ברוך טעם נה

דאל"כ מ"ט אין שורפים קדשים ביום טוב. ואין לומר דרבה סובר דלכך אין שריפת קדשים דוחה יום טוב משום שאפשר לעשותו לאחר יום טוב דא"כ גם מצות עשה דכסוי לא ידחה יום טוב דאפשר להמתין עד לערב היכא שאין לחוש שיבלע כל הדם בקרקע וכן מבואר להדיא באס"ז כאן דאחד מראיותיו לסברת הרמב"ן דלענין דחיית עשה לל"ת דאין לחלק בין אפשר להשהותו או לא הוא מהכא מדס"ד דעשה דכסוי דוחה יום טוב אף היכא דאפשר להשהותו עד לערב שני. ובלא זה מוכח כל זה בשיטתו דרבה מדהוצרך לטעם דגזירת חכמים בתקיעת שופר בשבת שהוא משום שמא יעבירנו ד' אמות. ולא אמר דעשאוהו חכמים השבות מלאכה דרבנן בתקיעת שופר כמלאכה דאורייתא אשר ע"כ לא אתי עשה דשופר ודחי השבות דמלאכה דרבנן שבכל תקיעות תהוי כעשה ול"ת דאורייתא שבכל מלאכת שבת יש גם עשה מדאוריי' משא"כ ביום טוב של ר"ה שחל בחול דאף אם נחשוב שבות זה כדאורייתא מ"מ לא חמור ממלאכה דאורייתא שאין בו ביום טוב רק ל"ת לחוד. א"ו שסובר רבה דיום טוב ג"כ עשה ול"ת היא ומקשה הגמרא שפיר אליבא דרבה ס"ס עשה ול"ת היא. ואין לומר שסובר רבה דביו"ט ליכא עשה ועכ"ז לא הוי מ"ל שטעם איסור תקיעה בשבת היא משום שבות משום שסובר כתנא דבי חזקי' או כאביי או כרבא דילפי מקראי שהל"ת דיו"ט אינה נדחת מפני עשה דא"כ גם העשה דכסוי אינו דוחה ל"ת דיו"ט והדרא קושי' ראשונה לדוכתי':

שוב מצאתי בחידושי הרשב"א למסכת שבת בד"ה הא שכתב להדיא בשם התוס' בזה"ל א"כ דמ"מ ס"ל לרבא דאין עשה דכיסוי דוחה יום טוב דדריש לי' מלבדו ע"כ ואף שאין תירוץ זה בתוס' שלפנינו מ"מ הדברים מבוארים מדברי התוס' בפסחים שהבאתי לעיל שכתבו בשם הרשב"ם ור"ת דאין יום טוב נדחית מפני עשה:

ובדברים הנ"ל מתיישב לי מה שהקשיתי בדברי הירושלמי בפרק ב' דביצה המובא בתוס' בדף כ"ג ע"א ד"ה על גבי חרס דפליגי התוס' בנר של בטלה חזקיה אסר ור"י מתיר יעו"ש רב נחמיה אחווה דרב עילאי קמי דר' יוחנן אמר לא תאסור ולא תשרי הרי דר"י סובר שמדינה הבערה מותרת ביום טוב אפילו שלא לצורך כלל וכמבואר מדברי התוס' הנ"ל בפי' הירושלמי. וקשה הא ר"י סובר דהלכה כסתם משנה וממשנה הנ"ל דעצמות וגידין ונותר ישרפו בששה עשר מבואר להדיא דהבערה אסור ביום טוב ולרב אשי הוי עשה ול"ת ולשאר אמוראים דלא הוי יום טוב אלא ל"ת גלי קרא דאין ל"ת דיום טוב נדחית מפני העשה על כל פנים אליבא דכ"ע אסורה הבערה שלא לצורך דיום טוב מדאורייתא וקאי באזהרה:

אמנם לפי דברי הנ"ל יש לומר כיון דלפי האמת אין לאוי דיו"ט נדחין מפני עשה שפיר יכולין לומר חכמים עשו חיזוק לאיסור מוקצה דדבריהם כדין מלאכת יום טוב והא דעצמות וגידין אינם נשרפים ביו"ט אינו מחמת איסור הבערה דהבערה אין עליו שם מלאכה ומותרת אפילו שלא לצורך. אבל מניעת השריפת נותר היא משום איסור טילטול מוקצה דעשאוהו כמלאכה האסורה מדאורייתא ביום טוב שאינה נדחת מפני עשה דשריפת נותר. או משום דגלי קרא. או דהוי עשה ול"ת ודע שלפי דעת דעת התוס' הנ"ל שלמ"ד דהבערה מותר ביום טוב סובר דהבערה ללאו יצאת ואין עליו שם מלאכה קשה דהאיך אפשר לומר כך דהא ר"י ג"כ מתיר הבערה ביום טוב והרי בסתם משנה בפרק כלל גדול חשיבי הבערה במנין האבות מלאכות. ולכמה אמוראים סובר ר"י דהלכה כסתם משנה וקצת בדרך רחוק יש לומר ר"י סתמא אחרינא אשכח דמוכח מנה דאמרינן כמ"ד דהבערה ללאו יצאת דכבר נתעורר התיו"ט וכמה מחברים להקשות סיפא דמתניתין חל ששה עשר להיות בשבת ישרפו בשבעה עשר הוא משנה שאינה צריכה חדא מהיכי תיתי ס"ד שידחה איסור שבת שיש בו מיתה והוא בלאו ועשה יהיה נדחה מפני עשה דנותר. ועוד הא כבר תנא רישא שאין שריפת נותר דוחה יום טוב ק"ו שבת. אמנם אי אמרינן דהך סיפא דמתניתין קאי למ"ד הבערה ללאו יצאה סרה הקושי' הראשונה דליכא בהבערת שבת לא חיוב מיתה ולא עשה דתשבות או שבתון דלא קאי רק על מנוחה ממלאכה והבערה למ"ד ללאו יצאה אין עליו שם מלאכה. ומיושב ג"כ הקושי' השניה דלא הוי אתי' שבת מק"ו דיום טוב דהא לפי מה ההעליתי לעיל בדעת ר"י טעם איסור שריפת נותר ביום טוב אינו משום עבערה רק משום איסור מוקצה דשויי' חכמים כמלאכה גמורה שיש בה משה ול"ת ובשבת דלית בה איסור מוקצה ואין מניעה בשריפת הנותר רק שצד איסור עצמות הבערה וכיון דהבערה ללאו יצאה ומחמת שאין עליו שם מלאכה אין בו רק ל"ת ושפיר הוי ס"ד דליתי עשה דשריפת נותר ולדחי הל"ת דהבערה בשבת ולכך הוצרך משנה לאשמעינן דאף בשבת אין עשה דשריפ' נותר דוחה הל"ת דחמירי לאוי דשבת דאינן נדחים כלל מפני עשה וסברא זו הבאתי לעיל מדברי הגמרא יבמות דף ה' והתנא דבי חזקי' דמפרש טעמא דמתניתין משום דכתיב בי' עד בוקר שני לשריפתו. א"ש לשיטתו שסובר כנ"ל בירושלמי דהבערה אסורה ביום טוב ולפירש התוס' דסוברים דהבערה לחלק יצאה ע"כ לא הוי לדידי' סיפא דמשנה אם חל ט"ז בשבת כמשנה יתירה כמו שכתב התוס' יום טוב דלתנא דבי חזקי' שפיר צריכא סיפא דמתניתין וכוונתו דאי לא הוה תנא במתניתין רק עצמות וגידין כו' ישרפו בט"ז ה"מ למיטעי דלא משום איסור הבערה ביום טוב נדחית מצות עשה דשריפת נותר רק הוי ס"ד דגזירת הכתוב הוא גבי נותר דפסח שלא ישרוף ביו"ט שנתותר כ"א למחרתו (כן צריכים לפרש הכוונה בדברי התוס') ע"כ שנו במתניתין דאם חל ששה עשר בשבת:

פרק חמישי ובדרך חידוד יש לישב בדברי הנ"ל מה שמדקדקין כל המפרשים בלשון הגמרא חל ששה עשר להיות בשבת כו' ואמאי ניתי עשה ונדחי ל"ת והרי קושי' זו קאי על רישא דמתניתין ולא על הך בבא דאם חל ששה עשר להיות בשבת כו' ועל פי מ"ש יש לבאר דברי ירושלמי בפרק ב' דשבת ולא בשמן שריפה אמר רב חסדא זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת קדשים והיא דולקת והולכת בשבת והא דתנן ומאחיזין את האור כו' אמר ר' יוסי בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה נעשו הוא מאליו ברם הכא התורה אמרה אין שורפים הקדשים ביום טוב ואצ"ל בשבת מה ראית לומר כן לא תותירו ממנו עד בוקר כו' אחד בוקר של ט"ו ואחד בוקר של ט"ז וכתיב והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף ע"כ ומה שמפרש בק"ע אינו מובן ולפענ"ד נראה דרב חסדא סובר שאין כלל איסור בהבערה ביום טוב ואף שלא לצורך כלל מותר אי מטעם דסובר דהבערה ללאו יצאה ואין על ההבערה שם מלאכה או דסובר כמו שאיתא בירושלמי ביצה. מדכתיב לא תבערו אש ביום השבת בשבת אין אתה מבעיר אבל מבעיר אתה ביום טוב כו' יעו"ש ומה שהצריך התוס' במס' ביצה דף כ"ג לומר דלמ"ד נר של בטלה מותר סובר כמ"ד ללאו יצאה. נכון לפי המבואר במפרשים דלמ"ד לחלק אין להתיר הבערה ביום טוב במיעוטו דביום השבת דהא איצטרך ביום השבת למעט יום טוב מחילוק מלאכות פירש דמביום השבת ממעטין יום טוב מחילוק מלאכות. אבל להתיר מלאכת הבערה ביום טוב אי אפשר למילף מביום השבת רק למ"ד דהבערה ללאו יצאה ולא לחלק:

אמנם לפי מ"ש עוד שם המפרשים דאין חילוק מלאכות ליו"ט ידעינן בלא מעוטו דביום השבת יעויי"ש יש לומר דאף למ"ד הבערה לחלק יצאה ילפינן מביום השבת שאין איסור הבערה ביום טוב יהיה איך שיהיה למ"ד דהבערה מותר ביום טוב אפילו שלא לצורך כלל אין שום טעם של איסור הבערה נותר ביום טוב אם לא דגזירת הכתוב הוא שלא יהיה קדשים פסולין מתבערים ביום טוב וא"כ אף להצית אש בערב יום טוב שיתבערו מאליו ביום טוב גם כן אסור כן הוא שיטה דר"ח שבירושלמי הנ"ל (רק שיש לדקדק דהא האמורא ר' יוסי הנזכר כאן בירושלמי בא לחזק דברי רב חסדא ונשמע מדבריו שסובר דהבערה מותרת ביום טוב כנ"ל. ובירושלמי דביצה הנ"ל לפי גי' התוס' הנ"ל מבואר דר' יוסי הוא דאסר נר של בטלה. ואין לומר דר' יוסי דהתם הוא תנא דהא התנא ר' יוסי סובר דהבערה ללאו יצאה אשר ע"כ כתב במרכבת המשנה דר"י דהתם אמורא אבל בירושלמי שלפנינו ליתא שם במס' ביצה כלל ר' יוסי) וכדי שלא יהיה על דעת לומר מה שצוותה התורה ליתן בוקר שני לשריפת נותר אינו מחמת שנאסר הבערת קדשים פסולין ביום טוב רק דכך גזירת הכתוב שלא יהיה נותר נשרף באותו יום טוב שניתותר כ"א למחרתו ולזה מסיים הירושלמי לכתוב והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש תשרף כלומר מדפסוק זה מבאר דנותר של שלמים שנעשה נותר ביום טוב ביום השלישי נשרף בו ביום הרי דמצד קיום מצות שריפת נותר אין לאחר עד יום שלאחר יו"ט שנתותר א"ו דמה שצוותה התורה דהנותר מהפסח לא ישרף עד בוקר שני הוא מגזירת הכתוב שלא יתעברו קדשים פסולין ביו"ט ואתי שפיר כל דברי הירושלמי הנ"ל:

מה שהקשיתי לעיל לפי דברי הט"א דאליבא דב"ש דגם ביום טוב יש