ברוך טעם ט

לא התחיל האיסור כלל וכמו לרבא כנ"ל דהא בטיל לי' בס' כמו שפירש רש"י דיליף מז"ב וא"כ יש להיתר חזקת היתר לכך סומכין על הקפילא נמצא מוכח מזה שע"כ סובר אביי דהיתר בהיתר בטל:

אולם י"ל דגם לאביי אף שנאמר דס"ל דהיתר בהיתר לא בטל היינו טעמא דבטל בס' דהוי כנאבד מ"ה וכנ"ל מ"מ יש להעמיד על חזקת היתר כיון דאנו אין באים לדון רק על הבשר והוא לא נאסר רק ע"י נ"ט יש לו חזקת היתר שלא קבל טעם חלב ובאור דבר זה יתבאר בפרק שלפנינו:

פרק שלישי ולפי מה שהעליתי יבואו על נכון דברי התוס' בחולין (דף צ"ט) ד"ה רבא אמר וכו' וא"ת אם טכע"ק ד"ת מה פריך בפ' אלו עוברין גבי ב' קופות א' חולין וא' תרומה ולפניהם ב' סאין כו' וא"א כזית בכא"פ דאורייתא אמאי אמרינן שאני אומר והשתא כי נמי אמרינן כבא"פ ל"ד תקשי לי' נמי אמאי אמרינן שא"א כיון דטכעק"ד ונ"ל דהתם איירי במינו ע"כ. ולכאורה תמוהים דאכתי קשה משתי קדרות ולפניהם ב' מדוכות תבלין שהם מבשא"מ וכבר הקשה זה בש"ה. ולכאורה עלה בלבי ליישב דרש"י בפסחים ד"ה היכי אמרינן שא"א. כתב בזה"ל היכי אמרינן שא"א ותלינין לקולא בעון מיתה. ונראה שכיון רש"י בזה לתרץ קושיית התוס' הנ"ל דבכזית בא"פ אם הוא דאורייתא יש בו עון מיתה. והיכי תלינן לקולא משא"כ טכע"ק אף אם הוא ד"ת דעת רש"י כדעת ראב"ד דאין לוקין עליו משום הכי תלינן לקולא אבל מ"מ אינו מובן כיון דהוא ס' השקול אף באיסור דאורייתא בעלמא בלא מלקות ספיקו להחמיר וא"ל שא"א ע"כ נראה לי שרש"י סובר כנראה מדברי התוס' ביבמות (דף פ"ב ע"א) ד"ה שני קופות דבשני קופות יש חזקה לחולין רק דלא אלימא כ"כ כמו בב' קופות וסאה א' דהתם יש חזקה לחולין אלימתא. אבל מ"מ גם בב' סאין יש חזקת חולין ורש"י לשיטתו שכתבו בחולין (דף קל"ד ע"א) ד"ה חלה וספק איסורו שיש בו עון מיתה והילכך לא סמכינן אחזקה כו' ולכך מקשה אביי שפיר א"א כבאפ"ד דכיון דעיקר חשש עון מיתה א"ל שא"א וספיקו לחומרא אף דאינו ס' השקול כיון דיש לו חזקת חולין הא רש"י לשיטתו דבעון מיתה לא סמכינן אחזקה משא"כ אי כבא"פ ל"ד אף אי טכעק"ד כיון שאין לוקין עליו שפיר תלינן לקולא בשאני אומר כיון דלא הוה ס' השקול דיש לחולין חזקת חולין והתוס' לשיטתי' דמסקי בשם ר"ת שם בתו' הנ"ל דלוקין על טכע"ק משום דאמרינן הדרא לאיסורא קמא כמו כן לחיוב מיתה לזה הקשו שפיר אף אי כבא"פ ל"ד כיון דטכעק"ד אמאי אמרינן שא"א כיון דגם על טכע"ק יש עון מיתה ובזה מקושרים מאוד דברי התוס' דהא לכאורה הי' להם להקשות זאת בתחלת דבריהם ולפי הנ"ל א"ש דבתחלה הי' אפשר לחלק כמו שחלקתי לשיטת רש"י באמת אבל כיון דסיימו כדעת ר"ת דגם על טכע"ק יש חיוב מלקות וה"ה חיוב מיתה שפיר הקשו כנ"ל אבל אחרי העיון נראה דבאמת אף בעון מיתה אזלינן בתר חזקה ועכ"ז מקשה אביי שפיר דא"א כבאפ"ד אמאי אחרינן שא"א אף שיש לחולין חזקת היתר. ואקדים דברי הר"ש פ"ז דתרומות מ"ו שכתב בזה"ל ועוד יש לפרש דאיכא למימר טפי תרי שא"א גבי שבילין משום דאוקמינן גברא בחזקת טהרה אבל קופות לא שייך חזקת היתר אם נפלה תרומה בחולין כו' יעו"ש. והנה לפי המבואר בתשובת מהרי"ל (סי' קס"ב) בזה"ל ועוד צריך עיון אי מהני הך חזקה דהך חתיכה לאידך דבכה"ג מחלק רב אשי בהמדיר רישא מנה לי בידך סיפא מנה לאבא בידך כו' אך חזינן דלא אזלינן בשום דוכתא אלא בתר מילתא דאתיליד בי' הס' ולא אזלינן בנדה בתר חזקת טהרה כו' יעויי"ש כוונתו דלכך נדה מטמאה מפקידה לפקידה כל הטהרות שנגעו בה אף דלטהרות יש חזקת טהרה ויש ראי' מכמה מקומות שאינו מסייע הדבר שיש עליו החזקה לדבר שאין בו החזקה וכעין זה מה שפוסק הסמ"ג במצות ל"ת קל"ב ומובא במהרי"ל במחבת שנתבשל בה ביצים שנמצא בהן ביצה אסורה ויש ס"ס כמבואר שם שמכשירין המחבת וכל הבצים אסורים דבבצים לא שייך חזקה כיון דעכ"פ אחת מהן נאסרה והמחבת מוקמינן' אחזקה אבל חזקה דמחבת אינו מועלת נגד הבצים. והנה בס' איסור שנתערב בהיתר יש ספק באכילת תערובות משני פנים א' אם נפל איסור לתוכו כשיאכל כל התערובות יהיה נאכל גם האיסור עמו שנית שאם נפל האיסור ונ"ט בהיתר גם ההיתר נעשה איסור מחמת טכע"ק ומעתה י"ל דאי כבאפ"ד הרי אף בלא חשש נ"ט מהאיסור לתוך ההיתר בתערובות יש ס' על אכילת אותו תערובות אולי נאכל עצמות האיסור בתוך אכילת פרס ולא מועיל לו ביטול ברוב שיש בתערובות רוב נגדו שלפי כמה שיטות דין דכזית בכא"פ הוא אף יבש ביבש אף היכא דליכא כלל טעם ממנו ברוב ההיתר שבתערובות וכך הלכה דלא ניתנה התורה דין ביטל ברוב במבש"מ כ"ז שיש בו כזית בכא"פ והוי כאלו עומד בפ"ע בלא תערובות ואם כזית בכא"פ ל"ד אז אין החשש דלמא יאכל עצמות האיסור בכא"פ דהא האיסור כבר נתבטל ברוב מדאורייתא ועיקר החשש על ס' האיסור דלמא נתן טעם בהתערובות ואז גם ההיתר נאסר מחמת טכע"ק ונפקותא בזה הוא דאם כבא"פ ל"ד ועיקר הס' דלמא נאסר ההיתר מחמת טעם האיסור יש לנו לילך בתר חזקת ההיתר ואומרים שמעמידין ההיתר בתערובות על חזקתו הראשונה ולא קבל כלל טעם האיסור וכ"ת נעמיד האיסור בחזקתו ז"א דהא כבר נתבטל האיסור ברוב מדאורייתא ואף אם הי' וודאי איסור נתבטל ברוב דכבא"פ ל"ד ואין מציאות לאסור התערובות רק מחשש נ"ט בהיתר והרי להיתר יש חזקת היתר כנ"ל אבל אי כבאפ"ד ויש איסור על כל התערובות מצד חשש עצמות האיסור שיאכלנו בכא"פ וכיון שכן אין להתיר ס' זה מחמת חזקת היתר שיש בתערובות חלק היתר מלבד אכילת האיסור בתוך א"פ דהא אין מועיל החזקה מדבר אחד להשני שיש בו ספק אכילת איסור לתוך א"פ ונשאר גם לאיסור חזקת איסור לכך אסור כל התערובות ולפי"ז כך כוונת אביי בקושייתו א"א כבא"פ דאו' אמאי אמרינן שא"א ר"ל בשלמא לדידי דל"ל כבא"פ דאו' ונמצא עצמות האיסור נתבטל ברוב ואין החשש רק אם נתן האיסור טעם בהיתר אז יש להיתר חזקת היתר ואמרינן, שלא קבל טעם איסור ואמרינן מה שנפל חולין הי' אבל לרב דימי שסובר כבא"פ דאו' אז אנו באין לאסור התערובות מבלעדי הטעם דחשש עצמות האיסור שיאכלנו בכא"פ ואז אינו מועיל חזקת היתר כיון דגם מהאיסור חזקת איסור כנ"ל אמאי תלינן לקולא וע"ז מקשי' התוס' על אביי דבשלמא הקושיא מב' קדירות ומב' מדוכות לא קשה כ"א למ"ד כבא"פ דאו' דלמ"ד ל"ד אף אי טכעק"ד אין החשש כ"א אולי קבלו טעם ומיד שנולד התערובות אנו באים לדון על קבלת הטעם שקבל התבשיל שבקדירות מיד אנו אומרים שיש להיתר חזקת היתר וזה שנפל חולין הי'. אמנם הקושיא משני קופות וב' סאין תיקשי לך שפיר אף אי כבא"פ ל"ד כי שם עדיין לא נתבטל וליכא נ"ט כלל עדיין מהדבר שנפל להתערובות כי הוא יבש ביבש וכיון שאנו באים לדון על התערובות זה קודם הבשול או אפיי' אין מקום לומר שמעמידין ההיתר בחזקת היתר דהא באמת בעצמותו עדיין הוא בהתירו כי לא קבל עדיין האיסור רק שאעפי"כ א"א להתיר תערובות זה לבשלו דאז יבוא לידי נ"ט אי טכעק"ד ולזה אין מועיל חזקת היתר דכל חזקה שאנו דנין עליו אינו רק דעל מה שעבר אבל אין לומר מצד שהחזיקו ההיתר בהיתירו לא יבוא להלאה לכלל איסור וכיון דא"א לומר חזקה כה"ג תקשי לך שפיר אף אי כבא"פ ל"ד אמאי תלינן לקולא הא יש לאסור מחמת ס' איסור טכע"ק שהוא דאורייתא לכך תירצו התוס' דמיירי במב"מ ומתורץ קושיות הש"ה הנ"ל. היוצא לנו מדברינו אלה כיון דלא נאסר רק ע"י נ"ט מוקמינן לי' אחזקה שלא נ"ט ה"נ כאן בבב"ח כיון ששניהם היתר ולא נאמר רק ע"י נ"ט מוקמינן ליה אחזקה שלא נתן בו טעם לאסרו דניהו דהיתר בהיתר ל"ב מ"מ כיון שאינו אוסר רק ע"י נ"ט מוקמינין לי' אחזקה שלא נתן בו טעם ודו"ק, וא"כ אין ראי' מזה לאביי דהיתר בהיתר בטל די"ל דאינו בטל רק אם אין נותן בו טעם הוי כנאבד מן העולם כסברת העט"ז אך קשה איך למד אביי דבטל בס' מז"ב כדברי רש"י (דף ק"ח אך קשה איך אביי טעמא ולא ממשא דעלמא דאו' דאי ס''ד דרבנן מבב"ח מה טעמא לא גמרינן דחידוש הוא אי חידוש כי ליכא נ"ט