור אל דרך הישרה לאחוז במדת הקבלה ואמרו רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית היינו כבר הוא הזמן לחזור לקריאת שמע ולומר קריאת שמע היינו לקבל עול מלכות שמים בו אנו לומדין הכל על פי אמונה וקבלה ובכן גם אנחנו נלכו בטח אחר הטעם והחקירה עדיין רק לאחוז במדה הטובה אשר הוא מקור הברכה ולאחוז במדת הקבלה וכבר היה הרבה טעם וסברא בכל הלילה והגיע זמן קריאת שמע לבלתי שכוח כי עיקר אצלינו אשר ציוה ה' לאבותינו והבן כי ישר. סיג לחכמה שתיקה ואל תחקור. וזאת היא מדה נכונה, רק לאחוז בקבלה ובאמונה ואף שהלכנו מדרך הפשוט שהמה היה מעוררים לבלתי שכוח בק"ש אבל אעפ"כ בתוך מתק דבריהם יובן גם זה בתוכו:

פה אכתוב בעזה"י חדושי שחנני ה' במצות צריכות כוונה לחדש חדשות בגמרא והלכות וה' יושב הצבאות יורנו מתורתו הקדושה נפלאות:

גמרא ש"מ עצות צריכות כוונה עיין רש"י ותקשה לרבא וכבר תמה מגן הגבורים בסי' ס' הא איכא עוד מ"ד טובא דסוברים מצות אין צריכות כוונה ומדוע דוקא מפרש רש"י דתקשה לרבא עיי'. ואמרתי ליישב הנה הפ"י הקשה מאי מקשה הגמרא פה ברכות ש"מ מצות צריכות כוונה וקשה על רבא תיפוק לי' בלאו הכי מוקמינן הא מילתא דמצות צריכות כוונה בפרק ע"פ כתנאי ור' יוסי סבר אפי' מרור דרבנן צריך כוונה וכ"ש בדאורייתא א"כ ע"כ רבא דאמר התוקע לשיר יצא ע"כ לא סבר כר' יוסי אלא כאידך תנאי וא"כ שפיר מצי רבא לאוקמא מתנית' דפה כר' יוסי עכ"ל ועיי':

ולע"ד מאוד תמהתי על פ"י וכי נעלם מעינו קדשו התוס' שם מ' ראש השנה דף כ"ח בד"ה אמר רבא דהקשה התוס' שם מדוע צריך רבא להביא מכפאו ואכל מצה הוה לי' להביא מברייתא דערבי פסחים דקתני אכלו שלא במתכוון יצא דקתני בהדיא ומשני דהתם הו"א היינו בירקות דרבנן ומה שמקשה עליו מברייתא דלקמן ולא פריך מר' יוס' דהתם דהוי מצי לדחויי דלעולם מצוה משום הכירא והנה ראינו מתוס' הנ"ל שקאמר ומדוע לא מקשה מר' יוס' ארבא ולמה לא מתרץ התוס' דרבא סובר כשאר מ"ד דסוברים שם מצות אין צריכות כוונה אבל ע"כ כוונת התוס' כאשר הקדים כי זה אינו מכריע דיש מ"ד דסובר בדאורייתא מצות אין צריכות כוונה דשם רק בדרבנן סובר אין צריכות כוונה אבל בדאורייתא מן יימר לנו ולזה הקדים התוס' דע"כ ככה מוכח מדלא הביא רבא מברייתא שם אכלו שלא במתכוון דמוכח דאין צריך כוונה ע"כ סובר שאני ירקות דהוא דרבנן ומינ' לא נשמע על דאורייתא וא"כ שפיר דלא מצינו שום תנא מפורש בהדיא בדאורייתא דאין צריך כוונה וע"כ לא יוכל לומר דרבא סובר כתנאי דסובר אין צריך כוונה דלא מצינו בדאורייתא דאין צריך כוונה ולכן שפיר מקשה התוס' הא מר' יוס' מוכח אפי' בדרבנן צריך כוונה מכ"ש בדאורייתא וא"כ מדוע לא מקשה מר' יוסי עיי' היטב:

וא"כ לפ"ז לא הבנתי מה רוצה הפ"י לומר דרבא מצי לאוקמ' מתנית' פה היה קורא כר' יוסי דא"כ עדיין קשה רבא כמאן דסובר הלא לא מצינ' תנא דסובר בדאורייתא מצות אין צריכות כוונה וכן משמע מתוס' מר' יוס' אפי' להקשות על רבא ומאוד צ"ע על הפ"י:

ובהיות כן נראה לי לומר דהנה מבואר כמה פוסקים דלא סבירא לי' לחלק בין דאורייתא לדרבנן ועיי' בפר"ח סימן תפ"ט מדהקשה הב"י על הטור והרא"ש ש"מ דלא ס"ל לחלק בין דאורייתא לדרבנן וגם מהרי"ף משמע דפסק מצות צריכות כוונה והשמיט הברייתא אכלו שלא במתכוון ע"כ משמע דליכא לחלק בין דאורייתא לדרבנן והאמת הסברא כבר מבואר במגן גבורים סימן ס' דרוצה לומר כיון דבזמן דאיכא פסח מרור דאורייתא א"כ אף בליכא פסח נמי מרור כמו דאורייתא ובעי כוונה אלא דהוא אומר דע"כ אינו כן דהא התוס' בר"ה כ"ח ע"א כתבו דהא דהוצרך רבא לדקדק מכאן ולא הביא מברייתא דהתם דקתני בהדיא משום דהו"א דירקות דרבנן אבל מצות דאורייתא בעי כוונה ע"ש דאין לחלק במרור משום דהמה דאורייתא וא"כ יש לומר כל אלה מוכח שפיר דאין לחלק ולומר משום מרור דהיה מדאורייתא הוי כדאורייתא נמי עכשיו דא"כ מדוע לא הביא מברייתא ראיה ע"כ לרבא שפיר יש לומר דמרור רק דרבנן משא"כ לע"ד לשאר מ"ד דסובר מצות אין צריכות כוונה המה סברו מדנקט בברייתא אכלו שלא במתכוון יצא מוכח כן ואף דמרור דרבנן אבל המה סברו דאין לחלק מאחר דהיה ויהיה דאורייתא הוי כדאורייתא וכאשר הב"י סובר לדעת הפ"ח וא"כ כיון דאמרו במרור מצות אצ"כ ה"ה בדאורייתא וא"כ שפיר כיון רש"י דמפרש דוקא הקושיא לרבא לשאר מ"ד ליכא