ברוך טעם ז

האחרונים דלכך לא הזכירו דהא דרבין לא נדחה רק במליחה ולא בכבוש א"כ לפי"ז לא הוי חידוש דתרו כולא יומא ושרי דהא כבוש אינו כמבושל לכך הוצרך רש"י ז"ל לפרש דהאי לחודא שרי. אך באמת ז"א דאף אם כבוש אינו כמבושל מ"מ יש מציאות בליעה מעט מעט בכבישה כדאיתא במתניתין בע"ז דף כ"ט נודות הנכרים דלכך מפרש רש"י שהכניסה לקיום ורבינו אשר שם מפרש ששוהא מע"ל דהנה רש"י לשיטתו דלא אמרינן כבוש רק בחומץ וציר ואינו אוסר רק במכניסו לקיום ונבלע עכ"פ במשך זמן מרובה והנך רואה דגם למ"ד כבוש אינו כמבושל מ"מ בולע מיהת במשך הזמן מעט מעט. וע"כ צ"ל כן לשיטת הסוברים שאין כבוש רק במשך שלשה ימים תקשה להו מדברי הגמ' דאי תרו ליה כולא יומא בחלבא שרי א"ו אף שאינו כמבושל מ"מ בולע במשך הזמן וכן נראה מדברי התוס' בחולין ד"ה חדוש הוא דכתבו אע"ג שנבלע החלב בבשר אע"פ שהוא צונן לפי שהוא צלול והבשר שוהה בתוכו. ודברים אלו הם אך למותר כי בקצרה הוי להו לומר דכבוש כמבושל. גם קשה דהא מטעם כבוש גם החלב מקבלת טעם בשר והם לא כתבו רק שנבלע החלב בבשר א"ו כוונתם דגם למ"ד דל"א כבוש כמבושל מ"מ בשר הנשרה בדבר צלול שאף שהצלול אינו מקבל טעם מהבשר מ"מ הבשר שואב בתוכו ומקבלת בליעה מהצלול שדרכו להמשיך מעט מעט לתוך הבשר כאשר החוש מעיד. ונמצא שפיר החדוש מה דתרו כולו יומא בחלבא דשרי דשפיר בולע מיהת בדלא כבוש כמבושל. ותקשה לרש"י ז"ל דל"ל לפרש החדוש בכל חד באפי נפשי' שרי:

. אמנם נ"ל לומר דלפי מה דאיתא בג' דע"ז דף ע"ג כי אתי רב דימי אמר ר"י המערה יי"נ מחביות לבור כו' וכתב שם הר"ן דבהא נקטינן כוותי' דאיסור שאינו אוסר במשהו שאפילו עבר עליו כל היום קמא קמא בטל וראב"ד ז"ל ס"ל שאף שנתרבה עד כדי נ"ט בהיתר מותר דכבר נהפך איסור להיתר. והרמב"ן ז"ל פליג עליו וס"ל דחוזר וניער והנה אביי ס"ל בבכורות דכ"ג דאף בטומאה אין אומרים דחוזר וניער וא"כ שפיר י"ל דאביי ס"ל כבוש אינו כמבושל. הגם שבמשך הזמן מקבל מעט מעט מ"מ קמא קמא בטל והוא אינו חוזר וניער וא"כ ליכא חידוש בב"ח דתרו כולה יומא שרי משום דכבר נתבטל כנ"ל לכך הוצרך לפרש דחידוש דכל חד לחודא שרי אולם כ"ז לפי הס"ד אבל לפי מה דמתרץ רבא דרך בשול אסרה תורה (ב) א"כ כל כמה דלא נתן טעם הוי היתר ממש ולא בטל הוי שפיר חדוש בב"ח דאי תרו. ואי דכבוש אינו כמבושל מ"מ בלוע מעט מעט ואי דקמא קמא בטל ז"א דכל כמה דלא נותן טעם שם היתר עליו והוי היתר בהיתר ולא בטל. וא"כ לפי"ז י"ל דאביי קבל מרבא דדרך בשול כו' והחידוש דהאי לחודא שרי לא נחשב לחידוש כקושיית הגמרא מכלאים ומשום הכי הקשה שפיר לר"י שם בנזיר היינו לפי מה דס"ל לאביי דכזית בכא"פ לאו דאורייתא ולא מוכח מהלל דמצות אין מבטלין זא"ז די"ל דש"ה דגלי קרא אבל בעלמא מצות מבטלין זא"ז וה"ה היתר בהיתר בטל וא"כ הוי ילפינן שפיר טכע"ק מבב"ח דלאו חידוש הוא ואי דתרו כולא יומא כו' כבוש אינו כמבושל ואי דבולע מעט מעט קמא קמא בטל דהיתר בהיתר נמי בטל. אולם לפי מה דמתרץ לי' שם דכזית בכא"פ דאור' א"כ מוכח מהלל דמצות אין מבטלין זא"ז והיתר בהיתר לא בטל א"כ בבב"ח חידוש הוא דתרו כולא יומא שרי ואי דכבוש אינו כמבושל מ"מ בולע מעט מעט ואי דקמא קמא בטל הא היתר בהיתר לא בטל. וא"כ ליכא למילף טכע"ק מבב"ח ושפיר הוקשה דלמא לטכע"ק הוא דאתא ודו"ק. וא"כ לפי הנ"ל יהיה מוכח דגם רבא ס"ל דהיתר בהיתר לא בטל:

פרק שני אך כל זה לפלפולא בעלמא אבל באמת מפשטא דגמרא דאמר אביי מבב"ח מ"ט לא גמרינן כו' ואמר רבא שאני בבב"ח דדרך בשול אסרה תורה וא"כ לס"ד דאביי דלית לי' הך סברא קשה היאך יש מציאות ביטל לכל בב"ח הא היתר בהיתר ל"ב (ג) ואף דאיכא ס' לא ליבטל. דהנה הש"ך י"ד סי' רצ"ט מביא בשם רבינו אשר לחלק מהך