ברוך טעם מב

עצמו של יום טוב א' הוא חול וס"ס מותר אף בדבר שיש לו מתירין. ואין לומר הא אין ב' הספיקות באין כאחד דספיקו של יום טוב א' היה כבר כל היום ועכ"ז אסרנו אותו והיכא שכבר נאסר משום ספק א' תו לא מצטרפים לס"ס. זאת אומרת שדין זה אינו אלא כשהספק א' היה בדאורייתא ונאסר משום ספק דאוריי' משא"כ בביצה שאין איסורו רק מדרבנן רק שנאסר משום ספק דבר שיש לו מתירין. אמנם לפי דעת הרשב"א בתוה"ב ובמשמרת הבית אף ספק מוכן ביום טוב דעלמא חשבוהו חז"ל כספק דאורייתא חל הכנה גמורה מיום טוב לשבת יעויי"ש ומפרש בזה דברי הגמרא לעיל (דף ג') וספיקא אסורא בשלמא לרבה דאמר משום הכנה הוי סד"או כנ"ל. אף דפשיטות לשון הברייתא איתא אחד ביצה שנולדה בשבת וא' ביצה שנולדה ביו"ט משמעותה בשבת דעלמא ויום טוב דעלמא יעויי"ש. א"כ לפי האמת שרב סובר הכנה דרבה הוקשו התוס' במסכת סוכה שפיר דאמאי מתיר רב בב' י"ט של גליות נימא הואיל ואתקצאי לביהש"מ דאף ספק מוכן ביו"ט דעלמא דינא כספק מוכן דאורייתא וממילא לא מהני בי' ס"ס כשאין ב' הספיקות באים כאחד ואי אפשר להתיר בה"ש ושייך שפיר הואיל ואתקצאי ביה"ש כו':

לפי זה מיושב קושיית השעה"מ הנ"ל דדברי התוס' כאן קאי לס"ד דגמרא טרם דאסיק דרב אי"ל הכנה דרבה. וא"ש קושייתם תימא לימא קסבר דב' קדושת הן אלא הטעם הוי מגו דאיתקצאי לביהש"מ ותו אין להקשות על דבריהם דא"כ אמאי מתיר רב בב' י"ט של גליות דהא להך ס"ד דרב ל"ל הכנה דרבה מועיל ס"ס בביצה שנולדה ביום טוב אף היכא שאין הספקות באים כאחד וא"כ ליכא כלל איסור בביהש"מ של יום טוב ב' כיון דאיכא ס"ס כנ"ל ספק דלמא ביהש"מ לילה ואת"ל יום דלמא כל עצמו של אותו יום טוב א' חול הוא ואף שספק הא' לא הותרנו כל היום משום דהוי ספק דבר שיש לו מתירין מ"מ בביהש"מ מצטרף לו עוד ספק ומשתרי מטעם ס"ס דבספק איסור דרבנן שאין לו עיקר בדאוריי' אף שנאסר בספק הא' מ"מ משתרי כשנולד אח"כ עוד ספק ושב להיות ס"ס שמותר אף בדבר שיש לו מתירין:

אולם באמת אין מזה סתירה לדברי הר"ן דיש ליישב הקושי' הנ"ל באופן אחר דבמסכת סוכה (דף מ"ו) איתא אמר ר"י אתרוג בז' אסור בח' מותר סוכה אף בח' אסור דכיון דאי מתרמי לו סעודה בין השמשות בעי מיסב בגוי' והואיל ואתקצאי ביהש"מ איתקצא לכולא יומא ואיתא שם בהר"ן לאלפסי הא דלא אסר ר"י גם באתרוג מטעם הואיל ואתקצאי לביה"ש מס' יום טעמא משום דאתרוג לא חזי' לביהש"מ משום דלא היה דעתו להקצותו מתחילה אלא ליום הז' שהוא ברור אבל לא לביהש"מ שאין דרך לצאת בו נטילת אתרוג דהא אם לא נטל קודם ביהש"מ שוב אינו נוטל בביהש"מ שהוא ספק יום ח' דהוי לי' ספק דרבנן דשאר ימים נטילת לולב בהם מדרבנן הוא וכיון שלא הקצוהו מתחילה לביהש"מ לא חל עליהו איסור ביהש"מ כו' ע"ש אריכת דבריו עוד מזה, ולכאורה אינו מובן דהא אף שלא הוקצה האתרוג על זמן ביהש"מ כ"א על יום ברור הרי מ"מ עד כלות רגע האחרון של יום ברור שקודם התחלת ביהש"מ היה האיסור המוקצה וממילא לא הוכן האתרוג מחול ליום טוב. והרי מוהכינו ילפינן שצריכים הכנה מבע"י של חול כמ"ש רש"י להדי' לקמן (דף כ"ו ע"ב) ד"ה ואי דלא אחזי לביהש"מ בכה"ג אין כאן הכנה מבע"י. וגם הריטב"א שם בחדושיו כתב להדי' בזה הלשון והטעם משום דכתיב גבי שבת ויום טוב והכינו שיהא חול מכין לשבת מבעוד יום סמוך רבנן למיסר מוקצה בשבת ויום טוב אם לא היה לו הכנה מבעוד יום ממש אף כשיש הכנה מיו"ט לשבת ממש יעויי"ש. והרי בביהש"מ יש ג"כ ספק כולו מן היום או כולו מן הלילה כדאיתא במס' שבת דף ואי היה הביה"ש כולו מן הלילה ועד ביה"ש היה הקצאה על האתרוג ולא היה לאתרוג זה שום הכנה אף רגע א' מן יום הז' ואין לומר דעכ"ז אינו אלא ספק מוקצה דשמא היה בין השמשות כולו מן היום שלפניו או מקצתו והוכן אז קודם יו"ט ז"א דהא ספק מוקצה ג"כ אסור כיון שהוא דבר שיש לו מתירין:

אמנם נראה לי דר"י לשיטתו דל"ל הכנה דרב' ולדידי' אין טעם באיסור . אתקצאי לביהש"מ משום העדר הכנה מבע"י וכדברי רש"י והריטב"א הנ"ל, רק מתקנת חכמים שאסרו כל דבר שלא היה לו היתר בתחלת כניסת שבת או יום טוב, וכן איתא בשם גאון קדמון שמובא בספר בש"ר סי' דטעם מוקצה ביה"שמ משום שהיה תחילת כניסת שבת או יום טוב בהקצאה. וגדולה מזה מצינו שעלתה בתיקו בדף כ"ו אי יש מוקצה לחצי שבת, דבזה בודאי לא שייך טעמו של רש"י כנ"ל, וא"כ א"ש מה שהתיר הר"י האתרוג בח' דלדידי' שאין האיסו' מטעם הכנה יש לומר שסובר שגם מדרבנן לא צריך שתהיה הכנה מבע"י של חול רק שלא יהיה על הדבר איסור מוקצה בתחילת כניסת יו"ט ובאתרוג כיון שלא הוקצה רק כ"ז שיהי' יום ברור של ז' וסרה המוקצה מיד כשהגיע הביהש"מ וא"כ אף שהי' בין השמשו' זה כולו מן הלילה של ח' לא חל שם איסור מוקצה אף על רגע אחד מן יום ח' דהא לא הוקצה האתרוג כלל לביה"ש ותו ליכא לומר הואיל ואיתקצי לביה"ש אתקצי לכולי יומא, משא"כ בסוכה דאתקצאי לביה"ש גופה מטעם הואיל ואתרמי סעודתא לבי"השמ כו' וכנ"ל, ויש לספק דלמא היה בי"השמ מן הלילה והיה המוקצה בתחילת יום הח' ולפ"ז הנ"ל נראה לי דלוי דאסר אתרוג אף בח' טעמו שסובר הכנה דרבה ומצריך שיהיה מוכן מבע"י של ז' ושייך שפיר אף גבי אתרוג הואיל ואתקצי לב דאף שלא הוקצה מדעתו לב"יהשמ עצמו כדברי הריטב"א הנ"ל מ"מ עכ"פ לא סרה המוקצה של יום ז' רק כשהגיע בי"השמ וא"כ יש ספק שלא היה כלל הכנה ביום אתמול דהא איכא לספוקי דלמא ביה"ש היה כולו מן הלילה ולפ"ד הנ"ל שפיר מקשו התוס' דלמא טעמו של רב דאסור בשבת ויום טוב דנולדה בזה אסורה בזה הוא משום הואיל ואתקצא והכנה דרבה ל"ל ולא קשה תו קושיית השעה"מ הנ"ל דא"כ מ"ט דרב דמתיר בב' י"ט של גליות דהא השתא דמחזיקין דרב לית ליה הכנה דרבה אין איסור באיתקצאי לבי"השמ מטעם העדר הכנה מבע"י רק משום שחל ההקצאה בזמן שהוא ספק תחילת יום טוב, שהרי ביום טוב ב' של גליות יש ס"ס שמא כל יום הב' חול ואת"ל יום טוב דלמא הבי"השמ היה כולו מן היום של אתמול והתחלת יום הב' לא היה אלא בכלות בי"השמ ומאז הותר בס"ס וא"כ לא היה כלל שם איסור מוקצה אף רגע א' מן הב'. אבל בשבת ויום טוב כשנולדה בזה שאסורא בזה ליכא אלא ספק א' שאנו מסופקים על הביה"ש כנ"ל. אבל עצומו של יום בודאי קודש וביה"ש עצמו ליכא ג"כ אלא ספק אחד דלמא היה לילה וספק אחד גם במוקצה אסור דהוי ספק בדשיל"מ. אבל לפי מה דמסקינן דרב סובר הכנה דרבה וצריכין הכנה מבע"י של חול ליכא ס"ס ביו"ט ב' של גליות. דהא אף אם לא היה הבי"השמ מן הלילה ולא הותחלה שם המוקצה בכניסת יום ב' מ"מ עכ"פ חסרה הכנה מבע"י של חול דהא לא היה זמן היתר רגע אחד להכנה עד התחלת יום ב' ומקשים שפיר בתוס' סוכה דלרב דמצריך הכנה גם בב' י"ט של גליות נאסור משום הואיל ואתקצא לבי"הש ולפי"ז נסתר מה שהעליתי באופן הא' דבב"יהש עצמו איכא ס"ס דאף אי שייך למשרי כל בין השמשות מ"מ ברגע קודם התחלת ביה"ש צריכין למיסר דאז ליכא אלא חד ספיקא ותו ליכא הכנה עבע"י וצריכין למ"ש כנ"ל באופן הב' דלמ"ד שאינו סובר הכנה דרבה אף מדרבנן לא צריך הכנה מבע"י של חול. ודי כשלא חלה המוקצה בתחילת היום וכנ"ל. ואף לשיטת הסוברים דבעינן שיחולו ב' הספיקות בבת אחת משא"כ אם קדם ספק אחד. ז"א אלא היכא שאנו רוצים לדון ספק הא' בצירופו עם ספק הב' להיפך מאשר היה נידון טרם נתחדש ס' הב' ע"ד משל כשהספק הא' היה אם יום הא' חול או יום טוב ואסרנו מחמת ספק זה כאילו מחזיקין אותו היום לקודש. תו אין לצרפו לספק הב' שבא מצד ביה"שמ כי עתה נצטרך לדון דלמא יום הא' הוא חול. והרי כבר אסרנו כל היום בספק קודש. אבל כשהספק הא' הוא כמ"ש באופן הב' שביה"ש הוא ספק דלמא כולו מן היום שמצד זה אנו אוסרים בביה"ש וכן כשמצטרפין ספק זה אל הספק הב' צמיחת ההיתר ג"כ מחמת שאנו אומרים שמא ביה"ש היה כולו מן היום הקדום וכשם שנדון אותו הספק לענין האיסור בביה"ש. כך נדון לענין ההיתר ביום שלאחר ביה"ש בכה"ג שפיר יש לצרף ספק הא' עם ספק הב' אף שכבר קודם ספק הראשון. פרק שני ועפ"י הנ"ל יש ליישב קושית התוס' לקמן בדף בד"ה השתא מוכן לאדם כו' תימא היכא הוי מוכן לאדם אדרבה ביה"ש לא הוי מוכן לאדם דבי"הש לא מצי שחיט לה דשמא הוא שבת כו' ונראה לי דבאה"ע מדקדק למה אמר ר"י אם לא היתה נבלה מע"ש הכי הל"ל אם נתנבלה בשבת אסורה. ולפע"ד דלכך מדייק ר"י בלשונו אם לא היתה נבלה בע"ש לאשמעינן דאף כשהיתה נבלה מתחילת ביה"ש מ"מ אינה מן המוכן דמהצורך שתהא ודאי נבלה מע"ש משא"כ כשלא נתנבלה עד תחילת ביה"ש דהיא ספק לילה מעתה מוכח שפיר דמוכן