ברוך טעם צד

לבטל שבועה כ"כ אינה חלה להוסיף על שבועה דאם נשבע פעמיים שלא יאכל אינה חל על שבועה ראשונה וה"ה בנשבע שלא יאכל נבלה כיון דמושבע מה"ס הוא שלא יאכל נבלות א"א שתחול עוד שבועה ע"ז דאין שבועה חל על שבועה וכנ"ל. וכן בשבועה על נדרים. וא"צ למ"ש הר"ן דבנדרים הוי ג"כ א"ג. ואפשר כוונתו כנ"ל. דכיון דאיכא בנדרים אזהרת לאו דלא יאכל הוי מושבע ועומד. גם בחי' הר"י מג"ש כאן אי' בזה"ל והווינן בה אמאי חייב בשבועה והא מושבע ואין שבועה חל על שבועה ע"כ:

נדע דשא"ר (סי' ע"ו מאריך לדחות דברי התוס' בקידושין (דף ע"ז) ובכריתות (דף כ"ג) שכ' דלולא שיש ראי' מרש"י ביבמות (דף ל"ג) גבי נשא מת דל"ל גם איסור מוסיף לא הוי שמעינן כן מהא דפוטר ר"ש באוכל נבלות ביוה"כ דבזה ליכא מוסיף רק כולל ומשיג ע"ז השא"ר דיוה"כ הוי ג"כ מוסיף דמצד איסור נבלה אינו אוסר אלא באכילה כדה"נ ומחמת יוה"כ דלא כתיב בי' אכילה ואעינוי דגוף קפיד קרא אין לחלק בין אכילה כדרך הנאתו או שלא כדה"נ:

ולענ"ד נראה אחר העיון בדברי רש"י לקמן (דף כ"ד ע"ב) ד"ה מידי דהוי ובפרט מ"ש רש"י יותר מבואר בפירושיו למס' כריתות (דף י"ד ע"א) ד"ה מגו כו' ובד"ה איה"נ. יש ללמוד דאם באנו לדון בענין חלות איסור על איסור אם איסור ראשון הוא א"ח כגון חלב וכדומה לא מיקרי איסור השני הבא עליו בשם מוסיף כ"א היכא דגם מחמת איסור שני יש הוספת איסור באותו החפץ שכבר חל עליו איסור ראשון. אבל אם מצד איסור שני לא נתוסף איסור אחפצא רק אגברא לא מקרי מוסיף לגבי חפצא כ"א כולל. ומדויק בזה מה דאי' שם בכריתות בלישנא דגמ' טהור מעיקרא לא אסור אלא בחלב הו"ל טמא מיגו דאסור בחתיכות טהורות איתוסף בי' נמי איסורא עילוי חלב ופי' רש"י דהיינו כולל. ולכאורה אינו מובן למה קרי' לי' הגמרא מוסיף. אבל לפי הנ"ל ניחא דלגבי גברא הוי שפיר מוסיף. דכשהי' טהור לא אסור אלא בחלב ומצד טומאתו נוסף עליון איסור אכילת בשר טהור של הקדש. אבל לגבי חלב שהוא א"ח ליכא שום הוספה באותו החפץ דמוסיף לגבי א"ח לא מיקרי רק היכא שאיסור השני הוא גם כן איסור חפצא. ויש בו הוספה אחפצא דבר שלא הי' בו ע"ז איסור ראשון ואוסר החתיכה האחרון במה שהיתה מותרת קודם שבא איסור אחרון אבל בהוספה באיסור גברא לבד ולא אחפצא לא מקרי לענין א"ח רק כולל. ולכן מדיוק בלשון הגמ' לקמן (דף כ"ד ע"א) כי אמרינן איסור מוסיף בחדא חתיכה כו':

והנה נ"ל פשוט דאיסור אכילה ביוה"כ שהוא כדי שיעונה גופו של אדם לא מקרי אלא א"ג דלגבי אוכלין ליכא איסור חפצא דהם בעצמותן בהיתרן קאי ואין עליהם שום א"ח ויש סמוכין לזה מדברי התוס' בפסחים (דף ק"ו) ומס' גיטין (דף י"ג) ומובא במג"א ריש סי' רס"ט וכן מצאתי בס' כפות תמרים ריש פרק יוה"כ בד"ה מודה ר"ל שאסור כו' שכ' בזה"ל דלכך הוצרך התנא דמתניתין שם לאשמעינן דאכילת יוה"כ אסור אף בח"ש משום דס"ד דרק בשארי איסורים כגון חלב דהאיסור הוא כו' דהאוכל עצמו הוא אסור לפיכך גם ח"ש אסור. אבל ביוה"כ דהאוכל הוא עצמו הוא היתר והאיסור הוא אגברא דחייב להתענות בו וכיון שכן אף שמצד אזהרת עינה ביוה"כ מוזהר עליו שלא לאכול אף שלא כדה"נ לא מיקרי מוסיף מחמת זה רק לגבי גברא אבל לא לגבי איסור אחפצא של נבלה ע"כ לא מיקרי איסור אכילה ביוה"כ נגד האיסור שבעצמו החתיכה נבלה שהוא א"ח שהוא נבלה רק כולל ולא מוסיף ואזדא לסברת השא"ר הנ"ל,. ובזה יש ליישב קושי' התוס' (דף כ"ד ע"א) ד"ה האוכל נבלה שמקשים על פי' רש"י שם דאפילו נתנבלה ביוה"כ אינו חייב רק משום נבלה. אמאי הא הוי איסור ב"א דכי פקע איסור אמ"ה כשנתנבלה חלה איסור יוה"כ ואיסור נבלה בב"א ע"כ. ואקדים דברי התוס' רי"ד בקידושין (דף נ' ע"ב) ד"ה כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו שכתב בזה"ל ראיתי מקשים בזה הרי איסורים דאמרינן אין אחע"א ואינהו בב"א דבאיסור בב"א חייב שתים. ואין זו קושי' של כלום כו'. ותורף תרוצו דהכלל כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו לא שייך רק היכא דאיכא למימר שבטל הכל ולא יחול כלל כמו במקדש שתי אחיות שיש לבטל הקידושין והוי כאלו לא קידש כלל. אבל באיסור הבא מאליו שא"א לדחותו מכל וכל לשוי' היתר גמור כגון א"א ואשת אח דחייב שתים דהי מנייהו מפקת וא"ת כל שאינו בזא"ז כו' א"כ לא יחול א' מהן ויהי' פטור אלו הם דברי בדות ע"כ תמצית דבריו. ולפי"ז יש סברא לומר באיסורא בב"א בגוונא שא' מהן יכול לחול על החתיכה אף אם קדמו לו חלות איסור הב' ואותו איסור הב' הי' מנוע מלחול אם הי' מוקדם לו איסור האחר שפיר יש לדחות את איסור זה שאינו בזא"ז מפני האיסור שיכול לחול אף בזא"ז ואינו חל על החתיכה רק האיסור שישנו גם בזא"ז ולא האיסור שאינו בזא"ז דשייך בי' לומר כל שאינו בזא"ז אף בב"א אינו:

ועתה נחזו אנן דמהא דנדרים חלים על השבועה נשמע דאיסור בחפצא אינו מונע מלחול אף שקדום לו איסור גברא דהיינו איסור שבועה הרי דבדבר שיש בו א"ג וא"ח הוי לענין א"ח ישנו אפילו בזא"ז. אבל א"ג אינו בזא"ז דהא שבועות אינם חלים על נדרים ומה"ט י"ל דאף היכא דאיסור שבועה והנדר באים בב"א לא חל רק איסור הנדר ולא השבועה דכיון שהשבועה אינו בזא"ז לגבי איסור נדר כמו כן בב"א אינו אבל איסור הנדר נשאר בקיומו על החפצא דאינו בדחיי' כלל בשום פנים מפני א"ג אף אם קדמוהו ולא שייך בי' לומר כל שאינו בזא"ז וכמו כן לפי מה שהעליתי דאיסור יוה"כ לא הוי רק א"ג ואיסור נבלה הוא א"ח כמו כל איסורי מאכלות דנקראים א"ח כנראה מדברי רש"י בכריתות וכדברי תשובת רשב"א סי' תרט"ו ובפירושו שם בדברי הירושלמי עשאה כנבלה יעו"ש. וע"כ אף אם בא איסור יוה"כ ואיסור נבלה בב"א אין לחייב משום יוה"כ רק משום נבלה דלגבי איסור יוה"כ הוא אינו אלא א"ג דשייך לומר דכיון שאינו בזא"ז אף בב"א אינו. אבל איסור נבלה שישנו אף בזא"ז א"א לדחותו בשום טעם. אמנם אם היה איסור יוה"כ אל מקודם איסור נבלה בודאי לא היה נדחה מפני איסור נבלה הבא אח"כ אף שנבלה הוא א"ח. כי כן גם בשבועות ונדרים שאם קדמו השבועה להנדר אף שחל איסור הנדר מצד שהוא א"ח ולא נדחה מחמתו איסור השבועה שקדמה על חלותו על גברא וכעין שכ' הריטב"א במס' קידושין (דף ע"ז) אין אחע"א אמרינן אבל שיהא איסור דוחה איסור הקל שקדם לו לא אמרינן וע"כ הוצרך רש"י לקמן להקדים דבעוד הבהמה בחיי' לא הי' מקום לאיסור יוה"כ לחול מצד איסור אמ"ה אשר ע"כ שלא הי' לאיסור יוה"כ שם קדימה נגד איסור נבלה וא"א לדון על חלות איסור יוה"כ רק משום שבא בב"א עם איסור נבלה. ולפי מש"כ לא שייך אחע"א בב"א היכא שא' מהאוסרים הוא א"ח שיכול לחול גם בזא"ז ואיסור א' הוא רק א"ג ואמרינן לגבי א"ג כיון שאינו בזא"ז גם בב"א אינו חל. אבל לגבי א"ח לא שייך לומר כן דהא באמת א"ח חל אף בזא"ז אם לא קדמוהו רק א"ג כדין נדרים שחלים על שבועות ולכך אינו חייב רק משום נבלה שישנו אף בזא"ז ולא חייב משום יוה"כ כיון שאינו בזא"ז לגבי איסור נבלה גם בב"א אינו לדמותו למה שאמרו ביבמות (דף ל"ג) בזר שאכל מליקת עוף דחייב משום זרות ומשום נבלה משום דבאים כאחד אחר מציאות הדם דהתם שני איסורי' איסור נבלה ואיסור קודש לזר הם א"ח זה מפני שהוא נבלה וזה מפני קדשים דכל קודש מיקרי א"ח שקדושתו גרמו לו שיהי' אסור לזר. וגם א"ג יש בשניהם כי מושבעים ועומדים מה"ס על איסור זרות ואיסור נבלה וכיון שאין לאחד מאותן איסורים גלוי' להשני א"א לומר בכה"ג כל שאינו בזא"ז וכדברי התוס' רי"ד הנ"ל דאם נאמר כן א"כ לא יחול א' מהן וישוב להיתר גמור אשר אין הפה יכול לומר כן. ע"כ חלו שני איסורים:

ודע דבחי' הריטב"א למס' קידושין (דף ע"ז) מביא תרוצים שוני' על קושי' התוס' הנ"ל אמאי לא אמרינן שחל איסור יוה"כ עם איסור נבלה בב"א. וכ' עוד בזה"ל והראב"ד ז"ל פירש דלעולם קדום איסור נבלה לאיסור יוה"כ שאין דנין בענין זה בחתיכה זו עצמה אלא בחתיכה כיוצא בה, והאי גברא משעה שנעשה גדול קודם יוה"כ נתחייב באיסור נבלה דאע"ג דעדיין לא נתנבלה בהמה זו הא איכא כמה נבלות בעלמא דמיתסר בהו ולא חל עליו איסור יוה"כ עד עכשיו שהרי לא הי' בו שם יוה"כ בעולם שנעשה גדול עד עכשיו כדאמרי התוס' ביבמות כו' יעו"ש ע"כ. ומדחה הריטב"א דברי הראב"ד דלא מצינו איסור דוחה איסור ומלבד זה האריך הריטב"א בסתירת דברי הראב"ד אשר באמת מקושי' הבנה דא"כ נפל בבירא הרבה. מדינא אחע"א היכא שמצוין בעולם איסורים כאלו וחל איסורייהו על כל אדם מישראל משהביא שתי שערות לאחר שלש עשרה שנים. יעוין בשעה"מ פ' י"ז מהל' איסורי ביאה שמקשה על הראב"ד הנ"ל מסוגי' דקידושין (דף ע"ז) באלמנה לכה"ג ונעשית גרושה אמאי חל איסור אלמנה אגרושה הא מיד כשהביא