ברוך טעם צא

אמנם לפ"ד הנ"ל א"ש דבב"ח אסור אפילו שלא כדרך הנאה וזה לשון הרמב"ם בפרק י"ד מהל' מ"א הלכה יו"ד כל האוכלין כו' חוץ מבשר בחלב וכלאי הכרם לפי שלא נאמר בהן אכילה אלא הוציא אכילתן בלשון בישול ובלשון הקדש לאסור אותן אף שלא כדרך הנאה ע"כ וא"כ י"ל כיון דשלא כדרך אכילה ג"כ אסור שאין זה אחד מדרכי הנאה ע"כ לא הוי שמעינן לאסור מיניה הנאה לכן כתבה התורה עוד קרא יתירא דלא תבשל לאיסור הנאה. והמעיין היטב בדברי הרמב"ם הנ"ל במנין המצות יראה שנתכיון לדברי אלו אלא שלכאורה קשה עליו שכ' שם שלכך אינו מונה בכל איסורי הנאה רק לאו אחד ולא חשב איסור הנאה לאו מיוחד משום דהנאה ואכילה שניהם סוג אחד. וגם אכילה. אינו אסורה אלא משום הנאת אכילה וסברא זו לא שייכי בבב"ח וא"כ אכתי אינו מיושב למה לא חשיב בב"ח לאו דהנאה לאו מיוחד. עוד יש להביא ראיה דר' שמעון מחייב בכל איסורים אף שלא כדרך הנאה ואקדים דבחולין דף ק"ב ע"א איתא אמר רב אבר מן החי צריך כזית כו' איתא שם ברש"י בד"ה במשהו בשר גידין ועצמות בזה"ל דלהכי פלגינהו קרא לאבר מן החי ובשר מן החי דמחייב אאבר אף שאין בו שיעור בשר והבשר אע"פ שאינו אבר ע"כ וקשה לכאורה לר' שמעון שסובר כ"ש למכות ל"ל קרא לאסור אבר מן החי תיפוק לי' כיון שיש עליו משהו בשר יש באזהרת לאו דבשר מן החי וא"ל דאי משום בשר מן החי שבאבר לחודיה היה מותר על ידי ביטול בגידין ועצמות. ז"א דהא אין בו דין ביטול אלא היכא דלא ניכר האיסור ובשר לא מחליף בגיד ועצם וניכר בתערובות עצמות וגידין דין וא"ל דלר"ש אתיא לעבור בשני לאוין ללקות שמונים אכתי קשה אליבא ד ל דאבר מ"ה ובשר מן החי מחד קרא לא תאכל הנפש עם הבשר נפקא אינו חייב אלא אחת כדאיתא בחולין דף ק"ב ע"ב ואף לר"י קשה דלדידיה אסור בשר מן החי נפקא מפסוק ובשר בשדה טריפה ואין איסור בשר מן החי אלא משום טריפותא שנטרפה בתלישתא מן החי כמו כל איסור טריפה כמו שמבואר ברמב"ם פ"ד מהל מ"א הנ"ל הלכה י' שכ' בזה"ל וכן החותך בשר מן החי מן הטהורה הרי אותו זו הבשר טריפה כו' ובאוכל ממנו כזית לוקה משום אוכל טריפה כו' דמה לי בכולו מה לי במקצתו עכ"ל וא"כ בודאי אין מקום לומר שאיסור זה חל קודם מעשה התלישה דהא אין שם איסור באותו חתיכה בשר רק מחמת טרפות הנעשה בתלישה דדמי לבהמה שנטרפה שאין איסור הטריפה שבה חל אלא מעת שנטרפה ואילך ולא למפרע ולמ"ד לאיברים עומדת חלות איסור אבר מן החי מעת שנולדו באיסורם מצד החיות שבה ובזה א"ש מ"ש רש"י במסכת מכות ובמסכת קידושין ובמסכת כריתות דלכך פוטר ר' שמעון אף בנתנבלה ביום הכפורים משום דמחיים לא חל איסור יום הכפורים על איסור אבר מן החי והיינו משום דבהמה בחייה לאיברים עומדת. וקשה הא בזה איכא פלוגתא ולמה לא כ' רש"י בפשיטות דלא חל איסור יום הכפורים על איסור בשר מהחי דהא לדעת רש"י אף דלמ"ד דלאו לאיברים עומדת מ"מ לחתיכות בשר עומדת כמבואר מתוך דברי התוס' בחולין דף הנ"ל ע"ב ד"ה שאין בו כזית שכן נשמע מדברי רש"י במה שכ' דאם יש בו כזית בשר חייב משום בשר מהחי ולפי"ד הנ"ל בפשיטות דאף אם בהמה בחיי' עומדת גם כן לחתיכות בשר לשיטת ר' יוחנן ורבא שפוסק תמיד הלכתא כוותיה דר"י לגבי ר"ל דאיסור בשר מהחי אתיא מפסוק ובשר בשדה טרפה אין חלות איסור זה אלא מעת שנטרפה חתיכת הבשר מהחי' משום מצות החתיכה טריפה ולא למפרע וע"כ בסוגיא הנ"ל דקאי אליבא דר' יוחנן או רבא הוצרך רש"י לפרש בנתנבלה ביום הכפורים לא חל משום איסור יום הכפירים על איסור אבר מן החי:

ולפ"ז אם ר"י סובר בהמה בחייה לאיברים עומדת אין לחייב שתים באוכל אבר מן החי שיש עליו כזית בשר דהא קדום איסור אמ"ה ונוסף משנולדה הבהמה ותו לא אפשר למיחל על אותו אבר איסור בשר מן החי ומה שאמר בגמרא אכל אמ"ה ובמ"ה לר"י חייב שתים מיירי באוכל שני זתים זית אחד הוא אבר מן החי בשר גידין ועצמות וזית א' הוא בשר טריפה שאין עליו שם אבר ואשמעינן דאע"ג דאכיל בב"א וב דא ש ראה כפי' רש""י שם וא"כ נשאר קושייתי הנ"ל על ר"ש דס"ל כ"ש למכות לאו דאבר מן החי ת"ל שיהיה באזהרת אכילה כשיתלש מן החי מחמת איסור לאו דבמה""ח. ולחייב בו א"א דאיסור אבר מן החי מונע מלחול על איסור טריפות דבשר מהחי שאין התחלת איסורו בא אלא משעת חיתוך ותלישה מהחי. ודוחק לומר דמועלת הוספה לאו דאבר מן החי אינו רק לחייב שתים באוכל אבר מן החי ובשר טריפה בב"א דאי לאו איסורו דאבר מן החי אלא מצד הבהמה לא היה חייב על שניהם כ"א אחת דשם אחד הוא. ואל יתעקש אדם לומר שאין זה דוחק ליקשי לנפשיה מנ"ל לר"נ ור"י דבאמ"ה חידשה תורה שמצטרף לכזית בגידין ועצמות. משא"כ בכה"ת דלמא לא מצטרפי כמבואר ברש"י ד כ"ג ע"ב ד"ה מהי. ומהא דפלגינהו קרא לאבר מן החי ובשר מהחי ליכא ראיה די"ל דנ"מ כנ"ל לענין חיוב שתים באבר מן התי ובשר מן הטריפה א"ו שזה הוא דוחק גדול לומר דעצמות אזהרות הלאו על דבר אחד לא מצרכי אלא לנפקותא שאם אוכל עוד איסור אחר עמי בב"א שיהיה חייב מלקות גם על השני. גם אין לדחות דר' שמעון סובר שאיסור בשר מהחי הוי איסור מוסיף לגבי איסור דאבר מן החי. דאף דגם באמ"ה כ"ש למכות מ"מ אינו אלא כשיש באותו כ"ש מעוט בשר וגידין ועצמות וכשמפרידין הגידין או עצמות מן הבשר אין על אותו חתיכה שם אבר כלל. ומדברי הרמב"ם נשמע דאף לדידן ששיעור בכזית היכא שהופרד דפנות באמ"ה את הבשר מן העצם בטל מיניה שם אמ"ה וממילא כמו כן לר"ש דאף שמחייב בכ"ש צריך שיהיה על אותו כ"ש שם אבר דהיינו חיבור בשר גידין ועצמות ומחמת איסור בשר מהחי נתוסף לחייב אף בהפרד מעט הבשר מהעצם מ"מ נשאר קושי' הנ"ל על ר' שמעון לשיטתיה שסובר דאף באיסור מוסיף אין איסור חל על איסור:

ע"כ נ"ל דר' שממון אזיל בשיטת ר"א בר' שמעון שמחייב באוכל צפור חי משום אבר מן החי ובכהאי גו אם לא חלק בלעיסה ובלעו שלם ליכא כלל איסור בשר מהחי שאינו אלא מצד איסור טרפה דהיינו כשנחתך ונתלש מהחי כנ"ל משא"כ בעודו כולו חי וכלם ומשום אמ"ה חייב והוא על דרך דמשני הגמרא אליבא דרשב"ל בחולין דף ק"ב דלדידיה לא משכחת לחייב משום אמ"ה אלא בגרומתא זעירתא. והשתא דאתינא להכי ראיה מפורשת דר' שמעון מחייב באיסורי מאכלות אף היכא שאוכל שלא כדרך הנאתה דאין לך שלא כדרך הנאה יותר מזה שאכלו שלם ולא חלק בלעיסה. ודברי אלו מבוארין ביותר מתוך הסוגיא דחלקו מבפנים בחולין דף ק"ג ע"ב ויעו"ש בתוס' ד"ה חלקו וברש"י ד"ה בגרומתא זעירתא שכ' שאין אדם לועסה אלא בלעה משמע מזה דמה שדרכו לאכול בלעיסה אם בלעו שלם הוי שלא כדרך אכילה וכן דעת התורת חיים בחולין דף ק"ך ע"א ולא כנוב"י מהדורא קמא חלק י' סי' ל"ה שמביא ראיה לסתור דברי התורת חיים ונהפוך היא ויעוין בלבוש חלק א"ח סימן תע"ה סעיף ג'. אמנם לכאורה יש להקשות לר' יוחנן שסובר בכל איסורים אין חייבין אלא כדרך אכילה אם כן אמאי מחייב ר"א בר' שמעין באוכל צפור חי. בשלמא מדר' שמעון ל"ק אדר"י דר' שמעון לטעמיה שסובר כ"ש למכות ודמיא ליה שלא כדרך אכילה לאכילת כ"ש. אבל ר"א בר"ש דשמעינן ליה שסובר דאין כ"ש למכות מדתני בברייתא חלקו ואכלו ובלעו שלם אין בו דרך אכילה. וי"ל דכמו דלר"י שפוטר בחולק אמ"ה בחוץ מחייב כשיכנוס אבר שלם לתוך פיו בחלקו מבפנים אף דבשעת בליעה לא היה עליו שם אבר שכבר נחלק מ"מ כיון שבשעת הכנסן לתוך פיו היה עליו שם אבר וחייב משום אבר מן החי אף שנחלק אחר זה קודם הבליעה וכדאיתא בירושלמי דנזיר פ"ו דר"י עבד פיו כלפנים וממילא ה"ה ר"א בר' שמעון שסובר שעל צפור שלם חי חל איסור אבר מן החי ואזלינן בתר הכנסה לפיו ואם הכניסו שלם לפיו אף על פי שלועסה בלעיסה גמורה שלא נשאר בו שם אבר שלם מחייב בבליעתו משום אבר מן החי דבתר שעת הכנסה לתוך פיו אזלינן ומשכחת שפיר לחייב באוכל צפור חי והיינו כשאכלו כדרך אכילה על ידי לעיסה:

ועפ"ז יש מקום ליישב קושיית התוס' על רש"י בד"ה שאין בו כזית די"ל דלא עלה על דעת רש"י דאף אי לאו לאיברים עומדת. לחתיכות בשר עומדת. אלא כוונת רש"י דאי יש עליו כזית בשר מחייב גם לר"י משום בשר מהחי דהא נעשית בשר מהחי כשנחלק בלעיסה דאיסור בשר מהחי לאו חידוש הוא וחיובו אף בחלקו מבחוץ. וממילא. סרה גם קושיית התוס' שהקשו שם בסוף הדבור המתחיל שאין בו על הא דאמרינן אכל חלב מ"ה מן הטריפה חייב שלשה ומוקי לה בנטרפה עם יציאת רובה כו' אמאי נקיט טריפה בלא טריפה איכא ג' אבר מן החי ובשר מהחי וחלב ומחמת קושיא מוכיח הר"י בתוס' דאף דלמ"ד לאיברים עומדת מ"מ מודה דלאו לחתיכות בשר עומדת ע"כ:

ולפי מה שכתבתי א"צ לזה דהא איסור בשר מהחי אינו אלא מצד טריפתו בתלישה ואין חלותה למפרע כנ"ל וא"א שתחול על איסור אבר מן החי וחלב שבאה תיכף משעת חיותה ולפי הנ"ל יש ליישב מה