ברוך טעם לו

לדאורייתא לא חייל כלל איסור דאו' על מה שממנו בתערובות וכנ"ל ול"ק ממשנה דעיגול בעיגולי' דהא תרומה ליכא היתר בתערובות כ"א ע"י הרמה מפני גזל השבט וכמו כן בתערובות תרומה דרבנן וכן מפרש הרמב"ם כ"מ ששנינו במשנה בתערובות תרומה ובעיגול בעיגולי' עולים בא' ומאה עולה היינו שצריך להתיר כמו שיעור שנפל וצריך להעלות א"כ גם בתרומה דרבנן חל איסור דרבנן אף כשהוא בתערובות ע"כ צריך להיות חלות איסור דתרומה גם היכא שמעורב בתוך התערובות והוי מבטל איסור אם יוסיף:

פרק ששי ודע דלשיטת הסוברים דמותר לבטל עצים שנשרו לכתחלה אף אם לא בא כלל מקודם לתערובות והא דתני בברייתא לתוך התנור לאו דווקא הוא וגם לא גרסו בברייתא מוסיף עליהן יש לכאורה להביא ראיה שאין מותר לבטל בדרבנן כ"א דומיא דעצים דמקלי קלי ואקדים מה שיש להקשות לכאורה בדברי ר"י ואל תשיבני ביצה כו' דלפי פי' רש"י לעיל דף ב' דמה שגזרו בפירות הנושרין אטו שמא יתלוש הכוונה שמא יתלוש בשבת ואיסורא דאורייתא הוא אבל משום תלישה ביו"ט לא הוי גזרינן כיון דלא איסורא דאו' היא. לדעת רש"י דתלישת פירות ביו"ט מדאורייתא משרי שרי אם טובים יותר לאכילה כשהם ב"י ותורף הדבר בקיצור כבר ביאר אא"ז בעל מג"ש זצ"ל בריש פרק א"צ וקשה לכאורה דא"כ איסור פירות הנושרין ביו"ט הוי גזירה לגזירה דלפי המבואר מדברי רש"י בדף ב' ע"ב ד"ה והתניא דלא נחית לסברת התוס' שכתבו באיזה מקומות דשבת ויו"ט מקרי חדא גזירה וצ"ל דהיכא שיש לחוש שיבוא לידי איסור חמור החמירו חז"ל לגזור אף גזירה לגזירה כאשר מצינו כן באיזה מקומות שגזרו חז"ל גזירה לגזירה לכאורה קשה דא"כ אמאי הקשה אביי בריש דף ג' פירות הנושרים טעמא מאי גזירה שמא יעלה ויתלוש הוא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה הא לפימ"ש היכא דאיכא חשש תקלה באיסור חמור דהיינו באזהרת לאו אף גזירה לגזירה גזרינן (ה) אמנם א"ש לפי מה דמבואר בפ"י לקמן דף י"ח בד"ה ונגזור הקשה אטו הטבלה בשם הריטב"א דעכ"פ לא החמירו חכמים לגזור שלש גזירות זה אטו זה וכמדומה לי שראיתי כבר כלל זה גם בס' המאור ובאיזה משארי ספרים הקדמונים א"ש קושית אביי דאמאי אסרו ביצה אטו פירות הנושרים ביו"ט הא ביו"ט. ליכא חשש שמא יתלוש ביו"ט ואינם אסורים ביו"ט אלא משום פירות הנושרים בשבת והוי גזירה לגזירה ואי משום חשש תלישה בשבת הרי שלשה גזירות וכולי האי לא החמירו חז"ל אף במקום שיש חשש לתקלה באיסור דאו' ומלבד המבואר להדיא בשם הריטב"א כמ"ש הוא מן המושכלות הראשוני' דיש סברא לומר אף היכא דהחמירו חז"ל לגזור ב' גזירות מ"מ לא הפליגו להחמיר גם גזירה שלישית דא"כ אין לדבר סוף. ולפ"ז צריך ביאור למה החמיר ר"י לאיסור ביו"ט עלים שנשרו בשבת שלפניו אטו הנושרים ביו"ט עצמו הלא בכה"ג הוי שלשה גזירות דאיסור עצים שנשרו ביו"ט עצמו אינה אלא מטעם גזירה עצים שנשרו בשבת ואסורים בשבת לטלטל או למאי דחזי דהיינו כשיש חולה בתוך ביתו דאפשר באחרים שנתלשו קודם שבת הוא משום גזירות תלישה בשבת וכשמוסיפי' פי' עוד לאסור ביו"ט הנושרים בשבת שלפניו אטו הנושרי' ביו"ט עצמו הוי גזירה שלישית:

(ו) אמנם פשוט דלענין עצים דלא הוי אלא מכשירים א"נ גם רש"י מודה דבתלישת יש איסור דאורייתא ביו"ט וא"צ למגזר בהו יו"ט אטו שבת ואסרו עצים הנתלשים ביו"ט מאליהם משום גזירה דשמא יתלוש ביו"ט וכשאוסרים ביום טוב עצים שנשרו בשבת שלפניו אטו עצים שנתלשו ביו"ט אין כאן כ"א ב' גזירות אמנם א"כ קשה למה אמר ר"י אל תשיבני ביצה כו' תיפוק לי' שאין מקום להחמיר בביצה כמו בעצים דאף דר"י סובר לעיל כר"מ דאיסור ביצה הוא משום משקה שזבו שמקור הגזירה הוא משום סחיטה הלא גם מלאכת סחיטה מותרת מדאורייתא ביו"ט לדעת רש"י הנ"ל וגם תלישה מותר מדאורייתא ביו"ט לצורך אוכל וא"כ אם נאסר ביו"ט הביצה שנולדה בשבת שלפניו אטו הנולדה ביום טוב עצמו שאין איסורא אליבא דר"י רק מכלל גזירות משקי' שזבו ביו"ט שנאסרה אטו משקי' שזבו בשבת ואיסורה בשבת הוא משום גזירה דשמא יסחטנו והרי בכללן שלש גזירות וכולי האי לא גזרינן אבל בעצים שנשרו ליכא אלא ב' גזירות כיון דנשרו עצים ביו"ט אסור מדאורייתא הנושר קאי בלאו דלא תעשה כל מלאכה דמלבד שהיה רק מכשירי או"נ שאפשר לעשותו מעיו"ט הלא כיון שהנתלשי' קודם יו"ט טובים יותר להסקה מהנתלשי' ביו"ט וגוונא כזה גם מלאכת או"נ ממש אסור ביו"ט לדעת התוס' מס' מגילה דף ד' ע"ב ולשיטת הרש"י בר"פ א"צ אף כשאין טוב יותר הנעשה קודם יו"ט אם אינו גרוע מהנעשה ביו"ט אף לצורך או"נ ממש אסור ביום טוב מכש"כ בעצים שטובים יותר הנתלשי' קודם יו"ט ורביע על התלושין ביו"ט אזהרת לאו דאורייתא ולא הוי באיסור עצים ביו"ט שנושרי' בשבת שלפניו כ"א ב' גזרות כנ"ל דגזרינן בהו אטו הנושרים ביו"ט עצמו שאסור משום שמא יתלוש ביו"ט ויעבור אדאו'. ועלה על דעתי לכאורה לומר דלפי האמת שאסרו חז"ל משקי' שזבו ביום טוב שעי"ז אין עליהם עוד שם צורך יו"ט דהא לא חזי ביום טוב לשתי' מחמת איסור דרבנן יש בשחיטתן ביום טוב איסור דאורייתא דלא תעשה כל מלאכה נוסף על המשקי' שזבו ביום טוב. גם גזירה אטו דאורייתא ביו"ט עצמו וליכא באיסור הנסחט בשבת שלפני יו"ט אם נאסר אותן ביום טוב אטו הנסחט ביום טוב עצמו רק ב' גזירות וכיון דבעצים הוא מכלל גזירות משקי' שזבו ביום טוב שפיר הי' מקום לומר דכשם שאוסרין ביו"ט עצים שנשרו בשבת שלפניו אטו הנושרים ביו"ט שאסורי' משום חשש שמא יעלה ויתלוש ביו"ט כמו כן יש לאסור ביו"ט ביצה שנולדה בשבת שלפניו וא"ש מה שהוצרך ר"י להמציא חילוק אחר בין הנושאי' ולזה אמר ואל תשיבני ביצה:

ולפי הנחה זו יש הוכחה מבוארת דלא שרי לבטל איסור דרבנן כ"א היכי דמקלי קלי איסורא דאל"כ אלא דאף בלא מקלי מותר לבטל בגוונא שאינו דשיל"מ קשה הא אף לאחר שאסרו חז"ל משקי' שזבו ביו"ט אכתי יש להם היתר ע"י ביטול במבשא"מ דלא שייך בהו דין דשיל"מ דלא בטל ומקרי חזי ליו"ט וממילא א"ל שיהיה בסחיטתן ביו"ט איסור דאורייתא וליכא באיסור משקים שזבו כ"א מצד גזירה אטו משקי' שזבו בשבת שאסור משום שמא יסחוט בשבת והדר הוי באיסור ביו"ט משקי' שזבו בשבת שלש גזירות וכנ"ל ונשאר קושיא ראשונה שהקשיתי למה הוצרך ר"י לומר אל תשיבני ביצה הא ל"ד כלל לאיסור עצים שנשרו בשבת שלפני יו"ט וליכא בהם רק ב' גזירות אבל בביצים היה צריכין בכה"ג לבוא לידי שלש גזירות ובזה י"ל שיטת הפוסקים שמחליטי' לפי האמת אף איסור דרבנן אסור לבטל כ"א היכא דמקלי קלי אסורא וא"כ אסור לבטל משקי' שזבו ביו"ט וכיון שבאיסורייהו קאי אינם בכלל צורך או"נ ושב להיות בסחיטתן ביו"ט איסור מלאכה דאו' אמנם ליישב בזה דברי המרדכי שמחזיק בשיטה הנ"ל אין מקום לדברי דהא לעיל מזה כתב המרדכי בעצמו כדעת התוס' שסוברים דתלישה אסור ביו"ט מדאורייתא אף לצורך