ברוך טעם מה

שהאם היא טריפה הלא גם בהעגל עצמו כשנאכלו בחול צריכים להאי רובא דאל"כ ניחוש דלמא העגל טריפה בסתר או דלמא במקום נקב שחט. וכיון שא"א להתיר העגל באכילה אף בחול רק מצד רוב זה דרוב בהמות כשרים מה"ת נחמיר שלא לאכלו ביום טוב. דהא אותו הרוב מעיד גם על האם שהיא כשירה והוכן העגל אגב אמו לאכילה ביום טוב. משא"כ בביצים המובאים ביום טוב אף שצריכים להיתר כל אכילת בצים הנמכרים מנכרים לרוב דאל"כ ניחוש דלמא המה ביצים של טמאים או טריפות מ"מ לא צריכין לאותו הרוב שדנין עתה לענין אכילה ביום טוב. היינו שרובן של ביצים המה שנולדו קודם יום טוב. משא"כ בעגל שדנין לענין ספק טריפות ורוב בהמות כשרות הן הוא המתיר את העגל לאוכלו בימי חול ובאותו הרוב סר ג"כ חשש טריפה מן האם של העגל. ובזה יש להחזיק דברי השואל בשו"ת צמח צדק סימן ס"ט ביישוב קושיית עבודת הגרשוני על הרשב"א בתה"ב במ"ש שכל שאין המתיר עתיד להיות בודאי כגון גבינה או בצים מספק טריפה לא הוי דשיל"מ. דלכאורה יפלא דהא ממ"נ יש להתירו מיד דאם יתברר שהבהמה או העוף אינו טריפה אין איסור בגבינה או ביצים ואם הבהמה או העוף טריפה הרי צריכין להביטול כי אין לו מתירין מבלעדי ביטול ונחית השואל ליישב קושי' זו והצ"צ סותר דבריו:

אמנם יש מקום לדברי השואל ולא כדבריו ממש כ"א כאשר אבאר דיש נפקותא בגבינה או ביצה שהוא מספק טריפה שנתהוה קודם יום טוב. וכשהגיע יום טוב חל עלי' איסור מוקצה דלא אחזי לאכילה מחמת ספק איסור טריפה ואח"כ נתערב ביו"ט ברוב שהביטול מועיל לבטל ספק איסור טריפה. אבל עדיין נשאר איסור מוקצה דאיתקצאי ביה"שמ קודם שנתערב ואיסור מוקצה הוי דשיל"מ. אמנם הסברא נותנת דגם איסור מוקצה בטל. דאף דבכל מקום דנין במוקצה דלא מובטל בתערוב' ז"א רק היכא כשנמתין עד עת היתירו לא נצטרך כלל לביטל התערובת. אבל בביצה ספק טריפה שמחמתו נוסף עליו ביום טוב גם איסור מוקצה שאף אחר יום טוב א"א להתיר אכילת אותן הביצים כ"א מצד ביטול התערובות דמבלעדו חל עליהם איסור מצד ספק טריפה ותו לא שייך להחמיר למנוע אכילתו ביום טוב דלא שייך לומר עד שתאכלנו ע"י ביטול התערובות המתן עד אחר יום טוב ותאכל בהיתר בלי ביטול התערובות דהא גם אחר יום טוב צריכין להיתר אכילת אותן ביצים ביטול תערובות:

אמנם אכתי יש גוונא שלא נצטרך לאיסור הטריפה ביטול התערובת ע"ד משל בגבינה שנעשה מחלב בהמה שהוא ספק טריפה ונתערב ביו"ט שהוא יום אחרון של הי"ב חדשים מעת שנולד בה הספק טריפה בבהמה ואם יעבור היום ותהיה הבהמה בחיותה מבורר שהבהמה אינה טריפה. ולא יהיה צורך להיתר הגבינות ביטל התערובות אשר ע"כ אפשר לומר שיהיה לאותו גבינה לענין דין מוקצה דין דבר שיל"מ דהא יכול להיות שיהיה היתר אותה הגבינה בעבור יו"ט בלי צורך ביטול התערובות אף לא מצד ספק טריפה דיכול להיות שיבורר שהבהמה כשירה כנ"ל ולזה צריכין לסברת הרשב"א דבכה"ג לא מיקרי דשיל"מ כיון שאין ההיתר עתיד להיות בודאי דדלמא תמות הבהמה היום ולא יבורר הכשירה ויהיה צריך שוב להתיר הגבינות שנעשה מחלב שנתערב מאיסור ספק טריפה לביטול ע"י תערובות וממילא אזלינן בתר הביטול בתערובות גם לענין איסור המוקצה. ובזה סרה השגת הצ"צ מה שדחה דברי השואל דבגבינות לא משכחת דין נולד ביום טוב דהא אסור לגבן ביו"ט דאכתי גם בגבינות משכחת נפקותא לענין מוקצה וכנ"ל:

ודע דלכאורה יש לומר לר"י שסובר דאמרינן הואיל ומתיר א"ע בשחיטה דכמו כן בביצת טריפה וודאית שנתערב ביו"ט שאין לאסור התערובות מצד מוקצה דהא באותו התערובות הותקן הביצה מאיסור טריפה שהי' עלי' ונהפך להיות היתר כמו כן תהיה מתוקנת לאיסור מוקצה שהיה עלי' מצד איסור הטריפה. אמנם ז"א רק בביצה ודאית טריפה אבל בספק טריפה שלענין איסור טריפה ליכא רק ספק ולענין מוקצ' הוי ודאי דמחמת איסור טריפה איתקצאי לבין השמשות ואיך נאמר הואיל שהתירה א"ע באיסור טריפה התירה א"ע מאיסור מוקצה הא י"ל דלמא באמת אינה טריפה ולא הוי בזה שם תיקון עצמות איסור ובזה איתקן איסור ודאי של מוקצה:

הנה בש"ך יו"ד סי' פ"ו ס"ק י' מקשה על המחבר שפוסק שם דביצת טריפה אפילו באלף לא בטל ובסימן ק' לא מחשב לברי' רק ביצה שיש בה אפרוח והיינו משום שחשוב בריית נשמה אבל ביצה דעלמא לא כו' יעויי"ש. ולכאורה נראה לי לומר דהא דביצה לא מיחשב בריית נשמה כמו גיד י"ל עפ"י שמבואר בחדושי הריטב"א למכות דף י"ז בזה"ל אבל ביצה אפילו של עוף טמא לא חשובה ברי' דכי מעורה פירשה בעלמא היא וכי הוי ברי' לנפשה אין בה רוח חיים עכ"ל. משמעות דבריו דגם לביצה יש בה רואח חיים בעודה מעורה בגידין (ויעיין באס"ז לב"ק דמ"ז שם משמע דליתא לי' חיות כלל אף בעודה מעורה) רק כיון שאז עדיין לא נקראה בשם ברי' ובעת שפירשה וחל עלי' שם ברי' אין בה חיות ע"כ דעתו שאין לביצה דין בריה. ממילא י"ל דהסוברים דביצה קרוי' בריה דעתם ג"כ דבעינן בריית נשמה רק שסובר דגם ביצה יש לחשוב לבריית נשמה משום דבתחילת גדולה בעוד היתה מעורה היה בה רוח חיים ואף שאז לא היתה בריה מ"מ די במה שהיה בה רוח חיים בעת שחלות האיסור וסמוכין קצת לדברי אלה מדברי רש"י בחולין דף ק"ב ע"ב ד"ה טמאה כו' יעויי"ש וזה אינו רק בביצה של טריפה. אבל ביצה שנמצא בה דם שכל איסורה לא בא רק אחרי שכבר נגמרה ונולדה הרי מעולם לא היה בה חיות מעת שבא עלי' איסור דם. ויש לומר שהמחבר מודה שביצה מעוף טמא הוי ברי' כיון שהיה בה חיות בעת הגידול וכמ"ש בסי' ק' וגה"נ ואמ"ה וביצה שיש בה אפרוח וכיוצא בהם כו'. בתיבת וכיוצא בהם נתכוון גם כן לביצה של עוף טמא ומה שביאר להדיא ביצה שיש בה אפרוח הוא רק לאפוקי ביצה שיש בה דם ומטעם הנ"ל אבל ביצה מעוף טריפה שפיר חשובה ברי' כיון שהיה בה חיות בעת שנתגדלה באיסור טריפה אמנם לכאורה יש לעיין לשיטת הסוברים בהמה בחיי' לאברים עומדת וכ"כ בעופות וכדאיתא בחולין דף ק"ב ולא חל איסור טריפה רק אחרי שסר איסור אמ"ה או בשר מן החי. ואי אפשר לאיסור טריפה לחול עלי' רק מעת שנפרשה ולא נשארה מעורה כמבואר בש"ע סימן הנ"ל. וא"כ גם ביצה טריפה מהראוי שלא תהיה נחשבת לברי' משום דאינה בריית נשמה. וא"ל דהא היתה לה רוח חיים בעת שהיתה מעורה ז"א דהא בעוד שהיתה מעורה לא חל איסור טריפה כנ"ל ודין הנ"ל אי לאברים עומדת או לא היא פלוגתא ר"י ור"ל בחולין דף ק"ג יעויי"ש שיש אקומתות שונות מהיפך להיפך דלאוקמתא אחת סובר ר"י דלאברים עומדת ור"ל סובר דלאו לאברים עומדת ולאוקמתא שני' דעת ר"י דלאו לאברים עומדת ודעת ר"ל דלאברים עומדת ויש עוד אוקמתא דכ"ע סוברים דלאו לאברים עומדת עכ"פ להלכה יש לספוקי דאף דר"י ור"ל הלכה כר"י הא בזה עצמו יש ספק אי ר"י סובר דלאברים עומדת או לא ע"כ י"ל דלכך תפס המחבר לחומרא נהחשיב ביצה של טריפה לברי' דדלמא הלכה דלאו לאברים עומדת. וחל איסור טריפה מיד בעת גידול הביצה והוי בריית נשמה. וסוגיא דכאן לא נחית לתרץ דלכך ביצה לא בטלה בנתערבה באלף משום שהיא ברי' דאכתי לא מתיישב למ"ד לאברים עומדת דלא חל איסור טריפה רק אחרי שפירשה ממעורתה ותו לא הוי בריית נשמה ואין לדחות דברי הנ"ל מהא דאיתא שם בחולין דאיסור אמ"ה אין חל בולד בהמה אלא כשיוצא רובא. וגם בתוס' חולין דף צ'. ע"א ד"ה אלמה הביאו ראיה משם דבעוד הולד במעי האם אין איסור אמ"ה חל עליו. די"ל דז"א רק לענין ולד בהמה אבל ביצה של עוף דכל זמן שהיא מעורה היא כא' מאברי התרנגולת וכבשרה וכיון דאמרינן בחיי' לאברים עומדת וחל על התרנגולת איסור אמ"ה פושט האיסור בכולה וראיה לזה דהא התוס' בשבועות דף כ"ד כתבו דבולד תוך הבהמה לא שייך לאברים עומדת. ובתולש חלב מבהמה אמרו שם בחולין דאי בהמה בחיי' לאברים עומדת חלה אמ"ה על החלב בחיי הבהמה הרי אף שהחלב הוא תוך הבהמה מ"מ אם הבהמה לאברים עומדת אף על מה שבפני' הבהמה חל איסור אמ"ה ע"כ צ"ל דשאני ולד בהמה שאינו בגוף הבהמה משא"כ בביצים המעורים:

גם יש להסביר עוד דהרשב"א בחדושיו ריש גיה"נ כתב שהטעם מה שלא חל איסור אמ"ה על הולד בתוך הבהמה היא שיש מציאת היתר בשחיטת האם. ומקשה בספר ראש יוסף בחדושיו הא לכל בע"ח יש היתר לאיסור אמ"ה בשחיטה. ואחרי בקשת מחילה מכבוד תורתו אומר אני שלא כיון יפה בדבריו אלה דבולד א"א לומר שחל עליו איסור אמ"ה. דהא משכחת שיאכלנו בהיתר כשהיא חי דאם תשחט האם הגם שהולד ישאר בחיים יהי' מותר באכילה ע"כ לא מיקרי חלות איסור אמ"ה משא"כ בבהמה גופה שפיר חל איסור אמ"ה דבהיתר בשחיטה אינו רק מחמת שנשחטה אינה עוד בחיי' לענין אמ"ה והרי לא תאכל בעוד נפשה בה כ"א כשתשחט. וכן הוא חלות אזהרת אמ"ה שלא יאכל ממנה כ"א כשלא תהיה אמ"ה אבל הולד נאכל אף כשהיא בכל חיותו מצד שחיטת אמו ע"כ לא יתכן לומר שחל עלי' אזהרת לא תאכל הנפש עם הבשר. מעתה ממילא גבי ביצה שפיר הוי חלות איסור אבר מן החי בעת גידולה דא"ל הא יש היתר ע"י שחיטת העוף ז"א דכשישחט העוף ויותר חיותה גם מהביצה המעורה, תוסר החיות ולא תהיה לא אמ"ה ולא במ"ה:

ובסיגנון זה נ"ל גם לשיטת הסוברים דלא מיקרי ברי' אלא כשנוצר