ברוך טעם מט

המשקין להשלם שיעור כביצה וכן לענין איסורי מאכלות כמ"ש שם רש"י ד"ה טמא מת בזה"ל אף ע"ג דאין משקה הנבלע באוכל מקבל טומאה עמו משלים הוא את שיעורו כנ"ל ובמנחות (דף נ"ד) נמי מייתי לה בגמרא כביצה אוכלין שהניחו בחמה ונתמעטו טהורין. וכן כזית חלב ופיגול ונותר חזר והניחן בגשמים ונתפחו טמאים וחייבים עליהם משום פיגול ונותר וחלב ואף על גב דגשמים הנבלעים בתוכו לאו חלב נינהו. דאי סחיט להו ושתי מינייהו כזית פטור אפילו הכי כל כמה דבגווה נינהו משלמי לשעורא כו' עכ"ל. וכמו כן אף על גב דהיין בפ"ע שיעורו ברביעית מ"מ כשהוא בתוך הענבים משלים שיהיה על הענבים שם כזית וחייב משום אוכל כזית ענבים. אבל השורה פתו ביין אם אין ההיתר נהפך להיות איסור והוי הפת בעצמותו היתר וליכא לחיובי' רק משום היין שבתוכו מהצורך שיהיה היין כשיעורו ברביעית. אמנם לשיטת ר"ת כיון דטעם כעיקר מתהפך ההיתר להיות איסור. ואתעביד לי' פת גופא איסור אף שאין בפת עצמו שיעור כזית. מועיל היין שבתוכו להחשיבו לכזית. ואף למשנה הראשונה דאין חייבים על היין כ"א ברביעית מ"מ בכה"ג שפיר מתחייב בכזית דהא אכל פת של איסור וליכא הוכחה מדברי ר"ע דמתניתין שחולק על משנה ראשונה וסובר דיין בפ"ע בכזית. ומה שאמר ר"ע אם יש בו כדי לצרף כזית יש לפרש שכוונתו שאף שבפת עצמו ליכא כזית מ"מ אם בצירוף היין יש כזית חייב ולא משום המלא"ס אלא משום טעם כעיקר איתעביד ליה פת גופא איסור. ויין הוא משלים את השיעור. וגם מלת אפילו שאמר רע"ק מדוקדק דמדברי הת"ק לא נשמע רק שהיין שבענבים מועיל להחשיב בצירופן את הענבים לכזית. אף שבלעדי היין האגור בתוך הענבים ליכא בהו כזית לר"ע הוסיף שמועיל צירוף היין גם להשלים שיעור כזית בפת. ולמה הוצרך הגמרא במסכת פסחים דלמא מיין לחודא ובמסכת נזיר דלמא הוא דאיכא כזית בעינא והצירוף קאי על התאספות היין בשלמא לשון ר"ע שבברייתא דאמר אם יש כזית מפת ומיין חייב שפיר מוכח כוונתו על היתר מצטרף לאיסור. דהא שם בברייתא פליגי רבנן עלי'. ואם מיירי ר"ע שנבלע היין בכל הפת ובכה"ג גם רבנן מודים. וכן ביאר להדיא ברש"י מס' פסחים (דף מ"ד ע"ב) ד"ה מפת ומיין חייב כו' יעו"ש. אבל במתניתין שאינו מוזכר פלוגתא דרבנן עלי' מהיכי תיתי לא יהיה אפשר לפרש דברי ר"ע כנ"ל שלא היה בא רק להוסיף אדברי ת"ק שמדברי הת"ק לא נשמע רק שמועיל להיין השלמה בהענבים ורע"ק אשמעינן שמועיל גם להשלמה לפת דאיתעביד איסור ע"י היין:

ובפשיטות אין להקשות דאמאי מקשה הגמרא דלמא מיין לחודא למה לא מקשה הגמרא דלמא טעמא דר"ע דמתניתין משום טכע"ק. ז"א דאם מחמת טכע"ק. הרי הכל איסור אחד ולא א"ש לישנא דרע"ק אם יש בו כדי לצרף דהא כולה חדא איסור הוא. אבל אם נפרש כמו שכתבתי דרע"ק בא לחדש דאף שהיין בפ"ע היא ברביעית מ"מ חזי לאיצטרופי להשלים שיעור כזית בפת שייך שפיר מלת הצירוף דכיון שאין שיעורן שוה לאו כחד איסורא הוא:

לתרץ קושי' זו נראה דבתוספתא פרק ד' דנזיר מובא בתוס' מס' עירובין (דף ד') ומסכת סוכה (דף ו' ע"א) איתא להדיא דרע"ק סובר דיין בכזית וממילא אי אפשר לפרש דברי רע"ק במשנה הנ"ל דהא אם סובר דטכע"ק ונעשה הפת איסור וממילא לא שייך לשון צירוף דהא יין בהפת איסורן חד ואיסורן שוה:

פרק רביעי והשתא דאתינא להכי אמינא ליישב הסתירות שבסוגי' דמשרת דבפסחים מקשה הגמרא וכ"ת מיין לחודא מאי למימרא קמ"ל אף על גב דבתערובות ובמס' נזיר דשקלא וטריא דאביי ורב דימי איתא בגמ' האי ר"ע כו' ודלמא היא דאיכא כזית בעינא וכ"ת מאי למימרא קמ"ל לאפוקי מת"ק. השינוים אלו צריכים יישוב ולפי הנ"ל נראה לי דעל דברי הגמרא הנ"ל בסוגיא דנזיר דקאמר דלמא כו' לאפוקי מת"ק יש להקשות לכאורה דהא מלשון ר"ע דקאמר נזיר ששרה פתו כו' לולא דבריו שבתוספא הנ"ל לא נשמע דחולק על ת"ק דמצינו לפרש דבריו כנ"ל וגם הוא סובר דיין בפ"ע הוא רביעית רק שסובר דהפת נאסר מטעם כעיקר וכיון שהפת נעשה כלו איסור שיעורו בכזית וגם היין חזי לאיצטרופי להשלמת הכזית. אף שהיין הוא בפ"ע ברביעית אבל לשיטת החולקים על ר"ת בפירש המשנה וסוברים כמבואר בירושלמי דלמשנה הראשונה גם בענבים היה צריכים אכילת רביעית. וא"כ אף אם נפרש דברי ר"ע כהנ"ל ג"כ מוכח דלא כת"ק. דהא לדעת ת"ק דלמשנה הראשונה אף באכילת איסורי נזיר שיעורו ברביעית. וא"ש דברי הגמרא בנזיר דלמא כו' לאפוקי מת"ק:

ועתה אבאר דלפי מה שכתבתי לעיל יש לתלות מחלוקת ר"ת והיש מפרשים בפירוש המשנה במחלוקת דרב יוסף ואביי במסכת שבת בפ' המוציא דלר"י שסובר דיין רביעית כשיקרש היא כזית אף אם נאמר דשתית יין ברביעית ואכילת ענבים בכזית מ"מ מקרי שיעורן שוה ומצטרפין. וא"ש לישנא דמתניתין כל איסורי נזיר מצטרפין זה עם זה וכפירש"י דהכוונה גם איסור שתי' לאכילה. וממילא איכא למימר דגם למשנה ראשונה לא היה צריכין רביעית רק בשתית יין ולא באכילה וכפירש הר"ת. א"כ לא נשמע מדברי ר"ע שבמשנה שחולק על הת"ק ע"כ בסוגי' דפסחים דקאי אליבא דהלכתא כדברי הר"ן בשם הרא"ה גם הרמב"ם פוסק כן כמו שכתב אלי' רבא סי' צ' ס"ק ד' הנ"ל דהלכה כר"י דיין רביעית כשיקרוש עומד על כזית. הוצרך לומר דלמא מיין לחודא כו' וקמ"ל דאף על גב דע"י תערובות. דלא הוה מצי למימר דלמא לאפוקי מת"ק דהא יש לקיים דבריו אפי' לדעת הת"ק דאף דיין לחודא דרך שתיה הוא ברביעית מ"מ בדרך אכילה הוא בכזית. והא דאיסור אכילה ואיסור שתי' מצטרפין יחד ג"כ א"ש דהא לדעת הר"י מקרי חד שיעורא אבל בסוגי' דנזיר דקאי השקלא וטריא בין אביי לר"ד לאביי לשיטתו בפ' המוציא י"ל דכזית יין קרוש היא יותר מרביעית צלול וממילא מוכח דמפרש המשנה דלמשנה הראשונה שסוברים דשיעור יין ברביעית גם באכילה צריכים רביעית ומקרי שיעורן שוה ע"כ מצטרפין להדדי דאל"כ אלא כפירוש ר"ת דאף דלמשנה הראשונה שיעור אכילת נזיר בכזית הרי אין שיעור שוה ומכלל לישנא דמתניתין דכל איסורי נזיר מצטרפין זה עם זה ונלמד מפסוק מכל אשר יעשה נראה כפירש"י דגם ביין וחרצין מצטרפין. א"ו דהמשנה הראשונה י"ל כהיש מפרשים הנ"ל דשיעור אכילה ושתיה שוים ברביעית וא"כ שפיר י"ל דלר"ע אשמעינן לאפוקי מת"ק דהא לת"ק אף אם פת גופא נעשה איסור הלא גם באכילה שיעורו ברביעית ומיושב סתירות שבסוגי' דמשרת הנ"ל:

ודע דברמב"ם בפירוש המשניות פ"ג דטהרות משנה ד' כ' בזה"ל ידוע שהשמש יכלה לחות הגוף וינגבם ולכן יכמוש והמים ילחלחן וירפן ויגדלן ויוסף בגדלן ואודיעך הנה עיקר אחד והוא שהשיעורים כלם אמנם נשמור בהן שיעור הגודל ולא נביט לרפיון החלקים וההתחברות לא לענין טומאה ולא לענין איסור והיתר וביאר שנפחו נפחו ר"ל שנוספו וגדלו עכ"ל:

לפי דברים אלו יש לדחות מה שהקשיתי לעיל דאין לפרש דברי רע"ק דמתניתין שמה שאמר לצרף הכוונה שמצרפין היין להשלמת שיכור כזית בפת והא לא בעינן צירוף כלל רק כיון שמחמת היין נתפח הפת והוא בגדלו שיעור כזית ומקרי אוכל זית ולא מחמת צירוף היין. ולא יתכנו דברי הראשונים כ"א לדברי הרשב"א בחידושיו למס' שבת (דף צ"א) ד"ה דהא שכתב בזה"ל ול"נ דאין דומה שיעור שבת לשאר איסורין דאלו פיגול ונותר וחלב לא חייבה התורה בהם אלא כשיעור אכילה דהיינו כזית. וכיון שכן כל שאין בו כזית אע"פ שתפח ונראה כזית הרי אין בו כזית ולא נהנה גרונו בכזית כו' עכ"ל. ולפ"ז אף שהיין גורם שהפת נתפח ונראה כזית ליכא לחיובא משום אכילת כזית אם לא מחמת צירוף היין והוי א"ש לשון לצרף אם היינו מפרשים בדברי ר"ע כמו שהקשיתי:

ותיתי לי מה שקיימתי מסברא דנפשי' מצאתי מפורש בתוס' מס' זבחים (דף ק"ט ע"ב) ד"ה עולה כו' שכתבו שם בזה"ל והא דחלב ויין מצטרפין אע"ג דחלב בכזית ומשקה ברביעית ה"מ בשתי' אבל דרך אכילה ששרה פתו ביין שיעורו בכזית עכ"ל. דברים אלו מבוארים במג"א סי' ר"י ס"ק א' ומדמה זה לדין ציר שע"ג ירק שמקורו במס' יומא (דף פ' ע"ב) ויעו"ש בתוס' ישינים ובמסכת חולין (דף ק"ך ע"א). ולפי דעת התוס' הנ"ל דשרה פתו ביין מיחשבה אכילה צ"ב מדברי הגמרא הנ"ל בנזיר דלמא מיין לחודא ולאפוקי מת"ק. רק דאיכא למימר דהתוס' שם בזבחים תפסו לפי הי"מ דלמשנה הראשונה צריכים גם באכילה שיעור רביעית. ולפ"ז לכאורה אין צריכים עוד לכל מה שהארכתי לעיל להעלות יישוב לסתירת הסוגיא דמשרת שבמסכת נזיר אתי לאפוקי מת"ק ובמס' פסחים אמרה קמ"ל אפילו ע"י תערובות יש לישבם בקיצור נמרץ לפי הנחתי הנ"ל דמחלוקת הר"ת והי"מ אי למשנה הראשונה גם באכילה צריך רביעית או