ברוך טעם י

נמי פירש"י ד"ה אי חידוש הוא וז"ל דכיון דלאו חידוש הוא גמרינן לי' מז"ב דמשתרי כל כמה דליכא טעמא. וקשה הא ז"ב חידוש הוא ולקולא גמרינן מינה כמבואר (בדף צ"ח) וע"כ העליתי בחידושי ליישב זה דהנה הב"י ובט"ז א"ח (סי' תרכ"ו סק"ג) מבואר שם ב' תירוצים בשם המרדכי על ביטל סכך פסול וז"ל דקודם יו"ט שאינו אסור עדיין נתבעל ועוד הא דאין מבטל לכתחלה הוא מדרבנן והנ"מ במקום שנהנה אבל מצות לא ליהנות נתנו ע"כ ולפי תירוץ א' צריך לומר כשיטת הסוברים דהיתר בהיתר שייך בטול כיון שמבוטל בעודו היתר לא שייך בי' מבטל איסור ותירוץ הב' שייך גם להסוברים דהיתר בהיתר לא שייך בטול ומעתה י"ל מה דחשבינן בשול הזרוע עם האיל למבטל איסור לא הוי רק אי היתר בהיתר או איסור באיסור לא בטל דכבר הוכחתי בחידושי דבשעת בשול האיל עם הזרוע שהוא קודם התנופה והקטרת אימורים על שניהם שם איסור דכל כמה דלא מקטרא אימורים הבשר לא נתאכלו לבעלים ולקמן אדכר בזה הרבה. וא"כ לא נתבטל אז דהי' איסור באיסור והביטל אינו אלא מעת שהותר האיל לאכילה ואף דהביטול בא אז ממילא מכ"מ מיקרי מבטל בידים דהא באותו בשול גורם שיבוטל אח"ז א"כ לפי"ז י"ל דעיקר התירוץ הוא הא דבטל בב"ח אף כי ליכא נ"ט הוא כסברת הרא"ש שהבאתי לעיל דדרך בשול א"ת עיין לעיל פ"ב וא"כ לפי הס"ד דאביי דלא ס"ל דדרך בשול א"ת אמאי בטל בב"ח וע"כ צ"ל דלאביי היתר בהיתר או אב"א בטל וא"כ שפיר מפרש רש"י ז"ל דגמרינן מז"ב דז"ב לאו חידוש הוא לאותו ה"א דאין מבטלין איסור לא שייך רק היכא שהאיסור נהפך בעת הביטול להיתר משא"כ כשמרבין איסור מועט באיסור מרובה הגם דשני מינים הם מ"מ א"ז בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה הגם שמובטל מאיסורו הראשון וחל עליו השם חדש מאיסור שני מ"מ גם עתה שם איסור עליו וכיון שחל עליו אז ביטל שוב אין חוזר וניער גם בעת שהופקע האיסור מהרוב היתר המבטלו אחר התנופה והקטרה ואז גם האיסור נהפך להיתר כיון שכבר חל עליו שם בטול בעוד שהתערובות הי' אב"א ואז לא הי' בכלל אין מבטלין וכו' כעין מה שכתב הר"ן בתשובה הבאתיו לעיל לענין היתר בהיתר ולא מיקרי מבטל איסור באם בטל בעודו היתר כן ממש אב"א. לכך שפיר מפרש רש"י דגמרינן לי' מז"ב כן העליתי בחידושי ליישב שם דברי רש"י ז"ל א"כ לפי האמת אחר שנדחה דברי אביי (בדף ק"ח) ממילא קם לן' בז"ב חידוש הוא כסתמא דגמרא (בדף צ"ח) דלאביי ורבא ז"ב חידוש הוא וקשה מאי חידושו דלפי דברינו לעיל הא נתבטל בזמן איסור האיל א"ו דהיתר בהיתר ואב"א אין שם בטול עליהם. מתי יתבטל לאחר הקטרת אימורין שהותר האיל לאכילה הוי שפיר מבטל איסור אבל אי נימא דהיתר בהיתר בטל אין שום חידוש כלל. וא"כ לכאורה מוכח מזה דלא כסברת העט"ז דאי כסברתו קשה קושייתינו הנ"ל על רש"י דהיאך יליף אביי מז"ב הא חידוש הוא די"ל הבה"ת או אב"א ל"ב והא דמותר בב"ח כי ליכא נ"ט משום דהוי כנאבדין מן העולם:

אך אחר העיון י"ל גם מזה ל"ק והוא בהקדים לתרץ דברי רש"י בז"ב ד"ה חידוש הוא וז"ל דלכתחלה היתר נבטל איסור ובדברי רבא כתב וז"ל כדפרשתי דלכתחלה מבטלינן ליה ומייתינן לידי כך בידים דזה שפת יתר הוא ונ"ל דהנה בע"ז (דף ל"ב ע"א) בקנקנים של נכרים דמותר לתת שכר כו' כתב הר"ן לתרץ דהא אין מבטלין כו' דין זה לא נאמר אלא במכוין לבטלו. והקשה בשעה"מ א"כ ל"ל להר"ן ז"ל בפסחים בסוגי' דקדירות בפסח ישברו לתרץ על קושיית התוס' שהקשו הא אין מבטלין כו' ותירץ הר"ן משום דהתירא בלע הא בלאו הכי לדבריו בע"ז ל"ק קושיית התוס' הנ"ל דהא אין מכוין לבטל ונ"ל לפי מה דמבואר בפסחים בסוגי' דא''א ולא קמכוין פלוגתא דר"י ור"ש וא"כ י"ל דסברת הר"ן בע"ז הוא אליבא דהלכתא דפסקינן כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר. אבל לר"י דס"ל דדבר שאינו מתכוין אסור ממילא אסור לבטל' איסור אף בלא מתכוין וא"כ בפסחים דאיירי הסוגי' לרב דס"ל כר"י לא היה יכול לתרץ דאין מכוין לבטל דהא לר"י דבר שאינו מתכוין אסור. לכך הוכרח לתרץ משום דהיתירא בלע וא"כ ממילא מיושב קושיית הנ"ל בסוגי' דז"ב אמר שם אביי לא נצרך אלא לר"י א"כ שפיר הוי חידוש הא דמבטל איסור. הגם שאינו מתכוין לבטל מ"מ לדידי' אסור דס"ל דדבר שא"מ נמי אסור. אבל אביי לשיטתי' שסובר הלכה כר"ש ליכא חידוש כלל בז"ב מ"ה יליף בב"ח מז"ב:

אמנם לפי"ז קשה לרבא שמחשב ז"ב לחידוש והלא גם הוא פוסק כר"ש וצ"ל דהתוס' מקשים אמאי מותר באפשר ולא קמכוין דהא הוי פסיק רישא וכתב הפ"י דפסיק רישא לא שייך רק כשעביד המעשה בידים משא"כ כשהנאה באה לו מאליו והוא אינו עושה המעשה לא הוי פסיק רישא וא"כ מש"ה גם לר"ש ז"ב חידוש הוא דהא הוי פסיק רישא ומדויק שפיר לשון רש"י ז"ל שכתב דלכתחלה מייתינא לידי כך בידים. ואביי לשיטתי' בשבת (דף ק"ב) גבי התולש עולשין דקעביד בארעא דחברי' שמפרש רש"י ז"ל כיון שאינו נהנה מותר גם בפסיק רישא. ומש"ה לדידי' ז"ב לא הוי חידוש והרבה יש להאריך בזה:

היוצא לנו בזה דאין לנו ראי' מוכרחת לדברי אביי דהיתר בהיתר בטל או לא דיש להראות פנים לכל צד:

פרק רביעי אולם נ"ל להביא ראי' גמורה דהבה"ת ל"ב דהנה קשה לפי מה שהארכנו לעיל בדברי רש"י ז"ל משמע דהוא דרשא גמורה ז"ב ולא אסמכתא וקשה קושיית התוס' חולין (דף צ"ח) דמאי ראי' מז"ב הא התם הוי מב"מ יעו"ש ואולם אם נימא דהבה"ת לא בטל א"ש. בהקדים דברי הגמרא חולין (דף ס"ח ע"א) מהו לגמוע חלבו דהאי אבר היוצא חלב דעלמא לאו כאמ"ה דמי ושרי ה"נ ל"ש או דלמא התם אית ליה תקנתא לאיסורא בשחיטה הכא לית ליה תקנתא בשחיטה תיקו ע"כ וע"כ פסק רמב"ם ומובא בש"ע (י"ד סי' י"ד ס"ה) שחלב של אותו בהמה אסור לשתותו הואיל ובא מכלל האברים ויש בהם אבר אחד איסור והרי זה כחלב טרפה שנתערב בכשרה ע"כ וכתב המ"ל בפ"א מהלכות מו"מ וז"ל לכאורה ק' דאף דנימא דיש לחלק בחלב זה ובין חלב דעלמא אכתי לישתרי מטעם בטול דאף דאבר מסייע הוויית דחלב מ"מ פשיטא שחלב נתהוה מרמ"ח אברים והו"ל כחלב טרפה שנתערב בכשרה דבטילה ברוב כו' א"ו דש"ה שתחלת ביאתו לעולם ע''י תערובות מש"ה לא מהני ביטול שוב ראיתי לחכמי אשכנז שכתבו דאם היה ס' בבהמה כנגד אבר האסור כל החלב מותר וטעם תערובות בס' עכ"ד. ואני תמה על דבריהם דאי שייך בזה בטול הרי יצא חלב זה מחשש איסור דאור' דהא פשיטא דאיכא רובא דהיתירא וא"כ אין כאן כ"א איסור דרבנן דבעינן ששים וכיון דהוי בעיא ולא איפשטא הו''ל למיזל לקולא כדין כל ס' דרבנן דאזלינן לקולא. א"ו דהכא לא שייך בטול כסברת רבנו משולם (דבריו המה במרדכי סוף מס' יעו"ש) ומדברי הש"ך י"ד (סי' י"ד) מסיק דאף אם אינו ידוע שיש ס' רק ספק ששים ג"כ מותר כיון דמב"מ בטל מה"ת ברוב אלא מדרבנן צריך ס' הו"ל ספק דרבנן לקולא. ע"כ יש קושיא על הב"ח שכתב דאם היה ס' בבהמה כו' דמשמעותו שצריך להיות ס' בוודאי ואמאי הא גם בספק ששים מהראוי ג"כ להתיר כדברי הש"ך הנ"ל ולתרץ כל הנ"ל אקדים דברי הפליתי (סי' ק"ב ס"ח) על הדין שם בשם המרדכי דהיכא שלא היה האיסור ניכר קודם שנתערב בטל אעפ"י שהוא דבר שיל"מ כתב הוא ע"ז דין זה צריך עיון דאמת דכתב כן המרדכי וסמ"ג והיא בש"ע א"ח (סי' ש"כ) אבל לפי מה שכתב המרדכי סוף חולין בשם ר"ת על הא דיבמה שרקקה דם דא"א בלי צחצוחי רוק דהא לא בטל ברוב משום דאינו ניכר ולא שייך ביטול וא"כ משמע לכאורה ההיפוך כו' אך מהא דהאומר סלע בתוך כיס זה הקדש מעל במס' מעילה (דף כ"א) והקשו התוס' דלבטלי' ברובא וכתבו אע"ג דהוי דבר שיל"מ הא אינו אלא מדרבנן. והכ"מ כתב באמת הטעם משום דהוי דשיל"מ וקשה דהא אינו האיסור ניכר מעולם ובאמירת פיו דהוי הקדש תיכף מתבטל בכיס כו' מ"מ הוי דשיל"מ כו' עכ"ל:

אמנם אדרבא יש למידק מדברי התוס' שם להיפך דבמשנה שם במעילה איתא נפלה פרוטה של הקדש לתוך כיסו או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר"ע. וז"ל התוס' תימה ולבטל האי פרוטה של הקדש שנפלה כו' דקשה למה דייקו התוס' שנפלה כו' הא הקושיא שייך גם על דין האומר פרוטה בכיס זה הקדש נמי קשה שיבטל ברוב א"ו כדברי רבנו משולם הנ"ל. דהיכא דלא ניכר האיסור בפ"ע ל"ב ואף שהי' בעולם רק שלא אסור עד שבא לתערובות לא שייך בטול כיון שבהתחלת התערובת היה היתר בהיתר ויעוין בל"מ הנ"ל שכתב בזה"ל ונראה דעיקר החלוק שכל דבר שתחלת איסורו או טומאתו היה מעורב לא שייך בי' בטול והיינו דזב ויבמה כו' יעו"ש וא"כ לא הי' מקום להקשות על האומר פרוטה בכיס זה הקדש דבכה"ג לא שייך בטול דהא לא היה ניכר מעולם האיסור בפ"ע וע"כ לא הקשו רק על הדין שנפל פרוטה של הקדש לתוך כיסו ובזה היתה ניכר בפ"ע וא"כ א"ש מה שכתבו התוס' וכ"ת דשיל"מ כו' וכיון שהיה ניכר בפ"ע שייך דין דשיל"מ