ברוך טעם נב

יש כבוי א"כ קשה למה הוצרך הקרא למעט שריפת קדשים ביום טוב דמה"ת ס"ד דדחי. אי משום מתוך הא לענין מלאכת כבוי לא אמרינן מתוך. ואם משום דדחי עשה לל"ת. הא לא הוי בעידנא דהא בכבוי שבאה כשמניח הבשר על האור ליכא מצות שריפה רק שצריכה היא לצורך השריפה שתבא אח"כ וכה"ג לא הוי בעידנא א"ו דלדחי לאו דיו"ט לא צריך בעידנא, והא דמקשה הגמרא לקמן בסוגיא דידן אימר דאמרינן עשה דוחה ל"ת היכא דבעידנא כו' א"ש לפי ההלכתא דפסקינן משאצ"ל פטור משא"כ למ"ד משאצ"ל חייב:

והנה במ"מ פרק א' מהלכות שבת מבואר דרב שסובר כר' יהודא דמחייב דבר שאינו מתכוין מכ"ש שמחייב במשאצ"ל יעו"ש והרי מרא דהאי שמעתתא והוא שיש לו דקר נעוץ הוא רב יהודא תלמידו של רב והאיקומתא בעפר תחוח אמר ר"ח בר אשי בשם רב ולשיטתם שסוברים כר"י לחייב במשאצ"ל יש ללמוד משריפת קדשים מדגלי קרא בשריפת קדשים מכלל דמפני מצוה אחרת נדחו לאוי דיו"ט אף היכא דליכא בעידנא. ומיושב קישית הפ"י הנ"ל דאי ס"ד דטעמא דרב יהודא דהכתישה מותרת משום דחיית עשה לל"ת ל"ל דקר נעוץ תדחה מצות כסוי גם מלאכת חפירה ואין לדחות דלמא סובר ר' יהודא דבעינן בעידנא דהא לפי ההנחה דעשה דכסוי דוחה ל"ת דכתישה אף שאפשר לעשות מצות כסוי לאחר יום טוב בלילה ע"כ צ"ל דסובר לסברא פשוטה דהא לא חשיב אפשר לקיים בשניהם דאין לך במצוה אלא מקומו ושעתו כדברי הרשב"א והרמב"ן ומה שלא דחי שריפת נותר ביו"ט הוא מגזירת הכתוב דגלי קרא. וממילא אפשר ללמוד להיפך מדגלי קרא דשריפת נותר אינו דוחה יום טוב שארי מ"ע דוחין לאו דיום טוב. וכיון דמשריפת קדשים אתי נשמע דגם בעידנא לא בעינא. דהא לדידי' שסובר שחייבים על מלאכה שאצל"ג גם בשריפת נותר איכא חיוב מלאכה משום מכבה שהוא שלא בעידנא שמקיים לעשה דשריפת קדשים דהכבוי הוא קודם התחלת השריפת נותר ואעפ"כ אי לאו דגלי קרא הוי דחי יו"ט ש"מ דלא בעינן לגבי לאוי יו"ט דקילי בעידנא:

פרק שני גם מדברי התוס' בפסחים (דף מ"ז ע"ב) נראה דס"ל לסברא פשוטה כדעת הרשב"א והרמב"ן הנ"ל דאף אם יכול לקיים העשה לאחר אותו יום לא מקרי עי"ז אפשר לקיים שניהם דבתוס' שם ד"ה אחרישה לא לחייב כתבו בזה"ל אם היה מבקש עפר אחר ינגב הדם ע"כ הרי דמיירי בגוונא דאם ימתין עד לערב לא יהיה בידו לקיים מצות כיסוי. ובתוס' ד"ה כתישה הקשו דהיכא פריך הכא דליתי עשה דכיסוי ולדחי לאו דיו"ט הא אין יו"ט נדחה מפני עשה דהא תנן אין שריפת קדשים דוחה יום טוב ובפ' ב"מ יליף לה מקרא ע"כ ולכאורה יש לדחות קושייתם דלפי מה שכתבו ביבמות כמו שהבאתי לעיל דהיינו טעמא דשריפת קדשים אינו דוחה משום דאפשר לקיים לאחר יום טוב העשה א"כ אין ללמוד משריפת קדשים מדחיות עשה לל"ת דמ"מ היכא דימתין עד למחר לא יהיה בידו לקיים העשה כגווגא דהכא גבי כסוי אם ימתין ינגב הדם. ואין מקום לקושי' הנ"ל א"ו דהתוס' שבכאן מחולקים על התוס' שביבמות ובלא"ה יש סתירה בדברי התוס' שבכאן לדברי התוס' שבמס' יבמות דמשם נראה דלאוי דיו"ט קילי ולכך ס"ד שיודחו מפני עשה אף אי לא הוי בכהת"כ דין דחיית עשה לל"ת וכאן בתוס' משמע דלאוי דיום טוב חמירי וע"כ אין שריפת קדשים דוחה אותו ולזה הוקשו דניליף משריפת קדשים דלאו דיום טוב לא נדחה מפני עשה וכן מדוייק בלשונם שכתבו הא אין יו"ט נדחה מפני עשה כו'. היוצא לנו מזה די"ל דלאוי דיום טוב לא בעינן בעידנא דילפינן משריפת קדשים. וא"כ אין ראי' מהא דאמרינן בהדי דכתיש קא מכסי לשיטת ר"ת דס"ל דלא בעינן בעידנא ממש כנ"ל די"ל דבעלמא בעינן ממש בשעת עבירת הלאו קיום העשה כדעת הרשב"א הנ"ל ורק גבי יום טוב ילפינן משריפת קדשים דלא בעינן בעידנא ממש כנ"ל ובעלמא לא ילפינן מיום טוב דשאני לאוי דיו"ט דקילי וכדברי התוס' ביבמות הנ"ל:

אולם כבר הוכחתי דרבא ס"ל דלאוי יום טוב חמירי דהנה בר"ה (דף ל"ב) אמרינן שופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום והטעם דיום טוב עשה ול"ת היא ומפרש הר"ן דשבות דרבנן כעין דאורייתא תיקון. וכתב עוד הר"ן דהמ"ל דלכך לא דחו משום שאינו בעידנא וכתב הט"א שטעמו של הר"ן צריכין למ"ד דיום טוב אינו אלא ל"ת. וא"כ לפי דברי הש"ל בשם ר"ת דלכך לא אמר בגמרא הטעם משום דבעינן בעידנא הוא כיון דמצות עשה דשופר הוי מצוה דרבים ולא צריכים בעידנא א"כ נשאר קשה למ"ד דיום טוב אינו אלא ל"ת מ"ט לא דחי עשה דשופר איסור השבות המוזכר במשנה. ולתרץ זה אקדים מה שקשה לי לפי הנראה מדברי רבא במס' שבת (דף קל"ג) שסובר שם שהטעם שהצרעת לא דחי עבודה משום דאכתי גברא לא חזי ולא נחית להטעמא דרב אשי שם דהטעם משום דלא הוי בעידנא משמע דרבא סובר דעשה דוחה ל"ת אף היכא דלא הוי בעידנא וכן כתוב בספר אבן העוזר וכתב נראה מדברי רבא במס' זבחים (דף צ"ז) דיליף דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש מדאמרה התורה ועצם לא תשברו בו לרבות אפילו עצם שיש בו מוח. מקשים שם בתוס' תיפוק ליה דלא הוי בעידנא ומה שמתרץ שם בפיסקי התוס' אינו מובן. אמנם לפי דברי אבן העוזר הנ"ל א"ש דרבא לשיטתו דלא מצריך בעידנא ומיושב בזה מה דאיתא שם רב אשי אמר מקדש עשה היא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וקשה תיפוק לי' דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כנלמד מפסוק ועצם לא תשברו בו ולפי הנ"ל לא קשה מידי דלרב אשי לשיטתו דסובר דכל דחיית ל"ת בעינן בעידנא ליכא הוכחה מפסוק דעצם לא תשברו בו שאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש. ורבא הוא שסובר ג"כ דיום טוב אינו ל"ת לבד לפי דעת התוס' במס' ביצה (דף ח' ע"ב) ד"ה סוף סוף. ואתי' להו מדברי רבא מסכת שבת (דף כ"ד) דיליף מלבדו למילה שלא בזמנה שאינו דוחה יו"ט. וא"כ לשיטתו דרבא שלא מצריך בעידנא וסובר שיו"ט ל"ת גרידא. הרי נשאר קושיית הגמרא כאן מ"ט לא דחי מ"ע דשופר שבות דרבנן השנוי במשנה. גם על סיפא דמתניתין אין חותכין אותו כו' ובין בדבר שהוא משום ל"ת קשה אמאי אין חותכין יבא עשה דשופר וידחה אפילו ל"ת דאורייתא דיו"ט:

ליישב קושי' הנ"ל אציע לשון התוס' בפסחים (דף מ"ז ע"ב) תוס' ד"ה כתישה שכתבו בזה"ל ועוד תימא היכי פריך הכא דליתי עשה דכסוי ולדחי לאו דיום טוב הא אין יו"ט נדחה מפני עשה דהא תנן בפרק כיצד צולין (דף פ"ג) דאין שריפת קדשים ביום טוב. ובפרק ב"מ (דף כ"ד) יליף לה מקראי או משום כדמסיק רב אשי התם ופירש הרשב"ם וכו' ור"ת מפרש דבחרישה דכלאים קאי דליכא אלא לאו גרידא אבל יום טוב לא קאי א"כ הרי נשמע שדעת רשב"ם ור"ת דלהנך אמוראים שסוברים דיום טוב לא הוי אלא ל"ת לבד ונלמד רק מקראי שאין עשה דוחה יום טוב אין לחלק בין עשה דנותר או דקרבנות או דמילה שלא בזמנו ובין שארי מ"ע נקטינן לכללו כיון דגלי קרא דלא נדחה ל"ת דיום טוב מפני עשה דנותר או דקרבנות דהיינו לחזקי' דיליף בנותר. ולאביי דיליף מפסוק עולת שבת בשבתו שעולת חול לא קרב ביום טוב. וכן לרבא דיליף מפסוק הוא לבדו דאין מ"ע דמילה שלא בזמנה דוחה יום טוב הה"ד לכל שארי מ"ע שאין ל"ת דיום טוב נדחית מפניהם. וכדי שלא יהיה קשה כקושית התוס' ביבמות (דף ה' ע"ב) ד"ה כולה אדילפינן מכלאים דעשה דוחה ל"ת ניליף מיום טוב דגלי בי' קרא שאין עשה דוחה ל"ת. צ"ל שיש סברא דלאוי דיום טוב חמירי. ולזה מדייק בתוס' הנ"ל דהא אין יום טוב נדחה מפני עשה כוונתם ז"ל דשאני לאוי דיום טוב משאר לאוין. ויש להסביר שהוא ע"ד שאיתא ביבמות (דף י') בסוגי' דעלי' דשאני שבת דחמירי ומפרש שם רש"י דקי"ל מחלל שבת כעובד ע"ז כמו כן יש לומר שיש חומר בלאוי דיום טוב דאיתא בפסחים (דף קי"ח) כל המבזה את המועדות כאלו עובד ע"ז. היוצא מזה דלרבא דיליף מלבדו לענין מילה שלא בזמנה ואתי' ליה מזה דגם שריפת קדשים אינו דוחה יום טוב כ"כ אין עשה דשופר דוחה לאוי דיום טוב דהא דקאמר בגמרא הכא מ"ט יום טוב עשה ולא תעשה היא קושטא דמילתא נקיט דלפי מה דפסקינן כר"א דלא נחית לדברי חזקיה ואביי ורבא הנ"ל דאין מניעת דחיית יום טוב בשריפת נותר רק משום דיום טוב עשה ול"ת הוא כמו כן הכא גבי שופר אין טעם במאי דלא דחי יום טוב רק משום דיום טוב הוו עשה ול"ת. ומינה דהיכי דגבי יום טוב איכא איסור לאו בלא עשה ע"ד שאבאר לקמן מהראוי' שיודחה מפני עשה דשופר דהא להך מ"ד שסובר דיו"ט עשה ול"ת ולא מקראי יליף אין לנו להוצא מדעתינו דלאוי דיו"ט חמירי שפיר ישנו בדחיי' היכא דליכא עשה דיו"ט רק ל"ת ועלתה בזה יישוב נכון על קושיתו הנ' ועל קושית הט"א שמקשה על ר"ת המובא בש"ל דלר"ת לשיטתו למ"ד דיום טוב אינו אלא ל"ת ויליף להו מקראי אין שום עשה דוחה לאוי דיום טוב אף שאין מהם עשה אלא ל"ת לחודא וקושית הגמרא הכא מ"ט אינו אלא למ"ד דלית ליה הך דרשה דחזקיה ואביי ורבא והוא כעין הקושיא שמקשה הגמרא גבי שריפת קדשים מ"ט וכשם שמתרץ שם רב אשי דיום