ברוך טעם פא

בנו של ר' יוחנן בן ברוקה דמתיר מחוסר כפורים כל ימות השנה בחטאת עוף או במעל' ומלינה סובר דאין איסור בשחיטה לאחר התמיד אלא בהקרב' והת"ק, שאינו מתיר אלא בערב פסח ע"כ סובר דאף שחיטה לחודא אסור אחר התמיד לכך אוסר במחוסר כפורים בשאר ימות השנה. והוה ליה להקשות בפשיטות דהא הקרבה אסורה אחר התמיד ומעלה ומלינה ל"ל למאן דאמר לינה מועלת ובפרט שרבא הוא שסובר שם בזבחים שלינה מועלת בראשו של מזבח והלכה כרבא. ונ"ל דבמס' נדרים (דף ל"ה) מבעי' לי' בגמרא אי כהנים שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא ולא אפשטא. ובמס' קידושין (דף כ"ג) איתא דאמר רב הונא ברי' דרב יהודא נהי כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי ס"ד שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ואינהו מצי עבדי. והקשו שם בתוס' אמאי נשארין באיבעי' דלא איפשטא שם בנדרים וכתבו וז"ל דאורחא דגמרא הוא בכמה דוכתא דלא מיפשטא אלא ממשנה או מברייתא אע"ג דמצי למיפשט מדברי אמורא וכו' ע"כ ובחידושי הרשב"א מתרץ עוד דבסברת ר"ה ברי' דר"י לא איפשט רק לענין הקרבה שפסולה לזרים. אבל שחיטה הכשירה בזרים י"ל דכהנים המה שלוחי דידן וידוע המבואר בסוגית הש"ס דסתם אבעי' היא בש"ס בין אביי ורבא, ומעתה י"ל שנחית הראב"ן לסברת התוס' דיש לתרץ דעשה דרבים דקרבנות מוספים דוחה עשה דהשלמה וליסתור תירץ זה כתב דגם שחיטה לחודא אסורה לאחר התמיד ובשחיטה איבעיא לרבא דכהנים שלוחי דידן ולא איפשט ואם הם שלוחי דידן נראה לכאורה דגם העשה דהשלמה לענין מניעת השחיטה חל על כל ישראל ואם א' שוחט ישראל או כהן הוי כשליח כל ישראל והוי כאלו שוחטים כלם אחר התמיד ועברו כלם על עשה דהשלמה או דהוי כאלו לא קיימו מצות שחיטה דא"ל דהשוחטים כשלוחי דידן לענין קיום מצות שחיטה ולא לענין איסור שבו שנשחט אחר התמיד דבחד עשה א"א למיפלג וא"ש דברי הראב"ן. אבל התוס' לשיטתיהו שסוברים דליכא איסור כלל מדאורייתא שחיטת אחר התמיד ורק בהקרבה ולגבי הקרבה אין כהנים שלוחי דידן וכר"ה בריה דר"י מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד כו' ושפיר נדחה מפני העשה דמצות קרבנות ציבור וכנ"ל. אבל אכתי יש לדקדק אמאי הניח הגמ' בנדרים באיבעי' דלא איפשטא אי כהנים שלוחי דידן אף דלא סמכו לפשוט מדברי האמורא ר"ה הנ"ל הרי מצינן למיפשט מהך מתניתין דנתקלקלו הלוים בשיר דהא לרבא לשיטתיה דלינה מועלת בראשו של מזבח וכן פוסק הרמב"ם ק' קושיית התוס' הנ"ל ובפרט לפי דעת הרמב"ם בפ"א מהלכות תמידין ומוספין שכתב שאסור לשחוט אחר התמיד א"כ היה מניעה על השחיטה. וצ"ל תירוץ התוס' דמצוה דרבים דחי עשה דהשלמה וממילא מוכח מזה דהכהנים אינם שלוחי דידן דאל"כ גם עשה דהשלמה חלה בהישראלי' המשלחים כנ"ל וצ"ל כיון דעשה דהשלמה לא נאמרה רק דרך צווי לכהנים כדכתיב פ' צו צו את אהרן ואת בניו. ע"כ אף אם המה שלוחי דידן אין עלינו איסור עשה זו ואינו נוהגת אלא בכהנים. ודע דבתוס' ד"ה ונתקלקלו הלוים בשיר כתבו וכ"ת מעלה ומלינה בראשו של מזבח דעליה השלם לא שייך אלא בהקטרה כו' ומקשה בט"א הא למ"ד אין לינה מועלת מוכרח לומר דעשה דהשלמה שייך אף בשחיטה דאל"כ אמאי תני בברייתא שבגמרא פסחים דף מ"ד מחוסר כפורים בע"פ מביא קרבנותיו אחר התמיד ודוחה עשה דהשלמה הא אפשר בלא דחיי' שישחוט וילין האימורים ע"ג המזבח עד ליל א' דחוה"מ וקושי' זו קשה ביותר על רבינו פרץ שבתוס' מסכת ביצה דף ה' שלפי הגהות מהרש"א שם כוונתו לתרץ כן המשנה דלא הוי קלקול המוספים כי נשחטו והאימורין העלו ע"ג המזבח והרי זה כאוחז חבל בתרי ראשין דאי ס"ל מעלה ומלינה. ע"כ צ"ל שגם בשחיטה יש מ"ע דהשלמה וכדברי המחבר שאגת אריה הנ"ל ולא היה אפשר לשחוט אחר התמיד:

וי"ל דלכאורה יש להקשות מה"ת לא ידחה עשה דמחוסר כפורים עשה דהשלמה הא עשה דהשלמה לא נאמרה רק לכהנים וכמבואר בקרא בפרשת צו צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה וגו' והקטיר עליה חלבי השלמים שדרשו מזה עליה השלם וא"כ הוי עשה דהשלמה עשה שאינו שוה בכל ועשה שאינו שוה בכל אף עם ל"ת נדחית מפני עשה השוה בכל כדילפינן מכהן מצורע וכבר האריכו בזה בתוס' יבמות דף ה' ע"א ובתוס' ב"מ דף למ"ד ושארי מקומות דעשה דמחוסר כפורים הוי עשה השוה בכל. ונ"ל הא דמצוה שעל הכהנים מקרי שאינו שוה בכל והקילו בזה לענין דחיי' ז"א רק במצות שהיו יכולין להיות בציווי גם על הישראלים והתורה לא ציוה אותם רק על הכהנים אינהו היא דקילי היות שאינו שוה בכל. אבל מצוה דלא משכחת להיות בישראלים ולא היה אפשר להיות בציווי רק לכהנים לא קבלו לענין דחייה ואף שאינו שוה בכל דהא מה שאינם נוהגים בישראלים אינו מצד קלות המצוה שלא נתנה לכל רק משום דא"א להיות בישראלים. ולפי זה י"ל דמ"ע דהשלמה לא קילו, לענין דחייה אף שלא נאמרה רק לכהנים כי לא היה אפשר שיהיה עשה אמורה לישראלים שאינם בני הקרב' ואם יגשו להקריב קודם התמיד עבודתו פסולה. אמנם א"כ י"ל דז"א אלא אם רק בהקטרה יש עשה דהשלמה. אבל אם גם בשחיטה יש איסור השלמה ונאמר דעכ"ז לא נאמרה לישראל וכמ"ש לעיל י"ל דקיל' עשה זו היותה אינו שוה בכל שלא נצטווה על זה רק כהנים ולא ישראלים ומהראוי שתהיה נדחית מפני עשה השוה בכל. ומעתה א"ש דלמ"ד דאין לינה מועלת יש לומר באמת שסובר שגם בשחיטה יש עשה דהשלמה אבל אינו נוהגת בישראל כי לא נאמרה עשה דהשלמה רק לאהרן ולבניו וממילא קילי היא ככל עשה שאינו שוה בכל ושפיר נדחת מפני עשה דקרבנות ששוה בכל ואין להקשות דא"כ אמאי לא התיר ת"ק דר' ישמעאל בנו של ריב"ב הבאת קרבנות מחוסר כפורים לאחר התמיד כ"א בע"פ בשאר ימות השנה נמי לשתרי. דעשה דשוה בכל דוחה עשה דהשלמה שאינו שוה בכל י"ל על פי דברי התוס' במסכת שבת דף ד' ד"ה וכי אומרים לאדם חטא והא דאמר בפרק בכל מערבין רבי אומר ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא קלילא שלא ליעבד ע"ה איסורא רבה כו' ועוד יש לומר דדוקא היכא דפשע קאמר וכי אמרינן לאדם חטא וא"ש הא דאמרינן בריש תמיד נשחט דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה וקא עברו כהנים בעשה דהשלמה ומקריבין למחוסר כפורים כפרתו כדי שיביא פסחו כו' ע"כ. לפי דבריהם יש לומר דהיינו טעמא דת"ק שלא הותר במחוסר כפורים רק בע"פ דבכל שאר ימות השנה דליכא כרת לא אמרינן לכהן חטא בשביל שיזכה ישראל דלא אמרינן כן אלא היכא שמזכה חבירו להצילו מאיסורא רבה. וא"כ גבי קרבנות מוספין שהמצוה גם על הכהנים ובהקרבתן מזכים הכהנים גם א"ע בכה"ג שפיר יש לדחות עשה דהשלמה שאינו שוה בכל מפני עשה דקרבנות מוספים השוה בכל א' כהנים וא' ישראלים ומיושב קושי' התוס' הנ"ל וגם מה שהקשיתי לעיל על האיבעי' אי כהנים שלוחי דידן דאף אי כהנים שלוחי דידן עכ"ז הרי נאמרה עשה דהשלמה רק בכהנים משא"כ עשה דקרבנות שנאמרה על כל ישראל כדכתיב צו את בני ישראל וגו' ושפיר היתה נדחת העשה דהשלמה שאינו שוה בכל מפני עשה דקרבנות השוה בכל ומדפשטיה דברי רש"י בגמרא פסחים דף ע"ד שחטו ונודע שמשכו בעלים כו' נראה לכאורה דבשחיטה איכא עשה דהשלמה יעויי"ש:

ולפ"ד התוספת שם בפסחים ד"ה אתי עשה שמקשים דלא הוי בעידנא ומתרצים בשם הר"י דעשה דחמיר דוחה עשה הקל בכל ענין אפילו שלא בעידנא והטעם פשוט הא דבעינן דוקא בעידנא הוא משום דצ"ל דמיא דכלאים דמיניה ילפינן דחיית עשה ללא תעשה משא"כ חמיר נגד קל דאינו צריך למילף רק סברא החיצונה שופטת כן. וידוע דעשה ול"ת שאינם שוה בכל נדחה מפני עשה אף דחשבינן לענין דחיי' בקל משום דאינו שוה בכל. מ"מ מסברא לא ידעינן בכה"ג שיהיה נדחה ומיליף הוא דילפינן מזקנו כדאיתא ביבמות דף ה' ע"א יעויי"ש. וא"כ ממילא אין לדחותו י"א היכא דהוי בעידנא. וכן מבואר להדיא מדברי הקדמונים. והנ"י פרק אלו מציאות דף למ"ד שפלפלו שם על דברי הגמרא בכהן והוא בבית הקברות דהא לא הוי בעידנא. ומסקי דנטילת אבידה הוי בעידנא יעויי"ש. ולפי זה פשוט דהיינו טעמא דת"ק דר"י בנו של ר"י ב"ב במה שסובר דמחוסר כפורים בשאר ימות השנה אסור להביא קרבנו אחר התמיד דלא הוי בעידנא. אבל בע"פ חמיר העשה שיש בו כרת ודוחית העשה דהשלמ' אף דליכא בעידנא וכמו שמתרץ הר"י כנ"ל. ובלא"ה י"ל כי בא' משני פנים הנ"ל בשיטת הרמב"ם שמדבריו בפרק מהלכות יבום שפוסק בחייבי בעלי עשה שנפלה ליבם דאם בעלי קנה מבואר שסובר דעשה שיש בו קיום מצוה דוחית עשה של איסור דהוי כלאו הבא מכלל עשה. וכסברת הרשב"א בחידושיו לכתובות דף מ' יעויי"ש וקשה לדידהו הא עשה דהשלמ' אינו אלא לאו הבא מכלל עשה וכמו שביאר להדיא הרמב"ן בס' המצות בסוף מנין המצות שמוסף לחשבון מצוה זו. וכתב שהוא לאו הבא מכלל עשה וא"כ לא אלימא מל"ת גמורה שנדחת מפני עשה שיש בה קיום מצוה ואמאי פריך הגמרא דף נ"ט מאי אלימא האי עשה מהאי עשה. אבל לפי דברי הנ"ל ניחא שי"ל דהקושיא הוא כיון דלא אלימא אינה דוחית רק היכא דהוי בעידנא משא"כ במחוסר כפורים דלא הוי בעידנא דאכילת שלמים לא