ברוך טעם צה

הכהן שתי שערות אף שעדיין הי' הכהן הדיוט חל עליו שם איסור גרושה בכל גרושו' שבעולם אמאי חל אח"כ איסור אלמנה. ונראה ליישב כל זה דבוודאי לא עלה על דעת הראב"ד שיהי' איסור' דחפצא נדחה מפני איסור' דגברא שקדום לו שהרי נדרים חלים על שבועה א"ו סובר הראב"ד דהיכא שחל איסור איסורא דחפצא דוחה את איסורא דגברא אם לא הי' נאסר אגברא מחמת אסורא על אותו חפץ שאנן דנין עלי' רק שנאסר באיסור' דגברא בשאר החפיצים שהי' כמוהם בעולם ובכה"ג אמרינן כיון דחל איסורא דחפצא תו לא מצי למיחל עליו איסור גברא שלא היתה עד עתה על אותו החפץ שאנו דנין עלי'. וע"כ באלמנה לכה"ג ונעשית גרושה דכיון דחל תחלה א"ח על אותם אלמנה שמצד אלמנותה היא באיסור על כ"ג דזה מיקרי איסורא דחפצא שהוא נעשות כחתיכה דאיסורא שלא תלקח לכ"ג והוא והיא השוו באזהרה דאלמנה לא יקח ומצד איסור גרושה לא הוחל עליה כלל איסור עד שנעשית גרושה ע"כ אף שיהיה חל אסורא דגופיה על הכהן גם בהיותו הדיוט על כל גרושות שבעולם מ"מ כיון שעליה לא הוחל איסור זה דגברא דוחה איסור דחפצא החל עליה באלמנותה לגבי כ"ג את איסור דהגברא אף שהיה לאותו כהן א"ג על גרושות שבעולם הרי מ"מ לא הי' עלי' א"ג על אותו אשה מצד גרושה כ"ז שלא היתה גרושה וכשנתגרשה ומדחינן חלות איסור גרושה עליו מפני קדימת איסור אלמנותה אינו בגדר שם איסור דוחה איסור דהא עליו לא הי' כלל איסור גרושה שקדמוהו בה איסור אלמנותה ואיסור של הכהן לגבי שאר גרושות נשארים בקיומם ואיסור חפצא עלה מצד שנעשית גם גרושה לא הוחל עלי' כלל מפאת קדימת איסור חפצא שהי' בה מקודם מצד אלמנותה ואין מהן הוא א"ח אבל כשאנו באין לדון על משפט קדימה בין ב' אסורים ששניהם אינם אלא א"ג שפיר ש יש סברא לומר דלא שייך קדימה על האיסור מחמת שקדם לו להיות אסור לאכול מאותו החתיכה באיסורא דגברא אם כעין איסור השני הי' מצויה בעולם הרי הוא איסורא דגברא על אותו איש גם על איסור השני ומיניה היכא שאיסור השני היה כבר מצויה בעולם והיה חל א"ג שלא לאכול לו משפט הקדימה נגד איסורא דגברא שלא היה כלל אז בעולם ממנו. ולא היה שייך כלל חלות אסורא דגברא. עד"ז היא נבלה ויוה"כ דאיסורא דגברא שלא לאכול נבלות ומיחל חייל על כל אדם מישראל מיד בהבאת שתי שערות שמוזהר שלא לאכול מכל נבלות המצויות בעולם. ואיסורא דגברא מצד יוה"כ אינו באה אלא בעצמו של יוה"כ הרי לענין איסורא דגברא משפט הקדומה בזמן איסורא דגברא שלא לאכול נבלות על איסורא דגברא שלא לאכול ביוה"כ:

ע"כ דעת הראב"ד דאף אם נתנבלה ביוה"פ לא מיקרו איסור בב"א דהא קדום איסורא דגברא של איסור נבלה מצד שמצויה תמיד נבלות ואיסור דגברא של יוה"כ מאוחר בזמן דאינו באה רק ביוה"כ ואף כשבא אינו אלא א"ג ולא א"ח וכשנתנבלה בהמה ונעשית גם א"ח שפיר דוחתת מלחול עמה איסור דיוה"כ שאינו אלא א"ג וכדמיון דשבועות ונדרים שכתבתי לעיל דרק כשקדים השבועה לנדר הוא דלא נדחית השבועה מפני הנדר שחל אח"כ ונשאר באיסור שניהם אבל איסור השבועה בא בב"א עם איסור נדר מונע איסור נדר שהוא א"ח חלות השבועה שאינו אלא א"ג וק"ו לנבלה ביוה"כ לפי הנחתו של הראב"ד דא"ג של יוה"כ לא הקדים לאיסורא דגברא של נבלה דאף שאותו הבהמה קודם שנתנבלה לא היה בה מצד נבלה אף איסורא דגברא הרי מ"מ היה על שם איסור נבלה א"ג כי נבלות מצויה בעולם שאין לנו לדון בזה על עצמות החתיכה רק מצד הגברא והרי אגברא כבר קדים בזמן איסור אכילת נבילה. ודברי הראב"ד נכונים ע"פ הנחות הראשונה שכתבתי. מצורף לזה מה שהעליתי דאיסור יוה"כ לא הוי אלא א"ג ואין מן הצורך בישוב דברי הראב"ד לדברי הראשונים בישוב כוונת רש"י ע"פ דברי התוס' רי"ד שאף אם לראב"ד לא נחית לזה מ"מ צדקו דבריו דלענין א"ג אין חילוק בין אם הי' א"ג על אותו החתיכה שאנו דנין. או אם לא הוי רק על מצויה בעולם שמחמרינן שחלות א"ג:

אולם בהא צריכין להשוות דעת ראב"ד עם דעת רש"י דכ"ז שהבהמ' בחיי' מונע איסור יוה"כ מלחול בבהמה זו כי בלא"ה באיסור אמ"ה עומדת או אפשר דעת הראב"ד דאמרינן דבהמה בחיי' אינה עומדת כלל לאכילה ע"כ אין שייך לומר איסור יוה"כ דקדום על אותה בהמה וליכא מן הקושי' רק דנימא דבאותו בהמה בא בב"א איסור יוה"כ ואיסור נבלה. וע"ז מתרץ הראב"ד שפיר דכיון דכל עצמות איסור משם יוה"כ אינו רק א"ג ונגד זה משפט הקדימה דאיסור דגבר' שלא לאכול נבילות המצויין בעולם שחל תיכף על אדם בהביאו ב' שערות, ע"כ אין מצד א"ג שם בב"א לאיסור יוה"כ עם איסור נבלה אף שלא נתנבלה דהא אין דנין כעת מבהמה זו רק מאיסור' דגבר'. אבל אי הי' אמרינן דאיסי\ור יוה"כ חל על הבהמה בחיות' לא הי' לדחות איסור יוה"כ אף כשנתנבלה אח"כ הבהמה דאיסור דוחה איסור לא אמרינן ודמי לאם קדום איסור שבועה לאיסור נדרים דחל איסור נדרים באיסור' דחפצא ועכ"ז אינו דוחה א"ג דשבועה דקדום ע"כ הוצרך הראב"ד לסברתו דבאיסור' דגבר' מחמת נבלה הקדום בזמן נגד איסור' דגבר' מחמת יוה"כ. וזה מדוייק בדברי הראב"ד הנ"ל שכ' שאין דנין בענין זה בחתיכה זו עצמה כו'. כוונתו דבענין זה כלומר איסור יוה"כ שאינו לא א"ג ואין לדון על הבהמה כי גם באותו הבהמה שלפנינו שנתנבלה לא הי' איסור דגבר' משום יוה"כ בעוד הבהמה בחיותה רק איסור' דגברא היה על אדם משקדש יוה"כ ונגד זה הרי קדום בזמן איסור' דגברא באזהרה על כל נבלה המצוי' בעולם ומונע חלות עוד א"ג מחמת יוה"כ דלא מיקרי איסור בב"א. דאיסור' דגבר' שחל במניעות אכילת נבלה קדים מאסור' דגבר' שמצד יוה"כ כנ"ל. הרי זה חדש ונכון בעומק העיון. ובדברי אלה מיושב גם קושי' הרשב"א בחידושיו ליבמות דף ל"ג ד"ה אלא מליקה כו' שמקשה על הראב"ד דלפי דבריו גם חלב המוקדשין להוי איסור בב"א דמשנעשה גדול חלה עליו איסור הקדש ואיסור חלב בב"א ולפי מה שכתבתי מודה הראב"ד דהיכא דקדום א"ח על החתיכה תו לא מצי למיחל עליו איסור אחר של א"ח אף שעל איסור שני כבר קדם בכוותי' המצוי' בעולם איסורא דגברא:

אמנם עדיין לא עלתה לי ליישב על מש"כ הראב"ד המובא בריטב"א והרשב"א הנ"ל דלכך הוי בזר שאכל מליקת עוף איסור בב"א אע"פ שלא נמלק עוף זה עדיין (כלומר והרי קדום איסור זרות לאיסור נבלה) מ"מ הא איכא כמה נבלות טובא דמסתר בהו כו' ע"כ. וקשה מה בכך הא מ"מ קדים איסור זרות אחפצא דהיינו העוף דהקדש נאסר מפני קדושו לזר. ואפשר דעת הראב"ד כיון דעיקר איסור אכילה הוא רק משום זרות לא מיקרי אלא א"ג וכיון שגם משום נבלות שמצוים בעולם חל איסור אגבר'. ע"כ מיקרי איסור בב"א. דהא לא קדים על העוף אסור' דחפצא מחמת איסור זרות שעיקרו איסור גברא כעין נזיר ביין שדעת רוב מהקדמונים כיון שאיסור בא מצד נזירותו לא מיקרי א"ח כ"א א"ג:

ועכ"פ לפי סברת הראב"ד לפי מה שבארתי בכוונתו ומה שהוספתי עוד דאיסורא דיוה"כ לא מיקרי א"ח אלא א"ג אינו צריך עוד בישוב דברי הרש"י שמפרש אף בנתנבלה ביוה"כ בכל מה שכת' בזה כנ"ל ע"פ דברי התוס' רי"ד דבלא"ה א"ש דברי רש"י הנ"ל. די"ל דרש"י סובר דאיסור זרות בקדשים מיקרי א"ח וע"כ צריך רש"י לפרש גבי זר שאכל מליקה דאיסור זרות ואיסור נבלה באים כאחת בשעת מציאת הדם. אבל בנבלה ביוה"כ כיון דנבלת הוא א"ח ואף קודם שנתנבלה אות' הבהמה חל איסור נבלות על גברא מצד נבלות המצויי' בעולם וקדים איסור גברא זה לאיסור דגברא מחמת יוה"כ שאין אסורו אלא בהחלות יוה"כ ועל אות' הבהמה שנתנבלה ביה"כ לא הוחל ביה"כ א"ג שלא יאכל מן בהמה זו דהא קודם שנתנבלה הבהמ' היתה בא"ח מצד אמ"ה. וכשנתנבלה הבהמה וחל איסור נבלה באיסור חפצא אין עוד מקום לומר דתיחול גם איסור יוה"כ שהוא א"ג דהא מצד סברא קדים איסור' דנבלות המצויי' בעולם והוי עי"ז קדימה לאיסור גברא על נבלה נגד א"ג מצד יוה"כ ונדחה מלחול א"ג מחמת יוה"כ מפני אסורא דגברא מחמת נבלות שבעולם שקדמו לחול על גברא כבר קודם יוה"כ וע"ז הוצרך רש"י לומר בהמה אי' באיסור אמ"ה עומדת דאם הי' מקום לומר שחל איסורא דגברא משום יוה"כ על אותו הבהמ' קודם שנתנבלה ותו לא הוי נדחה איסור זה לגבי אותה הבהמה אף כשנתנבלה אח"כ דאיסור דוחה איסור לא אמרינן בכה"ג דכבר הי' מוזהר אותו גברא מחמת יוה"כ שלא לאכול בו ביום מבהמה זו ולא הי' פקע עוד מחמת איסור נבלה שבא אח"כ באותו הבהמה וכנ"ל אף דלגבי נבלות דעלמא קדים איסור גברא:

ודע דבפליתי סי' פ"ז ס"ק י"ג מקשה לשיטת הסוברים דשבועה חל על ח"ש א"כ אמאי ליכא איסור בב"ח בחצי זית נבלה עם חצי זית חלב הא כיון דנבלה ליכא אלא ת"ש שפיר מצי למיחל עליו