ברוך טעם מג

לאדם לא הוי מוכן לכלבים. דאי הוי מוכן לכלבים הרי היתה מוכן לכלבים עד התחלת ביה"ש וכיון שנתנבלה תחילת ביה"ש נשארה בהכנה לכלבים באין הפסק מהכנתה הראשונה ומ"ט אסורה אלא וודאי דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים ולא התחיל ההכנה רק מעת שנתנבלה דהיינו תחילת בין השמשות וכיון שביה"ש ספק לילה לא הוי הכנה לכלבים קודם כניסת השבת. וכל הכנות צ"ל מחול ואתי שפיר גם הלשון רי"א לפי שאינו מן המוכן ואף אם נאמר דאי אפשר לצמצם. ואף כשנתנבלה תחילת ביה"ש יש לספק שמא כבר עבר רגע מבי"הש קודם שנתנבל' ואותה רגע היתה ג"כ מן הלילה הרי חסרה הכנה באותה רגע שהיא פסקה בין הכנה דמקודם שהיתה מצד הכנה דאדם בין הכנה שני' שבאה מחמת שנתנבלה. מ"מ יש לומר שמצד ספק זה אין לאסור כיון שכבר נתחזקה בהמה זו בהכנה לכלבים. ולא דמי לספק מוכן דשם הספק אם היה לאותו דבר הכנה מעולם משא"כ הכא שהספק הוא אם נתבטלה מהכנתה כמעט רגע אשר אי אפשר לצמצם בעת התחלת כניסת ביה"ש. ובפרט לפי דעת המרדכי בריש פ' א"צ דר"א שאוסר בס' ביצה שנולדה ביו"ט מטעם ספק בדשיל"מ טעמא משום שיש חזקה ג"כ לאיסור דמוקמינן אחזקתה שלא נולדה עד יום טוב. כעין מ"ש התוס' במס' ב"מ (דף ח' ע"א) ד"ה הא מני כו' אבל ספק איסור דרבנן גרידא בלי הצטרפות חזקה לאיסור מותר אף בדשיל"מ. ודין הכנה לכלבים לכל השיטות אינו אלא מדרבנן משום לתא דמוקצה ולכך מותר לר"ש דל"ל מוקצה דאף למאן דאית ליה הכנה דרבה נראה דלא שייכא אלא לאכילת אדם דאחשבי' רחמנא סעודת שבת ויום טוב ע"כ א"כ הכנה לכלבים עקרו איסור מוקצה. וכן מדוייק בלשון רש"י (דף ו') ד"ה מוכן לאדם כו' וקחשיב ליה מוקצה בהא לגבי כלבים ע"כ. והרי הרשב"א כתב להדיא בספר עבודת הקודש דספק מוקצה מותר אף שיש לו מתירין ולא החמירו רק בספק מוכן. ולשיטתו צריך לומר כדברי המרדכי הנ"ל דהא שמתרץ רב אשי לעולם ס' יום טוב ספק חול כו' הוי לי' דבר שיל"מ אף דקאי לר' יוסף ולר' יצחק שאינם סוברים הכנה דרבה רק גזירה דפירות הנושרים או משקים שזבו טעמו משום דאיכא חזקה דלא נולדה עד ביום טוב כנ"ל כמ"ש בספר צל"ח יעויי"ש:

ודע דלפי הנ"ל דלמ"ד שסובר הכנה דרבה טעם האיסור באיתקצאי לבי"הש משום חסרון הכנה מבע"י. קשה לכאורה על תירץ הגמרא שמתרץ דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר הא סוף סוף חסרה הכנה מבע"י של חול. והיותר קשה בריטב"א שהוא בעצמו כתב דאיסור מוקצה ביה"ש הוא משום חסרון הכנה מבע"י ואח"כ מביא תירץ התוס' דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן:

אמנם לפי הנראה מלשון חידושי הריטב"א שהבאתי לעיל ומ"ש עוד בזה בחידושיו מבואר דדבר המוכן מצד עצמו אף דאיתקצאי מדעת בעלי' באיזה מוקצה שיהיה מ"מ אינו כחסרה הכנה מדאורייתא. ורק דרך סמך להכנה דאורייתא עשאוהו רבנן לאיסור והם אמרו והם אמרו שלא יהי' מצד המוקצה כ"א כשיהיה מחמת יום שלהבא. אבל כשהמוקצה לא היה רק מחמת יום שעבר הוי כמוכן מצד הכנה שהיה ממילא על דבר המאכל שאנו דנין כיון שהיתה בעולם והיתה ראוי' לאכילה. וכשנאמר כן מיושב קושית העולם ושעה"מ על דברי התוס' בסוגי' דאפרוח ד"ה מה בין זה כו' שכתיב בס"הד ועוד י"ל כו' והכא מיירי בלא כלו לו חדשיו עד היום וא"כ לא הוי מוכן היום הואיל וביה"ש לא הוי חזי עכ"ל. וקשה הא בכה"ג הוי כמוקצה מחמת יום שעבר. אבל לפימ"ש א"ש דכיון דלא כלו לו חדשיו עד סוף היום של ערב יום טוב לא הי' לעגל זה הכנה מעולם בעצמותו והרי חסרה ודאי צורך הכנה שמדאוריי' ולא שייך כאן הספק הסברה דספק יום שעבר. דידוע שעכ"פ לא השיג העגל הכנתו עד כלות היום של ערב יום טוב שאז כלו לו חדשיו ואנן הכנה מבע"י בעינן וקושיית המהרש"א דמקשה שם דהמ"ל מה בין זה לעגל שנולד קודם יום טוב ויום הח' הוא יו"ט יעו"ש מיושב ע"פ הנ"ל דבכה"ג שנולד כבר כיון דרוב הנולדים אינם. נפלים. ורק בחומרא דרבנן צריכין המתנה ח' ימים הוי כמוכן מיום הולדו וכשגמר המוקצה בביה"ש של יום טוב היא מספק יום שעבר מותר אמנם לפי דעת המל"מ והשעה"מ דאף בודאי לא כלו לו חדשיו ניתר בשהיי' עד יום ח' י"ל דהוי כלא נגמר עד יום ח' וכחסירה הכנה וצ"ע. אבל בנבילה בלא נתנבלה מע"ש רק מהתחלת ביה"ש עשאוהו חכמים כמחוסר הכנה דהא עד בי"השמ לא עמדה לכלבים ולא היה על עגל זה שם מאכל לכלבים רק מאכל אדם. והמוכן לאדם אינו מוכן לכלבים. אמנם אכתי צ"ע לפמ"ש לעיל דהכנה לכלבים אינו אלא מדרבנן ויסודה כדין מוקצה וצ"ע. אבל מה שהכריח אותי לעיל לחדש דבר דאיסור אינו מוכן לכלבים אינו מדאורייתא הוא משום דהוי ק"ל אף כשנתנבלה ביה"ש ממש כיון שאי אפשר לצמצם ושמא כבר עבר רגע מביה"ש שלא היתה בה נבילה ונתבטלה אז ההכנה דלא היה אפשר לשחוט מהתחלת ספק ביה"ש. ואין הוכחה זו מכרחת מדברי רבא במסכת עירובין (דף ל"ו) זאת אומרת כו' דאי ס"ד תחילת היום קונה עירוב אי אמר ערובי לי בזה אמאי לא אמר כלום ע"כ נשמע לכאורה דאפשר לצמצם לידע רגע כלות בי"השמ דאל"כ אף אי תחילת היום קונה עירוב י"ל דלכך אין ערובו עירוב דלא היה סעודה הראוי' לו בתחילת היום כי לא ידע שכבר עבר כל ביה"ש:

אמנם יש לדחות די"ל דאי תחילת היום קונה עירוב לא מקרי תחילת היום רק מעת שידע בודאי שאין עוד ממנו לביה"ש. ואם אי אפשר לצמצם באמת מתאחר להקרא בשם תחילת היום עד שידוע בודאי שהחל להיות מן יום השבת כי סר כל ביה"ש וגם הנמשך להיות בספק שמא עודנו הוא מביה"ש:

ובמקום אחר ביארתי זה על פי דברי האלפסי שפסק דהלכה כריה"ג דלכם ולא לכלבים ומקשה הראב"ד בספרו תמים דעים דהא לעיל דף ו' איתא מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה שתיק רב אמר רבה ואיתימא רב יוסף מ"ט שתיק רב לימא הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים כו' אלמא פשיטא להו מלתא שמותר לשחוט לכלבים והיינו כר"ע גם הרמב"ן במלחמות העיר על קושי' זו. ונראה לי לתרץ דרך פלפול לכאורה יל"ד דהיכא דהבהמה טרפה והיא מעוברת וכשנוחר הבהמה והיה דאפשר להוציא העגל חי לשוחטו לצורך יו"ט יש להתיר נחירת הבהמה ביו"ט מדין מכשירי אוכל נפש שע"י נחירי הבהמה יהיה אפשר לשחוט העגל ביו"ט ודמי לכבוי הנר מפני דבר אחר שמותר אליבא דר"י שסובר מכשירין דוחה יו"ט. וכדאיתא לקמן דף כ"ב ע"א וא"כ קשה מאי מקשה הגמ' וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה הא אף שהאם טריפה מ"מ י"ל שהעגל עומד לאכילה שהיה בידו לנחור האם ולשחוט העגל. אמנם יש לומר שאסור לנחור דהוי המכשירים שהי' אפשר לעשותן מעיו"ט. ואף לפי מה שכתבו התוס' שם בד"ה וכי מה בין זה כו' לחד תירוצם דמיירי בלא כלו לו חדשיו עד היום א"ש כיון שהעגל לא היה עומד מעיו"ט לאכילה תו ליכא למשריי' לאכילה בשחיטתו ביו"ט דהא חסרה הכנה מעיו"ט:

אמנם ז"א רק אי אמרינן מוכן לכלבים לא מקרי הכנה אבל אי מוכן לכלבים מקרי הכנה שפיר יש היתר אכילה לעגל זה ביו"ט כשנוחר האם ושחט העגל דהא לא חסר הכנה מעיו"ט דאף שאז עדיין לא כלו לו חדשיו עכ"פ היה מוכן לכלבים וביו"ט שכלו לו חדשיו בא לו הכנה לאדם וכיון שמותר לאכילת אדם שפיר יש לנחור האם לצורך אכילת העגל בשחיטה וכנ"ל. ונחירת הבהמה לצורך העגל היא מכשירי שלא היה אפשר לעשותו מעיו"ט דבעיו"ט עדיין לא כלו לו חדשיו ולא היה העגל מותר לאכילת אדם ומקשה הגמרא שפיר אף למ"ד לכם ולא לכלבים. אבל לכאורה יש לדחות דאף שהיה מוכן לכלבים מעיו"ט וביו"ט עצמו היה מוכן לאדם מ"מ איתקצאי לביה"ש דביה"ש לא היה אפשר לנחור האם דשמא הביה"ש לילה ואסור לנחור לצורך כלבים. ומצד מכשירין אין להתיר שהרי העגל יהיה אסור לאכול משחיטתו מספק דשמא ביה"ש עדיין יום ועדיין לא כלו לו חדשיו:

(א) אמנם לפי דעת הריטב"א בחידושיו במסכת סוכה דף מ' ע"ב ד"ה אמר ר"י לא אמרינן מגו דאיתקצאי לביה"ש היכא שהקצאה לביה"ש לא היה רק מצד ספק שלא הי' אפשר לברר אז וכשעבר ביה"ש נתברר דאיכא ממ"נ כמו בביצה שנולדה בראשון שמותרת בשני